האקציה הגדולה
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
האקציה הגדולה (בגרמנית: Großaktion Warschau, "האקציה הגדולה בוורשה") היה מבצע סודי של הנאצים שהחל ב-22 ביולי 1942 ומטרתו הייתה השמדה המונית של היהודים בגטו ורשה.
המבצע היה חלק ממבצע ריינהרד שבראשו עמד אודילו גלובוצניק והיה אירוע מרכזי בשואת יהודי פולין. היהודים בגטו ורשה הוכו והובלו לאומשלגפלאץ ("כיכר השילוח") בגטו. משם הם נלקחו ברכבות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. המשלוחים הגדולים ביותר של היהודים מגטו ורשה למחנה המוות התרחשו בתשעה באב (23 ביולי) וביום כיפור של אותה השנה (21 בספטמבר).
היסטוריה
עריכה
גטו ורשה היה הגטו היהודי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה. מעל 400,000 יהודים נדחסו בו בשטח של 3.4 קילומטרים רבועים או 7.2 איש בממוצע לחדר. הכוחות הנאציים ביצעו את מרבית הגירושים ההמוניים של יושבי הגטו, מאזור מרכזי בגטו הסמוך למסילת רכבת (בגרמנית: אומשלגפלאץ, "תחנת שילוח") בין התאריכים 23 ביולי עד 21 בספטמבר 1942. "האקציה הגדולה" (Grossaktion) נוהלה על ידי מפקד האס אס והמשטרה פרדיננד פון סמרן-פרנקנג, מושל מחוז ורשה מאז 1941.
נקודת המפנה בחיי הגטו אירעה ב-18 באפריל 1942 ולוותה בגל חדש של הוצאות המוניות להורג על ידי אנשי האס אס.
"עד לאותו יום, לא משנה עד כמה החיים היו קשים, יושבי הגטו הרגישו שחיי היומיום שלהם, יסודות הקיום שלהם, נתלו על משהו יציב ועמיד...ב-18 באפריל הבסיס עצמו של חיי הגטו נע מתחת לרגליהם של האנשים...כעת כולם כבר הבינו שהגטו עתיד להיחרב, אך איש עדיין לא הבין שכל יושבי הגטו נידונו למוות" - מארק אדלמן.
גירושים
עריכהב-22 ביולי 1942, שטורמבנפיהרר הרמן הפלה כינס ישיבה עם היודנרט (המועצה היהודית של הגטו), והודיע לעומד בראשה אדם צ'רניאקוב על "היישוב מחדש במזרח" (ביטוי תעמולתי שהחדירו הנאצים כדי לשדל יהודים לנסוע אל מחנות ההשמדה, שרובם הוקמו במזרח אירופה). צ'רניאקוב התאבד למחרת, לאחר שהבין את משמעות התוכנית, ואת מקומו תפס מרק ליכטנבאום. אוכלוסיית הגטו לא ידעה את האמת, ורק לקראת שלהי שנת 1942 הבינו תושבי הגטו שהגירושים, שנוהלו על ידי המשטרה היהודית בגטו, היו למעשה משלוחים למחנה המוות טרבלינקה ולא הגליה לצורך יישוב מחדש של שטחים במזרח.
במהלך חודשיים בקיץ של שנת 1942, בין 254,000 ל-265,000 אסירי הגטו, גברים נשים וטף, נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שבו חוסלו מעל ל-300,000 בני אדם.
מספר הנרצחים במבצע מבין יושבי הגטו היה גדול פי חמישה לערך ממספר הנרצחים בעת ולאחר חיסול הגטו באביב של השנה הבאה, כ-50,000 איש במספר.
במשך שמונה שבועות משלוחי היהודים ברכבות לטרבלינקה נמשכו ללא הפסקה: 100 איש בקרון משא לבהמות, בין 5,000 עד 6,000 איש בכל יום ויום ובכללם חולים ויתומים. ד"ר יאנוש קורצ'ק היה על אחת מרכבות אלו באוגוסט 1942. ניתנה לו האפשרות להינצל ממוות בעזרת חברים פולנים ומעריצים, אך הוא בחר להצטרף לילדי בית היתומים שניהל בדרכם האחרונה. עם הגעתם לטרבלינקה, הוצעדו הקורבנות העירומים אל עשרת תאי הגזים שעוצבו כמקלחות. הם נחנקו למוות בקבוצות של 200 איש בעזרת גז רעיל. בספטמבר 1942 נבנו תאי גזים חדשים, ובהם יכלו לחסל 3,000 איש בשעתיים. לאזרחים הפולנים לא ניתנה הרשות להתקרב לשטח המחנה.
