ויקיפדיה

גינת חלקות קהילתית

גִּנַּת חֶלְקוֹת קְהִלָּתִית, (בגרמנית: Schrebergärten, באנגלית: Allotment)[1] היא סוג של גינה קהילתית פרטית. זוהי חלקת אדמה המרוחקת ממקום מגוריהם של המשתמשים, אשר זמינה לגינון פרטי שאינו מסחרי, בעיקר לגידול צמחי מאכל. בדומה לגינה קהילתית, חלקות כאלה נוצרות על ידי חלוקת השטח החקלאי בין חלקות בודדות עד כמה מאות חלקות, אשר מוקצות ליחידים או למשפחות. חלקות אלו מעובדות בנפרד, בניגוד לגינה קהילתית אשר בה האזור כולו מטופל במשותף על ידי קבוצת אנשים. בעוד השייכות לגינה קהילתית במהותה וולונטארית ובעלת אופי מזדמן, הזכות להיות חבר בקהילת משתמשי גינת חלקות קהילתית מותנית בחוזה חכירה.[2] כאשר תחילת הפעילות של גינת החלקות הקהילתית מתוארכת למלחמת העולם הראשונה או השנייה, נהוג להשתמש במושג "גן ניצחון".

גינת חלקות בגרמניה

הגודל של החלקה מתאים בדרך כלל לצרכים של משפחה, ולעיתים קרובות החלקות כוללות סככה לכלי עבודה ומחסה, ולפעמים צריף ללינה עונתית או למשך סוף השבוע. גנני החלקות מאורגנים בדרך כלל בעמותה, אשר חוכרת או מקבלת את הקרקע מבעלים שעשוי להיות ישות ציבורית, פרטית או כנסייתית. הבעלים בדרך כלל קובע כי היא תשמש רק לגידול ירקות, פירות, ופרחים, אך לא למטרות מגורים קבועות. סייג זה נדרש בדרך כלל גם על פי תקנות וחוקי ייעוד הקרקע. עם זאת, החברות של גנני החלקות בארגון/עמותה מזכה אותם בזכויות דמוקרטיות מסוימות.[3][4]

פונקציות חברתיות-תרבותיות וכלכליות

עריכה
 
גינת חלקות קהילתית בפטסמו, טמפרה, פינלנד

הפדרציה הבינלאומית לגני חלקות קהילתיים Coin de Terre הממוקמת בלוקסמבורג, מייצגת שלושה מיליון גננים אירופאים מאז 1926, מתארת את הפונקציות החברתיות-תרבותיות והכלכליות של גני חלקות כמשפרות איכות חיים, מעניקות תחביב מהנה ורווחי, ומאפשרות מגע ישיר עם הטבע ומרגוע. לילדים, הגנים מציעים מרחב לשחק וללמוד על הטבע, ואילו לחסרי עבודה ומובטלים הם מעניקים הקשר חברתי ותחושת משמעות כמו גם מזון בעלות נמוכה. עבור קשישים ונכים, גנים מציעים הזדמנות לפגוש אנשים, להשתתף בפעילות עם אנשים בעלי דעות דומות, ולחוות פעילויות כמו שתילה וקטיף.[5]

מסביב לעולם

עריכה

אוסטריה

עריכה

הגן הראשון הוקם בפורקרסדורף בשנת 1905.[6][7]

קנדה

עריכה

אלו נקראים גנים קהילתיים בערים כמו ונקובר, טורונטו, קלגרי, מונטריאול ואוטווה.[8]

צ'כוסלובקיה

עריכה
 
חלקה, פראג, צ'כיה

בצ'כוסלובקיה תחת המשטר הקומוניסטי, גני חלקות קהילתיים היוו פעילות פופולרית למדי. הן העניקו לאנשים משכונות paneláky (אנ') בבניה רוויה וטרומית, הזדמנות לברוח מכאוס עירוני, זיהום ואדריכלות בטון.

דנמרק

עריכה

יוזמה פרטית הקימה את אגודת ההקצאות הדנית הראשונה באולבורג ב-1884, ובקופנהגן עמותה בשם Arbejdernes Værn (מילולית: 'הגנת העובדים') ייסדה את גני החלקות הקהילתיים הראשונים של הבירה הדנית ב-1891.

 
הגנים הסגלגלים, נרום, דנמרק
 
גני חלקות קהילתיים (Kolonihave) בחורף, Skovlunde, דנמרק

בשנת 1904 היו בדנמרק כ-20,000 גני חלקות קהילתיים. 6,000 מהם היו בקופנהגן. בין מלחמות העולם גדל מספר גני החלקות הקהילתיים בקצב מהיר.

בשנת 1908, עשרים אגודות של גני החלקות הקהילתיים בקופנהגן הקימו את פדרציית גני החלקות הקהילתיים, אשר בשנת 1914 הורחב לכלל דנמרק.

המסורת הדנית לגני החלקות הקהילתיים התפשטה מאוחר יותר לשאר המדינות הנורדיות: תחילה שוודיה, אחר כך נורווגיה ופינלנד.[9]

כיום, רוב גני החלקות הקהילתיים נמצאים על קרקע בבעלות העירייה, אשר משכירה את הקרקע לעמותה. העמותה בתורה מעניקה לכל חבר חלקת אדמה. כדי לשמר את גני החלקות הקהילתיים כזמינות לאוכלוסייה מגוונת, דמי החברות נקבעים משמעותית מתחת למחיר השוק.

למרות שהמטרה העיקרית של גני החלקות הקהילתיים היא לגינון, רוב הגינות כוללות ביתן או צריף. ביתנים אלה יכולים לנוע בגודלם מקרון רכבת ששופץ והוסב לבית קיט קטן. אנשים רבים אוהבים את גני החלקות הקהילתיים שלהם, שהם מבלים שם את כל עונת הקיץ.

