האטימולוגיות

האטימולוגיות (בלטינית: Etymologiae; ידוע גם בשם Origines, "מקורות") הוא אוסף אנציקלופדי אטימולוגי שחובר על ידי הבישוף הנוצרי רב ההשפעה איזידורוס מסביליה (סביב 560–636) לקראת סוף ימיו. איזידורוס קיבץ בספר ידע רב של המאה ה-7, שהיה מפוזר במקומות שונים, סיכם אותו וניסח אותו בשפה פשוטה. שמו של הספר נגזר משיטתו של איזידורוס להסביר מושגים ותופעות על בסיס ניתוח אטימולוגי של שמותיהם.

האטימולוגיות
Etymologiae

Lesser chronicle Greater chronicle
מידע כללי
מאת	איזידורוס מסביליה
שפת המקור	לטינית מאוחרת
סוגה	אנציקלופדיה
הוצאה
תאריך הוצאה	בסביבות 625

החיבור סיכם וארגן ידע עשיר מתוך מאות מקורות קלאסיים; שלושה מספריו נגזרים ברובם מ"תולדות הטבע" של הסופר הרומאי פליניוס הזקן (המאה ה-1 לספה"נ). איזידורוס מציין את פליניוס, אך לא את מקורותיו העיקריים האחרים: קאסיודורוס, סרוויוס וגאיוס יוליוס סולינוס. החיבור מכסה מגוון אנציקלופדי של נושאים. אטימולוגיה, מקורות המילים, בולטת בחיבור, אולם הוא מכסה גם, בין היתר, דקדוק, רטוריקה, מתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה, אסטרונומיה, רפואה, חוקים, הכנסייה והכיתות הכופרות, פילוסופים פגאנים, שפות, ערים, אנשים, בעלי חיים, העולם הפיזי, גאוגרפיה, מבנים ציבוריים, דרכים, מתכות, אבנים, חקלאות, מלחמה, אניות, בגדים, מאכלים וכלים.

"האטימולוגיות" זכה לתפוצה רחבה מאוד בימי הביניים. הוא היה כל כך פופולרי, שהוא נקרא במקום רבים מספרי המקור הקלאסיים שהוא תמצת; כתוצאה מכך, העתקתם של כמה מאלה פסקה והם אבדו. החיבור צוטט על ידי המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי (שהכניס את איזידורוס ל"פרדיסו" שלו), צוטט על ידי המשורר והסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר, ונזכר על ידי המשוררים ג'ובאני בוקאצ'ו, פרנצ'סקו פטרארקה, וג'ון גאוור. בין אלף ומעלה כתבי היד ששרדו, הקודקס סנגלנסיס (Codex Sangallensis) שימר את ספרים 11–20 מהמאה ה-9. החיבור הודפס בלפחות עשר מהדורות בין השנים 1472 ו-1530, ולאחר מכן חשיבותו דעכה בתקופת הרנסאנס. המהדורה המלומדת הראשונה הודפסה במדריד בשנת 1599, והמדורה הביקורתית המודרנית הראשונה נערכה על ידי ואלאס לינדזי בשנת 1911.

חוקרים מודרניים מכירים בחשיבותו של החיבור בשימורם של טקסטים קלאסיים, כמו גם בהבנת הלך הרוח של ימי הביניים. לדברי אורה לימור, ספר האטימולוגיות מציג "תמונה בהירה ומתומצתת של הידע החילוני כפי שהסתכם בימי הביניים המוקדמים".

רקע

איזידורוס מסביליה נולד בסביבות שנת 560 בקרטחנה, שהייתה תחת השלטון הלא יציב של הוויזיגותים לאחר התמוטטות האימפריה הרומית במערב. אחיו הגדול, ליאנדר, אב המנזר של מנזר בסביליה, פיקח על חינוכו של איזידורוס, כנראה בבית הספר הצמוד למנזר שלו. ליאנדר היה כומר רב עוצמה, ידידו של האפיפיור גרגוריוס, ובסופו של דבר הוא הפך לבישוף של סביליה. ליאנדר גם התיידד עם בניו של המלך הוויזיגותי, הרמניגילד ורקארד . בשנת 586 הפך רקארד למלך, ובשנת 587 המיר את דתו לקתוליות בהדרכתו הדתית של ליאנדר, ועקב כך שלט במינוי הבישופים. רקארד מת בשנת 601, זמן לא רב לאחר שמינה את איזידורוס לבישוף של סביליה.

