דוכסות מקלנבורג-שוורין
| ערך מחפש מקורות | |
דוכסות מקלנבורג-שוורין (מגרמנית: Herzogtum Mecklenburg-Schwerin) הייתה דוכסות היסטורית בצפון גרמניה לחופי הים הבלטי, כיום חלק ממדינת מקלנבורג-מערב פומרניה. בירתה של הדוכסות הייתה העיר נוישטרליץ.
| |||
 | |||
| טירת שוורין | |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | שוורין | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | צירוף רוזנות שוורין לדוכסות מקלנבורג | ||
| תאריך | 1358 | ||
| פירוק | קונגרס וינה | ||
| תאריך | 1815 | ||
| ישות קודמת |
 דוכסות מקלנבורג | ||
| ישות יורשת |
הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין | ||
רקע
עריכהבשנת 1160 השתתף פריביסלב ממקלנבורג במסע הצלב הוונדי יחד עם היינריך הארי, דוכס סקסוניה ובוואריה, ובשנת 1167 הקים את לורדות מקלנבורג.
לאחר מספר חלוקות בקרב צאצאי פריביסלב, ירש היינריך השני, הלורד של מקלנבורג עד לשנת 1312 את שטארגארד ורוסטוק, והוריש לאחר מותו בשנת 1329 את אדמות מקלנבורג המאוחדת - למעט שוורין וורלה - לבניו, אלברכט השני ויוהאן הראשון. בשנת 1347 קיבלו שני האחים את התואר דוכס, ובעוד יוהאן החזיק בדוכסות מקלנבורג-שטארגארד, אלברכט החזיק את החלק המערבי הגדול יותר של מקלנבורג, ולאחר שירש את רוזנות שוורין בשנת 1358, הוא הפך את שוורין לבירתו.
בשנת 1363 הוזמן בנו של אלברכט, אלברכט השלישי, דוכס מקלנבורג לשוודיה, ובשנת 1364 הוכתר שם למלך שוודיה. בשנת 1436 מת וילהלם מוורלה ללא יורש זכר, ומכיוון שלחתנו של וילהלם, אולריק השני, דוכס מקלנבורג-שטארגארד לא היו ילדים, הפך היינריך הרביעי, דוכס מקלנבורג בשנת 1471 לשליט על כל מקלנבורג.
בשנת 1520 חילקו הנכדים של היינריך הרביעי, היינריך החמישי ואלברכט השביעי את הדוכסות, והקימו את דוכסות מקלנבורג-גיסטרוב.
היסטוריה
עריכהבשנת 1592 מת יוהאן השביעי, דוכס מקלנבורג, ובניו אדולף פרידריך הראשון, דוכס מקלנבורג-שוורין ויוהאן אלברכט השני, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב עלו לשלטון במקומו, בחסות דודיהם אולריך, דוכס מקלנבורג וקרל הראשון, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב. בשנת 1608 החלו האחים לשלוט לבדם, ובשנת 1610 מת דודם קרל הראשון, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב, והאחים ירשו אף את נחלתו. בשנת 1621 חולקה דוכסות מקלנבורג בין שני האחים; אדולף פרידריך קיבל את דוכסות מקלנבורג-שוורין, בעוד יוהאן אלברכט קיבל את דוכסות מקלנבורג-גיסטרוב.
בשנת 1628 במהלך מלחמת שלושים השנים הדיח אלברכט פון ולנשטיין את האחים מנחלותיהם, בעקבות תמיכתם בכריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק נגד פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1631 החזיר גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה את האחים לשלטונם, ובשנת 1634 צירף אדולף פרידריך את בישופות שוורין לנחלתו, לאחר מותו של הבישוף אולריך מדנמרק.
ב-27 בפברואר 1658 מת אדולף פרידריך הראשון, ובנו כריסטיאן לודוויג הראשון, דוכס מקלנבורג-שוורין עלה לשלטון במקומו. בשנת 1660 בנה כריסטיאן לודוויג את ארמון לוסט על יד ראצברג, ובשנת 1662 נסע לפריז לבית המלוכה הצרפתי. ב-29 בספטמבר 1663 המיר כריסטיאן לודוויג את דתו לקתולית, כשלואי הארבעה עשר, מלך צרפת משמש כסנדקו, ואז ניתן לו השם לודוויג.
