המעבר להודו
ההמעבר להודו (באנגלית: A Passage to India) הוא סרט קולנוע משנת 1984 בבימוי של דייוויד לין. זה סרטו האחרון של לין לאחר הפסקה של 14 שנה, מאז בתו של ראיין. הוא ביים, ערך, וכתב את התסריט המבוסס על הרומן "ההמעבר להודו" של א.מ. פורסטר משנת 1924 וכן על המחזה "ההמעבר להודו" של המחזאי Santha Rama Rau משנת 1960 המבוסס על הרומן.
 | |
| המעבר להודו - עטיפת DVD | |
| מבוסס על | רומן "המעבר להודו" מאת א.מ. פורסטר, מחזה "המעבר להודו" |
|---|---|
| בימוי | דייוויד לין |
| הופק בידי | ג'ון ברבורן, ריצ'רד גודווין |
| תסריט | דייוויד לין |
| עריכה | דייוויד לין |
| שחקנים ראשיים |
ג'ודי דייוויס פגי אשקרופט ויקטור בנרג'י ג'יימס פוקס נייג'ל הייברס אלק גינס |
| מוזיקה | מוריס ז'אר |
| צילום | ארנסט דיי |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, אוסטרליה  |
| חברת הפקה |
Thorn EMI Plc, HBO |
| חברה מפיצה | סרטי קולומביה |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 14 בדצמבר 1984 |
| משך הקרנה | 163 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
הודו |
| תקציב | 17,000,000$ |
| הכנסות | 27,200,000$ |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
העלילה מתרחשת בהודו הבריטית בשנות ה-20 בעיר צ'אנדראפור (עיר בדיונית). מיעוט של אנשי ממשל בריטים שולטים על המון הודי. הם שטופים בגזענות וברגשות אדנות כלפי הילידים ההודים, נוהגים בשחצנות ובפראות בתוך ההמון ההודי, פוגעים באנשים ולא נעצרים לעזור. במועדונים שלהם אסורה הכניסה להודים המשמשים שם רק כמשרתים ומלצרים. הם מרבים להביע דעתם על עליונות התרבות שלהם על זאת של ההודים.
תקציר העלילה
עריכהשתי נשים בריטיות, גברת מור (פגי אשקרופט) וכלתה אדלה קווסטד (ג'ודי דייוויס) מפליגות מבריטניה להודו כדי לפגוש את רוני היסלופ (נייג'ל הייברס) שהוא בנה של גברת מור וארוסה של אדלה, המשמש כשופט בעיר צ'אנדראפור.
רוני מפגיש אותן לחבריו הבריטים המקיימים מועדון סגור ועסוקים במשחקי פולו וקריקט. גברת מור נכנסת למסגד סמוך המשקיף על הגנגס ומוצאת בו את ד"ר אחמד עזיז. עזיז (ויקטור בנרג'י) הוא רופא מוסלמי, אלמן המטופל בשני ילדים ומיד בפגישה שלו עם הבריטית המבוגרת נוצרת ידידות.
גברת מור מפגישה בין עזיז לאדלה. אדלה מוצאת עניין בהודים יותר מאשר בבריטים, חבריו של רוני, דבר המוביל למתח בין בני הזוג.
יוצא דופן בין הבריטים ביחס להודים הוא מפקח בית הספר ריצ'רד פילדינג (ג'יימס פוקס) המכיר להם את החכם והמורה ההודי פרופסור גודבול (אלק גינס).
אדלה וגברת מור מבקשות מעזיז להכיר יותר את הודו והוא מתכנן להן טיול במערות מרבר (שם בדיוני). הן מגיעות למקום מלוות על ידי עזיז, מורה דרך ומלווים נוספים. המערות חשוכות והקולות מהדהדים בהן בעצמה. גברת מור נתקפת בסחרחורת ומבקשת לצאת מיד מהמערה. עזיז מציע לבקר במערות העליונות אך גברת מור תשושה ומבקשת ממנו שילך לשם עם אדלה ומורה הדרך.
