מרים, אם ישו

על פי הברית החדשה, מִרְיָם (ביוונית: Μαρία, מַרִיָה; בלטינית: Maria; בארמית סורית: ܡܪܝܡ, מַרְיַם), הייתה אישה יהודייה-גלילית מתקופת בית שני, אמו של ישוע הנוצרי (ישו) ואשתו של יוסף. לפי הכתוב, היא הרתה לרוח הקודש בעודה בתולה, ילדה את ישו, גידלה אותו ועמדה לצידו במהלך חייו.

מרים הבתולה
Παρθένος Μαρία

פסל מרים המוצב בכנסיית הבשורה שבנצרת, בלבוש כחול ועטרת כוכבים לראשה
לידה	סוף המאה ה-1 לפנה"ס כנראה בנצרת, ארץ ישראל (מקום מגוריה)
קדוש עבור	כל הכנסיות המכבדות קדושים
תארים	יולדת האלוהים (Θεοτόκος), מרים המבורכת (Beata Maria), מדונה (Madonna), ורבים אחרים
חג	תאריכים רבים, ראו להלן

איקונין עתיק של מרים הבתולה אוחזת את ישו הילד בזרועותיה, הנמצא במנזר מרקוס הקדוש בירושלים

לרוב מתייחסים אליה (להבדיל מאחרות ששמן מרים) בתור מרים הבתולה, ולמעשה, על פי העמדה המסורתית בנצרות בתוליה היו נצחיים, אף במהלך ולאחר לידת בנה. מאחר שישו נחשב בנצרות בתור האל הבן, מרים מכונה גם יוֹלֶדֶת הָאֱלֹהִים (מארמית סורית: ܝܠܕܬ ܐܠܗܐ, יָלְדַת אַלָהָא; ביוונית: Θεοτόκος) או אם האלוהים.

מרים זוכה להערצה ולאהדה רבה בקרב נוצרים בכל הדורות, בייחוד בעדות המסורתיות כגון הכנסייה הקתולית והכנסיות האורתודוקסיות. היא מתוארת כתמה וטהורה, כבכירה וכחשובה מבין הקדושים, וכמתווכת בין בני האדם לבין אלוהים, המשדלת את בנה ישו לעזור לאנשים במצוקה; לכן נוצרים רבים מתפללים אליה שתסייע להם בדבר הזה. פרוטסטנטים רבים מתייחסים לגישה זו בספקנות, ולדעתם אין להפריז בעיסוק בה אלא להתמקד בישו עצמו, אם כי גם הם מכבדים את מרים כאמו של ישו. גם האסלאם מכיר במרים ומתייחס אליה בהערכה רבה.

חייה לפי הברית החדשה

ראשית חייה והריונה

ראו גם – הבשורה למרים, הביקור

מרים הייתה עלמה בתולה שגרה בעיר נצרת שבגליל בימי המלך הורדוס. ידוע שהיא הייתה קרובת משפחה של אלישבע, בת כהן זקנה וחסרת ילדים, וכן שהייתה לה אחות, שייתכן (תלוי בפירוש דברי יוחנן שם) שהיא מרים של קְלוֹפָּה (Μαρία ἡ τοῦ Κλωπᾶ). היא הייתה מאורסת ליוסף, צאצא לבית דוד ונגר במלאכתו. לפי מסורות חוץ-מקראיות, שמות הוריה היו יהויקים וחנה.

בטרם נישאה ליוסף, אלוהים שלח אל מרים את המלאך גבריאל. בראותה את המלאך בחדרה נבהלה מרים, והוא אמר לה:

אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ.
הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ.

המקור ביוונית

μὴ φοβοῦ, Μαριάμ, εὗρες γὰρ χάριν παρὰ τῷ θεῷ.
καὶ ἰδοὺ συλλήμψῃ ἐν γαστρὶ καὶ τέξῃ υἱὸν
καὶ καλέσεις τὸ ὄνομα αὐτοῦ Ἰησοῦν.
οὗτος ἔσται μέγας καὶ υἱὸς ὑψίστου κληθήσεται
καὶ δώσει αὐτῷ κύριος ὁ θεὸς τὸν θρόνον Δαυὶδ τοῦ πατρὸς αὐτοῦ,
καὶ βασιλεύσει ἐπὶ τὸν οἶκον Ἰακὼβ εἰς τοὺς αἰῶνας
καὶ τῆς βασιλείας αὐτοῦ οὐκ ἔσται τέλος.

