הורם סולטאן

הורם סולטן
Hürrem Sultan
	; דיוקן של הצייר האיטלקי טיציאן, 1550
לידה	בין 1502 ל-1504; רוהאטין, ממלכת פולין
פטירה	15 באפריל 1558; איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	מסגד סולימאנייה, איסטנבול
עיסוק	האסקי סולטאן
דת	אסלאם סוני
בן זוג	סולימאן המפואר ; (נשואים 1558–1531)
שושלת בית עות'מאן
תואר	האסקי סולטאן
צאצאים	שהזאדה מהמט, מיהרימה סולטן, שהזאדה עבדוללה, סולטן סלים השני, שהזאדה באיזיט, שהזאדה ז'האנגיר
מספר צאצאים	6
	1533–1558; (כ־25 שנים)
תחת סולטן האימפריה העות'מאנית	סולימאן המפואר
	→ עיישה האפסה סולטן נורבאנו סולטאן ←

הורם סולטאן (בטורקית: Hürrem Sultan; ‏1500 – 18 באפריל 1558), הידועה גם בשם רוקסלנה (Roxelana), או אלכסנדרה, הייתה בת זוגו הראשית ואשתו החוקית של הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר. היא הפכה לאחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה העות'מאנית ודמות בולטת ושנויה במחלוקת בתקופה המכונה סולטנות הנשים.

הורם (אלכסנדרה) נולדה ברוהאטין (אז אזור מזרחי של ממלכת פולין), נחטפה על ידי הטטרים של קרים במהלך מלחמה.

הורם השיגה כוח והשפיעה על הפוליטיקה של האימפריה העות'מאנית באמצעות בעלה, ושיחקה תפקיד פעיל בענייני האימפריה. היא שימשה כיועצת הראשית של הסולטאן, התכתבה בענייני מדינה עם המלך זיגמונט השני אוגוסט מפולין, ומימנה עבודות ציבוריות חשובות (שכללו את מתחם ההאסקי סולטאן ובית המרחץ הורם סולטאן). כמו כן הקימה בית תפילה גדול הכולל מדרשות ובית תמחוי לנזקקים.

הורם נפטרה בשנת 1558 באיסטנבול ונקברה במאוזוליאום בתוך מתחם מסגד סולימאנייה.

שמותיה

שם הלידה של הורם אינו ידוע. לסלי פ. פירס כתבה שייתכן שמדובר באנסטסיה, או באלכסנדרה ליסובסקה. בקרב העות'מאניים היא נודעה בעיקר בשם האסקי. משמעותם של הורם או חוראם היא "העליזה" בפרסית.

מוצא

מקורות מראים כי הורם סולטאן היה במקור מרוהאטין, שהייתה אז חלק מממלכת פולין. היא נולדה בעיירה רוהאטין 68 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, עיר מרכזית של פרובינציית רותניה שבממלכת פולין. על פי מקורות של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, כמו המשורר הפולני סמואל טוארדובסקי (נפטר בשנת 1661), שחקר את הנושא בטורקיה, הורם נולדה לכאורה לאדם המכונה ליסובסקי, שהיה כומר אורתודוקסי ממוצא רותני. שפת האם שלה הייתה רותנית.

בשנות ה-1510, הטטרים הקרימאים חטפו אותה במהלך אחת מפשיטות העבדים של קרים במזרח אירופה. ייתכן שהטטרים לקחו אותה לראשונה לעיר קפה, עיר מרכזית בסחר העבדים העות'מאני, לפני שהיא נלקחה לאיסטנבול. באיסטנבול בחרה הוולידה האפסה סולטאן בהורם כמתנה לבנה סולימאן. מאוחר יותר הצליחה הורם להפוך להאסקי סולטאן של הארמון הקיסרי העות'מאני. מיכאלו ליטואנוס כתב במאה ה-16 כי "אשתו האהובה ביותר של הקיסר הטורקי הנוכחי - אמו של הבן אשר ישלוט אחריו, נחטפה מארצנו".

שייח' קוטב אל-דין אל-נחראוולי, דתי ממכה, שביקר באיסטנבול בסוף שנת 1557, ציין בזיכרונותיו כי הורם סולטאן ממוצא רותני. היא הייתה משרתת בביתה של הנג'רלי פאטמה סולטאן, נכדתו של הסולטאן באיזיט השני. היא הוצגה בפני סולימאן כשהיה עוד נסיך.

חייה עם הסולטאן

רוקסלנה, שנקראה על ידי העות'מאניים הורם סולטאן, נכנסה כנראה לארמון בסביבות גיל חמש עשרה. השנה המדויקת בה נכנסה לארמון אינה ידועה, אך החוקרים סבורים שהיא הפכה לפילגשו של סולימאן בסביבות הזמן שבו הפך לסולטאן בשנת 1520.