אדלה מתקשה בעליה ועזיז מושיט לה יד לעזרה, ברגע זה ניצת מבט אהבה בעיניה. עזיז נשאר בחוץ לעשן סיגריה ואדלה נכנסת למערה לבד. ההד במערה ותחושת הקלאוסטרופוביה שלה ביחד עם חרטה על רגשותיה לעזיז, מערבלים את מוחה. היא רצה למטה, זורקת את המשקפת שלה ומגיעה למטה בסערת רגשות כשהיא פצועה ומדממת מקוצים. היא מספרת שנמלטה מעזיז לאחר שניסה לתקוף אותה.
עזיז נעצר ומובא למשפט באשמת תקיפה וניסיון אונס. הבריטים מאשימים אותו כי הוא תכנן הכל כדי שיהיה ביחידות עם אדלה. גברת מור שהייתה אמורה להעיד לטובתו, עוזבת את הודו ומתה בעת הנסיעה.
המשפט מעורר סערה ורגשות לאומניים בהודו. הבריטים נחושים בדעתם להרשיע את עזיז. רק המפקח פילדינג מאמין בחפותו ולכן מפוטר.
המשפט מגיע לשיא בעדותה של אדלה כאשר אלפי הודים מפגינים מחוץ לבית המשפט. אדלה עולה לדוכן העדים ומודיעה בקול שבור כי החליטה לבטל אל התלונה נגד עזיז, לתמהונם ולכעסם של הבריטים ובראשם ארוסה רוני שמנתק את הקשרים אתה. עזיז משוחרר מיד ונישא על ידי ההמון כגיבור.
פילדינג לוקח חסות על אדלה המוחרמת על ידי כולם ועוזב לאנגליה. עזיז כועס עליו על כך. הוא עובר לקשמיר ופותח שם מרפאה ובית חולים. כעבור שנתיים מגיע אליו פילדינג עם אשתו סטלה, בתה השנייה של גברת מור. עזיז מתפייס אותו בראותו שפילדינג לא נשא לאשה את אדלה. הוא נרגע וכותב מכתב פיוס לאדלה.
שחקנים
עריכה- ג'ודי דייוויס בתור אדלה קוסטד.
- ויקטור בנרג'י בתור ד"ר עזיז אחמד.
- פגי אשקרופט בתור גברת מור.
- ג'יימס פוקס בתור ריצ'רד פילדינג.
- אלק גינס בתור פרופסור נאראיאן גודבול.
- נייג'ל האברס בתפקיד רוני הסלופ.
- ריצ'רד ווילסון בתור האספן טורטון.
- אנטוניה פמברטון בתור גברת טורטון.
- מייקל קלבר בתור מייג'ור מקברייד.
- ארט מאליק בתור עלי.
- סעיד ג'פרי בתור עו"ד חמידולה.
- קלייב סוויפט בתור מייג'ור קלנדר.
- אן פירבנק בתור גברת קאלנדר.
- רושן סת כעו"ד אמרית ראו.
- סנדרה הוץ בתור סטלה.
- רשיד קראפית בתפקיד דאס.
- ה.ס. קרישנמורתי בתור חסן.
- Ishaq Bux בתור סלים.
- מוטי מקאן כמדריך.
- מוחמד אשיק בתור Haq.
- ZH Khan בתור ד"ר פנה לאל.
- אשוק מנדנה בתפקיד אנתוני.
- דינא פתאק בתור בגום המידולה.
- אדם בלקווד בתור מר האדלי.
הפקה
עריכהרקע
עריכהEM Forster החל לכתוב את ההמעבר להודו במהלך שהות בהודו מסוף 1912 ועד תחילת 1913 (הוא נמשך לשם על ידי מוסלמי הודי צעיר, סייד רוס מסוד, שאותו לימד בלטינית), והשלים אותו רק לאחר שחזר להודו כמזכיר למהרג'ה ב-1921. הרומן פורסם ב-4 ביוני 1924[1]. הוא שונה מזה של פורסטר יצירות מרכזיות אחרות בתוכן הפוליטי הגלוי, בניגוד לטון הקליל ולסאבטקסט הפוליטי המאופק יותר ביצירות כמו Howards End ו-A Room With a View.
ההמעבר להודו עוסק באיזון העדין בין האנגלים לאינדיאנים בתקופת הראג' הבריטי. השאלה מה קרה בפועל במערות נותרה ללא מענה ברומן. המעבר להודו נמכר היטב וזכה לשבחים רבים בחוגים ספרותיים. הוא נחשב בדרך כלל כרומן הטוב ביותר של פורסטר, שהפך במהירות לקלאסיקה של הספרות האנגלית.