— הברית החדשה, הבשורה על־פי לוקאס, פרק א', פסוקים 30–33, בתרגום חדש

נוסח תפילת המגניפיקט של מרים (לוקאס א' 46–55) בשפה העברית על קיר כנסיית הביקור בעין כרם

מאחר שהייתה בתולה, שאלה מרים כיצד הדבר ייתכן. גבריאל השיב כי רוח הקודש תבוא עליה, והילד יהיה בן האלוהים , ולא זו בלבד אלא שגם אלישבע, שנחשבה עקרה, היא עתה בחודש השישי להריונה. מרים השיבה לגבריאל כי ”הִנְנִי שִׁפְחַת ה', יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ”, ומיהרה לבקר את אלישבע. כשנפגשו השתיים הן בירכו זו את זו, ומרים אמרה את המזמור שלימים נקרא "מגניפיקט". מרים ישבה בבית אלישבע כשלושה חודשים, ואז חזרה לביתה בנצרת.

נישואיה ולידת בנה

ערך מורחב – המשפחה הקדושה

יוסף, ארוסהּ של מרים, שמע כי היא נכנסה להיריון, ובתחילה רצה לבטל את האירוסין, אך אז ראה בחלומו מלאך, שאמר לו לא לחשוש להתחתן עם מרים, כי היא לא בגדה בו, אלא התעברה מרוח הקודש, וכך הגשימה את הנבואה ”הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל” (ישעיהו, ז', י"ד). מרים התחתנה עם יוסף, ועברה לגור בביתו, אך הם לא קיימו יחסי מין עד שילדה. כשבא זמנה של מרים ללדת, היא ובעלה שהו בבית לחם, אך לא מצאו מקום במלון, לכן מרים ילדה את בנה הבכור, ישו, והשכיבה אותו בתוך אבוס. לאחר מכן ברחה המשפחה למצרים מפני הורדוס, שרצה להרוג את ישו, ולאחר מות הורדוס שבה לארץ ישראל והשתקעה בנצרת.

כאשר חלפו ימי הטוהר של מרים היא עלתה עם משפחתה לבית המקדש, כדי לפדות את בנה הבכור ולהקריב קורבן יולדת. מרים הקריבה ”שְׁתֵּי־תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה”, מה שמעיד כי הייתה ענייה מכדי להביא כבש לקורבן העולה. במקדש פגשו בשמעון, איש צדיק שרוח הקודש הבטיחה לו כי יזכה לראות את המשיח. שמעון אחז בישו התינוק ובירך את האלוהים שהגשים את הבטחתו, לתמיהתם של מרים ויוסף שגם אותם בירך. בנוסף אמר שמעון למרים:

הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל, וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ.
וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב, לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים.

המקור ביוונית

ἰδοὺ οὗτος κεῖται εἰς πτῶσιν καὶ ἀνάστασιν πολλῶν ἐν τῷ Ἰσραὴλ καὶ εἰς σημεῖον ἀντιλεγόμενον – καὶ σοῦ [δὲ] αὐτῆς τὴν ψυχὴν διελεύσεται ῥομφαία – ὅπως ἂν ἀποκαλυφθῶσιν ἐκ πολλῶν καρδιῶν διαλογισμοί.

— הבשורה על־פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 34–35

המשפחה נהגה לעלות לרגל לירושלים מדי שנה, על מנת לחוג את הפסח. בצאת חג הפסח שבו היה ישו בן 12, מרים ויוסף יצאו מירושלים בשיירת עולי-רגל השבה אל הגליל, וכעבור יום הבינו כי בנם אינו נמצא עמם בשיירה. הם שבו לירושלים לחפשו, ולאחר שלושה ימים מצאו את ישו בין המורים בבית המקדש. מרים גערה בבנה ואמרה שהיא ואביו דאגו לו, אך ישו השיב להם: ”לָמָּה חִפַּשְׂתֶּם אוֹתִי? הַאִם לֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי?”. מרים לא הבינה את משמעות דבריו, אך שמרה אותם בליבה.

לצד ישו בבגרותו

"אשה, הנה בנך" לג'יימס טיסו: מרים, לבושה תכלת, עומדת לימין בנה הצלוב. משמאל ניצב יוחנן, ועל הצלב מתרפקת מרים המגדלית.

מרים הוזכרה מספר פעמים כנוכחת לצד ישו גם בבגרותו. היא הוזמנה לחתונה בקנה, בה היו גם ישו ותלמידיו. כאשר נגמר היין באמצע מסיבת החתונה, מרים פנתה לבנה והסבה את תשומת ליבו לעניין. בתחילה ישו דחה את פנייתה, באומרו ”מַה לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה? עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי”, אך מרים בכל זאת אמרה למשרתים לעשות מה שישו יגיד להם, ואכן בהנחייתו נעשה נס ומים הפכו ליין משובח. לאחר מכן ירדה מרים עם ישו, אֶחָיו ותלמידיו אל כפר נחום.