עלייתה חסרת התקדים של הורם משפחה בארמון לאשתו החוקית של סולימאן ו"מלכת האימפריה העות'מאנית" משכה קנאה וחוסר נחת לא רק מיריבותיה בארמון, אלא גם מהאוכלוסייה הכללית. עד מהרה היא הפכה לאחת מבנות הזוג הבולטות ביותר של סולימאן לצד מאהידווראן באש קדין. אמנם קיימת מחלוקת על התאריכים המדויקים ללידת ילדיה, אך קיימת הסכמה אקדמית כי לידות חמשת ילדיה - שהזאדה מהמט, מיהרימה סולטאן, שהזאדה עבדאללה, הסולטאן סלים השני ושהזאדה באיאזיד - התרחשו במהירות בארבע עד חמש השנים הבאות. ילדם האחרון של סולימאן והורם, שהזאדה ג'יהאנגיר, נולד גיבן, אך אלה שלפניו נולדו בריאים וזה הבטיח את עתיד השושלת העות'מאנית.

רוחה העליזה ומזגה השובב זיכו אותה בשם חדש, הורם, מחוראם הפרסי, "העליזה". בארמון באיסטנבול, הורם הפכה ליריבה למאהידווראן והשפעתה על הסולטאן הפכה במהרה לאגדית. הורם הורשתה ללדת יותר מבן אחד, דבר שהיווה הפרה מוחלטת של עקרון הארמון הקיסרי הישן, "אם פילגש אחת - בן אחד". היא ילדה את רוב ילדיו של סולימאן. הורם ילדה את בנה הראשון מהמט בשנת 1521 (שנפטר בשנת 1543) ולאחר מכן ארבעה בנים נוספים, והרסה את מעמדה של מאהידווראן כאם לבנו היחיד של הסולטאן. אמו של סולימאן, האפסה סולטאן, דיכאה חלקית את היריבות בין שתי הנשים. על פי הדיווח של ברנרדו נבגרו, כתוצאה מהיריבות המרה פרץ מאבק בין שתי הנשים, כשמאהידווראן הכתה את הורם, מה שהכעיס את סולימאן. לדברי נקדד סאקאוגלו, היסטוריון טורקי, האשמות אלה לא היו אמיתיות.

בשנת 1533 או 1534 (התאריך המדויק אינו ידוע) סולימאן התחתן עם הורם בטקס רשמי ומפואר. מעולם לא הועלתה שפחה לשעבר למעמד של בת זוגו החוקית של הסולטאן, למרבה התדהמה של משקיפים בארמון ובעיר. הורם גם קיבלה את התואר האסקי סולטאן והייתה בת הזוג הראשונה שהחזיקה בתואר זה. תואר זה, ששימש במשך מאה שנים, שיקף את כוחן הגדול של בנות הזוג הקיסריות (רובן שפחות לשעבר) בחצר העות'מאנית, והעלתה את מעמדן לגבוה יותר מהנסיכות העות'מאניות, והפכה אותן לשוות במעמדן לקיסריות השונות באירופה. במקרה זה סולימאן לא רק ששבר את המנהג הישן, אלא יצר מסורת חדשה עבור הסולטאנים העות'מאניים העתידיים להתחתן בטקס רשמי ולהקנות לבנות זוגם השפעה משמעותית על החצר, במיוחד בנושא הירושה. שכרה של הורם עמד על 2,000 אקצ'ה ביום, מה שהפך אותה לאחת ההאסקי בעלות השכר הגבוה ביותר. לנישואיהם היו השלכות שהגבילו את האוטונומיה של סולימאן והוא נשלט על ידי אשתו. יתר על כן, תפקידה בחינוך והדרכת בניה לאורך חייהם בלט יותר.

מאוחר יותר הורם הפכה לאישה הראשונה שנשארה בארמון הסולטאן למשך כל חייה. במסורת המשפחתית הקיסרית העות'מאנית, בת זוגו של הסולטאן הייתה אמור להישאר בארמון רק עד שבנה יתבגר (בסביבות 16 או 17), לאחר מכן הוא יישלח מהבירה לשלוט במחוז רחוק (סנג'ק), ואמו תלווה אותו. בנות הזוג לא היו אמורות לחזור לאיסטנבול אלא אם כן בניהן ירשו את הכס. בניגוד למנהג עתיק יומין זה, הורם נשארה בארמון, גם לאחר שבניה הלכו לשלוט בסנג'קים של האימפריה.