פינלנד

עריכה
 
גני חלקות קהילתיים בוואלילה, רק 2–3 ק"מ ממרכז הלסינקי. כל גן מכיל ביתן.

הפדרציה הפינית של גני חלקות קהילתיים היא ארגון ללא מטרות רווח התומך בחברים/גננים ותפקידו לחבר אותם לחלקות שלהם וכקהילה. גינת החלקות הקהילתית הראשונה הוקם בשנת 1916 בטמפרה,[10] וכיום יש כ-30 אגודות להפעלת גינות קהילתיות בכל רחבי פינלנד המורכבות מ-3,700 חברים.[11]

צרפת

עריכה

גינות משפחתיות, או גני חלקות קהילתיים, אשר הופיעו בסוף המאה ה-19, הן חלקות אדמה שהועמדו לרשות התושבים על ידי עיריות. חלקות אלו, שהוקצו לרוב לגינון ירקות וצמחי מאכל, נועדו תחילה לשפר את תנאי המחיה של העובדים על ידי מתן איזון חברתי ואספקה עצמאית של מזון.

כיום, נוצר בגני החלקות הקהילתיים עניין מחודש בכך שהם עוזרים ליצור "נאות מדבר ירוקות" בסביבה עירונית, אשר מועילות לנוכח איום ההתחממות הגלובלית. זוהי גם תגובה לדאגה הנוכחית לגידול מקומי של ירקות על ידי שכבות בעלות הכנסה נמוכה מתוך האוכלוסייה וכן לחיברות קהילתי באזורים עירוניים. בפברואר 2007, הוקמה המועצה הלאומית לגנים קהילתיים ומשפחתיים (CNJCF) אשר שמה לה למטרה לעודד ולקדם את הפיתוח של גנים קהילתיים, הגנה על מורשת הצמחים והמגוון הביולוגי, גינון המכבד את הסביבה ומגן על עמדות אלו מול רשויות ציבוריות ומוסדות אחרים. ה-CNJCF מאגדת כיום כמעט 135,000 חברים, המרכיבים את שלוש האגודות המייסדות: האגודה הלאומית לגננות של צרפת (SNHF), הפדרציה הלאומית של גנים משפחתיים וקהילתיים(FNJFC) וארגון הגננים החובבנים שהוקם כארגון פנאי של עובדי חברת הרכבת הלאומית של צרפת (Jardinot).

גרמניה

עריכה
 
גני חלקות קהילתיים בשוואבינג, מינכן

ההיסטוריה של גני חלקות קהילתיים בגרמניה קשורה קשר הדוק לתקופת התיעוש והעיור באירופה במהלך המאה ה-19, כאשר מספר רב של אנשים היגרו מהאזורים הכפריים לערים כדי למצוא תעסוקה ולשפר את רמת החיים. לעיתים קרובות מאוד, משפחות אלו חיו בתנאים גרועים ביותר, סבלו מדיור לא הולם, תת תזונה ומאפיינים נוספים של חיים בסיכון.

הרעיון של ארגון גני החלקות הקהילתיים הגיע לשיא הראשון לאחר 1864, כאשר החלה מה שנקרא "תנועת שרבר " בעיר לייפציג שבסקסוניה. יוזמה ציבורית זו פעלה להחכיר שטחים בתוך העיר, כדי לתת לילדים סביבה בריאה וקרובה לטבע לשחק בה. מאוחר יותר, אזורים אלה כללו גינות המיועדות לשימוש ילדים, אך עד מהרה מבוגרים נטו להשתלט על הגנים הללו ולטפחם בעצמם. גינון מסוג זה הפך פופולרי גם במדינות אחרות באירופה, במיוחד במדינות גרמניות כמו אוסטריה, הולנד ושווייץ.[12][13][14][15][16] במדינות דוברות גרמנית, גני חלקות קהילתיים ידועים בהתאם בדרך כלל בשם Schrebergärten (מילולית "גני שרבר"). מונח נפוץ נוסף הוא Kleingärten (מילולית: "גנים קטנים").

ההיבט של ביטחון תזונתי שמספקים גני חלקות קהילתיים הפך בולט במיוחד במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה. המצב הסוציו-אקונומי היה עגום מאוד, במיוחד לגבי מצבם התזונתי של תושבי הערים. ערים רבות היו מבודדות מהעורף הכפרי שלהן ומוצרים חקלאיים לא הגיעו עוד לשוקי העיר או נמכרו במחירים גבוהים מאוד בשוק השחור. כתוצאה מכך, ייצור מזון בתוך העיר, במיוחד גידול פירות וירקות בגינות ביתיות ובגנים, הפך חיוני להישרדות. חשיבותם של גני חלקות קהילתיים לביטחון תזונתי הייתה כה ברורה, עד שבשנת 1919, שנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, התקבלה החקיקה הראשונה לגני חלקות קהילתיים בגרמניה, מה שהיה קרוי "החוק להשכרת הגן הזעיר והמקרקעין הזעיר". חוק זה העניק ביטחון בהחזקת קרקע ודמי חכירה קבועים. בשנת 1983, חוק זה תוקן על ידי חוק גני החלקות הקהילתיים (Bundeskleingartengesetz). כיום, עדיין קיימים בגרמניה כ-1.4 מיליון גני חלקות קהילתיים, המשתרעים על שטח של 470 קמ"ר.[17] בברלין לבדה יש 833 מתחמי גני חלקות קהילתיים.[18]