איזידורוס עזר לאחד את הממלכה באמצעות נצרות וחינוך, תוך מיגור הכפירה האריאנית שהייתה נפוצה, והובילה את המועצות הלאומיות בטולדו ובסביליה. לאיזידורוס הייתה ידידות קרובה עם המלך סיסבוט, שעלה לכס המלכות בשנת 612, ועם איש כנסייה נוסף בסביליה, בראוליו , שמאוחר יותר הפך לבישוף של סרגוסה. היצירה חוברה בעידודו של בראוליו,

איזידורוס הכיר את חיבוריהם של אבות הכנסייה וגם את אלה של סופרים פגאניים כמו מרטיאליס, קיקרו ופליניוס הזקן, מחבר האנציקלופדיה העיקרית שהייתה קיימת אז, "תולדות הטבע". האנציקלופדיסטים הקלאסיים כבר הציגו סדר אלפביתי של נושאים, וגישה ספרותית ולא תצפיתית לידע: איזידורוס המשיך בעקבות המסורות הללו. הוא התפרסם בחייו כמלומד. הוא התחיל לחבר את "האטימולוגיות" בשנת 600 לערך, והמשיך לכתוב עד שנת 625 בערך.

סקירה כללית

דף כתב יד מתחילת "האטימולוגיות", מציג את אותיות האלפבית היווני. קודקס קרולינוס, המאה ה-8. הספרייה הדיגיטלית של Wolfenbüttel.

מהדורה מודפסת מוקדמת, מאת גונתרוס ציינר, אאוגסבורג, 1472. הספרייה הבריטית.

"האטימולוגיות" מציג צורה מקוצרת של חלק גדול מאותו חלק של לימוד העת העתיקה שהנוצרים חשבו שכדאי לשמר. אטימולוגיות מהוות את נושאו של רק אחד מעשרים ספרי האנציקלופדיה (ספר 10), אך קווי דמיון לשוניים, שנתפסו כך על ידי המחבר, חלחלו ליצירה. פיטר ג'ונס כתב כי רוב הגזירות הלשוניות של איזידורוס "הן שטויות מוחלטות". (כך למשל, הוא גזר את המילה בקולוס (baculus), "מקל הליכה", מבכחוס, אל היין, כי צריך מקל כדי ללכת ישר אחרי ששותים כמה כוסות יין.

החיבור מכסה רבים מהנושאים של לימוד בעת העתיקה, מתאולוגיה ועד בנייה של רהיטים, ומספקת מקור עשיר של תיאוריה ולמידה קלאסית לסופרים בימי הביניים. איזידורוס מצטט מתוך כ-475 יצירות של למעלה מ-200 סופרים בחיבוריו.

בסוף ימיו שלח איזידורוס את כתב היד לתיקון אל חברו, הבישוף בראוליו, לו הקדיש את החיבור, ובראוליו חילק אותו לעשרים ספריו. נראה כאילו כתב היד הלא ערוך החל להסתובב לפני שבראוליו תיקן אותו והוציא אותו עם הקדשה למלך הוויזיגותי המנוח סיסבוט.

ניתוח של הספר ה-12 מאת ז'אק אנדרה (Jacques André) מזהה 58 ציטוטים של מחברים ששמם צוין ו-293 שאילות ללא ציון שמות המחברים: 79 מסולינוס; 61 מסרוויוס ; 45 מפליניוס הזקן. איזידורוס מקפיד לציין את שמותיהם של מלומדים קלאסיים ונוצרים שבחומריהם הוא משתמש: אריסטו (15 הפניות), הירונימוס (10 פעמים), קאטו (9), אפלטון (8), פליניוס, דונאטוס , אוסביוס, אוגוסטינוס, סווטוניוס ויוספוס. הוא מזכיר כסופרים פורים את וארו הפגאני ואת הנוצרים אוריגנס ואוגוסטינוס. אבל מתרגמו סטיבן בארני מציין כי הוא אף פעם לא מציין את שמות המהדרים של האנציקלופדיות שבהן השתמש בכלי שני או שלישי, אולוס גליוס, נוניוס מרקלוס לקטנטיוס , מקרוביוס ומרטיאנוס קפלה. בארני מציין גם כי איזידורוס אינו מזכיר שלושה מתוך ארבעת המקורות העיקריים שלו: קסיודורוס, סרוויוס וסולינוס (הוא כן מציין את פליניוס). לעומת זאת, הוא מציין את פיתגורס שמונה פעמים, למרות שפיתגורס לא כתב ספרים.

בספר השני, העוסק בדיאלקטיקה וברטוריקה, איזידורוס חוב רבות לתרגומים מיוונית מאת בואתיוס; בספר השלישי הוא חב באופן דומה לקסיודורוס, שסיפק את תמצית העיסוק של איזידורוס באריתמטיקה. קאיליוס אורליאנוס תורם בנדיבות לחלק של הספר הרביעי העוסק ברפואה. השקפתו של איזידורוס על המשפט הרומי בספר החמישי נראית מבעד לעדשת החיבור הוויזיגותי הנקרא ה"ברוויאריום של אלאריק" , שהתבסס על קודקס תאודוסיאנוס, שאיזידורוס מעולם לא ראה. באמצעות הפרפרזה המצומצמת של איזידורוס, עבר זיכרון מכלי שלישי של המשפט הרומי לימי הביניים המוקדמים. לקטנטיוס הוא המחבר שצוטט בצורה הנרחבת ביותר בספר 11, בנוגע לאדם. ספרים 12–14 מבוססים ברובם על "תולדות הטבע" וסולינוס, ואילו ה"פראטה" (Prata) האבודה של סווטוניוס, שניתן להרכיב חלקית מתוך מה שמצוטט ב"אטימולוגיות", נראה שהיוותה השראה למתווה הכללי של היצירה, כמו גם לרבים מפרטיה.

הלטינית של איזידורוס, הגדושה בלטינית וולגרית לא סטנדרטית, עומדת בין הלטינית והשפה הרומאנית המקומית המתהווה בהיספניה.

תוכן

"האטימולוגיות" מארגן ידע, שנשאב בעיקר מהחיבורים הקלאסיים, ב-20 ספרים. לאורך החיבור משמש כמקור עיקרי החיבור האבוד Prata של סווטוניוס. ספרים 11–20 כוללים חומרים מ"תולדות הטבע" של פליניוס, סרוויוס, סולינוס.

ספר 1 (de grammatica) מתחיל בקטע ארוך על דקדוק, הראשון מבין שלושה נושאים בטריוויום של ימי הביניים שנחשב בזמנו לליבה של הידע החיוני. הוא מכסה את אותיות האלפבית, חלקי דיבור, הדגשים, פיסוק וסימנים אחרים, קיצורים, כתיבה בשפת צופן ובשפת סימנים, סוגי טעויות והיסטוריה. הוא שואב את המילה הלטינית ל"אותיות" (littera) מהמילים הלטיניות "לקרוא" (legere) ו"כביש" (iter), בטענה שאותיות מציעות דרך לאנשים שקוראים. מקור עיקרי בספר הזה: Institutes של קאסיודורוס.

ספר 2 (de rhetorica et dialectica) משלים את הטריוויום של ימי הביניים עם סיקור של רטוריקה ודיאלקטיקה. איזידורוס מתאר מהי רטוריקה, סוגי טיעונים, דרכי דיבור וביטויים. בדיאלקטיקה הוא דן בפילוסופיה, בסילוגיזם ובהגדרות. הוא משווה את המונח היווני סילוגיזם למונח הלטיני argumentatio, שאותו הוא גוזר מהמילה הלטינית עבור "מחשבה צלולה" (arguta mens). מקור עיקרי: קאסיודורוס.

