ויקיפדיה

האימפריה הרומית הקדושה

ישות מדינית שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה לאורך ימי הביניים
(הופנה מהדף הקיסרות הרומית הקדושה)

האימפריה הרומית הקדושה (בלטינית: Sacrum Romanum Imperium, בגרמנית: Heiliges Römisches Reich, באיטלקית: Sacro Romano Impero), או בשמה המאוחר – הרייך הראשון (וגם HRE לעיתים באנגלית), הייתה אימפריה שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה לאורך ימי הביניים והעת החדשה. האימפריה צמחה בחלקה המזרחי של האימפריה הפרנקית, לאחר שזאת חולקה בהסכם ורדן (843), והתקיימה קרוב לאלף שנים, עד לפירוקה בשנת 1806 בעקבות תבוסת האימפריה בקרב אוסטרליץ.

האימפריה הרומית הקדושה
Sacrum Romanum Imperium (לטינית)
דגלסמל
בצהוב האימפריה הרומית הקדושה בשיאה, בשנת 1250
המנון לאומי ההמנון הקיסרי האוסטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
ממשל
משטר מונרכיה נבחרת
ראש המדינה קיסר
שפה נפוצה

רשמית: לטינית

בפועל: שפות גרמאניות, שפות רומאניות, וניבים סלאביים.
עיר בירה אאכן, פראג, ווינה
רשות מחוקקת דיאט אימפריאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה הכתרת אוטו הראשון כקיסר על ידי האפיפיור.
תאריך 2 בפברואר 962
פירוק ויתור של פרנץ השני על התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
תאריך 6 באוגוסט 1806
ישות קודמת האימפריה הפרנקית
פרנקיה המזרחית
ישות יורשת הקונפדרציה של הרייןהקונפדרציה של הריין הקונפדרציה של הריין
הולנד (1581–1795)הולנד (1581–1795) הרפובליקה ההולנדית
המלוכה ההבסבורגיתהמלוכה ההבסבורגית האימפריה האוסטרית
צרפתצרפת הקיסרות הראשונה
ממלכת איטליה הנפוליאוניתממלכת איטליה הנפוליאונית ממלכת איטליה הנפוליאונית
פרוסיהפרוסיה ממלכת פרוסיה
המדינות הבלגיות המאוחדותהמדינות הבלגיות המאוחדות המדינות הבלגיות המאוחדות
ליכטנשטיין (1719-1852)ליכטנשטיין (1719-1852) ליכטנשטיין
אוכלוסייה בעבר 1200 – 5,000,000 לערך
1500 – 16,000,000 לערך
1618 – 21,000,000 לערך
1648 – 16,000,000 לערך
1768 – 26,265,000 לערך
דמוגרפיה
דת

רשמית: נצרות רומית קתולית

וכן גם: מיעוט יהודי,
ולאחר 1555 גם זרמים פרוטסטנטים.
שונות

מפת האימפריה לאורך השנים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

על אף שמרכז האימפריה היה בגרמניה ובאוסטריה לאורך רוב שנות קיומה, האימפריה לא הייתה גרמנית בלבד, ובשיאה שלטה על כל מרכז אירופה.

שם

עריכה

שמה של האימפריה המורכב משלוש המילים "אימפריה", "רומית" ו"קדושה" נמצא בשימוש מתקופת שלטונו של פרידריך ברברוסה[1]:

sacrum imperium et diva res publica

אימפריה קדושה ורפובליקה קדושה (מילולית: אימפריום קדוש ורפובליקה אלוהית)

בשנת 1034 כונו השטחים שבבעלותו של הקיסר קונראד השני בשם האימפריה הרומית, ב־1157 היה שמם האימפריה הקדושה. תחילת השימוש במונח האימפריה הרומית הקדושה מתוארכת לשנת 1254, ואילו השימוש בביטוי האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית (בלטינית: Sacrum Imperium Romanum Nationis Germanicae) (בגרמנית: Heiliges Römisches Reich Deutscher Nation) הופיע לראשונה בשנת 1512, לאחר שעבר וריאציות אחדות בסוף המאה ה־15.

בשפת היומיום אנשי העם השתמשו במילה "האימפריה", "heiliges Reich" (הרייך הקדוש) ובפעמים אחרות Römisches" Reich" (הרייך הרומאי). לעת סוף ימי הביניים חלו שינויים נוספים בשם, כשהאימפריה לפעמים מכונה (בהטיות לשוניות שונות) "dem heiligen Römischen Reich und Deutschen Landern" ולפעמים "dem heiligen Reiche und deutscher Nation" ("האימפריה הרומית הקדושה והארצות הגרמניות" ו"הרייך הקדוש והאומה הגרמנית" בהתאמה).[1]

הגדרתה של האימפריה

עריכה

אף בני הזמן התקשו להגדיר את מהותה של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1667 כתב סמואל פופנדורף:

ולא נותר לנו אלא לקרוא לגרמניה גוף שאין כמותו, מעין מפלצת.

המקור בלטינית
Nihil ergo aliud restat, quam ut dicamus Germaniam esse irregulare aliquod corpus et monstro simile
— De statu imperii Germanici

הפילוסוף הצרפתי וולטר תיאר מאוחר יותר את האימפריה כך ש”האימפריה הרומית הקדושה אינה קדושה, או רומית, או אימפריה”.[2] מחד, האימפריה מעולם לא הייתה מדינת לאום. חרף מוצאם האתני-גרמני של מרבית שליטיה ונתיניה, כבר מראשית האימפריה ישבו בשטחה קבוצות אתניות רבות. מוצאן של משפחות אצולה חשובות ושל רבים מבעלי המשרות באימפריה היה מקהילות שאינן דוברות גרמנית. בשיא כוחה, החזיקה האימפריה במרבית השטחים בהן שוכנות גרמניה, אוסטריה, סלובניה, שווייץ, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, צ'כיה, כמו גם מזרח צרפת, צפון איטליה ומערב פולין. הלשונות המדוברות בה כללו, לצד הגרמנית על ניביה השונים, גם שפות סלאביות רבות, כמו גם השפות שהפכו לאיטלקית ולצרפתית המודרניות.

מאידך, האימפריה לא הייתה קונפדרציה רופפת בלבד. אידיאל הרייך (Reich), שהיה ביסודה של האימפריה לאורך רוב שנות קיומה, לא רק שתבע ממשלה קבועה בטריטוריה ברורה, אלא אף שיווה לאימפריה הילה נוצרית חזקה (ומכאן הכינוי "קדושה"). למעשה, עד 1508, נזדקקו המלכים הגרמנים לאישורו המפורש של האפיפיור, נציג האל עלי אדמות, על מנת שיוכתרו כקיסרי הרייך. הרייך, אם כן, היה בבחינת גשר בין קונפדרציה מדינית לבין ישות דתית-רוחנית.

מבחינה דתית, הייתה האימפריה הרומית הקדושה, כפי שניתן להסיק משמה, נוצרית רומית קתולית. אך עם חדירתם של זרמים פרוטסטנטיים, שמצאו את דרכם גם בקרב שכבת ההנהגה לקראת המחצית השנייה של המאה ה־16, הסכימו שליטי מדינות האימפריה דה פקטו, על סובלנות וקבלה הדדיים, וכל שליט יכול היה להכריע על דתה הרשמית של מדינתו, מדיניות זו נוסחה בפתגם הלטיני: ”cuius regio, eius religio”, כלומר: לאשר לו הארץ, לו הדת.

מעמד הקיסר באימפריה

עריכה

בראש האימפריה עמד שליט חזק בעל מעמד הנגזר מהכרתו של האפיפיור בו, המיוחסת בנצרות לחסד האל.[3] למען העצמת סמכותו של האירוע נבחר תאריך ייחודי: 25 בדצמבר, חג המולד.[3] מעמד המלך נגזר מהקשר ההדוק לכנסייה הקתולית המכירה בו.[4]

מבנה ומוסדות

עריכה

החל משיא ימי הביניים ואילך, עמדה האימפריה בסימן מאבקי כוחות בין שליטי הטריטוריות השונות המרכיבות אותה, ובינם לבין השלטון הקיסרי. בניגוד לשליטים בחלקה המערבי של הממלכה הפרנקית, שהפך מאוחר יותר לצרפת, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה מעולם לא הצליחו לקיים שלטון בפועל באדמות שבבעלותם. במקום זה, הקיסרים נאלצו להעניק סמכויות רחבות יותר ויותר לדוכסים ולנסיכים של אותן אדמות. תהליך זה, שראשיתו במאה ה־12, הגיע במידה זו או אחרות לסיומו עם כינון שלום וסטפאליה בשנת 1648.

רשמית, בראש הרייך עמד מלך, שהוכתר לקיסר על ידי האפיפיור (עד 1508), אשר שלט – להלכה, ולא למעשה – באחוזות הקיסריות (Reichsstände). בנוסף, ההשפעה הדתית הקתולית האפיפיורית על האימפריה הייתה עצומה עד כדי כך בגודלה כך שיותר מ־10% מכלל תושבי האימפריה היו נזירים/כמרים/בישופים/ארכיבישופים וכדומה.[5]

הממלכה המזרחית, כלומר האימפריה הרומית הקדושה, לא הייתה "גרמנית" כשם שהייתה "קונפדרציה" של השבטים הגרמאנים, כשהחשובים שבהם היו הפרנקים, הבווארים, האלמנים והסקסונים. נראה כי האימפריה שרדה כאיחוד מדיני בעיקר לנוכח השפעתם האישית הרבה של המלך היינריך הראשון ובנו אוטו הגדול. אף על פי שלהלכה נבחרו על ידי מנהיגי השבטים הגרמאניים, בפועל היו מסוגלים לקבוע את יורשיהם. עובדה זו השתנתה לאחר מותו של היינריך השני בשנת 1024, מבלי שהותיר אחריו צאצאים. קונראד השני, הראשון לקיסרים בני השושלת הסאלית, נבחר באותה שנה. הבחירה הייתה שילוב של השפעה אישית, סכסוכים בין־שבטיים, דיני ירושה וכן תמיכתם של מנהיגים מקומיים, שיימנו בסופו של דבר על מסגרת הבוחרים הקיסרית.

המלך הגרמני

עריכה

הכתרתו האפיפיורית של קרל הגדול לקיסר בשנת 800 כוננה מסורת עבור המלכים הבאים. הכתרה זו הייתה תגמול על הסיוע שהעניק קרל לאפיפיור כנגד מרד תושבי רומא, אירוע שיצר את התפיסה של הרייך כמגן הכנסייה.

המינוי לקיסר היה כרוך לרוב בכהונה קודמת כ"מלך הגרמנים" (Deutscher König). מלכי הגרמנים נבחרו בהצבעה; במאה התשיעית הבוחרים היו מנהיגי חמשת השבטים הגרמאנים (הפרנקים, הסקסונים, הבווארים, השוואבים והתורינגים). מאוחר יותר היו אלה שליטיה החילוניים והדתיים של נסיכויות הממלכה, ולבסוף הקורפירסטן (Kurfürsten, "הנסיכים הבוחרים"). מסגרת זו הוקמה בשנת 1356. תחילה, היו שבעה נסיכים בוחרים; המספר עבר שינויים מעטים במאות הבאות.

עד 1508, נהוג היה כי מלך הגרמנים הנבחר עולה לרומא, שם הוכתר לקיסר על ידי האפיפיור. פעמים רבות שלב זה התעכב שנים אחדות, במיוחד כאשר המלך היה טרוד בעיסוקים אחרים, לרבות סכסוכים צבאיים ופוליטיים במדינתו. עיכובים נוספים עשויים היו לנבוע ממתיחות בין המלך לאפיפיור עצמו. החל מימי אוטו השלישי, תוארם של שליטי האימפריה עד להכתרה לקיסרים היה גם מלך הרומאים.

גרמניה והיישויות המדיניות שקדמו לה החלה את דרכה כמקטע המזרחי של הממלכה הפרנקית, אשר נחצתה על ידי חוזה ורדן בשנת 843. שליטי הטריטוריה כינו את עצמם rex Francorum – מלך הפרנקים, ואחר כך רק rex – מלך. ההתייחסות ל"גרמנים" כאומה לא הופיעה עד המאה האחת־עשרה, כאשר האפיפיור גרגוריוס השביעי כינה את אויבו היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כ-rex teutonicorum, מלך הטווטונים במטרה לתייג אותו כזר. מלכי גרמניה הגיבו בעקביות בכך שכינו עצמם rex Romanorum – מלך הרומאים, במטרה להדגיש את השלטון האוניברסלי שלהם. תואר זה נשאר עד תום האימפריה בשנת 1806, אם כי לאחר 1508 השליטים הוסיפו לתארם גם את התואר "מלך גרמניה".

קיסר האימפריה לא היה מסוגל לשלוט באופן עצמאי, קל וחומר אבסולוטי, על האימפריה כולה. כוחו הוגבל משמעותית על ידי המנהיגים המקומיים השונים; לאחר המאה ה־15, היה הרייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה (אנ') לגוף המחוקק של האימפריה, גוף מורכב שהתכנס באופן בלתי סדיר – בהתאם לבקשת הקיסר – במקומות שונים. רק אחרי 1633 קיבל הרייכסטאג מעמד של מוסד קבוע.

עד זמנו של אוטו השלישי (מלך 983, קיסר 996–1002), מקובל היה כי המלכים והקיסרים ישהו בעיקר באדמות מוצאם, ושם יקימו את ממשלתם. אוטו השלישי לא בחר במושב קיסרי קבוע, אלא נדד עם פמלייתו ברחבי הבישופויות באימפריה. בנוסף, יורשיו של אוטו, היינריך השני, קונראד השני והיינריך השלישי, פיקחו ומינו בעצמם את הדוכסים והנסיכים של הטריטוריות ברחבי האימפריה.

האחוזות הקיסריות

עריכה

טריטוריה נחשבה לאחוזה קיסרית, אם על פי המשפט הפיאודלי לא הייתה כפופה לכל סמכות חיצונית אחרת מלבד זו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ושליטיה המקומיים נתפסו כזוטרים. האחוזות הקיסריות כללו:

מספר הטריטוריות היה רב, ובזמן שלום וסטפאליה כבר מנה מאות אחדות. גודלן של רבות מהן לא עלה על יותר מקילומטרים-רבועים ספורים. מסיבה זו יש המכנים את האימפריה "שטיח טלאים" (Flickenteppich).

סוגי האחוזות הקיסריות[1]
  • טריטוריה הכפופה לנסיך בוחר
  • נסיכות
  • דוכסות
  • רוזנות
  • מחוז (Reichsgrafschaften)
  • עיר חופשית אימפריאלית (Reichsstädte)
  • אדנות (freie Herrschaften)
  • כפר חופשי (Reichsdörfer)
  • טריטוריה כנסייתית (praelaturae)

הרייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה

עריכה

הדיאט האימפריאלי (הרייכסטאג) הורכב במאה ה־13 משני בתים: בית האלקטורים ובית הנסיכים, שתפקידם היה לייעץ לקיסר בנושא פעולותיו והחלטותיו. לעיתים קרובות השתתפו גם נציגים של הערים האימפריאליות באסיפות, אך לא הוכרו רשמית כחלק מהרייכסטאג עד שנת 1489. ההרכב של האספה היה:[6]

  1. בית האלקטורים: כל ששת הנסיכים הבוחרים חוץ מממלכת בוהמיה (שלקחה חלק רק בבחירות של קיסר חדש).[6]
  2. בית הנסיכים.[6]
  3. בית הנכסים האימפריאליים.[6]

האספה משנת 1356 בה נחתמה בולת הזהב התנהלה כך.[6]

בידי הארכיקנצלר (archichancellor) האימפריאלי (שהיה גם ארכיבישוף מיינץ), הייתה הסמכות לזמן את נציגי הנכסים האימפריאליים לאספה. עם זימון הנציגים לאספה, היה עליהם לדון ביחד, להגיע לכלל החלטה ולהגיש הצעה לקיסר כדי שיוכל לדון בה. הקיסר, או לעיתים נציגו, היו יכולים לקבל את ההצעה או לסרב לה. כלומר, אף לא אחד מן הגופים היה יכול לאשר חוק מלבד הקיסר.[6]

הרכב פוליטי

עריכה

בשנת 1500 ביצע קיסר האימפריה הרומית הקדושה מקסימיליאן הראשון רפורמות בהרכב הפוליטי של האימפריה, ויצר מושג המכונה בעברית "מעגל" (בגרמנית: Reichskreis). מטרתו של המעגל הייתה לשמור על התקינות והסדר הפוליטי המיטבי ביותר באימפריה על כל מחוזותיה השונים. הממונה על כל מחוז נקרא נסיך בשם קרייסאוברסט (Kreisoberst) כל מעגל הורכב ממחוזות, דוכסויות וכדומה. תחילה (בשנת 1500) הוקמו שישה מעגלים לאימפריה, והם:[7][1]

  • שוואביה
  • פרנקוניה
  • בוואריה
  • סקסוניה העליונה
  • וסטפאליה
  • סקסוניה התחתונה

בשנת 1512 נוספו:

  • ריין
  • אוסטריה
  • בורגונדיה
  • סקסוניה

מוסד הנסיכות הבוחרת

עריכה

האימפריה הרומית הקדושה הייתה מונרכיה נבחרת בה הקיסר שלט בחסדי האל.[8]

הקיסרים נבחרו על ידי הנסיכים הבוחרים. מקור התפקיד הוא מהשבטים הגרמאניים, שם המונרך היה נבחר על ידי גברים בלבד מתוך האצולה. בשיטת הנסיכים הבוחרים, רק לשבע נפות של האימפריה הרומית הקדושה הייתה רשות לשלוח נציג אל הכינוסים, שבהם נבחר המלך הגרמני (ובהמשך גם הקיסר). הפירוט הראשון לנפות בעלות נסיך בוחר הוא מהמאה ה־13 (במכתב מאת האפיפיור אורבנוס הרביעי), שמציין שלוש נפות דתיות וארבע נפות חילוניות. לשש נפות הייתה זכות להשתתף במפגשים באופן סדיר, ואילו ממלכת בוהמיה הייתה זכאית רק במקרים מיוחדים.[9]

להלן טבלה המציגה את הנפות הבוחרות לאורך ההיסטוריה של האימפריה:

שם נפה סמל הרלדי סגנון שלטוני בירה אזכור ראשון כחלק מהנפות הבוחרות שם נפה סמל הרלדי סגנון שלטוני בירה אזכור ראשון כחלק מהנפות הבוחרות
ארכיבישופות מיינץ[9]
 
 רוחני מיינץ המאה ה־13 נסיכות הבוחר מבוואריה
 
 חילוני מינכן המאה ה־17
ארכיבישופות טריר[9]
 
 רוחני טריר, ארנברייטשטיין המאה ה־13 נסיכות הבוחר מהנובר
 
 חילוני הנובר המאה ה־17
ארכיבישופות קלן[9]
 
 רוחני קלן המאה ה־13 נסיכות רגנסבורג
 
 חילוני רגנסבורג תחילת המאה ה־19
ממלכת בוהמיה
 
 חילוני פראג המאה ה־13 נסיכות הבוחר מזלצבורג
 
 חילוני זלצבורג תחילת המאה ה־19
נסיכות הבוחר מפפאלץ
 
 חילוני היידלברג, מנהיים, דיסלדורף המאה ה־13 הדוכסות הגדולה של וירצבורג
 
 חילוני וירצבורג תחילת המאה ה־19
נסיכות הבוחר מסקסוניה
 
 חילוני מייסן, ויטנברג, דרזדן המאה ה־13 נסיכות הבוחר מוירטמברג
 
 חילוני שטוטגרט תחילת המאה ה־19
מרקיזות ברנדנבורג
 
 חילוני ברדנבורג, ברלין המאה ה־13 נסיכות הבוחר מבאדן
 
 חילוני קרלסרוהה תחילת המאה ה־19
נסיכות הבוחר מהסן־קאסל
 
 חילוני קאסל תחילת המאה ה־19
ציר זמן של האימפריה הרומית הקדושה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • 2 בפברואר 962 – יוחנן השביעי הכתיר את אוטו הגדול כקיסר הרומאים (לרוב זהו תאריך ייסודה הרשמי)[10]
  • 7 במאי 973 – אוטו השלישי החליף את אביו (אוטו השני) בשלטון לאחר מותו[10]
  • 24 בינואר 1004 – היינריך השני (בן דודו של אוטו השלישי) הוכתר כקיסר[10]
  • 13 ביולי 1024 – היינריך השני מת ובכך הסתיים זמן שלטונם של שושלתו של אוטו הגדול[10]
  • 26 במרץ 1027 – האפיפיור של הכנסייה הקתולית יוחנן התשעה עשר הכתיר את קונארד השני כקיסר[10]
  • 5 באוקטובר 1056 – היינריך השלישי תפס את השלטון[10]
  • 24 בינואר 1076 – סכסוך עז בין היינריך הרביעי לאפיפיור גרגוריוס השביעי הגיע לשיאו[10]
  • 31 במרץ 1084 – היינריך הרביעי הוכתר כקיסר על ידי האפיפיור קלמנס השלישי[10]
  • דצמבר 1105 – הנרי החמישי תפס את השלטון[10]
  • 23 בספטמבר 1122 – תם הסכסוך בין מדינת האפיפיור לאימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו של היינריך החמישי והאפיפיור קלסיטוס השני[10]
  • 23 במאי 1125 – לותאר השלישי עולה לשלטון (סיומה של השושלת הסליאנית)[10]
  • 4 במרץ 1152 – פרידריך הראשון (ברברוסה) הופך למלך הגרמני על ידי טקס הכתרה[10]
  • 20 ביוני 1190 – היינריך השישי עולה לשלטון[10]
  • 25 בדצמבר 1194 – סיציליה מצטרפת לאיחוד רשמית[10]
  • 1198 – פיליפ משוואביה ואוטו הרביעי מוצעים כקיסרים חלופיים להיינריך השישי ופורצת מלחמת אזרחים באימפריה[10]
  • 21 ביוני 1208 – התנקשות בחייו של פיליפ משוואביה צלחה[10]
  • 11 בנובמבר 1208 – אוטו הרביעי מוכתר כמלך גרמניה הרשמי[10]
  • 1209 – אוטו הרביעי מוכתר על ידי האפיפיור (אינוקנטיוס השלישי) כקיסר[10]
  • 9 בדצמבר 1212 – פרידריך השני מוכתר למלך הגרמני[10]
  • 27 ביוני 1214 – תבוסה נוחלת לצבא האימפריאלי ביחד עם הצבא האנגלי אל מול פיליפ השני, מלך צרפת ופרידריך השני עולה לשלטון במקומו[10]
  • 22 בנובמבר 1220 – פרידריך השני מוכתר כקיסר האימפריה[10]
  • 18 במרץ 1228 – מסע הצלב השישי שהוביל פרידריך השני אל ארץ ישראל מסתיים בהצלחתו והכתרתו כמלך ירושלים תוך כדי סיפוח לשליטה נוצרית ערים מרכזיות חשובות באזור לדוגמת בית לחם ונצרת.[10]
  • 17 ביולי 1245 – אינוקנטיוס הרביעי מוביל את הסכסוך בין מדינת האפיפיור לפרידריך השני לשיא חדש, כשמחליט להדיח אותו לאלתר מתפקידו.[10]
  • 13 בדצמבר 1250 – קונארד הרביעי עולה לשלטון, כמלך ירושלים סיצילה והאימפריה הרומית הקדושה.[10]
  • 21 במאי 1254 – קונארד הרביעי מת, והאימפריה נשארת באנרכיה ללא אף מושל מוסכם[10]
  • 11 בספטמבר 1273 – האימפריה נגררת לאנרכיה שוב עקב מותו של השליט ורודולף מהבסבורג עולה לשלטון[10]
  • 26 באוגוסט 1273 – קרב מארשפלד מוכרע בניצחונו של אוטוקאר השני, מלך בוהמיה[10]
  • 23 ביוני 1298 – אלברכט הראשון עולה לשלטון[10]
  • 27 בנובמבר 1308 – היינריך השביעי מוכתר כמלך הגרמנים[10]
  • 29 ביוני 1312 – הסכסוך הגדול עם מדינת האפיפיור נגמר בהכתרתו של הענריך השביעי כקיסר[10]
