האכסניה האוסטרית
האכסניה האוסטרית בירושלים, או בשמה הרשמי ההוספיס האוסטרי של המשפחה הקדושה (בגרמנית: Österreichisches Hospiz zur Hl. Familie), היא בית הארחה לצליינים השוכן בפינת רחוב ויה דולורוזה ורחוב הגיא ברובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית הארחה לצליינים  |
| על שם |
המשפחה הקדושה |
| כתובת |
ויה דולורוזה |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1857 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1857 |
| קואורדינטות | 31°46′49″N 35°13′55″E / 31.78029167°N 35.23195278°E |
|
www | |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   האכסניה האוסטרית | |
  | |
היסטוריה
עריכהבמחצית המאה ה-19 החליטה הקיסרות האוסטרית לפעול ליצירת נוכחות בנויה מרשימה בירושלים העות'מאנית, וזאת כמשקל נגד לנוכחות הצרפתית כבעלת החסות על האינטרסים הקתוליים ונציגות הכס הקדוש בארץ הקודש. הקונסול האוסטרי הראשון בירושלים, יוזף פיצאמאנו, איתר חלקת אדמה בפינת ויה דולורוזה ורחוב הגיא, וקיבל למיזם את אישורו של הנסיך פרידיננד מקסימיליאן (אחיו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה) בעת ביקורו בירושלים ב-1855. על הבנייה הופקד המהנדס אנטון אנדליכר (Anton Endlicher). שתי מחצבות נרכשו באזור ירושלים לחציבת האבנים ששימשו לבניית המבנה המרשים. חפירת יסודות המבנה החלה ב-1855, ואבן הפינה הונחה בערב השנה החדשה 1856. מזכיר המשלחת הדיפלומטית האוסטרית לשער העליון כתב כך לווינה: ”זה לא יהיה רק ההוספיס הנאה ביותר, כי אם הבניין המוצק ביותר בכל רחבי המזרח, כראוי לעוצמת המדינה הקתולית שיזמה אותו”[1].
הבנייה הושלמה ב-20 באוקטובר 1858. ב-19 במרץ 1863 נחנכה הקפלה בבניין בתכנונו של היינריך פון פרסטל, והוגדר תפקידו של המבנה - לשמש אכסניה לצליינים נוצריים שבאו מאוסטרו-הונגריה.
האכסניה נחנכה רשמית על ידי הקיסר פרנץ יוזף בעת מסעו בארץ ישראל בסוף שנת 1869. הוא התארח באכסניה בעת הביקור בירושלים ובבית לחם, שהקפיד לשוות לו אופי של מסע צליינות. על פני השנים הבאות הייתה הצליינות לארץ הקודש תחביב נפוץ בקרב העשירים ובני האצולה באוסטריה, והחל משנות ה-90 של המאה ה-19 נפוצה גם אצל בני המעמד הבינוני והאיכרים.
זרם הצליינים לירושלים פסק עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בניגוד למוסדות הצרפתיים המתחרים, שפעולתם הופסקה בידי השלטונות העות'מאניים בהיותם רכוש אויב, המשיכה האכסניה האוסטרית לפעול ולארח אנשי שלטון וצבא אוסטריים, שכן האימפריה האוסטרו-הונגרית נחשבה בת ברית לאימפריה העות'מאנית. בתום המלחמה ועם כיבוש ירושלים בידי הבריטים, הפקיע השלטון הצבאי הבריטי את המבנה והפך אותו לבית יתומים בחסות הכנסייה האנגליקנית. עם התבססות שלטון המנדט הבריטי התחדשה תנועת הצליינות, והחל מ-1923 שבה האכסניה למלא את ייעודה באירוח צליינים, אך תנועה זו נחלשה עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936. בשנת 1932 הכין האדריכל והצייר לאופולד קרקואר תוספת לקומה העליונה.[2]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה שוב הפקיעו הבריטים את בניין האכסניה, ובמשך שבועות אחדים הוא שימש מחנה מעצר לאנשי כמורה ונזירים נתיני הרייך השלישי, שבהמשך הוגלו מן הארץ. בתחילת 1948 הפכו הבריטים את המבנה לבית חולים צבאי, אך חודשים אחדים לאחר מכן עזבו את הארץ בעוד ירושלים הופכת לזירת קרבות עקובה מדם. הצלב האדום החל לנהל את בית החולים, ונזירות אוסטריות שימשו בו אחיות. בתום המלחמה, כשעברה העיר העתיקה לשליטת ירדן, המשיכו הירדנים להפעילו כבית חולים. לבית חולים זה הובהל המלך עבדאללה הראשון כשהוא פצוע אנושות לאחר שנורה בהתנקשות בהר הבית ב-20 ביולי 1951, ובו מת מפצעיו. חוסיין מלך ירדן, נכדו של עבדאללה, שהיה עמו כנער בעת ההתנקשות, ערך ביקור ממלכתי בבית החולים ב-1961.
