ברכה (מנהג דתי)

ברכה היא מנהג דתי שמהותו הענקת מזל טוב, באמצעות מחווה מילולית או גופנית. ברכה היא ההפך מקללה.

יצחק מברך את יעקב. מאת גוברט פלינק, 1638.

יהודי מברך יהודי ברחבת הכותל המערבי

לברכה של צדיק מייחסים מאמיניו וחסידיו משמעות מיוחדת. הם מאמינים כי קרבתו אל האלוהים מעניקה כוח לברכתו והיא מסוגלת לשנות את גורלו של האדם ולבטל את רוע מזלו.

ברכות בתנ"ך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ספר בראשית

הברכה הראשונה שבה אדם מברך אדם אחר היא ברכת נח לשם וליפת בניו.

ברוך ה' אלוהי שם ויהי כנען עבד למו; יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם

ברכה ידועה נוספת היא ברכת יצחק ליעקב (”ויתן לך אלוהים...”) שלקח את הברכה במרמה ולאחר מכן גם לעשו שביקש מאביו שיברכנו גם.

ערך מורחב – גנבת הברכות

ברכה נוספת היא ברכת יעקב לבניו ולבני יוסף.

ערך מורחב – ברכת יעקב

ספר דברים

ברכה נוספת היא ברכת משה את יהושע בן נון וסמיכת ידו עליו.

הברכה ביהדות

ביהדות רווחת האמונה כי בכוחו של דיבור הפה להטיב או להרע - על ידי ברכה או קללה:

”ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב (בראשית, ב', ז') 'ויפח באפיו נשמת חיים', ותרגם אונקלוס 'לרוח ממללא', נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה” (ספר החינוך, מצווה רלא).

לכל אדם ולכל יהודי, מיוחס כוח בפיו לברך ולקלל: ”לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א') וכן ”לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך” (תלמוד בבלי, בבא קמא, צ"ג, א').

ומובא בתלמודתניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן (ומשמיע לנו – לומדים מכאן) שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך (שכן עם כל גדולתו של רבי ישמעאל הוא נחשב כהדיוט בפני הבורא).

ברכות ביהדות נאמרות בהזדמנויות שונות גם בין אדם לאדם כאיחול, אך מיחסים לה משמעות דתית. ישנה תקנת חז"ל שמיוחסת לסנהדרין בתקופת בועז(תקופת השופטים) שאדם ישאל בשלומו של חברו בשם דווקא (שמו של השם) אחד המקורות לכך הוא במשנה: ”משקילקלו המינים... התקינו שיהא אדם שואל את חברו בשם שנאמר: "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה" ואומר: "ה' עמך גבור החיל"” (ברכות, ט', ה').

כיום לא נהוג להזכיר את השם המפורש בשיחת חולין, שלום נחשב אחד משמותיו של השם ומשתמשים בו, וכן משתמשים בביטוים כגון "בעזרת השם", "השם יעזור" וכדומה.

חשיבות הכוונה הטובה של המברך

חז"ל מייחסים לאדם שהוא בעל עין טובה ובעל אהדה לאחרים כוח גדול יותר בברכתו ולהפך "טוב עין הוא יבורך (משלי) אל תקרי יבורך אלה יברך" (מסכת סוטה, ל"ח, ע"ב).

עניין חשיבות האהבה בברכה מודגש במיוחד בברכת הכהנים, עליה הכהנים מברכים לפני "ברוך אתה...לברך את עמו ישראל באהבה". חז"ל מזהירים מלהתברך מכהן 'צר עין' (שעינו רעה בטוב אחרים) ופוסלים ברכה של כהן ששונא חלק מהציבור או אפילו שהציבור שונא אותו וכך מובא בספר הזוהר "..כהן שמברך בעין טובה ברכתו מתקיימת ושאינו מברך בעין טובה...אל תרצו ממנו ברכה כלל".

במסכת אבות ישנה השוואה בין אברהם המברך בעל העין הטובה אל מול בלעם צר העין שמיוחס לו כח לקלל. אברהם, שכתוב במקרא "...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית, י"ב, ג'), ושמסופר שהיה הראשון שקיבל מהאל את הכוח לברך אחרים אחד המקורות לכך הוא במדרש רבה "ומנין למדו האבות לברך כל א' וא', מן הקב"ה...כיון שבא אברהם אמ' הקב"ה הריני מוסר הברכות לכל מי שאתה מברכו ואני חותם על ידך" ובלעם, שבחומש במדבר כ"ב מסופר שבלק מלך מואב שכר אותו לקלל את עם ישראל.

ברכתו של צדיק

על פי האמונה הרווחת, אף שלכל אדם יש כוח ברכה, עולה עליו מעלת ברכתו של הצדיק:

”ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע.” (המשך דברי ספר החינוך, שם)

על פי המסורת היהודית "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". המקור לכך מן התלמוד:

”'אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים' (שמואל ב', כ"ג, ג'), מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלוהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב').

מקור נוסף הוא מסיפורו של חוני המעגל שתפילתו חוללה נס:

”תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' (איוב, כ"ב, כ"ח). 'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה” (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א').

