היסטוריה של מולדובה
רפובליקת מולדובה שוכנת במזרח אירופה, בין רומניה ובין אוקראינה. מרבית תושביה של רפובליקת מולדובה מדברים ניב מקומי של רומנית וההיסטוריה של המקום שזורה בהיסטוריה של רומניה ושל נסיכות מולדובה (רומניה נוצרה מאיחוד בין נסיכות מולדובה וולאכיה).
רקע להיווצרות רפובליקת מולדובה
עריכהבמרחב הגאוגרפי שבין הרי הקרפטים ממערב, הדניסטר ממזרח (כולל הגדה המזרחית), הדנובה בדרום מערב וחוף הים השחור מדרום נוצרה בימי הביניים נסיכות מולדובה. הנסיכות התקשתה לשמור על עצמאותה ורוב הזמן הייתה אוטונומיה כפופה למעצמות שכנות, בעיקר לאימפריה העות'מאנית.
בשנת 1792, בהסכם יאשי, נאלצה האימפריה העות'מאנית לוותר לאימפריה הרוסית על חבל טרנסניסטריה (הגדה המזרחית של הדניסטר). לאחר המלחמה הרוסו-טורקית של שנת 1806, בהסכם בוקרשט משנת 1812, כל החלק של נסיכות מולדובה שממזרח לפרוט סופח לאימפריה הרוסית וקיבל את השם בסרביה.
העצמאות הראשונה והאיחוד עם רומניה
עריכה
המהפכות ברוסיה בשנת 1917 יצרו שעת כושר ללאומים השונים שנכלאו באימפריה הרוסית ובסרביה מיהרה לנצל זאת וב-2 בדצמבר 1917 הכריזה על עצמאותה וביום 6 בינואר 1918 האספה הקרויה מועצת העם הודיעה על הקמת הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית של בסרביה.
כוחות סובייטים מצד אחד וצבא רומני מצד שני, נכנסו לתוך הטריטוריה של הרפובליקה החדשה, ברית המועצות שרק קמה הכריזה מלחמה על רומניה ועצרה את המשלחת הדיפלומטית שלה. ברית המועצות שנכנסה לעידן של מלחמת האזרחים ברוסיה לא הצליחה למנוע ממועצת העם להצביע ב-27 במרץ 1918 על איחוד עם רומניה.
בסיום מלחמת האזרחים החליטה ברית המועצות להקים את מולדובה (חבל אוטונומי) כדי לאותת בכך שלא השלימה עם סיפוח בסרביה לרומניה.
הסיפוח הסובייטי ומלחמת העולם השנייה
עריכה
בנספח סודי של הסכם ריבנטרופ–מולוטוב הביעה ברית המועצות את שאיפותיה בבסרביה וגרמניה הנאצית הצהירה שאין לה עניין באזורים אלה. לאחר שעל בסיס הבנות הסכם זה חולקה פולין בין שתי המעצמות, ליטא, לטביה ואסטוניה סופחו לברית המועצות והדרישה לסיפוח מחוז פיני פתח את מלחמת החורף במהלכה תקפה ברית המועצות את פינלנד, הגיע גם תורה של רומניה. ב-26 ביולי 1940 הגיש שר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב, אולטימטום לרומניה ובו דרישה שתוציא את צבאה ואת הפקידות השלטונית מבסרביה ומצפון בוקובינה. ניסיונות של רומניה לשאת ולתת לא צלחו והצבא האדום חדר לשטח עוד לפני יציאת הצבא הרומני. בת בריתה העיקרית של רומניה באירופה, צרפת, נכנעה לגרמניה הנאצית 4 ימים לפני האולטימטום, יתר המדינות (פרט לטורקיה) החתומות על ההסכמים שקבעו את גבולות רומניה לא השיבו לפניות רומניה לעזרה, לכן ממשלת רומניה החליטה לוותר ולא להילחם, כדי לא להיכנס למצב בו סופה של רומניה יהיה כסופן של פולין ושל צ'כוסלובקיה.
ברית המועצות סיפחה את חבל בודג'אק ואת צפון בוקובינה לשטחה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית אוקראינית ומיתר שטחי בסרביה הקימה את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית מולדובנית. הרפובליקה המולדובנית הוכרזה ב-2 באוגוסט 1940 ובירתה נקבעה בקישינב.
כשנה מאוחר יותר, ב-22 ביוני 1941, רומניה השתתפה לצד גרמניה הנאצית, פינלנד ואיטליה בפלישה לשטחי ברית המועצות, פלישה שבמהלכה הושבו לשלטון רומני כל שטחי בסרביה ונוספו להם שטחי טרנסניסטריה ואודסה עם סביבתה. צפון בוקובינה עברה לשליטה גרמנית. השליטה הרומנית הייתה ארעית, עד שהשתנו יחסי הכוחות בחזיתות. הצבא האדום השיב את השלטון הסובייטי ובדרכו אל ברלין שטף גם את רומניה. בהסכם פריז 1947 הכירה רומניה בשלטון הסובייטי בבסרביה ובצפון בוקובינה.