במשך שנים רבות התעניינו כמה במאי קולנוע להתאים את הרומן למסך הגדול, אך פרסטר, שספג ביקורת עם פרסום הרומן, דחה כל הצעה לזכויות הסרט, מתוך אמונה שכל סרט ברומן שלו יהיה בבחינת שנאה. הוא חשש שמי שיעשה את זה יטה את הסרט לצד האנגלים או ההודים, והוא רצה איזון. עם זאת, הוא אפשר לסופרת ההודית סנתה ראמה ראו להתאים אותו לתיאטרון בשנת 1957[2].
דייוויד לין קרא את הרומן וראה את המחזה בלונדון ב-1960, התרשם, וניסה לרכוש את הזכויות באותה תקופה, אבל פרסטר, שדחה את הצעתה של סנתה רמה ראו לאפשר לבמאי הקולנוע ההודי סאטיאג'יט ריי לצלם סרט, אמר לֹא.
לאחר מותו של פרסטר ב-1970, המועצה המנהלת של העמיתים של קינגס קולג' בקיימברידג' ירשה את הזכויות על ספריו. עם זאת, דונלד פארי, המוציא לפועל שלה, דחה את כל ההצעות, כולל אלה של ג'וזף לוזי, איסמעיל מרצ'נט וג'יימס אייבורי, ווואריס חוסיין, שאחרי שעיבד את המחזה של סנטה רמה ראו עבור ה-BBC בשנות ה-60 רצה כעת ליצור סרט עלילתי. עשר שנים מאוחר יותר, כאשר פרופסור ברנרד וויליאמס, חובב קולנוע, הפך למנהל הראשי, הזכויות לעיבוד קולנועי הפכו זמינות.
פיתוח
עריכההמפיק ג'ון ברבורן, הידוע גם בשם ג'ון קנאצ'בול, הברון השביעי ברבורן, שאביו היה מושל בומבי ואחר כך מושל בנגל, ושהיה נשוי לבתו של לורד מאונטבאטן, המשנה למלך האחרון, חיפש את זכויות הסרט במשך עשרים שנה. הוא ושותפו לעסקים, ריצ'רד גודווין, הפיקו את רומיאו ויוליה של פרנקו זפירלי (1968) וסרטים המבוססים על המסתורין של אגתה כריסטי, כולל הרצח באוריינט אקספרס מ-1974. במרץ 1981, ברבורן וגודווין השיגו את הזכויות לעשות עיבוד קולנועי להמעבר להודו. החוזה קבע שסנתה ראמה ראו תכתוב את התסריט והיא שמרה לעצמה את הזכות לאשר את הבמאי.
"פורסטר נתן לנו אישור מילולי", נזכר גודווין מאוחר יותר, "אבל בן זוגי (ג'ון ברבורן) ואני מעולם לא קיבלנו את זה בכתב. אז חלפו עוד 10 שנים עד שאחוזת פרסטר סידרה את מכירת זכויות הסרט". לינדזי אנדרסון טען מאוחר יותר שדחה הזדמנות לביים את הסרט מבוסס הרומן.
ברבורן, מעריץ של הסרט דוקטור ז'יוואגו, רצה שדייוויד לין יביים את הסרט. לין היה מוכן לשבור את ההפסקה בת 14 השנים שלו מיצירת סרטים בעקבות ביקורות שליליות בעיקר שהתקבלו על בתו של ריאן בשנת 1970. מאז, לין נלחם לעשות אפוס בן שני חלקים שמספר את הסיפור האמיתי של המרד על הבאונטי, שבשבילו הוא לא הצליח להשיג מימון (התקציב היה מוערך ב-50 מיליון דולר), והקדיש מחשבה על עיבוד קולנועי ל-Out of Africa, מתוך ספרו של איסק Dinesen, שסידני פולק ביים בסופו של דבר בשנת 1985. עד ספטמבר 1981, לין אושרה כבמאי וסנטה ראמה ראו השלימה טיוטה של התסריט.