במלחמת ששת הימים ב-1967 עברה השליטה בעיר העתיקה ועמה האכסניה האוסטרית לידי ישראל. עוד שנים אחדות המשיך לפעול בית החולים בבניין האכסניה, אך מצבו הלך והידרדר עד שלא עמד עוד בסטנדרט הראוי לפעול כבית חולים, ופעולתו הופסקה. ב-1985 הוחזר הבניין לידיים אוסטריות, והוא שוקם, שופץ ושב לפעול כבית הארחה לצליינים ולתיירים.
תיאור המבנה
עריכההכניסה לאכסניה ממפלס הרחוב היא דרך גרם מדרגות כפול שבאמצעו מוצב פסלה של הבתולה מריה ותינוקה ישו. האכסניה עצמה היא מבנה מלבני. במקורו היו למבנה שתי קומות, והקומה השלישית נוספה בשנת 1895. הקומה השלישית בנויה בסגנון מודרני יותר מאשר שתי הקומות הראשונות, ומהווה שבירה מסוימת של האופי האדריכלי של הבניין. תופעה זאת של הוספת קומה נוספת למבנה אופיינית לעיר העתיקה של ירושלים עקב מיעוט השטחים הפנויים בה להתרחבות, דבר שאילץ להרחיב את הבתים על ידי בניית קומות נוספות באופן המהווה, לעיתים, שבירה של התוכנית האדריכלית המקורית של הבניין.
חזית המבנה מעוטרת בפסי אבן בצבעים אדום ולבן. עיטורים אלו נבעו, ככל הנראה, מהשפעת סגנון הבנייה הממלוכי. אלמנט זה, הקרוי אבלק, רווח מאוד בבנייה הממלוכית, ודוגמאות ממנו מצויות אף בהר הבית. ניתן לראות בהשפעה זו ניסיון של אדריכל הבניין אנדליכר לשלב בבניין סגנונות בנייה מקומיים. גם חזית כנסיית אלכסנדר נייבסקי בנויה מקווי לבנים בצבעים אדום ולבן. סגנון המשלב בנייה בשני גוני צבע היה גם מקובל מאוד באירופה בתקופת הרנסאנס ובאימפריה העות'מאנית במאה התשע עשרה. עם זאת, פרופ' יהושע בן אריה מצטט את הסופר גרמני נוימן, שטען שהסיבה לשימוש באבן לבנה ואדומה היא בשל צבעי דגל אוסטריה.[3]
בקומה הראשונה של המבנה נמצא אולם הקבלה של האכסניה ובו תמונת דיוקן של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. בקצה הימני של המסדרון קפלת תפילה מקושטת וצבעונית ביותר. בקצה השמאלי של המסדרון קפיטריה בסגנון אירופי היוצאת לגינת המבנה, ובתפריטה מאכלים אוסטריים טיפוסיים כגון שניצל וינאי, זאכרטורטה ואפפלשטרודל.
בקומה השנייה של המבנה ישנו טרקלין מפואר בסגנון אירופי מהמאה התשע עשרה. קירות הטרקלין מצופים בעיטורים ובציורים ורצפת הטרקלין מחופה בעץ. הטרקלין משמש כאולם קונצרטים, ושילוב הטרקלין האירופי עם נוף הרובע המוסלמי שנשקף מחלונותיו יוצר מראה מיוחד במינו.
בקומה השלישית מסדרון ארוך ומשני צדדיו חדרי מגורים.
גולת הכותרת בעיני רבים הוא גג המבנה ממנו נשקף נוף יוצא דופן של העיר העתיקה[4]. הקרבה היחסית להר הבית מאפשרת תצפית טובה אל המקום הקדוש. מהגג נשקפים גם בתיה של העיר החדשה ובולטים בהם במיוחד צריח בית החולים האיטלקי (משרד החינוך), בניין עיריית ירושלים, ומבני המתחם הצרפתי. בעיר העתיקה נצפים היטב שער שכם, מצדו הפנימי, כיפות כנסיית הקבר, בית הכנסת החורבה, כנסיית הגואל ומנזר סן סלוודור, צריחי מסגדים, וכיפות בתי הרובע המוסלמי שלמרגלות האכסניה.
לקריאה נוספת
עריכה- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבניה בעיר העתיקה, הוצאת כתר, עמ' 155 - 156, 1993.
- דוד קרויאנקר, ירושלים, מבט ארכיטקטוני, מכון ירושלים לחקר ישראל, הוצאת כתר, 1996.
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של האכסניה האוסטרית
הערות שוליים
עריכה- ^ H. Wohnout, Das Österreichische Hospiz zur Heiligen Familie, Böhlau 2000
- ^ [ההוספיס האוסטרי ב"בתים מבפנים" https://batim.itraveljerusalem.com/tour/%D7%94%D7%94%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A1-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99-3/]
- ^ י' בן אריה, ירושלים - עיר בראי תקופה', המאה ה-19, הוצ' יד בן צבי 1978, עמ' 122
- ^ ירושלים יפה מגבוה: נקודות תצפית מיוחדות על הבירה