מלטה

עריכה
 
חלקות גינון קהילתי בג'אמיירי, מלטה

מלטה הציגה את גני החלקות הקהילתיים הראשונים שלה באפריל 2011.[19] התוכנית, שנקראה Midd Idejk fil-Biedja (מילולית: "התנסו בחקלאות"), נועדה לעודד אנשים, במיוחד צעירים ואלה המתגוררים באזורים עירוניים, לעסוק בחקלאות אורגנית. לתוכנית היו למעלה מ-50 חלקות להקצאה באזור Għammieri, לואה, מלטה, כאשר כל חלקה בגודל 50 מ"ר.[20] כל החלקות הושקו במלואן ואלו שהשתתפו בתוכנית קיבלו תמיכה והדרכה מתמשכות. גני החלקות הקהילתיים של מלטה הופסקו ב-2013, בעקבות שינוי במינהל.[21] בספטמבר 2019, רשות המורשת של מלטה, הנכללת במשרד התרבות, החלה ביוזמה להחדרה מחדש של רעיון גני החלקות הקהילתיים.[22] חלקות הגינות החדשות, הממוקמות ממש מעל הקטקומבות של אבאטיג'ה טד-דג'ר ברבאט, מלטה, הוקצו עם מספר הגבלות במאמץ להגן על רגישות האתר הארכאולוגי.[23][24]

הולנד

עריכה
 
גני חלקות קהילתיים ברוטרדם

גנים קהילתיים זעירים ראשונים נוסדו בהולנד ב-1838. במאה ה-19, ערים יזמו גנים קהילתיים למשפחות ממעמד הפועלים. בסביבות מלחמת העולם הראשונה, בה הולנד נותרה נייטרלית, החלו המשתמשים בגנים לדרוש שהגנים ינוהלו על ידי החברים. בשנת 1928 ייסדו האגודות לגנים קהילתיים את הפדרציה הלאומית (AVVN). במהלך הכיבוש הגרמני של מלחמת העולם השנייה, החלו "Volkstuinen" רבים. עד שנות ה-50 שימשו הגנים בעיקר לגידול ירקות; מאז חל מעבר לשימוש פנאי. בהתאם לעיר ולחברה, כחלק מהגן מותרת הקמת סככות קטנות, חממות או בתי גן קטנים. בחלק מהמקרים מותרת מגורי קבע במהלך הקיץ.

נורווגיה

עריכה

ישנם 13 גנים קהילתיים בנורווגיה, עם כ-2000 חלקות. העתיק ביותר, Rodeløkkens Kolonihager, מתוארך לשנת 1907. הגדול ביותר, Solvang Kolonihager, כולל כ-600 חלקות והוא נמצא באוסלו, קרוב ליער ולאגם סוגנסוואן.

הפיליפינים

עריכה
 
גן קהילתי משפחתי של Kauswagan, קגאיאן דה אורו

בשנת 2003, גן החלקות הקהילתי הראשון של הפיליפינים הוקם בקאגיאן דה אורו, בצפון מינדנאו כחלק מפרויקט מימון על ידי האיחוד האירופי.[25] במקביל, בעזרת השגרירות הגרמנית במנילה ובסיוע מתורמים פרטיים מגרמניה, מספר זה גדל ל-5 גנים קהילתיים הממוקמים באזורים עירוניים שונים בעיר, ומאפשרים ל-55 משפחות עניות עירוניות גישה חוקית לאדמות לגידול עצמאי של ירקות. ארבעה גנים נוספים, שניים מהם בתוך מרחבי בתי ספר יסוד ציבוריים, מוקמים כעת עבור 36 משפחות נוספות באמצעות גישה לפיתוח קהילתי מבוססת סביבה.[26] חלק מהגינות שייכות לעניים ביותר בעיר, אספנים של אתר האשפה העירוני.[27] מלבד ירקות שונים, הגננים מגדלים גם עשבי תיבול ופירות טרופיים. בגינות מסוימות, מגדלים חיות קטנות ומוקמות בריכות דגים כדי להפיק למשפחות מקורות חלבון נוספים לצורכי התזונה היומיומיים. בכל גן יש ערימה של קומפוסט הממחזרת פסולת אורגנית מהגן כמו גם מהמשפחות השכנות הופכת לדשן אורגני, ובכך מסייעת לתוכנית המשותפת לניהול פסולת מוצקה בעיר. יתר על כן, כל הגינות מצוידות בשירותים אקולוגיים בדומה לשירותיים בגני קהילה בדנמרק כפי שתוארו על ידי ברגנהוי ושותפיו (2003).[28]

פולין

עריכה
 
גני חלקות קהילתיים בפוזנן, פולין

בפולין, גני החלקות הקהילתיים מתוארכים לשנת 1897 כאשר דוקטור יאן ילקובסקי ייסד את 'אמבטיות השמש', הגינות קהילתיות ומתחמי הבריאות בגרודז'ונדז.[29] הופעתן של גינות קהילתיות בפולין, בדומה למצב במדינות אחרות באירופה, הייתה קשורה לעידן התיעוש. גני החלקות הקהילתיים נוצרו כמענה לבעיות שנוצרו כחלק מתהליך העיור: כחלק ממנו נפגעו אספקת המזון והבריאות של מספר הולך וגדל של אנשים.[30][31] הגינות עודדו איכרים לשעבר לשחזר את דפוסי הקיום החקלאיים שלהם בסביבה חדשה כדי להגביר את היציבות החברתית באמצעות אספקת מזון נוספת, יצירת שטחים ירוקים ופעילות גופנית.[32] היזמים של הגינות בחרו שהגנים יספקו בראש ובראשונה את צורכי העניים ביותר.[33]

תפקידן של הגינות הקהילתיות לא השתנה באופן משמעותי במאה ה-20.[34] בתקופת המשטר הקומוניסטי משתמשי הגינות התמקדו בעיקר בשיפור תקציב משק הבית על ידי ייצור מזון לצורכי המשפחה.[35] בסוף שנות ה-80, הוצאות המזון היוו 40% מתקציב משק הבית.[36] זה היה גם בתקופה ההיא שבה הבילוי בגינות הקהילתיות (בפולנית: działkowanie) הפך לתופעה תרבותית.[33]

עם התמוטטות הקומוניזם והגעת הקפיטליזם, הוגדרו מחדש הפונקציה והמטרות העיקריות של הגינות הקהילתיות.[35] בשנת 2013, הרגולטור אפיין את תפקידן העיקרי בסיפוק צרכים חברתיים ואחרים - ביטחון תזונתי הוזכר רק בין התפקידים האחרונים.[37]

