קטורת הסמים
קטורת הסמים היא הקטרה של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב.
כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.
הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל מספרים[1] שעיזים שבהר מכוור היו מתעטשות מריח הקטורת, ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.
סממני הקטורת
עריכהלפי חז"ל הקטורת כללה 11 סוגי "סממנים" או "סמים"[2] (רובם צמחים), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים (ארבעת הסממנים הראשונים נזכרו בתורה, שבעת הסממנים האחרונים נזכרו בחז"ל):
- צרי (בתורה: נטף)
- ציפורן (בתורה: שְחֶלֶת) - מכסה גולל (אנ') מיובש של רכיכה המכונה "Onycha" (אנ') בתרגום השבעים ומשמש עד ימינו להקטרת קטורת, לאחר השרייה ממושכת במים חמים ושטיפה יסודית בסבון[3]. אין הכוונה לתבלין הצמחי המכונה בימינו ציפורן. המסורת אודות זהות הציפורן נשמרה בקרב יהודי חידאן וחבאן שבתימן[3].
- חלבנה
- לבונה
- מור
- קציעה
- שיבולת נרד
- כרכום (לפי הסברה - זעפרן)
- קושט (לפי סברה - אגוז מוסקט)
- קלופה (קָנֶה–שיר השירים, ד', י"ד)
- קינמון
כמו כן, צורפו לקטורת מרכיבים נוספים: מלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה עשן (צמח שגרם שעשן הקטורת יעלה בקו ישר למעלה ולא יתפזר לצדדים). שני סממנים נוספים שימשו להכנת ה"ציפורן": זרעי בקית הכרשינה (בורית כרשינה בלשון חז"ל) שבהם משפשפים את הציפורן כדי להסיר את שאריות קרום הרכיכה שנותרו עליה, ויין קפריסין, שבו השרו את הציפורן[3]. הסרת שאריות הרכיכה הכרחית מאחר שבעת ההקטרה עולה מהן ריח לא נעים[3], וייתכן גם מאחר שהרכיכה היא חיה טמאה[4]. בזיהוי סממנים אלו עסקו מפרשים קדמונים כמו רב סעדיה גאון, רש"י והרמב"ם. פרופסור זהר עמר ביצע מחקר מדעי במטרה לזהות את סממני הקטורת והסממנים הנלווים. תוצאות המחקר מופיעות בספרו "ספר הקטורת" (תל אביב תשס"ב).
כמו כן שמותיהם של סממני הקטורת ומרכיביה, מופיעים בחיבורו של הרמב"ם משנה תורה:
נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד הירדי וקסבר סליכה וענבר
הכנת הקטורת
עריכהעשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנות הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס.
מכיני הקטורת היו נוהגים להכין בפעם אחת קטורת לשנה שלמה. את ההכנה היו עושים בראש חודש ניסן על מנת להביא מחדש, הכמות הדרושה לשנה שלמה הייתה במשקל שלוש מאות שישים ושמונה מנים (מנה - כ-425 גרם).
ארבעת הסממנים המוזכרים בתורה (הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה) היוו את עיקר כמותה של הקטורת: מכל אחד מהם עירבו שבעים מנה. מכל אחד מארבעת הסממנים הבאים - מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום - עירבו שישה עשר מנה, מהקושט - שנים עשר מנה, מהקילופה - שלושה מנה, ומהקינמון - תשעה מנה.
היו כותשים כל אחד מהסממנים בפני עצמו ועושים ממנו אבקה דקה, ולאחר מכן היו מערבים את כל הסממנים יחדיו. לתערובת מצרפים רבע קב מלח סדומית, וכמות קטנה מאוד (כל שהוא) של "כיפת הירדן" ושל "מעלה עשן". בשעת שחיקת הסממנים היה השוחק חוזר ואומר: "הדק היטב", "היטב הדק" (לפי גרסאות אחרות היה אומר "הדק, היטב היטב הדק").
הקטרת הקטורת בכל ימות השנה
עריכהבתלמוד הבבלי, במסכת יומא דף כו עמוד א, מובא שהכהן המקריב את הקטורת - מתעשר, ולפיכך נערכה הגרלה פייס רק בין הכהנים שמעולם לא הקטירו קטורת. על פי ברייתא בדף זה היה פייס גם לקטורת שהוקטרה בערב ("כי תניא ההיא – בקטורת").
על פי התלמוד הירושלמי גם הבאת המחתה של הגחלים להקטרת הקטורת - אף היא הייתה מעשירה: "... א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם" (מסכת יומא, פרק ב', הלכה ג')
סדר הקטרת הקטורת
עריכהבפייס השלישי היו קובעים מי זכה להקטיר את הקטורת, ומי שעמד לידו זכה בהבאת הגחלים למזבח הקטורת (מזבח הזהב). הכהן שזכה בקטורת בחר כהן נוסף שיעזור לו בהקטרה
הכהן שזכה בהבאת הגחלים לקח מחתה מכסף שנפחה ארבעה קבים ועלה לראש המזבח. הוא חתה מהמערכה השנייה של קטורת גחלים, והוריד את המחתה לרצפת העזרה. את הגחלים שבמחתה הוא העביר למחתה מזהב, שנפחה שלושה קבים, ואת הגחלים המיותרים גרפו לאמת המים שהייתה במקדש. הכהן עם הגחלים נכנס להיכל, שופך את הגחלים על מזבח הזהב, משטח אותם בשולי המחתה, משתחווה ויוצא. הכהן שזכה בהקטרה נכנס להיכל ביחד עם אוהבו שבא לעזור לו, כשבידו כף שבתוכה בזך ובו חצי מנה של קטורת. הכהן שזכה בהקטרה נותן לחברו את הבזך וחברו מערה את תכולת הבזך לתוך ידי המקטיר. אם נשפך חלק מהקטורת לתוך הכף הוא שופך גם אותה לידי המקטיר. חברו של המקטיר משתחווה ויוצא. המקטיר מחכה עד שכל העם יפרשו מבין האולם ולמזבח, ולאחר שהממונה נותן לו הוראה הוא שופך את הקטורת על הגחלים שעל המזבח. את השפיכה הוא מתחיל בצד של המזבח שרחוק ממנו על מנת שלא יכווה. לאחר סיום ההקטרה הוא משתחווה ויוצא.