במקרה אחר, המונים באו אל ישו והתאספו בבית שבו שהה, ובאותו הזמן מרים באה לבית יחד עם אֶחָיו של ישו, אך מפני הצפיפות הרבה לא יכלה להיכנס, ושלחה לקרוא לבנה. כשהודיעו לישו כי אימו ואחיו בחוץ מבקשים לדבר אתו, הוא הכריז בפני הקהל כי הם שקולים לאמו ואחיו, כי ”כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי”.

מרים הייתה בגבעת הגולגולתא בעת שנצלב שם ישו בנה, יחד עם נשים נוספות, לרבות אחותה, מרים של קְלוֹפָּה, וגם עם התלמיד שישו אהב (הוא יוחנן כותב הבשורה), אותו אף אימצה לבן:

כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַתַּלְמִיד הָאָהוּב עָלָיו עוֹמֵד לְיָדָהּ, אָמַר לְאִמּוֹ: "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ."
לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לַתַּלְמִיד: "הִנֵּה אִמְּךָ."
מֵאוֹתָהּ שָׁעָה אָסַף אוֹתָהּ הַתַּלְמִיד לְבֵיתוֹ.

המקור ביוונית

Ἰησοῦς οὖν ἰδὼν τὴν μητέρα καὶ τὸν μαθητὴν παρεστῶτα ὃν ἠγάπα, λέγει τῇ μητρί· γύναι, ἴδε ὁ υἱός σου. εἶτα λέγει τῷ μαθητῇ· ἴδε ἡ μήτηρ σου. καὶ ἀπ’ ἐκείνης τῆς ὥρας ἔλαβεν ὁ μαθητὴς αὐτὴν εἰς τὰ ἴδια.

— הבשורה על־פי יוחנן, פרק י"ט, פסוקים 26–27

מרים השתייכה לאחוות המאמינים בישו לאחר עלייתו השמימה - כלומר, הקהילה הנוצרית הראשונה. בפעם האחרונה בה היא מוזכרת בברית החדשה, היא נכחה ב"עֲלִיָּה" (ὑπερῷον) בירושלים, החדר בו נערכה הסעודה האחרונה, שם התאספו האחים – כ-120 במספר, נשים וגברים, ביניהם שנים-עשר השליחים ואֶחָיו של ישו – והרבו להתפלל יחדיו.

בתוליה של מרים

ערך מורחב – הבתולים הנצחיים של מרים

המסורת המקובלת בקרב רוב הנוצרים - קתולים, יוונים-אורתודוקסים, אוריינטלים ומקצת הפרוטסטנטים - גורסת שמרים הייתה בתולה באורח נס כל חייה: לא רק בעת ההתעברות, אלא אף בעת הלידה עצמה וגם לאחר מכן. מקורה של אמונה זו הוא עוד במאה ה-2, והיא נקבעה כדוגמה מחייבת בוועידת קונסטנטינופול השנייה (553 לספירה). היא כרוכה לא רק בראיית הלידה כניסית (בכך שקרום הבתולים לא נקרע במהלכה), ובקביעה שמרים ויוסף מעולם לא מימשו את נישואיהם, אלא גם בפירוש "אֲחֵי ישו" המוזכרים בברית החדשה כבניו של יוסף מנישואין קודמים, או כבני-דודים של ישו.

נוצרים המייחסים חשיבות מועטה למסורת ומאמינים רק בכתוב במקרא במפורש, כמו האוונגליסטים, דוחים את הדוקטרינה הזו ומקבלים רק שמרים הייתה בתולה עד שילדה את ישו, כמתואר בבשורה על-פי מתי. לדעתם "אֲחֵי ישו" הם אכן בניהם הביולוגיים של מרים ויוסף.

מרים במסורת הקתולית

הקריפטה של כנסיית הדורמיציון, שם לפי המסורת הקתולית עלתה מרים השמימה

הכנסייה הקתולית טוענת לא רק שמרים היא יולדת האלוהים ובתולה נצחית, כפי שקבעו אבות הכנסייה, אלא גם שהיא בעצמה נוצרה ללא חטא - כלומר, שכאשר אמה של מרים (ששמה במסורת הקתולית חנה) התעברה בבתהּ מרים, היא לא הורישה לה את החטא הקדמון, אותו נושא כל אדם מרגע היווצרו לפי האמונה הקתולית, וכך מרים באה לעולם טהורה לחלוטין. מקורה של דוקטרינה זו בימי הביניים, והאפיפיור פיוס התשיעי הכריז עליה כדוֹגמה. בנוסף מאמינים הקתולים שמרים לא מתה, אלא נרדמה והועלתה למרומים, ונכנסה לעולם הבא בגופה. האפיפיור פיוס השנים עשר הכריז כדוֹגמה גם על האמונה הזו, ובירושלים יש בזיליקה בשם הדורמיציון (Dormitio), שמאמינים כי ממנה עלתה מרים השמימה.

המסורת מזהה את מרים הבתולה עם אשת קץ הימים: דמות מחזון יוחנן, שילדה בן ”אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל”, והותקפה בידי דרקון גדול ואדום (המזוהה עם השטן), אך אלוהים הגן עליה. משום כך מרים מוצגת באומנות הקתולית לעיתים כשלראשה עטרה המשובצת ב-12 כוכבים, בדומה לזו של אשת קץ הימים.

הכנסייה הקתולית הקדישה למרים מספר חגים ומועדים, בהם:

• 1 בינואר – יום חג כללי לכבודה של מרים
• 25 במרץ – חג הבשורה למרים , החל תשעה חודשים לפני חג המולד
• 31 במאי – חג הביקור
• 15 באוגוסט – חג עליית מרים
• 8 בספטמבר – חג הולדת מרים
• 21 בנובמבר – יום הצגת מרים בבית המקדש
• 8 בדצמבר – חג העיבור ללא חטא .

בקוראן

קליגרפיה של השם "מרים בנת עמראן" (مَرْيَمُ بِنْتُ عِمْرَانَ)

מרים (בערבית: مريم) מופיעה גם בספר הקוראן, והיא האישה היחידה ששמה מוזכר בקוראן במפורש. מקצת מהמסופר עליה בברית החדשה נכתב גם בקוראן, יחד עם סיפורים שלא הופיעו בה (אם כי חלקם מוכרים ממסורות נוצריות מאוחרות יותר). הקוראן מתאר את מרים בהערכה רבה, כאישה צדיקה ביותר ונבחרתו של אללה. על שמה נקראה סורת מרים, אחד הפרקים בקוראן.

מרים הייתה בתו של עִמְרַאן (عِمْرَان), איש מצאצאי אברהם, שבמשפחתו בחר אללה מכל האנושות. עוד לפני לידתה של מרים, אמה נדרה להקדיש את פרי בטנה לאללה. כשנולדה מרים התפללה אמה לאללה שיגן על מרים וצאצאיה, והוא קיבל את תפילתה.

בילדותה של מרים היא הייתה זקוקה לאומן. אנשים הטילו גורל והתקוטטו על מי יזכה לטפל בה, ובעזרת אללה נבחר לתפקיד הנביא זכריה. מרים עצמה נמנעה מלקחת חלק בוויכוח, ועל כך צוינה לשבח. אללה היה שולח לה מזון באופן קבוע, וכל פעם שזכריה ביקר את מרים במחראב שלה, הוא ראה את המזון שהגיע בדרך נס.

הקוראן מספר גם על הבשורה למרים. היא עזבה את משפחתה והלכה למזרח, שם התגלתה אליה רוח אללה בדמות אדם, ובישרה לה כי נשלחה לתת לה בן.

בֶּאֱמֹר הַמַּלְאָכִים: “מִרְיָם, הִנֵּה אֱלֹהִים מְבַשְּׂרֵךְ כִּי (בֵּן יֻלַּד לָךְ) עַל-פִּי דִּבֵּר מֵאִתּוֹ, שְׁמוֹ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם. נְשׂוּא פָנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּמִן הַמְקֹרָבִים (לֵאלֹהִים). וְדִבֶּר אֶל הָאֲנָשִׁים בְּעוֹדוֹ בַּעֲרִיסָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל, וּמִן הַיְּשָׁרִים (יִהְיֶה).”

המקור בערבית

إِذۡ قَالَتِ ٱلۡمَلَٰٓئِكَةُ يَٰمَرۡيَمُ إِنَّ ٱللَّهَ يُبَشِّرُكِ بِكَلِمَةٖ مِّنۡهُ ٱسۡمُهُ ٱلۡمَسِيحُ عِيسَى ٱبۡنُ مَرۡيَمَ وَجِيهٗا فِي ٱلدُّنۡيَا وَٱلۡأٓخِرَةِ وَمِنَ ٱلۡمُقَرَّبِينَ
وَيُكَلِّمُ ٱلنَّاسَ فِي ٱلۡمَهۡدِ وَكَهۡلٗا وَمِنَ ٱلصَّٰلِحِينَ

— הקוראן, סורה 3 (סורת אאל עמראן), פסוקים 45–46, לפי תרגום יוסף יואל ריבלין

מרים (בדומה לכתוב בלוקאס) שאלה איך ייתכן שיהיה לה בן בלי שקיימה יחסי מין עם אף אדם, והרוח השיבה כי אללה יכול לעשות הכול. אללה נפח בה את רוחו, תוך שהיא נותרה בתולה, והיא נכנסה להיריון בלי אב, כאות לבני האדם. עם זאת, הקוראן מדגיש כי הילד, הנביא עיסא (ישו), הוא בכל זאת רק אדם, ולא אלוהים או בן האלוהים, והאומרים אחרת מוציאים לה שם רע.