נכון לעכשיו, ישנם 965,000 משתמשי גינות קהילתיות רשומים בפולין.[38] גננים אלו, המעבדים מרחב עירוני בבעלות ציבורית, מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר של משתמשי קרקעות בערים בפולין.[35] המעבר מהאופי הפרודוקטיבי של גני החלקות הקהילתיים לגני נוי אשר נצפה בפולין הוא תוצאה משולבת של מגמות שוק, צרכים אסתטיים עכשוויים, לחץ מצד מנהלי אגודות הקרקעות ומיזמי ערים המוכנים לאמץ את השטחים הירוקים האטרקטיביים הללו.[34] עיור מתקדם מאיים על קיומן של גינות קהילתיות, במיוחד אלו הממוקמות במרכזי ערים, האיום השני הוא רעיון של הפיכת הגינות לשטחים ציבוריים פתוחים, מה שכנראה יגזור את גורלם להפוך לפארקים.[39]

בשנים האחרונות, העניין בגינות קהילתיות עולה שוב, בעיקר סביב צעירים הרואים את הפוטנציאל שלהם בתחום הסביבה, הקהילה והפנאי.[33]

פורטוגל

עריכה
 
גני חלקות קהילתיים בפאתי ליסבון.

מאז 2011, עיריית ליסבון יצרה יותר מ-19 גני חלקות קהילתיים.[40] אלו מוחכרות לתושבים באמצעות הליך הגשת בקשה לציבור.[41]

רוסיה

עריכה
 
חלקות רוסיות (דאצ'ה), מחוז ניז'ני נובגורוד, רוסיה

גני החלקות הראשונים ("דאצ'ות") ברוסיה החלו להופיע בתקופת שלטונו של פטר הגדול. בתחילה הם היו בתי קיט קטנים באזור הכפרי, אשר ניתנו לווסלים נאמנים על ידי הצאר.

בתקופת הנאורות, האצולה הרוסית השתמשה בגני החלקות שלה למפגשים חברתיים ותרבותיים, אשר לוו בדרך כלל בנשף נשפי מסכות ובמופעי זיקוקים. המהפכה התעשייתית הביאה לגידול מהיר באוכלוסייה העירונית, ותושבים עירוניים רצו יותר ויותר לברוח מהערים המזוהמות מאוד, לפחות באופן זמני.

לאחר המהפכה הבולשביקית של 1917, רוב הדאצ'ות הולאמו. חלקן הוסבו לבתי נופש למעמד הפועלים, בעוד שאחרות, בדרך כלל באיכות טובה יותר, הופצו בין בעלי התפקידים הבולטים של המפלגה הקומוניסטית והאליטה התרבותית והמדעית החדשה. כל החלקות פרט לכמה נותרו רכוש המדינה והזכות להשתמש בהן בוטלה בדרך כלל כאשר דייר בדאצ'ה פוטר או כאשר יָרָד חֵינוֹ בעיני השלטון המרכזי. הדאצ'ה האהובה על יוסיף סטלין הייתה בגאגרה, אבחזיה.[42]

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נרשמה צמיחה מתונה בפיתוח הדאצ'ות. מאחר שלא היה חוק שאסר על בניית דאצ'ות, החל תהליך פלישה לאדמה שאינה בשימוש בסמוך לערים ועיירות. סככות, צריפים ובתי מגורים החלו לשמש כדאצ'ות. מנהג זה של פלישה עורר את הרצון של תושבי הערים, בדרך כלל אלו המתגוררים בבנייני דירות רבי-קומות, לבלות זמן מה קרוב לטבע, וגם לגדל את הפירות והירקות שלהם. זה האחרון נגרם בגלל הכישלון של התוכנית החקלאית הסובייטית שתוכננה באופן מרכזי לספק מספיק תוצרת טרייה. ככל שחלף הזמן, מספר הפולשים גדל ולממשלה לא הייתה ברירה אלא להכיר רשמית בזכותם לחקלאות חובבנית. החקיקה של 1955 הכניסה סוג חדש של ישות משפטית למערכת המשפטית הסובייטית, שנקראה "שותפות גננים" (садоводческое товарищество). שותפויות הגננים קיבלו זכות לשימוש קבוע בקרקע אך ורק למטרות חקלאיות וכן אישור חיבור לרשתות חשמל ומים ציבוריות.

שנות ה-80 היוו את שיא הפיתוח של הדאצ'ה, כאשר למעשה לכל משפחה אמידה באזור הכפרי הייתה דאצ'ה משלה, או בילתה בסופי שבוע וחגים בדאצ'ות של חברים. לעיתים קרובות, הדאצ'ות לא היו מאובזרות וחסרו צנרת, אך היו בכל זאת הפתרון האולטימטיבי עבור מיליוני משפחות ממעמד הפועלים הרוסי לחופשת קיץ זולה. הגישה לפיסת אדמה הייתה גם הזדמנות לתושבי הערים לפנק את עצמם בגידול הפירות והירקות שלהם.

שוודיה

עריכה
 
Barnängen, גן קהילתי בסטוקהולם בשנת 1915
 
בקתות בגני חלקות במוזיאון הפתוח סקאנסן, סטוקהולם

בלנדסקרונה, סביב אזור המצודה, גני החלקות הקהילתיים הראשונים של שוודיה הועמדו כזמינים להחכרה בשנות ה-60 של המאה ה-19,[43] אחר כך הוקמו במאלמו ב-1895 ובסטוקהולם ב-1904. הרשויות המקומיות קיבלו השראה מאנה לינדהאגן, מנהיגה סוציאל-דמוקרטית ופעילה פמיניסטית, שביקרה בגני חלקות קהילתיים בקופנהגן וקיבלה מהם השראה. בספרה הראשון על הנושא המוקדש לתועלת של גינות קהילתיות היא כתבה:

עבור המשפחה חלקת האדמה היא קשר מאחד, בו יכולים כל בני המשפחה להיפגש בעבודה ובפנאי משותפים. אב המשפחה, עייף מהמרחב הצפוף בבית, עשוי לשמוח בטיפול במשפחתו באוויר הפתוח, ולהרגיש אחראי אם חלקת האדמה הקטנה תעניק עניין מיוחד מאוד לחיים.[44]

אומרים כי אנה לינדהאגן פגשה את לנין כשעבר בסטוקהולם מהגלות בשווייץ בדרך חזרה לרוסיה לאחר מהפכת פברואר ב-1917.[45] היא הזמינה אותו לסיור בגינות הקהילתיות של ברננגן כדי להראות את כל היתרונות בשימוש בהן. עם זאת, היא לא זכתה בהסכמתו. לנין לא נענה לחלוטין לפעילות מסוג זה. לנין ראה את הגננות כסטייה לעצלנות פוליטית במאבק המעמדי. העובדים לא צריכים להיות עסוקים בגינון, הם צריכים להתמסר למהפכה הפרולטרית.[46]

טורקיה

עריכה
 
גני חובבים בטורקיה

חלקות או גני חובבים (טורקית: hobi bahçeleri) כפי שהם ידועים בטורקיה הפכו לפופולריים באמת לאחר שנות ה-2000. גינת חלקות קהילתית היא שטח או חלקת אדמה שבה ניתן לגדל ירקות ופירות. גינות קהילתיות, הפכו פופולריות מאוד בשנים האחרונות ומציעות סביבה טבעית בחיי העיר.

ברובן גינות חובבים, הן יוזמה של עיריות ומופעלות באמצעות גביית דמי שכירות שנתיים. הן משמשות כיום אנשים רבים לגידול ירקות ופירות וליצירת קשר עם הסביבה הכפרית. גודלה של גינת החובבים וסוג האדמה עשויים להשתנות בהתאם לאזור.

ניתן להעמיד למכירה חלקות גינון לחובבים גם באמצעות חוזה מכירה. על המוכר יש לציין את גינת החובבים מתוך כלל הקרקע.

בריטניה

עריכה
 
נערים יוצרים חלקות באתר שעבר הפגזה בלונדון, 1942
 
גנים קהילתיים באזור הכפרי בבאקינגהאמשייר
 
גנים קהילתיים בבריטניה ליד מידלסברו, המציגים סככות ושימוש בזבל ובחומרים ממוחזרים

תחריט משנת 1732 של העיירה ברמינגהאם באנגליה מציג אותה מוקפת בגני חלקות, שחלקן עדיין קיימות עד היום. אתר גינות קהילתיות ותיק נוסף הוא Great Somerford Free Gardens בכפר וילטשייר של סאמרפורד רבתי. אלו הוקמו בשנת 1809 בעקבות מכתב למלך ג'ורג' השלישי מאת הכומר סטיבן דמיין שהיה נושא משרה בבית המלוכה הבריטי, בו ביקש מהמלך להקצות לתמיד, שישה דונם מתוקף חוק הגידור לטובת עניי הקהילה שלו.[47][48]

בעקבות חוקי הגידור וחוק נחלת הכלל משנת 1876,[49] פחתה הגישה לאדמות ולעיבוד חקלאי על ידי המעמדות הנמוכים. כדי למלא את הצורך בקרקע, חוקקו חוקי הקצאת חלקות לגידול חקלאי. החוק קודם תחילה במלואו ב-Small Holdings and Allotments Act 1908,[50] לאחר מכן שונה על-ידי חוק ההקצאות משנת 1922[51] דרך חוקי ההקצאות הבאים עד לחוק ההקצאות 1950.

על פי חוקים אלו, רשות מקומית מחויבת לקיים "הקצאה נאותה" של קרקע, בדרך כלל שדה גדול אשר ניתן לחלוקה לתושבים בודדים בשכר חכירה נמוך. גודלי החלקות מצוטט לעיתים קרובות במוטות מרובעים, אם כי השימוש במוט אינו חוקי למטרות סחר מאז 1965.[52] דמי השכירות נקבעים לפי מה ש"אפשר לצפות לאדם לשלם" (1950); בשנת 1997 שכר הדירה הממוצע עבור עשרה מוטות מרובעים, או1⁄16 acre (250 מטרים רבועים) היה פאונד לשנה. בפברואר 2012 המועצה הראשונה בבריטניה הנשלטת הירוקים, ברייטון והוב, עוררה מחלוקת כאשר הצהירו על כוונתם להעלות את שכר הדירה ב-250מ"ר מגרש עד 110 פאונד לשנה, כאשר אנשים רבים טוענים שזה מנוגד לסדר היום הסביבתי שבו הם נבחרו. כל חלקה לא יכולה לעלות על ארבעים מוטות מרובעים, כלומר1⁄4 acre (1,000 מטרים רבועים) וחייבים לשמש לייצור פירות או ירקות לצריכה של בעל החלקה ומשפחתם (1922), או של פרחים לשימוש בעל החלקה ומשפחתם. גודלם ואיכותם המדויקים של המגרשים אינם מוגדרים. על המועצה מוטלת החובה לספק הקצאות מספיקות כדי לענות על הביקוש. סך ההכנסות מהקצאות היה 2.61 מיליון ליש"ט וסך ההוצאות היה 8.44 מיליון ליש"ט בשנת 1997.[53]

המספר הכולל של החלקות השתנה מאוד לאורך זמן. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שטחי הגידול בחלקות קהילתיות סיפקו הרבה מהירקות הטריים שאכלו המעמדות הנמוכים.[54] ב-1873 היו 244,268 חלקות וב-1918 היו כ-1,500,000 חלקות. בעוד המספרים ירדו בשנות ה-20 וה-30, בעקבות עלייה ל-1,400,000 במהלך מלחמת העולם השנייה, עדיין היו כ-1,117,000 חלקות ב-1948. מספר זה נמצא בירידה מאז, וירד ל-600,000 בסוף שנות ה-60 ו-300,000 עד 2009. מחקרו של ת'ורפ משנת 1969 חקרה את הירידה וקבעה את הסיבות לירידה בקרקע הזמינה, במקביל לצמיחה כלכלית ולגדילה של פעילויות פנאי אחרות.[55]

התעניינות מוגברת בנושאים "ירוקים" משנות ה-70 החזירה את העניין בגינות חלקות קהילתיות, בעוד שהאגודה הלאומית לגננים חובבים וגנני חלקות (NSALG), והאגודה הסקוטית להקצאות קרקע וגנים (SAGS) בסקוטלנד, המשיכו לפעול בנושא בשם משתמשי החלקות. עם זאת, קצב הירידה הואט רק זמנית, וירד מ-530,000 מגרשים ב-1970 ל-497,000 ב-1977, למרות שהייתה רשימת המתנה משמעותית. עד 1980 הסתיים הזינוק בריבית, ועד 1997 ירד מספר החלקות לסביבות 265,000, עם רשימות המתנה של 13,000 ו-44,000 חלקות פנויות. בשנת 2008 דיווח הגרדיאן כי 330,000 אנשים החזיקו בחלקה, בעוד ש-100,000 היו ברשימות המתנה.[56]

בשנת 2006, דו"ח שהוזמן על ידי אספת לונדון[57] זיהה כי בעוד שהביקוש היה בשיא של כל הזמנים ברחבי הבירה, הלחץ שנגרם מבנייה בצפיפות גבוהה הפחית עוד יותר את כמות הקרקעות הפנויות להקצאה לחלקות. הנושא זכה לפרסום נוסף כאשר עיתון "הגרדיאן" סיקר את הקמפיין הקהילתי נגד ההשפעה הפוטנציאלית של הפיתוח לאולימפיאדת הקיץ 2012 על עתיד הגינות הוותיקות Manor Garden Allotments ו-Hackney Wick.[58] במרץ 2008 טען ג'וף סטוקס, מזכיר ה-NSALG, כי הרשויות המקומיות נכשלות בחובתן לספק חלקות. "הן מכרו קרקע כשהביקוש לא היה כל כך גבוה. זה יימשך כי יזמים בונים כעת בתים עם גינות הרבה יותר קטנות".[56] איגוד השלטון המקומי הבריטי פרסם הנחיות המבקשות מהרשויות לשקול לחייב את היזמים להפריש אחוזי קרקע מפרויקטים כדי להשלים את החוסר בחלקות קהילתיות.[59]

כנגד מגמת הירידה בכמות הקרקעות שהוקצאו לחלקות קהילתיות, גוברת המודעות לצורך של ערים להתמודד עם סוגיות של ביטחון תזונתי ושינויי אקלים באמצעות הגדלת הקיימות. הדחף הזה להרחבת כמות החלקות הוא גם תגובה לאינפלציית מחירי המזון, רצון לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של ייצור המזון תוך עניין לניצול קרקעות פנויות בעיירות וערים פוסט-תעשייתיות בעולם המפותח. חלק מהנושאים הללו הועלו בפרויקט חקלאות עירונית לאחרונה במידלסברו שבעמק הטיז.[60]

 
חברות מכון הנשים של ספרינגפילד (WI) באסקס מכינות צ'אטני ליד שולחן ערוך בגינת הכומר, באוגוסט 1941.

המקורות המגדריים של החלקות הקהילתיות היו נושא למחקר, עם ממצאים הכוללים כי מחסור בשירותים ותברואה עלול להוות מחסום בפני נשים, וחלקן אף חוו הפלה בזמן טיפול בחלקותיהן.[61]

ארצות הברית

עריכה

גינות קהילתיות רבות שנוסדו בארצות הברית החלו כ"גני ניצחון" במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן התפתחו לגני חלקות קהילתיים. חלקות בגנים אלו מוחכרות לרוב על ידי העירייה, החל מחלקות של 1.5 מ' על 1.5 מ' בלבד. התנועה הסביבתית הגבירה את העניין בגינון קהילתי.

לקריאה נוספת

עריכה
  • The Allotment: Its Landscape and Culture, David Crouch and Colin Ward Paperback 314 pages (June 1, 1997), Publisher: Five Leaves Publications ISBN 0-907123-91-0
  • The Allotment Handbook, Sophie Andrews, "A guide to promoting and protecting your allotment site." Ecologic Books
  • The Art of Allotments, David Crouch, Publisher: Five Leaves Publications
  • The Allotment Chronicles: A Social History of Allotment Gardening, Steve Poole, Publisher: Silver Link Publishing, ISBN 1-85794-268-X
  • Building Food Secure Neighbourhoods: the Role of Allotment Gardens, Robert J. Holmer, Axel W. Drescher: Urban Agriculture Magazine (2005), No. 15, p. 19-20
  • Cox, E. (2023, December 12). Leaks and pees: How women allotment gardeners manage bodily mess and the remains of early loss. The Sociological Review Magazine.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גינת חלקות קהילתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ The term "allotment" is not used in the United States to refer to these garden plots, as shown by the entries in the American Heritage Dictionary (אורכב 13.08.2012 בארכיון Wayback Machine) and the Cambridge American English Dictionary (אורכב 27.05.2013 בארכיון Wayback Machine).
  2. ^ MacNair, Emily (2002). "The Garden City Handbook: How to Create and Protect Community Gardens in Greater Victoria" (PDF). Polis Project on Ecological Governance. University of Victoria.
  3. ^ Drescher, A. W. (2001), "The German Allotment Gardens — a Model for Poverty Alleviation and Food Security in Southern African Cities?", Proceedings of the Sub-Regional Expert Meeting on Urban Horticulture, Stellenbosch, South Africa, January 15–19, 2001, FAO/University of Stellenbosch, אורכב מ-המקור ב-2009-04-14, נבדק ב-2009-03-13
  4. ^ Drescher, A. W., Holmer, R. J. and D. L. Iaquinta 2006. "Urban Homegardens and Allotment Gardens for Sustainable Livelihoods: Management Strategies and Institutional Environments". In: Kumar, B. M. and Nair, P. K. (Eds) 2006. Tropical Homegardens: A Time-Tested Example of Agroforestry. Series: Advances in Agroforestry 3, Springer, New York.
  5. ^ "What do we encourage?". Office International du Coin de Terre et des Jardins Familiaux. ארכיון מ-14 בינואר 2014. נבדק ב-13 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Großes Interesse am Wohnen im Gartenhaus (אורכב 09.04.2017 בארכיון Wayback Machine) orf.at,
  7. ^ Wiener Kleingarten Messe – Die Messe für Bauen, Gestalten und Wohlfühlen in Haus und Garten (אורכב 09.05.2018 בארכיון Wayback Machine) evotion.at, Vienna Allotment Fair
  8. ^ "Canadian Community Gardening". www.cityfarmer.org. נבדק ב-2021-06-12.
  9. ^ Salmonsens Konversationsleksikon, 2. udgave, A/S J. H. Schultz Forlagsboghandel, Copenhagen 1915-1930.
  10. ^ "KOSKESTA VOIMAA - ARKI - AIKAKAUSI 1918-1940 - SIIRTOLAPUUTARHALIIKE". www15.uta.fi. ארכיון מ-2008-06-08. נבדק ב-2017-04-17.
  11. ^ "The Federation of Finnish Allotment Gardens - Suomen Siirtolapuutarhaliitto ry". www.siirtolapuutarhaliitto.fi. ארכיון מ-2017-04-18. נבדק ב-2017-04-17.
  12. ^ Crouch, D. (2000). "Reinventing Allotments for the Twenty-First Century: The UK Experience". Acta Horticulturae (523): 135–142. doi:10.17660/ActaHortic.2000.523.18. ISSN 0567-7572.
  13. ^ Sidblad, S. (2000). "Swedish Perspectives of Allotment and Community Gardening". Acta Horticulturae (523): 151–160. doi:10.17660/ActaHortic.2000.523.20. ISSN 0567-7572.
  14. ^ Haavie, S. 2001, Parsellhagedyrking i Oslo (אורכב 18.10.2006 בארכיון Wayback Machine) — en statusoversikt. Rapport/Osloforskning 1/2001 (מסת"ב 82-8053-000-2)
  15. ^ Jensen, N. 1996. Allotment Guide (אורכב 29.08.2006 בארכיון Wayback Machine) — Copenhagen & Surroundings /Kolonihave Guide Kobenhavn & Omegn, Copenhagen, Denmark.
  16. ^ Rent-a-Plot: Germany's Garden Ghettos. (אורכב 23.02.2007 בארכיון Wayback Machine) Der Spiegel, 2006-04-11. Accessed 2006-03-17.
  17. ^ Gröning, G., Wolschke-Bulmahn, J., 1995. Von Ackermann bis Ziegelhütte, Studien zur Frankfurter Geschichte, Band 36. Frankfurt am Main, Germany.
  18. ^ "The History of Berlin's Green Space: Allotment Gardens". Senate Department for Urban Development and the Environment. ארכיון מ-5 באוגוסט 2012. נבדק ב-24 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Try your hand at farming". timesofmalta.com. Allied Newspapers. 20 באפריל 2011. ארכיון מ-9 בינואר 2017. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Malta's blossoming green fingers". timesofmalta.com. Allied Newspapers. 27 במאי 2012. ארכיון מ-9 בינואר 2017. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "'Positive' allotment project is dumped by government". timesofmalta.com. Allied Newspapers. 25 ביוני 2014. ארכיון מ-9 בינואר 2017. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Expression of Interest among the General Public for the Use of Allotments at Abbatija Tad-Dejr Garden, Rabat". Heritage Malta. נבדק ב-22 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Heritage Malta offers community garden to the public in Rabat". The Malta Chamber of Commerce. נבדק ב-22 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Heritage Malta offers community garden to the public in Rabat". Newsbook. 27 בספטמבר 2019. נבדק ב-22 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Holmer, R. J.; Clavejo, M. T.; Dongus, S.; Drescher, A. (2003). "Allotment Gardens for Philippine Cities". Urban Agriculture Magazine. 11: 29–31. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27.
  26. ^ Health Promoting Schools, Ecological Sanitation and School Gardens in Mindanao (אורכב 10.10.2006 בארכיון Wayback Machine)
  27. ^ Gerold, J.; Drescher, A. W.; Holmer, R. J. (2005). "Kleingärten zur Armutsminderung – Schrebergärten in Cagayan de Oro". Südostasien. 21 (4): 76–77. ISSN 1434-7067.