התקופה הסובייטית והעצמאות השנייה
עריכהלקראת סוף שנות השמונים של המאה ה-20, כשהדיכוי של שלטונות ברית המועצות נחלש, התחזקו הליכי הרוח הלאומניים בקרב ציבור דוברי הרומנית ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של מולדובה. הפגנות רבות משתתפים של הרומנים האתניים, שהיוו רוב ברור ברפובליקה, הביאו לקביעת הרומנית כשפה רשמית ולהחלפת ראש המפלגה הקומוניסטית המולדובנית. התחזקות הלאומיות הרומנית/מולדובנית יצרה תגובת נגד אצל המיעוטים האחרים שחיו ברפובליקה, הסלאבים והגגאוזים שהגיבו בהתארגנויות משלהם.
ב-25 בפברואר 1990 נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות לסובייט העליון של הרפובליקה. החזית הלאומית המולדובנית, מפלגה שהוקמה רק בשנת 1989, זכתה בבחירות ומירצ'אה סנגור, קומוניסט לשעבר, נבחר לנשיא הסובייט העליון ובספטמבר לנשיא הרפובליקה. הרפורמיסטים שעלו לשלטון בחודש מאי שינו את שם הרפובליקה לרפובליקה סובייטית סוציאליסטית מולדובה (במקום מולדובנית) והכריזו על עצמאות עוד באותו חודש.
ב-6 במאי 1990 התרחש אירוע של גשר הפרחים במהלכו אזרחי רומניה רבים חצו את נהר פרוט וביקרו במולדובה ללא צורך בביקורת גבולות.
בשנת 2024 התקיים משאל העם לחברות באיחוד האירופי בו רוב קולות היו בעד קידום התהליך.
פרישת גגאוזיה וטרנסניסטריה
עריכהבאוגוסט 1990 המיעוט הגגאוזי הכריז על עצמאות ועל הקמת רפובליקה בשם גגאוזיה סביב העיר קומרט. תושביה הסלאבים (אוקראינים, רוסים ובולגרים) של הגדה המזרחית של הדניסטר, הכריזו בספטמבר על עצמאות ועל הקמת מדינה בשם טרנסניסטריה, שבירתה טירספול.
סטפאן טופאל נבחר לנשיאות גגאוזיה ואיגור סמירנוב לנשיאות טרנסניסטריה. כ-50,000 מתנדבים מולדובנים מזוינים יצאו אל טרנסניסטריה כדי לדכא בכוח את פרישת החבל, אך התערבותן של יחידות רוסיות של הצבא האדום הכשילה את המולדובנים.
ההיסטוריה של היהדות המקומית
עריכהקיומם של יהודים בתחום בסרביה מוזכר לראשון בכתובים בקשר לרובע יהודי בעיר אקרמן בתחילת המאה ה-14. לפי דעתו של ההיסטוריון היהודי, הרב ד"ר אברהם מאיר הלוי, מקורם של יהודי אקרמן בבני העם הכוזרי שהתגיירו במאה ה-8.
ערב מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, חיו בבסרביה כ-205,000 יהודים. לאחר נסיגת הצבא הרומני מבסרביה ביוני 1940 הואשמו היהודים בגילוי אהדה ושיתוף פעלה עם ברית המועצות הקומוניסטית והצבא האדום. ברומניה אף הוטחו האשמות כי היהודים גילו עוינות כלפי החיילים הרומנים הנסוגים, השפילום ופגעו בהם (האשמות שבחלקם היו נכונות).
ב-1941 עם כיבושה מחדש של בסרביה בידי הרומנים והגרמנים, נפלה בידי הרומנים ההזדמנות "לנקום" ביהודים. עוד ערב הפלישה לבסרביה הוציא מנהיג רומניה יון אנטונסקו פקודה סודית ושם הצופן שלה "טיהור השטח". הפקודה כללה שלושה סעיפים: חיסול פיזי של כל היהודים בכפרים במקום. מעצר היהודים החיים בערים וריכוזם בגטאות. מעצר כל הקומוניסטים וכול מי ששירתו את הסובייטים בשנת השלטון הסובייטי בבסרביה והוצאת חלק מהם להורג לאחר שימצאו אשמים.
לפי הוראותיו של השליט יון אנטונסקו כל יהודי בסרביה, שלא נרצחו במקום, הוגלו לטרנסניסטריה. לפי הוראה נוספת נרצחו אותם יהודי בסרביה שנמלטו לאודסה ונתפסו שם על ידי כוחות הכיבוש הרומניים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה