הכתובה
"הכתובה" היא מחזה קומי מאת הסאטיריקן הישראלי אפרים קישון מ-1959, הדן במוסד הנישואים ובתשתיתו, הכתובה.
הכתובה בתיאטרון האהל | |
כתיבה | אפרים קישון |
---|---|
מקום ההתרחשות | ישראל |
תקופת ההתרחשות | סוף שנות ה-50 |
סוגה | קומדיה |
הצגת בכורה | 1961 |
שפה | עברית |
עלילה
עריכההסיפור מתרחש בישראל בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. גיבורי המחזה הם אלימלך השרברב, מפרנס המשפחה, ואשתו שפרה, שניהם לשעבר חברי קיבוץ, שמגלים, אחרי 25 שנים של חיים משותפים, שייתכן שמעולם לא התחתנו כדת משה וישראל.
כאשר בתם איילה עומדת להתחתן, היא מבקשת מהם את הכתובה שלהם, מאחר שלדברי ארוסהּ, רוברט, היא חיונית להסדרי החתונה, עקב דרישת משפחתו, נצר למשפחת רבנים מיוחסת. ואולם הכתובה לא בנמצא, וספק אם אלימלך ושפרה התחתנו כדת וכדין.
כאשר מבינים בני המשפחה שללא הכתובה לא תוכל איילה להינשא לרוברט, מבקש אלימלך להתחתן עם שפרה, אך זו כבר אינה מעוניינת בכך, מפני שאינה מאמינה שאלימלך באמת אוהב אותה. איילה ואלימלך עושים הכול על מנת להחזיר את שפרה אל אלימלך, כולל הבאתו של בוקי, מחליף מזכיר המשק של הקיבוץ, על מנת לברר מה קרה לכתובה.
בסוף המחזה מתגלה הכתובה שהוסתרה בבית מאחורי תמונה, והמכשול לחתונתם של איילה ורוברט מוסר ובנוסף שפרה חוזרת אל אלימלך.
דמויות
עריכהאלימלך בנצור - יוצא קיבוץ, שרברב ובעלה של שפרה. אוהב את שפרה עמוקות ולאחר שמתברר שייתכן שאין כתובה, הוא מנסה בכל כוחותיו להתחתן עם שפרה באופן רשמי. אלימלך הוא המפרנס היחיד של המשפחה. אלימלך הוא אדם מסודר כביכול וחי בצורה שבלונית: משפרה עולה כי בכל בוקר אלימלך קם באותה צורה, בארוחת הצהריים הוא כבר רגיל לאכול מבלי להסתכל על השולחן מפני שהוא יודע בדיוק איך השולחן מסודר (לפי רצונו). אלימלך מרבה לדבר על עבודתו בתחום השרברבות, והסיפור האהוב עליו הוא על חבר הקיבוץ שהפסיד לו בהתערבות בנושא השרברבות ונאלץ לאכול את כובעו. בנוסף הוא מתואר כרברבן ובטוח שהיה אהוב על כולם בקיבוץ (לדוגמה, כאשר בוקי מגיע לבית המשפחה, אלימלך מספר לו שכאשר הוא ושפרה עזבו את הקיבוץ, בוקי בכה מכך, דבר שמעולם לא קרה).
שפרה בנצור - יוצאת קיבוץ, אשתו של אלימלך. כשאלימלך מבקש להינשא לה כדת, אינה ממהרת לתקן את הטעות ולהתחתן עמו, וכמעט דורשת גט. שפרה מתוארת כאישה בעלת כישרונות רבים שאינם באים לידי ביטוי בגלל אלימלך. כאשר מועלה החשד שהם מעולם לא התחתנו, היא מנצלת זאת על מנת להשיג שוויון זכויות עם אלימלך.
איילה בנצור - בתם של אלימלך ושפרה, ארוסתו של רוברט. עושה ככל שביכולתה לגרום להוריה להתחתן, על מנת שתוכל להתחתן עם רוברט. איילה אינה מסתכלת על בני הקיבוץ בעין יפה ומתייחסת אל כולם כרפתנים בורים. איילה לומדת פסיכולוגיה לילדים.
רוברט - ארוסהּ של איילה, בן למשפחת רבנים מיוחסת. אינו יודע על כך שייתכן שהוריה של איילה לא נישאו כדת. הוא ומשפחתו רואים במסמכים הדרושים לחתונה תנאי מקדים חשוב ביותר לחתונה. מתואר כ"ילד של אמא" שאימו עדיין מנהלת לו את חייו (לדוגמה החתונה שלו ושל איילה צריכה לקרות ביום ההולדת של אימו, היא מסדרת את כיסי חליפתו והיא זו שמתעקשת כל כך לראות את הכתובה של אלימלך ושפרה).
בוקי - חבר באותו הקיבוץ שבו חיו אלימלך ושפרה, ומחליפו של המזכיר הראשי, לרוב עובד בפלחה. כאשר הוא מגיע הוא אינו יודע לשם מה, מלבד שהוא מגיע "בעניין חתונה". בתחילת השהייה אצל משפחת בנצור הוא מנסה כל הזמן לצאת על מנת לבצע משימות אחרות שהטילה עליו מזכירות המשק בעיר כמחליפו של מזכיר המשק, שמכהן כשגריר במקסיקו. כאשר הוא רואה את איילה הוא מחליט להישאר בבית משפחת בנצור, ולנסות לחזר אחריה, גם אם זה אומר לחבל ביחסים בינה ובין רוברט.
יפה בירנבוים - שכנתם של אלימלך, שפרה ואיילה. מאחר שהיא התאלמנה היא מחזרת אחרי אלימלך ומנצלת כל הזדמנות: את העובדה שאין בבית סודה ושאלימלך מאוד אוהב סודה, את התקף הלב שהוא מקבל ואת פרידתו משפרה.
מסרים וביקורת
עריכההמחזה מבקר נושאים רבים שהיו באותה תקופה בחברה הישראלית:
- הצורך בכתובה - המחזה מבקר את האופן בו הנישואים תלויים בכתובה, שיכולה בקלות להיאבד או להישכח. בנוסף יש גם ביקורת על כך שאין המחתנים מוכנים להתגמש בעניינים אלו ולחתן שני אנשים שמעוניינים להתחתן במקרה וכתובת ההורים נאבדת.
- חלוקת תפקידים במשפחה - המחזה מבקר את העובדה שבאותה תקופה הייתה תפיסה לפיה הבעל הוא המפרנס והאישה צריכה להישאר בבית, לבשל ולנקות.
- יחסי קיבוצניקים-עירוניים - המחזה מבקר את הפער בין בני הקיבוץ לבני העיר, כשבני הקיבוץ מתנשאים על בני העיר בטענה שאין הם יודעים לעשות הרבה (כדוגמת בוקי שמראה שהוא מסוגל לתקן ללא בעיה בכל דבר, גם אם אין זה תחום ההתמחות שלו), לעומת בני העיר שבטוחים שבני הקיבוץ הם בורים (כדוגמת איילה שבטוחה שבוקי הוא רפתן חסר ידע).
הפקות ועיבודים
עריכה1. תיאטרון האוהל, 1961
- יוצרים: במאי - אפרים קישון
- שחקנים: אלימלך - מאיר מרגלית, שפרה - חיה שרון, איילה - שפרירה זכאי
ההפקה הפכה לאחד מלהיטיו הבולטים של התיאטרון.
2. משפחת בורשטיין (פסחק'ה, ליליאן, מייק וסוזאן), 1966 (יידיש)
- יוצרים: במאי ותרגום - שרגא פרידמן
- שחקנים: אלימלך - פסח בורשטיין, שפרה - ליליאן לוקס-בורשטיין, איילה - שפרירה זכאי, רוברט - מייק בורשטיין, בוקי - מייק בורשטיין, יפה - שרה וייס
ההפקה כללה שירים שהוקלטו לתקליטון בחברת CBS.[1]
די כתובה | ||||
---|---|---|---|---|
| ||||
|
3. 1972 (יידיש)
- יוצרים: במאי - שמואל עצמון, מפיק - נתן גלבוע
- שחקנים: אלימלך - שמעון דז'יגאן, שפרה - בטי סגל, איילה - פרידה וינטר, רוברט - יעקב אלפרין, בוקי - שייקה וירסקי, יפה - אנאבלה יעקב
הצגה זו נקראה "אלימלך האינסטלטור", ולא "הכתובה".
4. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 8 במרץ 1980
- יוצרים: במאי - היי קיילוס, תפאורה ותלבושות - רות דר
- שחקנים: אלימלך - נסים עזיקרי, שפרה - ליא קניג/טובה פרדו, איילה - טלי לובראני, רוברט - איקי שיק, בוקי - שמואל וילוז'ני, יפה - גלינה סבידנסקי
- יוצרים: במאי : שמואל עצמון-וירצר, תרגום: שרגא פרידמן, עיצוב תפאורה ותלבושות: ענת מסנר, מוזיקה - פולדי שצמן,
- שחקנים: אלימלך - יעקב אלפרין, שפרה - אתל קובינסקה, איילה - שלומית טריגר-הגואל, רוברט - יוסי סוקולסקי, בוקי - ישראל טרייסטמן, יפה - גאולה נוני.
6. תיאטרון הנגב, 2006
- יוצרים: במאי - איסי ממנוב, מוזיקה - אמיל ג'הרמי, תעתוק וניהול מוזיקלי - מיכאלה ליקא, תאורה, שפה ודיבור - שמואל מור, תחקיר ועריכה: ורדה גלעדי
- שחקנים: אלימלך - עידו מן, שפרה - ג'סיקה טברובסקי, איילה - כרמית גור-דבורי, רוברט - שולי ויקטור, בוקי - אמיל ג'הרמי, יפה - אביבה ספאיה
7. תיאטרון הקאמרי, 2007
- יוצרים: במאי - משה נאור, תפאורה - לילי בן נחשון, תלבושות - עפרה קונפינו, מוזיקה - רן בגנו, תאורה - קרן גרנק
- שחקנים: אלימלך - שלמה בראבא, שפרה - ענת וקסמן/רמה מסינגר, איילה - שירה קצנלנבוגן, רוברט - אבי גרייניק/נדב אסולין, בוקי - יפתח קליין/דני שטג/יפתח אופיר, יפה - רוזינה קמבוס/אודליה מורה-מטלון.
הפקה זו זכתה לביקורות אוהדות מצד המבקרים ולביקורות חצויות מצד הקהל. ההצגה הייתה מועמדת לתואר הקומדיה של השנה בפרס התיאטרון הישראלי.
יוצרים: במאי - אבישי בן גל, תפאורה - סלבה מלצב, תלבושות - נטשה מנטל, תאורה - יאיר סגל.
שחקנים: אלימלך - ניר מנקי, בוקי - מיכאל גמליאל, שפרה - ענת זמשטייגמן/מיכל אטלס, איילה - דניאל היב, יפה - פזית ירון מינקובסקי/יעל פרימר, רוברט - טל וייס/גיא גבל
9. תיאטרון חיפה, 2023
יוצרים: במאי - משה נאור, תפאורה - ניב מנור, תלבושות - אורנה סמורגונסקי, תאורה - נדב ברנע.
שחקנים: אלימלך - שלמה בראבא, בוקי - עומר עציון, שפרה - איילת רובינסון, איילה - יעל טל, יפה - רוית יעקב כהן, רוברט - יובל סגל/קובי זיסלין.
ליווי מוזיקלי: אוהד בן אבי - קלידים ואקורדיון, נועם נחמיה - טובה, מיכאל זיו - צ'לו וחצוצרה.
הסרט
עריכהבאוגוסט 2008 יצא הסרט "הכתובה" בבימויו של מנחם גולן, אשר מבוסס על המחזה. את התסריט כתב גולן תוך שינויים מבחינת עלילה וגם דמויות חדשות. בסרט כיכבו מאיר סוויסה, ענת ברזילי, פזית ירון מינקובסקי ושלמה וישינסקי. הסרט לא זכה לביקורות נלהבות ורוב המבקרים טענו שמדובר בסרט עשוי רע.
קישורים חיצוניים
עריכה- עמוד ההצגה באתר תיאטרון הקאמרי
- מחזה של אפרים קישון יוצג שוב בתאטרון, באתר ערוץ 7, 28 במאי 2006
- מרב יודילוביץ', תמונות מחיי נישואין, באתר ynet, 22 במרץ 2007
- שחר מגן, חיי הנישואים על פי קישון, באתר ynet, 23 במרץ 2007
- מערכת, ריאיון עם מנחם גולן על הסרט, באתר nana10, 11 באוגוסט 2008
הערות שוליים
עריכה- ^ נחמן בן-עמי, עדיין מחפשים אותה: "די כתובה" באידיש – מאת אפרים קישון, מעריב, 11 ביולי 1966
- ^ דורית חכים, הצגה - הכתובה, חדשות, 21 בספטמבר 1993