יום הכיפורים בבית המקדש

עבודת יום הכיפורים בבית המקדש היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות. העבודה נועדה לכפר על חטאיהם של כל איש ואיש מישראל ולטהר את המקדש מכל חטא. לדעת רבים יום זה היה נקודת השיא בעבודת ה' של עם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים, ועבודת הכהנים שנעשתה על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים הייתה העבודה החשובה ביותר שנעשתה במקדש במהלך השנה. ככלל, הכהן הגדול עשה לבדו את רובן המוחלט של עבודות המקדש ביום זה.

מצוות עבודת יום הכיפורים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק ט"ז
משנה	מסכת יומא
תלמוד בבלי	מסכת יומא
תלמוד ירושלמי	מסכת יומא
משנה תורה	הלכות עבודת יום הכיפורים
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה מ"ט ספר החינוך, מצווה קפ"ה
מקורות נוספים	ערוך השולחן העתיד קנ"ז-קס"ב

כהן גדול בבגדי לבן במהלך פעולת הזאת הדם על מזבח הזהב

יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה הותרה כניסה לקודש הקודשים, וזאת לכהן הגדול בלבד. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות נפסלות.

ההכנות לעבודה

במשנה מתואר כי שבעה ימים לפני יום כיפור היה פורש הכהן הגדול מביתו ללשכת פלהדרין. חובת הפרישה נלמדת מהפסוק בפרשת צו, לגבי שבעת ימי המילואים: ”כאשר עשה ביום הזה צווה ה' לעשות לכפר עליכם”, כלומר כשם שקדמה לעבודת המשכן פרישה שבעה ימים של הכהנים, כך לדורות צוה ה' לעשות קודם עבודת יום הכיפורים. יש שכתבו שמטרת הפרישה היא שהכהן הגדול יכין את עצמו רוחנית ויתקדש בימים אלו (ערוך השולחן). כדי למנוע את פסילת הכהן הגדול מעבודת בית המקדש בשל טומאה היה הכהן הגדול פורש מאשתו בימים אלו (כשבעת ימי טומאת בועל נדה). כמו כן על מנת לשמור על טהרתו היה הכהן הגדול נמנע מאכילת מאכלים המביאים לידי טומאה.
במשך שבעת הימים האלה היה הכהן הגדול לומד יחד עם זקני הסנהדרין את דיני עבודת יום הכיפורים, ומתאמן בביצוע העבודות. הוא גם היה עושה חלק ניכר מעבודות המקדש השוטפות. החזרות המרובות נועדו על מנת שלא יהיה שום פגם בעבודת יום הכיפורים. כמו כן היו מזים עליו במשך ימים אלו מאפר הפרה, לדעת רבי מאיר היו מזים עליו במשך כל שבעת הימים וכך נראית דעתו של רבא, אך לדעת רבי יוסי ורבי חנינא סגן הכהנים לא היו מזים עליו אלא ביום השלישי וביום השביעי.
בנוסף, היו ממנים לכהן הגדול מחליף למקרה שהכהן הגדול ייטמא או לא יוכל לעבוד מסיבה אחרת. לדעת רבי יהודה (ואין הלכה כמותו) היו מתקינים לו אשה נוספת למקרה שאשתו תמות, זאת כדי שיוכל להתפלל על אשתו ולקיים "וכפר בעדו ובעד ביתו". ומכל מקום לדברי הכל על מנת שיוכל לקיים "וכפר בעדו ובעד ביתו", על הכהן הגדול להיות נשוי, ובעל אשה אחת בלבד.

ערב יום הכיפורים

על פי המתואר במשנה במסכת יומא, בערב יום הכיפורים היו מעלים את הכהן הגדול ללשכת בית אבטינס ללימוד אופן חפינת הקטורת, בשלב זה זקני הכהנים היו משביעים את הכהן הגדול שלא ישנה מהסדר המקובל. טעם השבעה זו היא המחלוקת שבין הצדוקים והפרושים על הקטרת הקטורת ביום הכיפורים בתוך קודש הקודשים. בעוד הפרושים פירשו את הפסוק 'כי בענן אראה על הכפורת' - שיש להניח את הקטורת על הגחלים בתוך קודש הקודשים, פירשו הצדוקים פסוק זה, שעל הכהן הגדול להניח את הקטורת על הגחלים קודם שייכנס לקודש הקודשים. מכיוון שאין אדם רשאי לשהות בתוך ההיכל בזמן הקטרת הקטורת, ואין איש רואה את הכהן הגדול במעשיו, השביעו את הכהן הגדול בערב יום כיפור. במעמד זה של ההשבעה הכהן הגדול היה בוכה, כיוון שחשדו בו שהוא צדוקי ולכן עלול לשנות את הסדר, וזקני הכהונה היו בוכים, שמא חשדו בכשרים.

כמו כן בערב יום הכיפורים היו מעמידים את הכהן הגדול בשער המזרח ומעבירים לפניו את קרבנות היום כדי שיהיה רגיל בהם, אף לא היו מניחים אותו לאכול ביום זה הרבה ”מפני שהמאכל מביא את השינה”.

ליל יום הכיפורים

בליל יום הכיפורים לא היו נותנים לכהן הגדול לישון שמא יראה קרי וייפסל לעבודה. כדי שלא ירדם, היה הכהן הגדול מלמד תורה כל הלילה, ואם לא היה חכם דיו כדי ללמד, היו מלמדים אותו. אם הוא היה מתנמנם, פרחי כהונה צעירים היו מעירים אותו, ואומרים לו לשים את רגליו על הרצפה (בבית המקדש לא נועלים נעליים, ורצפת המקדש הייתה קרה) או שהיו מכים לפניו באצבע צרידה, ומעסיקים אותו בדרכים שונות עד שיגיע תחילת זמן העבודה.

מחצות הלילה ואילך היו תורמים את הדשן - מסלקים מעל המזבח את אפר הקורבנות שהוקרבו מאתמול. יש הסוברים שגם עבודה זו, ככל עבודות יום הכיפורים, הייתה נעשית רק על ידי הכהן הגדול, והסיבה שהיו מקדימים את זמנה של עבודה זו מזמנה הרגיל שהיה סמוך לעלות השחר היא כדי להעסיק את הכהן הגדול בלילה, וכדי שינוח בין עבודה זו לתחילת עבודות היום. לעומת זאת, יש סוברים שהעבודה יכולה להעשות בכהן הדיוט, ולדעתם היו עורכים פיס לקבוע איזה כהן יזכה בעבודה זו.

סדר העבודה

בגדי הכהן הגדול

העבודה הייתה נעשית על ידי הכהן הגדול בשני סוגים של בגדים: בגדי זהב, ובגדי לבן. בגדי הזהב היו שמונת הבגדים הרגילים שהכהן הגדול לובש כל השנה בבית המקדש, ואילו בגדי הלבן היו בגדים מיוחדים לעבודת יום הכיפורים הדומים מעט יותר לבגדי יתר הכהנים. את העבודות המיוחדות ליום הכיפורים הכהן הגדול היה עושה בבגדי הלבן, ואת שאר עבודות המקדש השוטפות היה עושה בבגדי הזהב. בכל החלפת בגדים היה הכהן הגדול טובל ומקדש ידיו ורגליו לכבוד כל סט בגדים לפני פשיטתם ולאחר לבישתם, סך הכל היה הכהן הגדול טובל חמש פעמים ביום הכיפורים, ומקדש את ידיו ורגליו עשר פעמים (לפני ואחרי כל טבילה כשהוא לבוש). בשונה מקידוש ידיים ורגליים של כל יום במי הכיור, ביום הכיפורים היו מביאים לכהן הגדול מים מן הכיור בספל זהב מהם היה מקדש ליד מקום הטבילה בבית הפרוה (מלבד הטבילה הראשונה מן החמש שהייתה נעשית בחול בכניסה לעזרה כפי שמחויב כל הנכנס לעזרה בכל יום). את העבודה עצמה ניתן לחלק, באופן כרונולוגי, על פי סוג הבגדים שלבש הכהן הגדול בכל שלב.

סוג הבגדים	תיאור העבודה באותו שלב
זהב	עבודת התמיד. הטבת הנרות והקטרת הקטורת. עבודת המוסף.
לבן	עבודת היום - הווידויים, עבודת הקטורת, הגורלות, ההזאות.
זהב	קרבנות: שעיר בחוץ, אילו ואיל העם, אמורי הפר והשעיר.
לבן	הוצאת כלי הקטורת מקודש הקדשים.
זהב	תמיד של בין הערביים, קטורת והדלקת הנרות, מנחת התמיד ונסכו, מנחת חביתין.

עבודת התמיד בבגדי זהב

קצת לאחר עלות השחר, היה יוצא הכהן הגדול לטבול - בצניעות במקווה שהיה על גג שער המים, וטובל בפעם הראשונה. לאחר הטבילה היה לובש את בגדי הזהב, ומקדש ידיו ורגליו. בבגדים אלו הוא היה נכנס למקדש ועושה את כל עבודות היום-יום, הקרבת תמיד של שחר, הקטרת הקטורת, הטבת נרות המנורה והקרבת מנחת החביתין. לאחריהם היה מקריב את קורבנות היום - פר העולה ושבעה כבשים של מוסף.

עבודת היום בבגדי לבן

הווידוי הראשון

משסיים עבודות אלה, הלך וטבל (במקווה שהיה על גג לשכת הפרווה) והחליף בגדיו לבגדי לבן. משם פנה אל פר החטאת שהיה עומד בין האולם למזבח סמך עליו ואמר תוך כדי הסמיכה את הווידוי הראשון (עליו ועל משפחתו), שכלל אמירת השם המפורש. בסך הכל הזכיר הכהן הגדול את השם המפורש עשר פעמים במהלך יום הכיפורים. כשהיו הכהנים והעם שבעזרה שומעים את ה"שם" היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ההגרלה על שני השעירים

ערך מורחב – שעיר לעזאזל (מצווה)

לאחר שהתוודה על הפר, הלך הכהן הגדול בלוית הסגן וראש בית האב אל צדה המזרחי של העזרה, צפונית למזבח, שם המתינו לו שני שעירים. הכהן הגדול טרף שני גורלות בקלפי (ארגז קטן מעץ), והעלה גורל אחד בכל יד. לשעיר אחד העלה גורל "לה'" ולשעיר השני העלה גורל "לעזאזל", הסגן או ראש בית האב, אותו אחד שעמד לצד היד בה העלה את הגורל לה', אומר לו להגביה את אותה היד, הוא מגביה את היד עם הגורל שבה ומכריז על השעיר: ל"ה'". על שני השעירים קשר לשון של זהורית (חוט אדום) על השעיר לה' - בצוואר, ועל השעיר לעזאזל - בין קרניו.

הווידוי השני על הפר

משסיים את ההגרלה, שב הכהן הגדול אל הפר והתוודה עליו את פעם נוספת (וידוי על הכהנים). לאחר הווידוי שחט את הפר וקיבל את הדם, ונתן לכהן אחר למרס (לערבב) את הדם כדי שלא יקרוש. משם הלך אל המזבח החיצוני ומילא מחתת זהב בגחלים לצורך הקטרת הקטורת בקודש הקדשים, כמו כן הוציאו לו מחתה מלאה קטורת דקה מן הדקה, והכהן חפן מלא חופניו קטורת ושם בכף.

הקטרת הקטורת בקודש הקדשים

הכהן הגדול מקטיר קטורת בקודש הקודשים ומתפלל מול הכפורת. איור מספר תנ"ך, 1890.

הכהן היה לוקח את המחתה עם הגחלים ביד ימין, ואת הכף עם הקטורת ביד שמאל, והולך בהיכל לכיוון קודש הקודשים, עד שהגיע אל הפרוכות שהבדילו בין הקודש לקודש הקודשים. הוא עבר את הפרוכת הראשונה מדרום, הלך בין שתי הפרוכות עד לצד צפון ועבר את הפרוכת השנייה.

הכהן היה מניח את המחתה על הרצפה של קודש הקדשים בין בדי הארון. בבית שני, שבו לא היה ארון, היה הכהן הגדול מניח את המחתה על אבן השתייה, במקום בו בעבר היה "בין הבדים". הכהן היה מעביר את כל הקטורת שבכף לתוך ידיו ושם אותה על המחתה, מחכה עד שקודש הקודשים יתמלא עשן ויוצא. לאחר שיצא הכהן הגדול מקודש הקודשים, התפלל תפילה קצרה. וכך הייתה תפילתו של כהן גדול: ”יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו. שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה. ושיתנו עצי השדה את תנובתם ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה”.

אחר כך יצא הכהן הגדול מההיכל, קיבל את דם הפר ששחט קודם מהכהן ששמר עליו שלא יקרש, וחזר פנימה אל קודש הקודשים להזות את דמו כנגד הארון, פעם אחת למעלה ושבע למטה.

לאחר הזאת דם הפר, הניחו הכהן הגדול על כן בהיכל, שחט את השעיר שעלה עליו גורל של "שם" ונכנס להזות את דמו בקודש הקודשים, באותה צורה - הזאה אחת למעלה ו-7 למטה, כנגד הארון.

לאחר שיצא הכהן הגדול מקודש הקודשים, לקח שוב את דם הפר והזה אותו כנגד הפרוכת המבדילה בין קודש הקודשים להיכל, הזאה אחת למעלה ו-7 למטה, כנגד הפרוכת. לאחר ההזאה מדם הפר, הזה הכהן הגדול בצורה דומה את דם השעיר כנגד הפרוכת. לאחר ההזאות על הפרוכת עירב הכהן את שני הדמים, והזה מהם 4 הזאות על 4 קרנות מזבח הזהב, ועוד 7 הזאות על הצד העליון של מזבח הזהב. שאריות הדם נשפכו לנקב מיוחד בפינה הדרום מערבית של המזבח החיצון.

השלכת השעיר לעזאזל

ערך מורחב – שעיר לעזאזל (מצווה)

שעיר לעזאזל. צויר על ידי ג'יימס טיסו

לאחר גמר ההזאות בקודש הקודשים ובהיכל, הלך הכהן הגדול אל השעיר המשתלח, שהיה מוכן כנגד שער המזרח, שדרכו יצא אל המדבר, והתוודה עליו וידוי שלישי ואחרון, על חטאי עם ישראל. לאחר הווידוי מסר הכהן הגדול את השעיר ליד האיש שליווה את השעיר למדבר. השליח היה מהלך על גבי גשר מיוחד עד ליציאתו מהעיר, כדי למנוע מ"בבליים" שהיו "מתלשין בשערו, ואומרין לו 'טול וצא, טול וצא'". לפי המסורת נהגו הכהנים לשלחו תמיד ביד כהן, אף שגם ישראל כשר לשילוח השעיר לעזאזל, וכן יש מסורת שמלווה השעיר לעזאזל היה מת בתוך אותה שנה. השעיר לעזאזל ומלווהו יצאו למסע של כ-12 קילומטר למדבר יהודה, עד לצוק שהשעיר הושלך ממנו לעזאזל. מכיוון שהדרך הייתה ארוכה וקשה היו לכל אורך הדרך כ-10 סוכות, שבהן היו מציעים למוליך השעיר לאכול או לשתות, ומלווים אותו מסוכה לסוכה וזאת כדי להרגיעו שבכל רגע יוכל לאכול ולשתות. לפי המסורת, מעולם לא נצרך מלווה השעיר לאכול, וההצעה לשבור את הצום הייתה תאורטית בלבד. משהגיעו לצוק, זרק המלווה את השעיר מאחוריו אל הצוק התלול, והוא התרסק ונעשה איברים איברים לפני שהגיע לחצי ההר.

קריאה בתורה ושריפת הפר והשעיר

לאחר שילוח השעיר לעזאזל למדבר, לא היה הכהן הגדול רשאי להמשיך בשום עבודה עד שיגיע השעיר למדבר. כדי להודיע שהגיע השעיר למדבר וניתן להמשיך בעבודות היום, היו מגדלים קטנים בכל סוכה, בהם היו מנופפים בסודרים אלו לאלו, לסימן שהגיע השעיר למדבר.

הכהן הגדול היה קורא בתורה בבימה מוגבהת בעזרת הנשים את פרשיות התורה העוסקות ביום הכיפורים. את פרשת עבודת יום הכיפורים שבפרשת אחרי מות, ואת מצוות היום שבפרשת אמור, היה קורא מתוך ספר תורה. ואת מוספי היום שבפרשת פינחס היה קורא בעל פה כדי שלא להטריח את הציבור בגלילה של הספר. מאחר שקריאת התורה אינה ממש עבודה, היה רשאי הכהן לקרוא גם בבגד לבן משלו.

בו בזמן שהיה הכהן הגדול קורא בתורה, היו נשרפים מחוץ לירושלים הפר והשעיר ל"שם", שדמם הוזה בקודש הקודשים ובהיכל, ככל חטאת פנימית.

הקרבת קורבנות בבגדי זהב

לאחר הקריאה הכהן הגדול טובל, מחליף לבגדי זהב, מקדש את ידיו ורגליו ומקריב שעיר החטאת של קרבן מוסף (שעיר הנעשה בחוץ), את האיל שלו ואת איל העם, ומקטיר את אמורי הפר והשעיר הנשרפים.

הוצאת כלי הקטורת בבגדי לבן

לאחר הקרבת המוספים, הכהן הגדול היה מחליף את בגדי הזהב ששימשו אותו להקרבת קרבנות המוספים לבגדי לבן אחרים מבגדי הלבן שהשתמש בהם בבוקר, בטקס שכלל קידוש ידיים ורגליים מכלי של זהב בעת הפשיטה, טבילה במקווה, ושוב קידוש ידיים ורגליים בעת לבישת בגדי הלבן. בבגדים אלו היה נכנס שוב לקודש הקודשים, כדי להוציא את כף הקטורת ומחתת הגחלים שהכניס שם בשעת הבוקר.

סיום העבודות בבגדי זהב

לאחר הוצאת המחתה מקודש הקדשים, הכהן הגדול היה מחליף שוב את בגדיו לבגדי זהב, בטקס הכולל קידוש ידיים ורגליים בעת הפשיטה של הבגדים הלבנים, טבילה, ושוב קידוש ידיים ורגליים בעת לבישת בגדי הזהב. כדי לסיים את העבודות השייכות לשעת בין הערביים בבית המקדש, שכללו קורבן תמיד, הקטרת קטורת של בין הערביים והדלקת הנרות. לאחר מכן היה שוב מקדש ידיו ורגליו בעת פשיטת בגדי הזהב ולובש בגדי חול. משם היו מלווים אותו לביתו ושם היה עושה סעודה לאוהביו על שזכה לסיים את עבודות יום הכיפורים בשלום.

סדר העבודה בטבלה

בגדים	מקום	זמן	עבודת הכהן הגדול
בגדי עצמו	לשכת פלהדרין	שבוע קודם יום הכיפורים	מפרישים את הכהן הגדול ללשכה ומלמדים אותו את סדר העבודה.
	בית המקדש	משך השבוע שלפני יום הכיפורים	עובד עבודות מסוימות במקדש, על מנת להתרגל בהן
	שער המזרח	ערב יום הכיפורים	מעבירים לפניו את כל הבהמות שבהן נעשית העבודה.
	לשכת בית אבטינס		משביעים אותו שיקטיר כהלכה את הקטורת בקודש הקדשים (אחרי וידוי שני למחרת).
	מזבח העולה	חצות ליל יום הכיפורים	לדעת בעל המאור, היה כהן גדול תורם את הדשן. רוב הראשונים סוברים שעבודה זו נעשתה על ידי כהן שנבחר בפיס.
	לשכת בית אבטינס	ליל יום הכיפורים	לומד עד הבוקר.
	בית הטבילה שמעל שער המים	עלות השחר	טובל טבילה ראשונה.
בגדי זהב	בית המטבחיים		שוחט את התמיד וזורק את הדם על המזבח (הכהנים מנתחים את האיברים ומניחים אותם על הכבש).
	ההיכל		מיטיב חמישה נרות במנורת שבעת הקנים.
	ההיכל		מקטיר את הקטורת על מזבח הזהב.
	ההיכל		מיטיב את שני הנרות הנוספים במנורה.
	מזבח העולה		מעלה את איברי קורבן התמיד מהכבש ומקטיר אותם על המזבח.
	מעלות האולם		מברך ברכת כהנים עם שאר הכהנים.
	מזבח העולה		מקריב את המנחות ומנסך את היין. שוחט ומקריב את מוספי החג.
	גג לשכת הפרווה		טובל טבילה שנייה ומחליף את בגדי הזהב לבגדי לבן.
בגדי לבן	בין האולם ולמזבח		מתוודה וידוי ראשון על הפר – על עצמו.
	מזרח העזרה		מגריל על שני השעירים וקובע על ידי הגורל שעיר אחד לה' ואחד לעזאזל.
	בין האולם ולמזבח		מתוודה וידוי שני על הפר – על כל בית הכהונה.
	בין האולם ולמזבח		שוחט את הפר, נותן את הדם לכלי ומעביר את הכלי לאחר כדי שימרס בו ברובד רביעי של היכל.
	מזבח העולה		מקבל מחתה, עולה למזבח וחותה גחלים לוחשות מהפנימיות, ומניחה על הרובד הרביעי שבעזרה.
	העזרה		מקבל כף ריקה ומחתה מלאה קטורת. מעביר מלוא חפניו קטורת מהמחתה אל הכף.
	קודש הקדשים		נכנס עם מחתת הגחלים בימינו וכף הקטורת בשמאלו, מניח את המחתה בין בדי הארון (ובבית שני על אבן השתייה), ומקטיר את הקטורת בתוך קודש הקדשים. ביציאתו החוצה בסמוך לפרוכת אומר תפילה קצרה.
	רובד רביעי של היכל		לוקח את דם הפר ממי שהיה ממרס בו, ונכנס לקודש הקדשים.
	קודש הקדשים		מזה מדם הפר בין בדי הארון לכיוון הכפורת.
	צפון למזבח		מניח את דם הפר על כן של זהב בהיכל והולך לצפון המזבח, מקבל את השעיר לה', שוחטו ונותן את דמו לתוך מזרק ולוקח את הדם לקודש הקדשים.
	קודש הקדשים		מזה מדם השעיר בין בדי הארון לכיון הכפורת.
	ההיכל		מניח את דם השעיר על כן הזהב השני. מזה מדם הפר לכיוון הפרוכת. מזה מדם השעיר לכיוון הפרוכת. לבסוף מערב את הדמים זה בזה.
	מזבח הקטורת		מזה מדם התערובת על ארבע קרנות המזבח. מזיז את הגחלים שעל גג המזבח לצדדים ומזה שבע הזאות על גגו. את שיירי הדם שופך על יסוד מערבי של מזבח העולה.
	דרום העזרה		מתוודה וידוי שלישי על עם ישראל, על השעיר הנשלח לעזאזל. משם שולחים את השעיר לעזאזל.
	סמוך למזבח		מפריד את אמורי הפר והשעיר שנשחטו, ומייעד אותם להקטרה על המזבח לאחר שיודיעוהו ששעיר הגיע לעזאזל, שולח את שאר הבשר לשריפה במקום שפך הדשן מחוץ לעיר לאחר שיקלעום כהנים במקלעות.
	עזרת הנשים		קורא בתורה (לאחר שהשעיר הגיע לעזאזל).
	גג לשכת הפרווה		טובל טבילה שלישית ומחליף את הבגדים לבגדי זהב.
בגדי זהב	מזבח העולה	בין הערביים	מקריב שעיר, שני אילים, אמורי הפר והשעיר, ותמיד של בין הערביים.
	גג לשכת הפרווה		טובל טבילה רביעית ומחליף את הבגדים לבגדי לבן.
בגדי לבן	קודש הקדשים		נכנס להוציא את המחתה ואת כף הקטורת.
	גג לשכת הפרווה		טובל טבילה חמישית ומחליף את הבגדים לבגדי זהב.
בגדי זהב	ההיכל		מקטיר את הקטורת במזבח הזהב.
	ההיכל		מדליק את הנרות במנורת שבעת הקנים.
	מזבח העולה		מקריב את מנחת התמיד ומותר מנחת חביתין ומנסך את היין.
	גג לשכת הפרווה		מקדש ידיו ורגליו בפעם העשירית והאחרונה, פושט את בגדי הזהב ולובש את בגדיו שלו.
בגדי עצמו	מחוץ למקדש	צאת הכוכבים	הולך לביתו תוך שמלווים אותו לביתו קהל רב.

עדויות חיצוניות

לעדות של חז"ל במקורות היהודיים, מתווספת עדות אפשרית של הקונסול הרומי מרקוס (ככל הנראה מרקוס אמביבולוס), ששהה בירושלים בסוף תקופת קיומו של בית שני ונכח בטקסי יום-הכיפורים. העדות מובאת לראשונה בספר "שבט יהודה" מאת שלמה אבן וירגה (1460 - 1554), כהעתק ממכתב שנשלח מירושלים לרומא:

שבעת ימים קודם היום ההוא, יום מיוחד שקורים כפור, והוא האדיר להם מכל הימים, היו מכינים בבית הכהן הגדול מושב וכיסאות לאב בית דין ולנשיא ולכהן גדול ולסגן הכוהנים ולמלך, ולבד אלה שבעים כיסאות של כסף לשבעים סנהדרין. והזקן מן הכוהנים היה קם על רגליו ואומר לפניו דברי כבושים ותוכחה, ואומר לו: ראה לפני מי אתה נכנס, ודע שאם תאבד הכוונה מיד תיפול ותמות ותאבד כפרת ישראל, והנה עיני כל ישראל תלויות בך, וחפש דרכיך שמא יש בך עוון אפילו קל, כי יש עוון שקול כנגד כמה מצות, ושקול זה הלא הוא ביד אל דעות, גם חקור באחיך הכוהנים וטהר אותם, שים נגד פניך כי לפני מלך מלכי המלכים היושב על כיסא דין ומורה בעיניו כל רע אתה בא, ואיר תבוא והאויב עמך?

ואומר להם שכבר חפש ועשה תשובה ממה שנראה שיש בידו עוון, גם כל אחיו הכוהנים קרבם בעזרת המקדש והשביעם במי ששכן שמו שם, שכל אחד יאמר מה שיודע בחבירו או מה שיודע בעצמו, ושנתן להם לכל דבר ודבר התשובה הראויה. גם המלך אומר לו דברים טובים, ומבטיחו לכבדו בצאתו בשלום מן הקדש.

אחר זה היו מכריזים ואומרים איך הכהן הגדול יוצא והולך ללשכה שלו אשר במקדש, ואז יוצאים כל העם ללוותו, והולכים לפניו כסדר, וכן ראיתי בעיני: ראשונה הולכים לפניו כל שהוא מזרע מלכי ישראל, כי הקרב הקרב אל הכהן הוא יותר חשוב, ואחריהם כל אותם שהם ממלכי בית דוד, וכולם כסדר נכון זה אחר זה, וכרוז לפניהם אומר: תנו כבוד לבית דוד! ואחריהם היה בא בית הלוי והכרוז אומר: תנו כבוד לבית הלוי!

שלשים אלף וששת אלפים היו, וכל סגניהם היו לובשים באותה שעה בגדי משי תכלת, והכוהנים - משי לבן, וארבעה ועשרים אלף היו, ואחריהם המשוררים, ואחריהם המנגנים, ואחריהם תוקעי חצוצרות, ואחריהם השוערים, ואחריהם עושי הקטורת, ואחריהם עושי הפרוכות, ואחריהם השומרים, ואחריהם האמרכלים, ואחריהם כת אחת נקראת קארטופילוש, ואחריהם כל אנשי המלאכה ממלאכת הקדש, ואחריהם שבעים הסנהדרין, ואחריהם מאה כוהנים וגזרי כסף בידם לעשות דרך, ואחריהם הכהן הגדול, ואחריו כל זקני הכהונה - שנים שנים, ובראש כל חוצות היו ראשי ישיבות עומדים ואומרים: איש כהן גדול, בואך לשלום! התפלל ליוצרנו שיחיינו לעסוק בתורתו!