מרים ילדה את בנה במקום מרוחק מהחברה האנושית. היא סבלה מכאבי הלידה לבדה, מתחת לעץ תמר, וייחלה למותה, ונשמע קול שניחם אותה:

אַל תֵּעָצְבִי: כְּבָר שָׁת אֱלֹהַיִךְ תַּחְתַּיִךְ יוּבַל מָיִם. וְהָנִיעִי אֵלַיִךְ אֶת גֶּזַע הַתֹּמֶר, וְהִפִּיל עָלַיִךְ תְּמָרִים חַיִּים בְּשֵׁלִים לְאָסְפָם, וְאָכַלְתְּ וְשָׁתִית וְתָנוּחַ דַּעְתֵּךְ. וּבִרְאוֹתֵךְ אֶחָד מִן הָאָדָם, וְאָמַרְתְּ: “הִנֵּה נָדַרְתִּי לָרַחֲמָן צוֹם, וְלֹא אֲדַבֵּר הַיּוֹם אֶת אִישׁ”.

המקור בערבית

أَلَّا تَحۡزَنِي قَدۡ جَعَلَ رَبُّكِ تَحۡتَكِ سَرِيّٗا

وَهُزِّيٓ إِلَيۡكِ بِجِذۡعِ ٱلنَّخۡلَةِ تُسَٰقِطۡ عَلَيۡكِ رُطَبٗا جَنِيّٗا

فَكُلِي وَٱشۡرَبِي وَقَرِّي عَيۡنٗاۖ فَإِمَّا تَرَيِنَّ مِنَ ٱلۡبَشَرِ أَحَدٗا فَقُولِيٓ إِنِّي نَذَرۡتُ لِلرَّحۡمَٰنِ صَوۡمٗا فَلَنۡ أُكَلِّمَ ٱلۡيَوۡمَ إِنسِيّٗا

— הקוראן, סורה 19 (סורת מרים), פסוקים 24–26

מרים חזרה לבני עמה עם בנה התינוק, והם חשבו שהוא נולד לה כתוצאה מיחסי מין מחוץ לנישואים, וגערו בה על המעשה שאינו מתאים לה ולמשפחתה. מאחר שנאסר עליה לדבר, היא הצביעה על בנה שזה עתה נולד, ולהפתעתם הוא דיבר והגן על אמו.

תוך כדי שגערו בה, כינו אותה בני עמה "אחות אהרן" (يا أخت هارون). בעקבות כך, ובעקבות דמיון השם "עמראן" לעמרם המקראי, אביהם של אהרן הכהן ומרים הנביאה, יש המפרשים כי הקוראן מזהה את מרים אם ישו עם מרים הנביאה, למרות ההבדל הכרונולוגי הגדול ביניהן (למעלה מאלף שנה).

מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית

תמונה משנת 1968 בה נראה גוף זוהר על גגה של כנסייה קופטית בשכונת זייתון שבקהיר; הכנסייה הקופטית האורתודוקסית קובעת כי הייתה זו התגלות של מרים.

המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.

הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

• 13 באוגוסט - הבשורה ליואכים אודות הולדת מרים
• 9 במאי - חג הולדתה של מרים
• 13 בדצמבר - הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש
• 1 ביוני - הגעת המשפחה הקדושה למצרים
• 29 בינואר - יום הזיכרון לעזיבתה של מרים
• 22 באוגוסט - יום עליית גופתה של מרים השמימה
• 28 ביוני - זיכרון הקדשת הכנסייה הראשונה לשם מרים הקדושה באפסוס
• 2 באפריל - התגלות מריה בזייתון
• 22 באוגוסט - התגלות גופה לשליחי ישו
• הקופטים מקדישים את היום ה-21 בכל חודש בלוח השנה הקופטי לזכרה של מרים, אם ישו.

קישורים חיצוניים

• מרים, אם ישו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מריה הקדושה על-פי התפיסה האוריינטלית (באנגלית)
• מרים, אם ישו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)