כתיבה
עריכההחוזה קבע שסנתה ראמה ראו תכתוב את התסריט. היא נפגשה עם א.מ. פורסטר, עיבדה בהצלחה את "המעבר להודו" כמחזה, והסופר האשים אותה בשימור רוח הרומן. עם זאת, לין היה נחוש להפעיל נופך משלו בתהליך הכתיבה. הוא נפגש עם ראו בברקלי, גלוסטרשייר, ובמשך עשרה ימים הם דיברו על הרומן ודנו בתסריט.
התסריט הראשוני לא שימח לא את המפיק, ג'ון ברבורן, ולא את לין. הם חשבו שזה עולמי וספרותי מדי, יצירה של מחזאי, ולא מתאים לסרט. רוב הסצנות התרחשו בתוך הבית ובמשרדים בעוד שלאן חשב לצלם בחוץ כמה שיותר. עם הודו בכותרת הסרט, הוא נימק, הקהל היה מצפה לראות סצנות רבות שצולמו מהנוף ההודי. לין הגיב: "התברכנו בכותר סרט משובח, "המעבר להודו", אבל הוא נבנה בסכנה; הוא מקיים הבטחה כזו. עצם האזכור של הודו מעלה ציפיות גבוהות. יש לו נפח וגודל והוא מאוד רומנטי". לין לא רצה להציג את הודו של אדם עני לפני עצמאותו, כאשר תמורת אותו סכום כסף הוא יכול היה להראות את העושר החזותי של המדינה.
במהלך 1982, לין עבד על התסריט. הוא בילה שישה חודשים בניו דלהי, כדי להרגיש קרוב למדינה בזמן הכתיבה. מאחר שלא יכול היה להישאר יותר מטעמי מס, הוא עבר לציריך לשלושה חודשים, וסיים אותה שם. בעקבות אותה שיטה שבה השתמש בעיבוד תקוות גדולות (1946) של צ'ארלס דיקנס, הוא עבר על התסריט המקורי של ראו והעותק שלו של הרומן, בחר את הפרקים שהיו הכרחיים ועבר על אלו שלא קידמו את העלילה. ליאן הקליד את כל התסריט בעצמו, תיקן אותו תוך כדי, לפי העיקרון שתסריטים לא נכתבים, אלא נכתבים מחדש.
ליהוק
עריכההבמאי ליהק את השחקנית האוסטרלית ג'ודי דייוויס, אז בת 28, לתפקיד מיס קווסטד התמימה לאחר פגישה של שעתיים. כשדייוויס נתנה לה את הפרשנות למה שקרה במערות - "היא לא יכולה להתמודד עם המיניות שלה, היא פשוט התחרפנה" - לין אמרה שהתפקיד היה שלה. דייוויס זכתה לתשומת לב בינלאומית בסרט "הקריירה המבריקה" של ג'יליאן ארמסטרונג (1979) והופיעה בסרט "אשה בשם גולדה" (1982) בתור גולדה מאיר הצעירה.
לין רצתה שסיליה ג'ונסון, כוכבת פגישה מקרית, תגלם את גברת מור, אבל היא דחתה את התפקיד ומתה לפני שהסרט יצא לאקרנים. לאחר מכן הבמאי הציע את התפקיד לפגי אשקרופט, שחקנית במה שהופיעה בסרטים באופן משני בלבד. היא לא התלהבה כשלין ביקשה ממנה להיות גברת מור. "מר לין, אני בת 75", היא מחתה. "גם אני", היא ענתה. אף על פי שלאחרונה עבדה בהודו במיני סדרת הטלוויזיה "היהלום שבכתר", היא אמרה, "חשבתי, 'אוי יקיריתי, אני ממש לא רוצה לעשות את זה', אבל זה מאוד קשה לסרב לסרט רזה".
סאטיאג'יט ריי, שקיווה לביים את העיבוד שלו לסרט המליץ על השחקן הבנגלי בן ה-38 ויקטור בנרג'י לתפקיד ד"ר עזיז. הדמות דרשה שילוב של טיפשות, אומץ, כבוד וכעס. לאחר היסוס, ליהק לין את בנרג'י, אבל הבמאי נאלץ להתגבר על מגבלות ההון העצמי הבריטי כדי להעסיק שחקן הודי. לין קיבל את שלו, והליהוק עלה לכותרות בהודו. "זה היה עניין של גאווה לאומית שלוהק הודי במקום אסייתי מאנגליה", ציין בנרג'י.
