המועצה הפשיסטית העליונה
המועצה הפשיסטית העליונה (באיטלקית: "Gran Consiglio del Fascismo") הייתה גוף שלטוני באיטליה בימי שלטון המפלגה הפשיסטית בהנהגת בניטו מוסוליני.
 | |
| מדינה |
ממלכת איטליה  |
|---|---|
| מטה הארגון |
ארמון ונציה |
| מייסדים |
בניטו מוסוליני |
| יושב ראש |
בניטו מוסוליני |
| תקופת הפעילות |
15 בדצמבר 1922 – 5 באוגוסט 1943 (20 שנה) |
  | |
מועצה זו, שנוצרה כאורגן של המפלגה הפשיסטית ב-1923, והפכה לאורגן של המדינה ב-1928 הייתה בעלת סמכויות נרחבות, ובסופו של דבר, זו שהדיחה את הרודן מוסוליני, והביאה לסיום המשטר הפשיסטי באיטליה. במועצה היו חברים האנשים הבאים:
- ראש ממשלת איטליה, שהיה באותה התקופה בניטו מוסוליני.
- "הארבעה" (Quadrumvir) - מנהיגיו ההיסטוריים של המצעד על רומא בשנת 1922 "שהעלה" לשלטון את המפלגה הפשיסטית - מיקלה ביאנקי, אמיליו דה בונו, צ'זארה מריה דה וקי ואיטלו באלבו.
- נשיא הסנאט של איטליה ויושב ראש בית הנבחרים של איטליה.
- שר המשפטים, שר החוץ, שר החקלאות, שר החינוך, שר הקורפורציות ושר התרבות העממית.
- נשיאי האקדמיה המלכותית של איטליה, של בית הדין המיוחד לחירום ולהגנת המדינה, נציג הקורפורציות והתעשיינים, נציג הפועלים והחקלאים. גוליילמו מרקוני, "ממציא הרדיו", היה נשיא האקדמיה המלכותית, וחבר במועצה.
- ראש המטה הכללי של צבא איטליה ומפקד החולצות השחורות.
- מזכיר המפלגה הפאשיסטית, שהיה גם מזכיר המועצה.
- מינויים אישיים של מוסוליני, שכיהנו שלוש שנים.
סמכויותיה של המועצה היו:
- הזכות למנות את מזכיר המפלגה ובעלי תפקידים אחרים, אשרור חוקי המפלגה, והחלטות מדיניות הקשורות במפלגה.
- הזכות למנות יורש למלך איטליה, לקבוע את סמכויותיו וזכויותיו של המלך, הזכות לבחור יורשים לראש הממשלה, לקבוע את סמכויות המועצה העליונה, הסנאט, בית הנבחרים, ולהחליט בדבר סמכויותיו וכוחותיו של ראש הממשלה, לקבוע בדבר אמנות בינלאומיות וענייני חוץ.
את המועצה כינס ראש הממשלה עצמו, וכל החלטותיה היו נתונות לאשרורו. המועצה הייתה בעלת תפקיד חשוב בקבלת חוקי הגזע באיטליה, כאשר ביום 26 באוקטובר 1938 פרסמה הצהרה בנושא הגזע, אשר כונתה דף הנחיות ובאיטלקית Foglio d'ordine, והיוותה את הבסיס לחקיקה הגזענית שקיבלה לאחר מכן גושפנקא של תחיקה מלכותית לאחר הליך אשרור. חוקי הגזע היו שלב משמעותי ברדיפת יהודי איטליה על ידי איטליה הפשיסטית ושיתוף הפעולה שלה עם הנאצים לביצוע השואה והפתרון הסופי. לאחר שנת 1943 הגיעה רדיפה זו לכדי לכידתם של היהודים, הסגרתם לידי גרמניה הנאצית והעברתם להשמדה במחנות ריכוז והשמדה.
באופן תאורטי, הייתה המועצה הגוף המחוקק העליון באיטליה, ונועדה להחליף את הפרלמנט. אך מוסוליני לא כינס את המועצה משנת 1939 ועד שנת 1943, שנים בהן התקבלו החלטות גורליות בנוגע למדיניות החוץ של איטליה, ובמיוחד בשאלת השתתפותה במלחמת העולם השנייה כצד פעיל לצדה של גרמניה הנאצית. החלטות אלו הביאו לשורה של מפלות מדיניות וצבאיות, שהגיעו לשיאן עם פלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943, שנראתה כהכנה לפלישה לאיטליה עצמה.
כינוסה של המועצה, ביזמת אישים שסברו כי יש להדיח את מוסוליני, ובהם שר החוץ לשעבר, דינו גראנדי ב-24 ביולי 1943, היה פעולתה החשובה ביותר. בישיבה מרתונית בת תשע שעות (שנפתחה, ככל ישיבות המועצה, בקריאה "יחי הדוצ'ה", ובנאום בן שעתיים של מוסוליני), העזו אישים כגליאצו צ'אנו ודינו גראנדי, להתריס בפני מוסוליני, ולהעלות הצעת הצבעה על הדחתו מתפקידו. הישיבה נמשכה אל תוך הלילה של 25 ביולי 1943, ובסיומה הצביעה המועצה על הדחתו של מוסוליני ברוב של 19 קולות בעד, 8 נגד ונמנע אחד. למחרת ביקש מוסוליני להתקבל אצל המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. המלך פיטר אותו, החליפו במרשל פייטרו באדוליו, ושם אותו במעצר. כך, למעשה, בא לקיצו המשטר הפאשיסטי באיטליה. ב-3 בספטמבר 1943 חתמה ממשלת באדוליו על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית שכלל כניעה ללא תנאי. כתוצאה מכך, נכבש חציה הצפוני של איטליה על ידי הגרמנים, והוקמה בו ממשלת בובות שכונתה הרפובליקה של סאלו, בראשה העמידו הנאצים את מוסוליני (שבין השאר, פעל להוצאתם להורג של אלה שפעלו להדחתו) שהקים במקום המפלגה הפשיסטית הלאומית את המפלגה הרפובליקנית הפשיסטית. בחציה הדרומי של איטליה, שנכבש על ידי בעלות הברית, המשיכה לשלוט ממשלתו של באדוליו. במהלך 1944 הוחלפו באדוליו ובעלי התפקידים החשובים בממשלתו, בפוליטיקאים איטלקים שהתנגדו לפאשיזם, כאשר עוד בימי כהונת באדוליו ננקטו צעדים חוקתיים לפירוק המועצה הפשיסטית העליונה, ולהסרת סמכויותיה.