  28. ^ Bregnhøj, H.; Eilersen, A. M.; von Krauss, M. K.; Backlund, A. (2003). "Experiences with Ecosan in Danish Allotment Gardens and in Development Projects" (PDF). Proceedings to 2nd International Symposium on Ecological Sanitation "Ecosan – Closing the Loop", April 7 to 11, 2003 Lübeck, Germany.(הקישור אינו פעיל, December 2017)
  29. ^ "Najstarszy Ogród Działkowy w Polsce - Historia Ogrodu". kapielesloneczne.pl.tl. ארכיון מ-5 באוקטובר 2017. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Barthel, Stephan; Parker, John; Ernstson, Henrik (2015-05-01). "Food and Green Space in Cities: A Resilience Lens on Gardens and Urban Environmental Movements". Urban Studies (באנגלית). 52 (7): 1321–1338. Bibcode:2015UrbSt..52.1321B. doi:10.1177/0042098012472744. ISSN 0042-0980.
  31. ^ Villace, B., L. Lebajos, L. Aceituno-Mata, R. Morales, and M. Pardo de Santayana. 2014. La naturaleza cercana. Huertos urbanos colectivos madrileños. Ambienta 107:54– 73 [online] Available from: https://www.researchgate.net/publication/264554421_La_naturaleza_cercana_Huertos_urbanos_colectivos_madrilenos
  32. ^ Klepacki, Piotr; Kujawska, Monika (במרץ 2018). "Urban Allotment Gardens in Poland: Implications for Botanical and Landscape Diversity". Journal of Ethnobiology. 38 (1): 123–137. doi:10.2993/0278-0771-38.1.123. ISSN 0278-0771. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 3 "Grow Your Own Beetroot: Poland's Allotment Culture". Culture.pl (באנגלית). נבדק ב-2021-04-25.
  34. ^ 1 2 Klepacki, Piotr; Kujawska, Monika (2018-03-01). "Urban Allotment Gardens in Poland: Implications for Botanical and Landscape Diversity". Journal of Ethnobiology. 38 (1): 123. doi:10.2993/0278-0771-38.1.123. ISSN 0278-0771.
  35. ^ 1 2 3 Bellows, Anne C. (באוקטובר 2004). "One Hundred Years of Allotment Gardens in Poland1". Food and Foodways. 12 (4): 247–276. doi:10.1080/07409710490893793. ISSN 0740-9710. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ Pawlikowska-Piechotka, Anna (2011). Active recreation space 'for all' : family gardens in Poland. OCLC 998801617.
  37. ^ "USTAWA z dnia 13 grudnia 2013 r. o rodzinnych ogrodach działkowych - Tekst pierwotny - Baza aktów prawnych - INFOR.pl - portal księgowych". www.infor.pl (באנגלית). נבדק ב-2021-04-25.
  38. ^ Gorczyca, M., 2013. Stan rozwoju pracowniczych ogródków działkowych, Wiadomości Statystyczne 12:80–85
  39. ^ Szczęsny, M., and K. Kimic. 2012. Możliwości adaptacji terenów ogrodów działkowych na obiekty ogólnodostępne na przykładzie Rodzinnego Ogrodu Działkowego przy Kanale Gocławskim w Warszawie. Czasopismo Techniczne. Architektura. 109:179–185.
  40. ^ "Sítio da Câmara Municipal de Lisboa: Parques Hortícolas Municipais". www.cm-lisboa.pt. נבדק ב-2019-08-23.
  41. ^ "Sítio da Câmara Municipal de Lisboa: Hortas urbanas - candidatura". www.cm-lisboa.pt. נבדק ב-2019-08-23.
  42. ^ Abkhazia: where Stalin’s ghost holds sway (אורכב 18.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
  43. ^ Kolonilotter. "Kolonilotter". www.lansstyrelsen.se (בשוודית). אורכב מ-המקור ב-2017-09-14. נבדק ב-2017-09-14.
  44. ^ Lindhagen, A., 1916. Koloniträdgårdar och planterade gårdar, Stockholm.
  45. ^ Conan, M. 1999, From Vernacular Gardens to a Social Anthropology of Gardening: In: Conan, M. (Ed) Perspectives on Garden Histories. Series Dumbarton Oaks Colloquium on the History of Landscape Architecture (Vol 21): 181-204 "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-02-07. נבדק ב-2007-03-21. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Per Gustafsson, Lena Ignestam and Christel Lundberg, 2000. The return of Lenin. A film made based on (the true) story about Lenin's visit in Stockholm 1917, and his relationship to allotment gardens. "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2006-12-09. נבדק ב-2007-03-23. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^   Richard Savill, ‏England's oldest allotments celebrate 200 years, The Telegraph, 10 March 2009
  48. ^ Baggs, A.P.; Freeman, Jane; Stevenson, Janet H, eds. (1991). "Victoria County History: Wiltshire: Vol 14 pp194-204 – Parishes: Great Somerford". British History Online. University of London. ארכיון מ-28 ביולי 2017. נבדק ב-23 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Commons Act 1876
  50. ^ Small Holdings and Allotments Act 1908
  51. ^ Allotments Act 1922
  52. ^ Waterford, Douglas (2015-02-21). 21st century homestead : urban agriculture. Lulu.com. ISBN 9781312936515. OCLC 936340204.
  53. ^ "House of Commons - Environment, Transport and Regional Affairs - Minutes of Evidence". publications.parliament.uk. נבדק ב-2019-09-04.
  54. ^ Martin, Alex (15 במאי 2014). The Novice Gardener's Guide to Allotments. Lulu Press. {{cite book}}: (עזרה)
  55. ^ Smithers, Rebecca (19 בפברואר 2009). "Dig for recovery: allotments boom as thousands go to ground in recession". The Guardian. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 Vidal, John. "Coming up roses? Not any more as UK gardeners turn to vegetables (אורכב 24.12.2016 בארכיון Wayback Machine)", 22 March 2008, The Guardian. Accessed on 22 March 2008. Archived on 22 March 2008.
  57. ^ A lot to lose: London's disappearing allotments. (אורכב 30.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
  58. ^ Hanson, Michele (13 בפברואר 2007). "Michele Hanson doubts the validity of the 'Green Olympics'?". The Guardian. ארכיון מ-26 במרץ 2016. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Womack, Sarah. "Developers forced to set up new allotments", 22 March 2008, The Daily Telegraph. Accessed on 22 March 2008. on 22 March 2008.
  60. ^ Early, Catherine (26 במרץ 2008). "Urban Jungle". The Guardian. ארכיון מ-13 בינואר 2014. נבדק ב-13 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Cox, Elizabeth (2023-12-12). "Leaks and pees: How women allotment gardeners manage bodily mess and the remains of early loss". The Sociological Review Magazine (באנגלית). doi:10.51428/tsr.tour5403.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=גינת_חלקות_קהילתית&oldid=39756454"