פיטר אוטול היה הבחירה הראשונה של לין לשחק בפילדינג. התפקיד הלך בסופו של דבר לג'יימס פוקס. אף על פי שהסתכסך עם לין בשנות ה-60 על סרט מוצע על גנדי שבסופו של דבר בוטל, אלק גינס הסכים לגלם את פרופסור גודבול. היחסים בין שני הגברים הידרדרו במהלך הצילומים, וכשנודע לגינס שחלק גדול מהביצועים שלו נותרו על רצפת חדר העריכה בגלל אילוצי זמן, הוא ראה בכך עלבון אישי. גינס לא דיבר עם לין במשך שנים אחר כך, והם יישבו את ההדורים רק בשנים האחרונות לחייו של לין. נייג'ל הות'ורן לוהק לתפקיד טורטון אך חלה והוחלף בזמן הצילום על ידי ריצ'רד ווילסון.
מימון
עריכהמימון הסרט היה קשה. EMI סיפקה קצת כסף ראשוני, אבל לין שילם את הוצאותיו בחיפוש אחר מקומות וכתיבת התסריט. בסופו של דבר התקציב גויס מ-EMI, קולומביה ו-HBO[3].
בדצמבר 1984 הציעה Thorn EMI למשקיעים את ההזדמנות להשקיע במספר סרטים על ידי הנפקת מניות בשווי 36 מיליון פאונד. הסרטים היו A Passage to India (1984), מטומטמים מהחלל החיצון, Dreamchild, אווזי בר II ו-The Holcroft Covenant (כולם 1985)[4].
צילום
עריכההצילומים התרחשו מנובמבר 1983 עד יוני 1984.
מערות Marabar מבוססות על מערות Barabar (אנ'), כ-35 ק"מ צפונית לגאיה, בביהאר. רזה ביקר במערות במהלך הייצור, ומצא אותן שטוחות ולא מושכות; חששות לגבי שודדים הסתובבו בין אנשי ההפקה. במקום זאת הוא השתמש בגבעות סבנדורגה ורמדווארבטה במרחק של כמה עשרות קילומטרים מבנגלור, שם התרחש חלק גדול מהצילומים העיקריים; כניסות למערות קטנות נחצבו על ידי חברת ההפקה[5]. סצינות אחרות צולמו ברמנאגאראם (קרנטקה) ובאודהגמנאלאם (טמיל נאדו) ובסרינגר (ג'אמו וקשמיר). חלק מצילומי הפנים צולמו באולפני שפרטון בסארי ובארמון בנגלור.
מוזיקה
עריכההקטע של הסרט הולחן על ידי משתף הפעולה הוותיק של לין מוריס ג'אר. לדברי ג'אר, הבמאי אמר לו, "מוריס, אני רוצה שתכתוב מוזיקה מהמפשעה שלך לסצנה הארוכה מאוד הזו במערה. זה לא סיפור של הודו, זה סיפור של אישה. אני רוצה אותך לכתוב מוזיקה שמעוררת מיניות מתעוררת"[6].
ז'אר כתב 45 דקות של מוזיקה בשבועיים וחצי. לדבריו, "דייוויד מדבר איתי בתמונות. אמן קולנוע אף פעם לא מבקש אבוב כדי לחפות על סצנה גרועה; אמן קולנוע לא חושב על מוזיקה כתרופה לסרט חולה. דייוויד מדבר איתי כמו שהוא היה מדבר. לשחקן"[7].
קבלה
עריכהתגובה ביקורתית
עריכהסרטו האחרון של לין זכה לשבחי ביקורת נרחבים, והפך לחביב המבקרים בשנת 1984. וינסנט קנבי מ"הניו יורק טיימס" כינה אותו "העבודה הטובה ביותר של [לין] מאז הגשר על נהר קוואי ולורנס איש ערב ואולי ההומנית והמרגשת ביותר שלו. סרט מאז "מפגש קצר", אף על פי שהוא עצום בקנה מידה פיזי ומתרחש על רקע הודי סוער, הוא גם אינטימי, מצחיק ומרגש כמו סרט. היוצר שולט לחלוטין בחומר שלו... אף על פי ש-לין הפך את "המעבר להודו" לפחות מסתורי ויותר מסתורי מהספר, הסרט נשאר סיפור פרובוקטיבי להפליא, מלא בדמויות חיות, כולן משוחקות כמעט לשלמות"[8].