לוח הגירושים
עריכה
אחרי האקציה הגדולה
עריכהרבים מהיהודים שנותרו בגטו החליטו להילחם, ורבים מהם קיבלו סיוע מהמחתרת הפולנית. הארגון היהודי הלוחם נוסד באוקטובר 1942 ופעל לחיזוק ההתנגדות כנגד גירושים עתידיים. בראש הארגון עמד מרדכי אנילביץ' והוא רק בן 24. בתקופה זו ארמייה קריובה (מחתרת "צבא המולדת" הפולנית) החלה להבריח כלי נשק, תחמושת ומצרכים לגטו עבור המרד העתידי.
"לא היה ניתן לשנות את סופו הטרגי של הגטו, אך ייתכן שהדרך אליו הייתה שונה תחת מנהיג חזק יותר. אין מקום של ספק שאם המרד בגטו ורשה היה מתרחש בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1942, כשעוד היו בו 300,000 יהודים, הגרמנים היו משלמים מחיר גבוה יותר" - דייוויד לנדאו.
פרדיננד פון סמרן-פרנקנג הועמד למשפט צבאי על ידי היינריך הימלר ב-24 באפריל 1943, בגין חוסר יכולתו למנוע ולבלום את המרד. הוא נשלח לקרואטיה ושם חוסל על ידי פרטיזנים ביערות. ליירגן שטרופ הוענק עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה על ידי המפקד העליון של הוורמכט, וילהלם קייטל, עבור "משלחת הרצח" שלו, ולאחר המלחמה הוא נשפט על ידי האמריקאים ונידון למוות. גזר הדין לא יצא אל הפועל; הוא נמסר לרשויות בפולין על מנת לעמוד למשפט חוזר. נגזר עליו פעם נוספת עונש מוות בפולין והוא הוצא להורג ב-8 בספטמבר 1951 בגין פשעי המלחמה שביצע.
טבלת האירועים
עריכה| טבלת אירועי האקציה הגדולה | |
|---|---|
| 22 ביולי 1942 | הגרמנים יחד עם שומרים אוקראינים ולטבים במדי אס אס מקיפים את חומות הגטו. |
| 23 ביולי 1942 | אדם צ'רניאקוב מתאבד, לאחר שמספרים לו שצפוי גירוש יומי של 6,000 איש. |
| 23 ביולי 1942 | השמדה המונית של יהודים בגז מתחילה במחנה המוות טרבלינקה. |
| 6 באוגוסט 1942 | 15,000 יהודים מגורשים מהגטו לטרבלינקה לאחר שהגרמנים "מקצצים" בהקצבת האוכל. אנשים נעמדים בתורים במשך מספר ימים על מנת להשיג לחם. כמות כפולה של רכבות אינן מצליחות לאסוף את כולם. |
| 27-13 באוגוסט 1942 | במשך 15 ימים 53,750 יהודים מגורשים לטרבלינקה. |
| 7-6 בספטמבר 1942 | יותר מ-1,000 יהודים נרצחים על ידי הנאצים ברחובות הגטו. |
| 21-6 בספטמבר 1942 | בשבועיים האחרונים של המבצע 48,000 יהודים נשלחים למותם. |
| 21 בספטמבר 1942 | הטרנספורט האחרון הנשלח לטרבלינקה מוורשה יוצא ועליו 2,196 קורבנות. המשלוח כולל את אנשי המשטרה היהודית שהיו מעורבים בגירושים הקודמים ואת בני משפחתם. |
| 30 בספטמבר 1942 | יהודים שנשארו כלואים בגטו מתחילים לבנות בונקרים מבוצרים על מנת להגן על עצמם ולפגוע בכוחות הנאצים. |
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- הלל זיידמן, יומן גטו ורשה, תל אביב תש"ו-1946
- חוי דרייפוס, גטו ורשה - הסוף, אפריל 1942 - יוני 1943, הוצאת יד ושם, 2018
קישורים חיצוניים
עריכה- הגירוש הגדול מגטו ורשה – מתוך הפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)