ובהגיעם לפתח הר הבית, היו מתפללים שם על קיום מלכי בית דוד, ואחר זה - על הכוהנים ועל המקדש, והיה הקול כל כך חזק מריבוי העם בענותם "אמן", עד שהעופות הפורחים היו נופלים לארץ, ואז הכהן הגדול משתחווה לכל העם, ופורש בבכיה ויראה, ושני סגני כהונה מוליכים אותו ללשכה שלו, ושם פורש מכל אחיו הכוהנים, וזה בכניסתו.

אבל בצאתו היה הכבוד כפלים, כי כל העם אשר בירושלם היו עוברים לפניו, ורובם באבוקות של שעוה לבנה דולקות, וכולם לובשים בגדי לבן, וכל החלונות מעוטרים ברקמה ומלאים נרות, וספרו לי הכוהנים, כי הרבה מהשנים לא היה כהן גדול יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה מפני דוחק העם העובר וריבוי הגדול, שאף על פי שהיו כלם מתענים לא היו הולכים לבתיהם עד יראו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול.

וביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה, ומזמן לאוהביו וקרוביו, ויום טוב היה עושה לפי שיצא בשלום מן המקדש, אחר זה היה מצווה לצורף שיעשה לוח מזהב ויפתח בה זו הלשון: אני פלוני כהן גדול בן פלוני הכהן גדול שמשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם, והיה זה שנת כך וכך ליצירה, מי שזכני בעבודה זו הוא יזכה בני אחרי לעמוד לשרת לפני ה'!

לאחר חורבן הבית

ערך מורחב – אמירת סדר העבודה

לאחר חורבן בית המקדש וביטול סדר העבודה, נהגו, החל מימי התלמוד, להזכיר בתפילות יום הכיפורים את סדר העבודה שנהג במקדש, כתחליף לעשייתו בפועל.

ראו גם

• מסכת יומא

לקריאה נוספת

• מסכת יומא פרקים א-ז במשנה ובגמרא
• רמב"ם ספר עבודה הלכות עבודת יום הכיפורים
• הרב אברהם סתיו, מבית לפרוכת - פשט עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים, אלון שבות תשע"ד
• ישראל קנוהל ושלמה נאה, "מילואים וכיפורים", תרביץ סב [א] (תשרי תשנ"ג), עמ' 17–44.
• מאיר שפיגלמן, 'הכוהנים, המשכן ואוהל מועד ביום הכיפורים', בתוך: א' בזק (עורך), וביום צום כיפור יחתמון, אלון שבות תשס"ה, עמ' 72-43.
• חנוך אלבק, מבוא למסכת יומא, בתוך: שישה סדרי משנה, סדר מועד, ירושלים תשי"ט
• שלמה לוינשטם, "יום הכיפורים", בתוך: י' ליכט (עורך), מועדי ישראל, ירושלים תשמ"ח.
• דוד הנשקה, לסדר העבודה ביום הכיפורים, מגדים לג, שבט תשס"א, עמ' 13-41
• סדר העבודה : שלושה ספרים נפתחים על סדר עבודת יום הכיפורים: סדר העבודה לרבינו הרא"ש; עבודת יום הכיפורים לתלמיד הרשב"א; עבודת יום הכיפורים לרבינו ירוחם; בתוספת הערות והארות, ביאורים ומראי מקומות תורת הח"ג על ידי גרשון חנוך העניך הכהן אייכארן. לייקווד: מכון באר התורה, תש"פ.
• אלכס טל, כוחה של עבודה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 באפריל 2011, גיליון יום כיפור תש"ע
• בן-ציון שקלאר, במקום הכהן הגדול, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 באפריל 2011, גיליון יום כיפור תש"ע

קישורים חיצוניים

• הערך "עבודת יום הכיפורים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים במקדש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מאמרים בנושא סדר העבודה, באתר ספריית אסיף
• עבודת יום הכיפורים - פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד.
• אתר מכון המקדש בעברית
• אתר מכון המקדש באנגלית
• ביקור בבית המקדש-המחשה מדהימה! כהן גדול ביום כיפור, סרטון בערוץ "קול הלשון", באתר יוטיוב