בשנת 1692 מת כריסטיאן לודוויג בהאג ללא בנים, ובמקומו עלה לשלטון אחיינו פרידריך וילהלם, דוכס מקלנבורג-שוורין. בשנת 1695 מת גוסטב אדולף, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב, ובעקבות כך פרץ סכסוך ירושה בין פרידריך וילהלם לדודו אדולף פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שטרליץ. לאחר מאבק ירושה למעלה מ-5 שנים, הגיעו השניים בשנת 1701 להסכם; אדולף פרידריך ייסד את דוכסות מקלנבורג-שטרליץ, ואילו פרידריך וילהלם קיבל את דוכסות מקלנבורג-שוורין.
על מנת לשקם את הדוכסות מתלאות מלחמת שלושים השנים ומלחמת הצפון הגדולה, העביר פרידריך וילהלם חוק שמטיל מס על האצולה, ובנוסף שחרר את הצמיתים, שמכאן ואילך יכלו לחכור קרקעות, ובכך להוסיף רווח נוסף לקופת המדינה, אך בעקבות כך הסתכסך פרידריך וילהלם עם האצולה.
בשנת 1713 מת פרידריך וילהלם ללא בנים, ובמקומו עלה לשלטון אחיו קרל לאופולד, דוכס מקלנבורג-שוורין. עם עלותו לשלטון חיזק קרל לאופולד את שליטתו בדוכסות, והחל לשקם אותה מתלאות מלחמת שלושים השנים ומלחמת הצפון הגדולה. בשל שאיפותיו הגדולות הסתכסך קרל לאופולד עם קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והלה הטיל על גאורג לודוויג, הנסיך הבוחר מהנובר לפקח על האינטרסים של הקיסרות בדוכסות. בשנת 1719 שילם קרל לאופולד את חובותיו לקרל השישי, ולאחר תקופה ארוכה של דיונים שניהל אחיו כריסטיאן לודוויג, יושב הסכסוך לבסוף בשנת 1728.
בשנת 1747 מת קרל לאופולד ללא בנים, ובמקומו עלה לשלטון אחיו כריסטיאן לודוויג השני, דוכס מקלנבורג-שוורין. בשנת 1756 מת כריסטיאן לודוויג השני, ובנו פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שוורין עלה לשלטון במקומו, וזמן קצר לאחר מכן היה מעורב פרידריך במלחמת שבע השנים. פרידריך שיפר את מערכת החינוך, קידם את ייצור הטקסטיל וביטל את העינויים. בשנת 1764 העתיק פרידריך את מקום מגוריו משוורין לארמון לודוויגסלוסט, ובשנת 1765 הורה על בניית הכנסייה הקיסרית בעיר (שהושלמה בשנת 1770). בין השנים 1772–1776, הרחיב פרידריך את ארמון לודוויגסלוסט.
בשנת 1785 מת פרידריך השני, ומכיוון שלא היו לו ילדים, עלה לשלטון במקומו אחיינו פרידריך פרנץ הראשון, דוכס מקלנבורג-שוורין.
בתקופת המלחמות הנפוליאוניות שמר פרידריך פרנץ הראשון, דוכס מקלנבורג-שוורין על נייטרליות, אולם לאחר קרב ינה וקרב אאורשטדט הצטרף פרידריך פרנץ לקונפדרציה של הריין. לאחר תבוסת נפוליאון ברוסיה, פרש פרידריך פרנץ מהקונפדרציה של הריין, והצטרף למדינות הקואליציה השישית, והשתתף בקרב לייפציג.
בקונגרס וינה קיבל פרידריך פרנץ יחד עם בן דודו קרל השני, דוכס מקלנבורג-שטרליץ, מעמד של דוכס גדול. בשנת 1867 הצטרפה הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין לקונפדרציה הצפון-גרמנית, ובשנת 1871 לאחר הניצחון הגרמני במלחמת צרפת–פרוסיה הצטרפה לקיסרות הגרמנית.
ב-23 בפברואר 1918 התאבד אדולף פרידריך השישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ, ללא שהשאיר בנים אחריו, ויורשו קרל מיכאל, דוכס מקלנבורג ויתר על התואר, ומשום כך קיבל את נחלותיו פרידריך פרנץ הרביעי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין שהיה בן דודו.
ב-14 בנובמבר 1918 התפטר פרידריך פרנץ הרביעי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין מתפקידו, בעקבות המהפכה הגרמנית והתבוסה במלחמת העולם הראשונה.
כאשר הדוכסות בוטלה, הפכה המדינה למדינה חופשית, שהתקיימה עד לשנת 1933. במהלך השלטון הנאצי, בשנת 1933, אוחדו המדינות מקלנבורג-שוורין ומקלנבורג-שטרליץ לכדי מדינת מקלנבורג המאוחדת.