רוג'ר אברט מה"שיקגו סאן-טיימס" ציין כי "הרומן של פורסטר הוא אחד מנקודות הציון הספרותיות של המאה הזו, ועכשיו דייוויד לין הפך אותו לאחד מעיבודי המסך הגדולים ביותר שראיתי אי פעם... [הוא] אומן קפדן, מפורסם בכך שהוא הולך לכל אורך הדרך כדי לגרום לכל צילום להיראות בדיוק כמו שהוא חושב שהא צריך להראות את השחקנים שלו כאן לתת ביצועים קוליים, מהורהרים, לא נוצצים... והתסריט שלו הוא מודל של בהירות"[9].
וראייטי כינה את הסרט "נאמן ללא דופי, משוחק להפליא ולעיתים גס רוח" והוסיף, "לין הצליח במידה רבה במשימה הקשה ללכוד את הטון העדין של פורסטר של בלבול רציונלי ואירוניה".
טיים אאוט לונדון חשב שהסרט הוא "רומן צנוע באופן מוזר, כשהוא נוטש את הסגנון האפי החובט באמבטיה בשנותיו המאוחרות של לין. בעודו דבק אולי ב-80% מהתקרית בספר, לין פונה מאוד מהסימן על שנאתו של א.מ. פורסטר ל- נוכחות בריטית בהודו, ונופלת הרבה יותר בצד של הבריטים אבל הוא הרכיב את הקאסט החזק ביותר שלו זה שנים... ושוב לין מפנק את הטעם שלו לנוף, ומפגין יכולת עם קנה מידה עצום שחמקה כמעט מהקולנוע הבריטי לאורך ההיסטוריה שלו, לא עבור טהרנים ספרותיים, אבל אם אתה אוהב את הבידור שלך מותאם היטב, אז תרגיש את האיכות והרוחב"[10].
ערוץ 4 אמר, "לין תמיד היה עסוק בנופים ואובססיבי לצילום המושלם - אבל כאן הקנבס שלו קטן בהרבה מאשר בלורנס איש ערב, למשל... ובכל זאת, אף על פי שהסיפור חסר שיניים, המעבר להודו בהחלט טוב שווה צפייה עבור מעריצי הסגנון האפי של הבמאי"[6].
ב- Rotten Tomatoes המעבר להודו מחזיק בדירוג של 77% מ-30 מבקרים, עם דירוג ממוצע של 7.20/10. הצוות הביקורתי של האתר קורא, " המעבר להודו הוא חקירה בולטת מבחינה ויזואלית של קולוניאליזם ודעות קדומות, אם כי היא אינה משיגה את הרוחב התמטי של עבודתו הטובה ביותר של הבמאי דייוויד לין"[11]. הסרט מקבל ציון ממוצע של 78 מתוך 100 ב־Metacritic, על סמך 14 ביקורות מבקרים, מה שמצביע על "ביקורות חיוביות בדרך כלל"[12].
הכנסות
עריכה| שווקים | שחרור | מכירת כרטיסים | הכנסות ברוטו בקופות | |
|---|---|---|---|---|
| ארצות הברית / קנדה | 1984 | 7,700,000 | 27,187,653 דולר | |
| בְּרִיטַנִיָה | 1985 | 2,528,729 (אומדן) | £ 4,313,000 ($5,536,585) | |
| צָרְפַת | 1985 | 984,724 | $2,668,602 (הערכה) | |
| גֶרמָנִיָה | 1985 | 713,303 | € 3,136,849 ($2,716,217) | |
| ספרד / שוודיה | 1985 | 317,100 | $719,817 (הערכה) | |
| אִיטַלִיָה | 1985 | 285,646 | $648,416 (הערכה) | |
| דרום קוריאה | 1986 | 135,032 | ₩ 472,612,000 ($536,176) (הערכה) | |
| הולנד / איסלנד / פורטוגל | 2007 | 217 | ||
| ניו זילנד | 2011 | 13,591 דולר ארצות הברית | ||
| סַך הַכֹּל | 12,664,751+ (אומדן) | $40,027,057+ (אומדן) | ||
פרסים
עריכההסרט זיכה את פגי אשקרופט בפרס אוסקר, פרס באפט"א לקולנוע ופרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
מוריס ז'אר זכה בפרס אוסקר וגלובוס הזהב על פסקול המוזיקה המקורי.