ספר 3 (de quatuor disciplinis mathematicis) מכסה את הקואדריוויום של ימי הביניים, ארבעת הנושאים שהשלימו את הטריוויום הם אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. הוא טוען שיש אינסוף מספרים, מכיוון שתמיד ניתן להוסיף אחד (או כל מספר אחר) לכל מספר שניתן לחשוב שהוא הגבול. הוא מייחס את הגאומטריה למצרים העתיקה, בטענה שמכיוון שנהר הנילוס הציף וכיסה את הארץ בבוץ, נדרשה גאומטריה כדי לסמן את אדמות האנשים "בקווים ובמידות". איזידורוס מבדיל בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה ומכסה את העולם, השמיים והכדור השמימי, גלגל המזלות, השמש, הירח, הכוכבים, שביל החלב וכוכבי לכת, ושמות הכוכבים. הוא גוזר את הקמרון (curvus) של כיפת השמים מהמילה הלטינית ל"הפוך" (conversus). הוא מסביר את ליקוי השמש בכך שהירח בא בין כדור הארץ לשמש ואת ליקוי הירח כמתרחש כאשר הוא נכנס לתוך צלו של כדור הארץ. הוא מגנה את השמות הרומאיים של כוכבי הלכת על שם האלים שלהם. איזידורוס הבחין בין אסטרולוגיה של "אמונה טפלה" ואסטרולוגיה "טבעית". הראשונה עוסקת בהורוסקופ ובניסיון לחזות את עתידו של אדם או של אנשים; השנייה היא פעילות לגיטימית שהייתה קשורה לתחזיות מטאורולוגיות, כולל איאטרו-מתמטיקה ורפואה אסטרולוגית . מקורות עיקריים: בואתיוס על מתמטיקה, קאסיודורוס.

ספר 4 (de medicina) עוסק ברפואה, כולל ארבע הליחות, מחלות, תרופות ומכשירים רפואיים. הוא שגוזר את המילה "רפואה" מהמילה הלטינית "מתינות" (modus), ואת המילה "סיאטיקה" (sciasis) מהחלק הפגוע של הגוף, הירך (ביוונית: ἰσχία, "איסכיה"). מקורות עיקריים: קאיליוס אורליאנוס, סורנוס מאפסוס, פליניוס.

ספר 5 (de legibus et temporibus) עוסק במשפטים וכרונולוגיה. איזידורוס מבחין בין חוק טבעי, אזרחי, בינלאומי, צבאי וציבורי. הוא דן בתכלית החוק, מקרים משפטיים, עדים, עבירות ועונשים. אודות כרונולוגיה, איזידורוס עוסק בפרקי זמן כמו ימים, שבועות וחודשים, ימי היפוך ושוויון, עונות, שנים מיוחדות כמו אולימפיאדות ויובלים, דורות ועידנים. מקורות עיקריים: Institutes של גאיוס , ברוויאריום של אלאריק .

ספר 6 (de libris et officiis ecclesiasticis) מתאר ספרים ותפקידים כנסייתיים החל מהברית הישנה והחדשה, המחברים ושמותיהם של ספרי הקודש, ספריות ומתרגמים, מחברים, חומרי כתיבה לרבות לוחות, פפירוס וקלף, ספרים, סופרים וחגים נוצריים. מקורות עיקריים: אוגוסטינוס, הירונימוס, גרגוריוס הראשון, Divine Institutes של לקטנטיוס, טרטוליאנוס.

ספר 7 (de deo, angelis, sanctis et fidelium ordinibus) מתאר את התוכנית הבסיסית הנוגעת לאלוהים, למלאכים ולקדושים: ההיררכיות של שמים וארץ, מהאבות, הנביאים והשליחים, דרך אנשים הנזכרים בשמותיהם בבשורות, ועד למרטירים, אנשי דת, נזירים ונוצרים רגילים. מקורות עיקריים: אוגוסטינוס, הירונימוס, גרגוריוס הראשון, לקטנטיוס, טרטוליאנוס.

ספר 8 (de ecclesia et sectis diversis) עוסק בדת: הכנסייה הנוצרית, היהודים וכתות כפירה, פילוסופים פגאניים כולל משוררים, סיבילות ומאגים , והאלים הפגאניים. מקורות עיקריים: אוגוסטינוס, הירונימוס, גרגוריוס הראשון, לקטנטיוס, טרטוליאנוס (נוצרים); וארו, קיקרו, פליניוס הזקן (פגאנים). בספר זה כותב איזידורוס: "יהודים פירושו מודים (confessores). אכן רבים ממי שקודם לכן היו אחוזים בסילוף נעשו מודים. עברים פירושו עוברים. ובשם זה יש להזהירם שיעברו מענייניהם הרעים ויאמצו את הדברים הטובים, וייטשו את טעויותיהם משכבר הימים" (ספר 8, 4).