יתר על כן, כשהיא נשארה באיסטנבול, היא עברה מהארמון שהיה נמצא ב"ארמון הישן" ועברה לצמיתות לארמון טופקאפי לאחר שרפה שהרסה את הארמון הישן. יש מקורות שאומרים שהיא עברה לטופקאפי, לא בגלל השרפה, אלא כתוצאה מנישואיה לסולימאן. כך או כך, זו הייתה חריגה משמעותית נוספת מהמנהגים הקבועים, מכיוון שהסולטאן מהמט הכובש הוציא במפורש צו על כך שנשים לא יורשו להתגורר באותו בניין בו התנהלו ענייני הממשלה. לאחר שהורם עברה לטופקאפי, הארמון נודע כ"ארמון החדש".

סולימאן הלחין שיר זה עבור הורם:

כס הנישה הבודד שלי, עושר שלי, אהבה שלי, אור ירח שלי
החברה הכי כנה שלי, אשת הסוד שלי, עצם הקיום שלי, סולטאנה שלי, אהבתי האחת והיחידה
היפה ביותר מבין כל היפות...
אביב שלי, האהבה העליזה בפניי, שעת היום שלי, אהובה שלי, עלה צוחק...
צמחים שלי, מתוקה שלי, שושנה שלי, היחידה שלא תצער אותי בעולם הזה...
קונסטנטינופול שלי, קאראמאן שלי, כדור הארץ של האנטוליה שלי
בדקשן שלי, בגדאד וקוראסאן שלי
האישה שלי בעלת השיער היפה, האהבה שלי בעלת המצח המשופע, האהבה שלי בעלת העיניים המלאות שובבוּת...
אשיר את השבחים שלך תמיד
אני, מאהב של הלב המיוסר, מוהיבי של העיניים מלאות דמעות, אני מאושר.

עניינים מדיניים

הורם הפכה לשותפתו של סולימאן לא רק במשק ביתו של הסולטאן, אלא גם בענייני מדינה. בזכות האינטליגנציה שלה היא שימשה כיועצת הראשית של סולימאן בענייני מדינה ונראה שהייתה לה השפעה על מדיניות החוץ והפוליטיקה הבינלאומית. לעיתים קרובות ליוותה אותו כיועצת פוליטית. השפעתה של הורם על סולימאן הייתה כה משמעותית עד כי שמועות נפוצו בחצר העות'מאנית שהסולטן כושף על ידה.

השפעתה על סולימאן הפכה אותה לאחת הנשים החזקות בהיסטוריה העות'מאנית ובעולם באותה תקופה. אפילו כבת זוגו, כוחה היה דומה לזה של האישה החזקה ביותר בהרמון הקיסרי, הולידה סולטאן. מסיבה זו, היא הפכה לדמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה העות'מאנית בגלל מזימותיה כנגד יריביה הפוליטיים.

פעילויות צדקה

מלבד העיסוקים הפוליטיים שלה, הייתה הורם מעורבת בהקמת מספר מבניים ציבוריים ברחבי האימפריה, ממכה ועד ירושלים. בין השאר הקימה מסגד, שני בתי ספר לקוראן (מדרסה), מזרקה, ובית חולים לנשים ליד שוק העבדים בקונסטנטינופול. היא הקימה חמאם, בית המרחץ של האסקי הורם סולטאן, על מנת לשרת את קהילת המתפללים בקרבת איה סופיה. עבודתה הפילנתרופית הגדולה ביותר הייתה הווקף הגדול של ירושלים, אל-עימארה אל-עאמרה, בית תמחוי שהאכיל את העניים והנזקקים מתושבי העיר.^[1] לרשות הווקף הוקדשו הכנסות המיסים מ-20 כפרים בסביבות ירושלים ורמלה, שנועדו להבטיח את תפקודו השוטף.^[2]

מותה

הורם סולטאן נפטרה ב-18 באפריל 1558 בארמון טופקאפי ונקברה במאוזוליאום בצורת כיפה, המעוטר באריחי איזניק המתארים את גן עדן, כנראה כמחווה לאופייה החייכני והשמח. המאוזוליאום שלה ניצב בסמוך לזה של סולימאן, במסגד סולימאנייה שבאיסטנבול.

אישיותה

בני דורה של הורם מתארים אותה כאישה שנראתה יפה להפליא, ושונה מכל האחרות בגלל שערה האדום והמדהים. הורם הייתה גם אינטליגנטית ובעלת אישיות נעימה. היא אהבה מאוד שירה, וזה נחשב לאחת הסיבות שזיכו אותה באהדתו הרבה של סולימאן, שהיה מעריץ גדול של שירה.

ידוע כי הורם הייתה נדיבה מאוד לעניים. היא בנתה מסגדים רבים, מדרסות, חמאמים ומקומות מנוחה לעולי רגל הנוסעים לעיר הקדושה האסלאמית מכה. עבודתה הפילנתרופית הגדולה ביותר הייתה הווקף הגדול של ירושלים, מטבח מרק גדול שהאכיל את העניים והנזקקים.