כן זכה הסרט למועמדויות ולפרסים בתחרויות רבות.
מהדורה ביתית
עריכהSony Pictures Home Entertainment הוציאה את ה-DVD הראשון ב-20 במרץ 2001. הוא היה בפורמט מסך רחב אנמורפי עם רצועות אודיו וכתוביות באנגלית, צרפתית וספרדית. תכונות בונוס כללו Reflections of David Lean - ראיון עם התסריטאי/במאי, ביוגרפיות של צוות השחקנים והערות הפקה.
ב-9 בספטמבר 2003, סרטי קולומביה הוציאה את הקופסה The David Lean Collection, שכללה את לורנס איש ערב, הגשר על נהר קוואי והמעבר להודו.
ב-15 באפריל 2008, סוני הוציאה את A Passage To India (2-Disc Collector's Edition). בנוסף ל- Reflections of David Lean מהגרסה של 2001, תכונות בונוס כללו פרשנות עם המפיק ריצ'רד גודווין ; EM Forster: A Profile of an Author, המכסה כמה מהנושאים המרכזיים של הספר המקורי; An Epic Takes Shape, שבו אנשי צוות וצוות דנים באבולוציה של הסרט; An Indian Affair, המפרט את תקופת הייצור העיקרית; Only Connect: A Vision of India, המפרט את ימי הצילום האחרונים באולפני Shepperton ואת תקופת הפוסט-פרודקשן; Casting a Classic, שבו מנהלת הליהוק פריסילה ג'ון דנה באתגרים של הבאת דמויות מהספר לחיים; ו- David Lean: Shooting with the Master, פרופיל של הבמאי. ב-15 באפריל 2008, סוני הוציאה מהדורת Blu-ray HD Collector's Edition עם הדפס משוחזר ומאסטרינג דיגיטלי חדש.
קישורים חיצוניים
עריכה
"המעבר להודו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המעבר להודו", באתר נטפליקס
"המעבר להודו", באתר AllMovie (באנגלית)
"המעבר להודו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"המעבר להודו", באתר Metacritic (באנגלית)- "המעבר להודו", באתר אידיבי
"המעבר להודו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לסרט המעבר להודו, באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ McCrum, Robert (2014-08-18). "The 100 best novels: No 48 – A Passage to India by EM Forster (1924)". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-08.
- ^ J. H. Stape, E. M. Forster, Springer, 1992-12-18, ISBN 978-1-349-12850-1. (באנגלית)
- ^ המעבר בן 14 השנים של LEAN לאהוב את המאן, רודריק. לוס אנג'לס טיימס 10 באפריל 1983: w21.
- ^ המפיק מחלק את עלות הסרטים The Guardian 10 בינואר 1985: 4.
- ^ A Passage To India - Location-Notes, Photos, and Maps of the Marabar Caves, www.mapability.com
- ^ 1 2 ביקורת סרטים מעבר להודו (1984) מתוך סרט ערוץ 4, באתר web.archive.org, 2007-08-07
- ^ אובססיות נהדרות: רוזנפילד, פול. לוס אנג'לס טיימס 24 במרץ 1985: 1.
- ^ קנבי, וינסנט, המסך: 'מעבר להודו' מאת דיוויד ליאן, באתר web.archive.org (הניו יורק טיימס), 14 בדצמבר 1984 (ארכיון)
- ^ A Passage to India Movie Review (1984) | Roger Ebert, web.archive.org, 2019-05-09
- ^ המעבר להודו 1984, בבימויו של דיוויד לין | ביקורת סרטים, באתר web.archive.org, 2016-03-11
- ^ A Passage to India | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)
- ^ A Passage to India Reviews, www.metacritic.com (באנגלית)