ספר 9 (de linguis, gentibus, regnis, militia, civibus, affinitatibus) עוסק בשפות, עמים, ממלכות, ערים ותארים. מקורות עיקריים: אוגוסטינוס, אמברוזיוס, הירונימוס, סרוויוס, פליניוס, סולינוס (ששאל מפליניוס).

ספר 10 (de vocabulis) הוא רשימת מילים של שמות עצם ושמות תואר, יחד עם אטימולוגיות כביכול עבורם. לדוגמה, האות 'D' מתחילה במילה ל"אדון" (Dominus), שכן הוא ראש משק הבית (Domus); שם התואר "צייתן" (docilis) נגזר על פי איזידורוס מהפועל "ללמד" (docere), כי אנשים צייתניים מסוגלים ללמוד; והמילה ל"תועבה" (Nefarius) מוסברת כאינה שווה את הדגן הנקרא כוסמין. מקורות עיקריים: וריוס פלאקוס דרך פסטוס , סרוויוס, אבות הכנסייה.

ספר 11 (de homine et portentis) עוסק בבני אדם, סימנים ותמורות. איזידורוס גוזר את המילה "בני האדם" (homo) מהמילה הלטינית לאדמה (humus), שכן בבראשית ב' ז' נאמר שהאדם נוצר "עפר מן מהאדמה". שתן (urina) מקבל את שמו או מהעובדה שהוא יכול לשרוף (urere) את העור, או שהוא בא מהכליות (renes). המילה "אישה" (femina), מגיעה מהמילים femora או femina, שמשמעותן ירכיים, מכיוון שחלק זה של הגוף מראה שהיא אינה גבר. המילה הלטינית לישבן היא clunis מכיוון שהוא נמצא ליד המעי הגס (colum). מקורות עיקריים: "תולדות הטבע" של פליניוס, סרוויוס, סולינוס.

ספר 12 (de animalibus) עוסק בחיות, כולל חיות קטנות, נחשים, תולעים, דגים, ציפורים וחיות אחרות שעפות. הדיון של איזידורוס מלא באטימולוגיה משוערת, ולכן סוס נקרא equus, כי כשהם צוות של ארבעה סוסים הם מאוזנים (aequare). העכביש (aranea) נקרא כך בשל האוויר (aer) שמזין אותו. החשמלנאי (torpedo) נקרא כך מכיוון שהוא מרדים (torpescere) כל מי שנוגע בו. מקורות עיקריים: פליניוס, סרוויוס, סולינוס, "הקסמרון" של אמברוזיוס.

ספר 13 (de mundo et partibus) מתאר את העולם הפיזי, אטומים, יסודות קלאסיים, שמים, עננים, רעמים וברקים, קשתות, רוחות ומים כולל הים, הים התיכון, מפרצים, גאות ושפל, אגמים, נהרות ושיטפונות. השמיים נקראים caelum, מכיוון שמוטבעים עליהם כוכבים, כמו סיר מעוטר (caelatus). עננים נקראים nubes שהם מסתירים (obnubere) את השמים, כמו שכלות (nupta) עוטות הינומה בחתונות שלהן. הרוח נקראת ventus, שכן היא כועסת ואלימה (vehemens, violentus). ישנם סוגים רבים של מים: מלוחים, צלולים, גופרתיים, זפתיים, "וחלקם מכילים תרופה למחלות". המים של הסטיקס גורמים למוות מיידי. מקורות עיקריים: פליניוס, סרוויוס, סולינוס.

מפת אורביס טרארום מהמהדורה המודפסת הראשונה של Etymologiae, XIV: de terra et partibus, המייצג את העולם הנושב. אוגסבורג, 1472. המזרח נמצא בראש, כאשר אסיה תופסת את החצי העליון של "הכדור" (orbis).