הקטרת הקטורת ביום הכיפורים
עריכה
ערך מורחב – עבודת יום הכיפורים
היו הבדלים בהקטרת הקטורת בשאר ימות השנה מהקטרתה ביום הכפורים (אבל לא היו הבדלים במרכיביה):
- הקטרת הקטורת בקודש הקודשים נעשתה רק ביום הכיפורים שהיה גם היום היחיד בשנה בו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים.. לפני כניסתו לקודש הקודשים. הוא פשט את שמונת בגדי הזהב ולבש ארבעה בגדי כהונה הנקראים בגדי לבן.
- בערב יום הכפורים כתשו שוב את הקטורת כדי לעשותה 'דקה מן הדקה' - להקטרתה ביום הכפורים בקודש הקודשים.
- כמות הקטורת, ששם הכהן הגדול בכף הזהב לפני הולכתה והכנסתה לקודש הקודשים, הייתה מלוא חופניו - מכאן שכמות הקטורת השתנתה לפי גודל כפות ידי הכהן הגדול.
שימוש בקטורת בזמן המקרא
עריכה
- נדב ואביהוא בני אהרן הקטירו קטורת זרה אשר לא צוו. בשל כך הם נענשו ומתו. (ספר ויקרא, פרק י')
- אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (ספר במדבר, פרק ט"ז)
- אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו (במדבר פרק י"ז). מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית אם השימוש בה נעשה שלא כדין, אך גם להחיות, כאשר משתמשים בה כיאות, על פי התורה.
הקשר בין הסיפורים
עריכההמאמר: "הקטורת ממיתה ומחייה- בין חנוכת המשכן לפרשת קורח ועדתו"[1] מתמקד במציאת הקשר בין הופעת הקטורת בפרשת קרח לבין הופעתה בפרשת חנוכת המשכן. בשני הסיפורים לקטורת דו משמעות:
בפרשת חנוכת המשכן משמעותה: הקטורת היא זו שהרגה את בניו של אהרן. לעומת זאת- הנשיאים הקריבו קטורת ולא מתו. ואילו, בפרשת קרח משמעותה: אהרן הציל בעזרת הקרבת הקטורת את בנ"י הנותרים מהמגפה. עם זאת 250 המקריבים מתו כי הקטירו את הקטורת.
הקטורת במדרש
עריכהעל גודל ומעלות הקטרת קטורת הסמים נאמר במדרש:
אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצורכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב".
"חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאווה להקטיר קטורת, שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר" וגו'.
"ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, וייקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם".
— מדרש תנחומא תצוה, טו
"קטרת ד"א למה בקטרת לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא על ידו מתו נדב ואביהוא על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש אמר הקב"ה תראו שעוצר מגפה הוא והחטא הוא הממית".[5]
לפי פירוש רש"י, אחרי שנדב ואביהוא הקריבו אש זרה (השתמשו בדרך לא נכונה בקטורת) במשכן, בנ"י ראו את הקטורת כמשהו רע ומאיים- סם המוות. ה' רצה להראות לבנ"י שהקטורת היא לא דבר שמבשר מוות אלא להפך- דבר שמבשר חיים, כדי להראות זאת, שלח את אהרן לעצור את המגפה בעזרת הקטורת.
זכר לקטורת בימינו
עריכהלאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש.[דרוש מקור]
בחסידות ויז'ניץ נוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת כמו בשעת אמירתם, על מנת לוודא ספירה מדויקת, וזאת בשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה". המסורת קיימת גם אצל יהודי עיראק ויתר עדות המזרח וצפון אפריקה.
לקריאה נוספת
עריכה- הרב ישראל דנדרוביץ, "דקה מן הדקה בקטורת של יום הכפורים", ישורון, כרך לג, עמ' תשפט–תתה.
- זהר עמר, "סממני הקטורת על-פי ר' סעדיה גאון", סיני קיח (תשנ"ו), עמ' קכט–קלט.
- זהר עמר, ספר הקטורת, תל אביב, תשס"ב.
- זהר עמר, "שחלת - צפורן", על אתר ג (תשנ"ח), עמ' 31–37.
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד פייסט פיטום הקטורת, מתוך ביטאון "בית רבקה". באתר דעת.
- מנחם בורשטיין, "הקטורת", בתוך: אחד היה אברהם, ירושלים תשנ"ט, עמ' 174–180.
- על הקטורת במגילות מדבר יהודה ראו: רחל אליאור, "גן עדן קדש קדשים ומשכן ה' הוא" בתוך הנ"ל, עורכת, גן בעדן מקדם, עמ' 105-142
- מידע על קטורת הסמים בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ט, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א'.
- ^ 1 2 3 4
פרופ' זהר עמר, בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא: על סוד אחד בפיטום הקטורת, בעיתון מקור ראשון, 14 בנובמבר 2021
- ^ זהר עמר, "שחלת - צפורן", על אתר, גיליון ג, (תשנ"ח), עמ' 31–37.
- ^ מכילתא שמות י"ז