מאמינים כי הורם הייתה אישה ערמומית ומניפולטיבית, שהוציאה להורג את כל מי שעמד בדרכה. עם זאת, הפילנתרופיה שלה אומרת אחרת כשדאגה לעניים ורעבים; היא הייתה אמיתית ורבת לב. הסופר האוקראיני הבולט פאבלו ז'רבלני מתאר את הורם כ"אישה אינטליגנטית, חביבה, מבינה, פתוחה, גלויה, מוכשרת, נדיבה, רגשית ואסירת תודה הדואגת לנשמה ולא לגוף; שאינה נסחפת עם נצנוצים רגילים כמו כסף, נוטה למדע ולאמנות; בקיצור, אישה מושלמת."

מורשת

הורם האסקי סולטאן או רוקסלנה, מוכרת גם בטורקיה המודרנית ובמערב, והיא מוזכרת במגוון יצירות אמנותיות. היא נתנה השראה לציורים, יצירות מוזיקליות (בהן "סימפוניה מס. 63" של יוזף היידן), אופרה מאת דניס סיצ'ינסקי, בלט, מחזות, ומספר רומנים שנכתבו בעיקר באוקראינית, אך גם באנגלית, צרפתית וגרמנית.

בספרד המודרנית המוקדמת, היא מופיעה או נרמזת בעבודות של פרנציסקו דה קואוודו וסופרים אחרים, ובמספר מחזות של לופה דה וגה. במחזה "The Holy League", טיציאן מופיע על הבמה בסנאט הוונציאני, ציין כי חזר זה עתה מביקור אצל הסולטאן, ומציג את הציור של רוקסלנה.

בשנת 2007, פתחו מוסלמים במריאופול, עיר נמל באוקראינה, מסגד לכבוד הורם סולטאן.

בסדרת הטלוויזיה הטורקית "הסולטאן", מגולמת הורם סולטאן על ידי השחקנית הטורקיה-גרמניה מריים אוזרלי, ובעונה האחרונה של הסדרה היא מגולמת על ידי השחקנית הטורקיה ואהידה פרצ'ין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הורם סולטאן בוויקישיתוף

הורם סולטאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ראו את מגוון מחקריה של ההיסטוריונית איימי סינגר בנושא בית התמחוי: Amy Singer, Constructing Ottoman Beneficence: An Imperial Soup Kitchen in Jerusalem, New York 2002 ; Amy Singer, 'İmarets', In: H. C. Güzel, C. C. Oğuz and O. Karatay (eds.), The Turks, Vol. III, Ankara 2002, pp. 657-664 ; איימי סינגר, מה כל כך נדיב בצדקה העוסמאנית? על מוסד הסדקה ומעשי הצדקה באימפריה העוסמאנית, ג'מאעה ט"ז (2006), עמ' 30-9 ; Amy Singer, 'The "Michelin Guide" to Public Kitchen in the Ottoman Empire' in: A. Singer (ed.), Starting with Food: Culinary Approaches to Ottoman History, Princeton 2011, pp. 69-92. ; Amy Singer, Imarets, In: C. Woodhead (ed.), The Ottoman World, Routledge, London – New York 2012, pp. 72-85; איימי סינגר, תמונות מהעמארת, בתוך: מ' וינטר ומ' שפר (עורכים) טורקיה: העבר העות'מאני וההווה הרפובליקני- קובץ מאמרים לכבוד פרופ' אריה שמואלביץ ז"ל, תל אביב תשס"ז, עמ' 74-69.
^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 18-16.

[1] ראו את מגוון מחקריה של ההיסטוריונית איימי סינגר בנושא בית התמחוי: Amy Singer, Constructing Ottoman Beneficence: An Imperial Soup Kitchen in Jerusalem, New York 2002 ; Amy Singer, 'İmarets', In: H. C. Güzel, C. C. Oğuz and O. Karatay (eds.), The Turks, Vol. III, Ankara 2002, pp. 657-664 ; איימי סינגר, מה כל כך נדיב בצדקה העוסמאנית? על מוסד הסדקה ומעשי הצדקה באימפריה העוסמאנית, ג'מאעה ט"ז (2006), עמ' 30-9 ; Amy Singer, 'The "Michelin Guide" to Public Kitchen in the Ottoman Empire' in: A. Singer (ed.), Starting with Food: Culinary Approaches to Ottoman History, Princeton 2011, pp. 69-92. ; Amy Singer, Imarets, In: C. Woodhead (ed.), The Ottoman World, Routledge, London – New York 2012, pp. 72-85; איימי סינגר, תמונות מהעמארת, בתוך: מ' וינטר ומ' שפר (עורכים) טורקיה: העבר העות'מאני וההווה הרפובליקני- קובץ מאמרים לכבוד פרופ' אריה שמואלביץ ז"ל, תל אביב תשס"ז, עמ' 74-69.

[2] רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 18-16.

[1]

[2]