ואכן בעם ישראל מייחסים כוח לברכותיהם של רבנים צדיקים, וקיים מנהג ללכת אליהם כדי להתברך מפיהם, במיוחד בענייני בריאות ופרנסה. המקור לכך מן התלמוד:

”כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: (משלי, ט"ז, י"ד) 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קט"ז, עמוד א').

בתורת החסידות יש התייחסות רבה לכוח ברכתו של הצדיק, המשמש כביכול כצינור בין הקדוש ברוך הוא לאדם להורדת שפע. את שמות האנשים שעליהם מבוקשת הברכה כותבים החסידים על פתק ("קוויטל"), אותו הם מוסרים לאדמו"ר. בדרך כלל הם מצרפים ל"קוויטל" סכום כסף, המכונה "פדיון נפש". על פי האמונה החסידית, לכסף שנמסר לאדמו"ר יש השפעה סגולית להתקיימות ברכתו.

התרחבות התופעה בימינו

בימינו התרחבה מאוד תופעת הברכות הניתנות על ידי רבנים. במערכות בחירות נעשה שימוש בברכות רבנים תוך הבטחה לישועה ולפרנסה, כדי למשוך אנשים להצביע למפלגה מסוימת. בעקבות זאת תוקן חוק הבחירות לכנסת, ונקבע בו כי "המשדל אדם להצביע או להימנע מלהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת, בדרך של ... הבטחה להעניק ברכה" דינו מאסר חמש שנים. ארגוני צדקה מרבים לעשות שימוש בברכות רבנים כדי לעודד תרומות לארגוניהם. נשמעת ביקורת על כך בטענה כי נעשה שימוש מופרז באמצעי זה, ויש בו ניצול לרעה של אנשים בזמן מצוקה.

בשנים האחרונות התרבו האנשים המציגים עצמם כצדיקים ומעניקים ברכות תמורת סכומי כסף. על פי ההערכה, "תעשיית הברכות" מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה.

ברכות במסורת היהודית

בשל כוחה של הברכה, במסורת היהודית ישנן הזדמנויות שונות שבהן נהוג לברך את חברו.

ישנה מצווה מן התורה על הכהנים לברך את העם, כיום הזמן לכך הוא בבית הכנסת בבוקר – בחזרת שליח הציבור בתפילת שחרית ומוסף.

בליל שבת וביום כיפור ההורים (או האב) מברכים את בניהם. אחד הזמנים המיוחדים ביותר הוא לפני הסתלקות מן העולם, כפי שמובא בתורה: בספר בראשית מובאות ברכות יצחק לבניו וברכת יעקב לבניו לפני מותם, ובסוף ספר דברים מובאת ברכת משה לבני ישראל לפני מותו. הסיבה לזמנים מיוחדים אלו, משום שאז מתעלים האנשים ומחשבתם טהורה והם מתקדשים בקדושה יתרה, ולכן יש ערך גדול לברכתם באותה עת.

נהוג לברך את חברו בעת שיש התחלה חשובה כגון הולדת בן, בר מצווה או בת מצווה, יום הולדת וכדומה, מתוך רצון שמה שמתחיל יהיה טוב ומוצלח ומתוך אמונה ש"הכל הולך אחר ההתחלה", במיוחד מיחסים חשיבות לברכה לחתן וכלה, כמובא במגילת רות: ”וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר... יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל...” (מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א) גם כאן מקובל שהאב מברך את ילדיו. המקור לכך מהמקרא הוא מהברכה שברכו בתואל ולבן הארמי את רבקה קודם נישואיה ליצחק: ”אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה” (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס').

יש אמונה שיש כוח גדול, כברכת גדולי הצדיקים, בברכתם של החתן והכלה עצמם, ובמיוחד תחת החופה. אחד הטעמים לכך משום שיום החופה הוא יום מחילת עוונות והם נעשים כ"ברייה חדשה", כמובא בתלמוד ירושלמי: "חתן מוחלין לו על כל עוונותיו" (מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ב'). דוגמה נוספת לכך היא "ברכת האורח" הנאמרת בברכת המזון על ידי האורח בעבור בעל הבית.

כוח רב מיוחס גם לברכה הנאמרת דווקא על ידי ציבור, כדוגמת "מי שברך" הנאמרת עבור מי שעלה לתורה, חולים, חיילי צה"ל ועוד.

הברכה בנצרות

אישה מביאה את בתה כדי לקבל ברכה מנזיר. מאת פרדיננד גאורג וולדמולר, 1846.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בנצרות האורתודוקסית, כאשר כומר מברך, הוא מחזיק את אצבעות יד ימין באופן שיוצר את האותיות IC XC שהן צירוף המבטא את קיצור שמו של ישו ביוונית, באותיות לטיניות (ביוונית – ΙΗΣΟΥΣ ΧΡΙΣΤΟΣ – ישו הנוצרי. האות הראשונה והאחרונה בכל אחת המילים).

הברכה באסלאם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראו גם

• ברכה (נימוס)
• ברכת כהנים
• מודרה
• אל תפתח פה לשטן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברכה בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא ברכה דתית באמנות בוויקישיתוף

• ברכה, דף שער בספרייה הלאומית
• הרב יואב אוריאל, הברכה והקללה בחומש בראשית, באתר בני ציון