ספר 14 (de terra et partibus) עוסק בגאוגרפיה, ומתאר את כדור הארץ, איים, צוקים, הרים ומערות. כדור הארץ מחולק לשלושה חלקים, אסיה תופסת חצי מכדור הארץ ואירופה ואפריקה תופסות כל אחת רבע. אירופה מופרדת מאפריקה על ידי הים התיכון, מגיעה פנימה מהאוקיינוס הזורם סביב כל הארץ. איזידורוס כותב שכדור (orbis) הארץ "שמו נגזר מעגלגלות המעגל, משום שהוא דומה לגלגל; מכאן שגלגל קטן נקרא "דיסק קטן" (orbiculus)". בארני מציין ש"אורביס" מתייחס ל'מעגל' של אדמות סביב הים התיכון, ולפיכך להיקף הידוע הכולל של הקרקע. איזידורוס המחיש את האטימולוגיות במפת אורביס טרארום מעגלית, שגם נתנה רושם מעורפל של כדור הארץ בצורת דיסק שטוח. מקורות עיקריים: פליניוס, סרוויוס, סולינוס, "היסטוריות נגד הפגאנים" של פאולוס אורוסיוס.

ספר 15 (de aedificiis et agris) עוסק בערים ומבנים, כולל מבני ציבור, בתים, מחסנים ובתי מלאכה, חלקי מבנים, אוהלים, שדות וכבישים. מקורות עיקריים: קולומלה, סרוויוס.

ספר 16 (de lapidibus et metallis) עוסק במתכות וסלעים, החל באבק ואדמה, ועובר לאבני חן בצבעים שונים, זכוכית ומכרות. מתכות כוללות זהב, כסף, נחושת, ברזל, עופרת ואלקטרום. משקלים ומידות מסיימים את הספר. מתוארים משחקים עם לוחות וקוביות. מקורות עיקריים: פליניוס, סרוויוס, סולינוס.

ספר 17 (de rebus rusticis) מתאר חקלאות, כולל דגנים, קטניות, גפנים, עצים, עשבי תיבול ארומטיים וירקות. מקורות עיקריים: קאטו הצעיר דרך קולומלה, פליניוס, סרוויוס, סולינוס, רוטיליוס פלאדיוס , וארו.

ספר 18 (de bello et ludis) עוסק בתנאי המלחמה, משחקים ומשפטים. איזידורוס מתאר דגלים, חצוצרות, כלי נשק כולל חרבות, חניתות, חיצים, קלעים, איילי ניגוח ושריון כולל מגנים, לוחות מגן לחזה וקסדות. משחקים אתלטיים כוללים ריצה וקפיצה, הטלה והיאבקות. מתוארים משחקי קרקס, עם מרוצי מרכבות, מרוצי סוסים וקפיצות. בתיאטרון הוא עוסק בקומדיה, טרגדיה, פנטומימה וריקוד. באמפיתיאטרון הוא עוסק בנלחמים ברשתות, לולאות וכלי נשק אחרים. מקורות עיקריים: סרוויוס; טרטוליאנוס על משחקי קרקס.

ספר 19 (de navibus, aedificiis et vestibus) מכסה ספינות כולל סירות, מפרשים, חבלים ורשתות; נפחיות וכלים; בנייה, לרבות קירות, עיטורים, תקרות, פסיפסים, פסלים וכלי בנייה; ובגדים, לרבות סוגי שמלות, גלימות, מצעים, כלי עבודה, טבעות, חגורות ונעליים. המילה "רשת" (rete) נגזרת מהחזקת (retinere) דגים, או אולי מהחבלים (restis) שהם מחוברים אליהם. מקורות עיקריים: סרוויוס; גם הירונימוס, פסטוס, פליניוס, מרקוס קטיוס פאוונטינוס , פלאדיוס, נוניוס מרקלוס .

ספר 20 (de penu et instrumentis domesticis et rusticis) משלים את האנציקלופדיה, ומתאר מזון ושתייה וכלים עבורם, כלי אחסון ובישול; ריהוט כולל מיטות וכיסאות; כלי רכב, כלי משק וגינה וציוד לסוסים. מקורות עיקריים: סרוויוס; גם הירונימוס, פסטוס, פליניוס, מרקוס קטיוס פאוונטינוס, פלאדיוס, נוניוס מרקלוס.

קבלה

פסל של איזידורuס מסביליה במדריד מאת חוסה אלקוברו , 1892.

אנציקלופדיה כרשת ידע: האפיפיור יוחנן פאולוס השני שקל לקבוע את איזידורוס מסביליה כקדוש המגן של האינטרנט.

איזידורוס היה בעלת השפעה רבה לאורך ימי הביניים, כשהוא מוכנס ישירות לרשימות מילים ואנציקלופדיות מאת פאפיאס (המאה ה-11), הוגוצ'יו (המאה ה-12), ברתולומאוס אנגליקוס ווינסנט מבווה (המאה ה-13), וכן נעשה בו שימוש במקומות שונים בצורה של קטעים קטנים. השפעתו נגעה גם לאוספי חידות מימי הביניים המוקדמים כמו חידות ברן או האיגניגמאטה של אלדהלם . הוא צוטט על ידי דנטה אליגיירי, ומילותיו צוטטו על ידי ג'פרי צ'וסר, ושמו הוזכר בין היתר על ידי המשוררים בוקאצ'ו, פטרארקה וג'ון גאוור. דנטה הרחיק לכת והציב את איזידורוס בגן העדן בחלק האחרון של "הקומדיה האלוהית" שלו (10, 130–131).

לאורך ימי הביניים, "האטימולוגיות" היה ספר הלימוד בשימוש הרב ביותר, שנחשב כל כך כמאגר של למידה קלאסית, עד שבמידה רבה הוא החליף את השימוש בחיבורים הקלאסיים עצמם, והטקסטים המלאים שלהם לא הועתקו עוד ולכן אבדו. זה היה אחד התקצירים הפופולריים ביותר בספריות בימי הביניים.

כתבי יד ומהדורות מודפסות

כמעט 1000 עותקי כתב יד של "האטימולוגיות" שרדו. המוקדם ביותר מוחזק בספריית מנזר סן גאל בשווייץ, עותק מהמאה ה-9 של ספרים 11 עד 20 המהווים חלק מקודקס סן גאל (Codex Sangallensis). קודקס גיגאס מהמאה ה-13 שנערך בספרייה הלאומית של שוודיה, כתב היד הגדול ביותר שנשמר מימי הביניים, מכיל עותק של "האטימולוגיות".

בשנת 1472 באאוגסבורג, "האטימולוגיות" הפך לאחד הספרים הראשונים שהודפסו, ואחריו הגיעו במהירות עשר מהדורות נוספות עד שנת 1500. חואן דה גריאל יצר את המהדורה המלומדת הראשונה במדריד בשנת 1599. פאוסטינו ארוואלו כלל אותו כשניים מתוך 17 הכרכים של האופרה אומניה שלו ברומא (1797–1803). רודולף בר יצר מהדורת פקסימיליה של כתב היד של טולדו של "האטימולוגיות" בשנת 1909. ואלאס לינדזי ערך את המהדורה הביקורתית המודרנית הראשונה ב-1911. ז'אק פונטיין ומנואל דיאז אי דיאז פיקחו בין השנים 1981 ל-1995 על יצירת חמשת הכרכים הראשונים של "האטימולוגיות" בסדרת Belle Lettres, "Auteurs Latins du Moyen Age", עם הערות שוליים נרחבות.

לקריאה נוספת

• Ernest Brehaut, An Encyclopedist of the Dark Ages Isidore of Seville, Columbia University, 1912
• 2006, Stephen A. Barney, W. J. Lewis, J.A. Beach, O. Berghof, The Etymologies of Isidore of Seville, Cambridge University Press

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האטימולוגיות בוויקישיתוף

• Etymologiarum libri XX, בויקיטקסט בלטינית
• האטימולוגיות, LacusCurtius (בלטינית)
• האטימולוגיות, הספרייה הלטינית
• האטימולוגיות, IntraText (בלטינית)
• Codex Guelferbytanus 64 Weissenburgensis (Herzog August Bibliothek)
• Scholia in Isidori Etymologias Vallicelliana (באנגלית)
• האטימולוגיות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)