  • 28 בספטמבר 1322 – לודוויג הרביעי מנצח בקרב מילדורף והופך לשליט האימפריה.[10]
  • 1328 – לודוויג הרביעי מוכתר כקיסר[10]
  • 11 ביולי 1346 – קרל הרביעי מנצח בהצבעה ונבחר למלך יריב של לודוויג הרביעי[10]
  • 11 באוקטובר 1347 – קרל הרביעי נבחר למלך הגרמנים[10]
  • 5 באפריל 1355 – קרל הרביעי מוכתר כקיסר[10]
  • 20 באוגוסט 1400 – רופרכט של בית ויטלבאך (Wittelsbach) עולה לשלטון[10]
  • 20 בספטמבר 1410 – הקיסר זיגיסמונד עולה לשלטון[10]
  • 31 במאי 1433 – אאוגניוס הרביעי מכתיר את זיגיסמונד לקיסר[10]
  • 5 ביולי 1436 – זיגיסמונד מוכתר בנוסף גם כמלך בוהמיה[10]
  • 18 במרץ 1438 – אלברכט השני עולה לשלטון[10]
  • 2 בפברואר 1440 – פרידריך השלישי עולה לשלטון[10]
  • 9 במאי 1452 – פרידריך מוכתר על ידי האפיפיור לקיסר האימפריה הרומית הקדושה (אבן ציון זאת מהווה את ההכתרה האחרונה לאימפריה שתעשה בתוך תחומי העיר רומא)[10]
  • 22 בספטמבר 1499 – שווייץ יוצאת מהאיחוד[10]
  • 31 באוקטובר 1517 – פרסום תשעים וחמש התזות על ידי מרטין לותר מתבצע (האינדיקציה הראשונה לשינויים הדתיים העתידיים לקרות באימפריה)[10]
  • 27 בספטמבר 1529 – ניסיון לכיבוש וינה על ידי האימפריה העות'ומאנית בהנהגת סולימאן הראשון נכשל[10]
  • 24 בפברואר 1530 – קלמנס השביעי מכתיר את קרל החמישי לקיסר האימפריה (בפעם האחרונה על ידי המוסד האפיפיורי בהיסטוריה)[10]
  • 26 באוגוסט 1562 – דוכסות לורן מכריזה על עצמאות מהאימפריה[10]
  • 1546–1547 – המלחמה השמלקלדית מוכרעת לטובת האימפריה הרומית הקדושה וקרל החמישי[10]
  • 15 בינואר 1552 – חלקים במערב צרפת מועברים בכוח לידי הכוחות הצרפתיים[10]
  • 25 בספטמבר 1555 – קרל החמישי נכפה לקבל מהלכי שלום עם האוכלוסייה הלותרנית באימפריה.[10]
  • 25 ביולי 1564 – מקסימיליאן השני עולה לשלטון[10]
  • 12 באוקטובר 1576 – רודולף השני עולה לשלטון[10]
  • 23 במאי 1618 – התנקשות בחייהם של שני בכירים בממשל (על ידי זריקתם מהחלון) מציתה את מלחמת שלושים השנים (שתהפוך לאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות האימפריה)[10]
  • 28 באוגוסט 1618 – פרדיננד השני עולה לשלטון[10]
  • 6 ביולי 1630 – כוחות שוודיים ופומרניים יוצאים כנגד פרדיננד השני בהנהגתו של גוסטב השני אדולף.[10]
  • 11 בספטמבר 1631 – סקסוניה מצטרפת למלחמה כנגד האימפריה[10]
  • 16 בנובמבר 1632 – צבא האימפריה הרומית הקדושה מובס בידי הצבא השוודי העוצמתי בקרב ליצן (Lützen)[10]
  • 30 במאי 1635 – שלום פראג מסמן צעד חשוב בהפסקת הלחימה בין האימפריה הרומית הקדושה לבין סקסוניה[10]
  • 18 בספטמבר 1635 – האימפריה הרומית הקדושה מכריזה מלחמה על ממלכת צרפת[10]
  • 30 במאי 1635 – שלום וסטפאליה נחתם במעורבותו של פרדיננד השלישי שהחליף את אביו בשנות סיום המלחמה ומלחמת שלושים השנים בשביל האימפריה נפסקת.[10]
  • 12 בספטמבר 1683 – מצור על וינה בידי האימפריה העות'מאנית סוכל בידי כוחות אימפריאליים ופולנים[10]

היסטוריה

עריכה
  ערך מורחב – היסטוריה של האימפריה הרומית הקדושה
 
פסל של אוטו הגדול בכיכר השוק הישן של מגדבורג
 
היינריך הרביעי מחכה ומושפל בפני האפיפיור גרגוריוס השביעי
 
יצירה המתארת את דמותה של גראמניה ומתחתיה שבעת הסמלים ההרלדיים של נפות הנסיכים הבוחרים
 
בלאדווין פון לוקסמבורג – ארכיבישוף חשוב בתולדות טריר
 
פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר הגדול – מחשובי הנסיכים הבוחרים של האימפריה בהיסטוריה
 
קרל תאודור – נסיך בוחר חשוב בהיסטוריה של האימפריה
 
בולת הזהב של 1356 – פריט חשוב המציין את 7 הנפות בעלות הנסיכים הבוחרים של האימפריה
 
מנזר לורש (Lorsch) הוא מבנה ידוע בסגנון האדריכלות הקרולינגית (חלק ממאפייני סגנון תרבותי זה הופיע גם באדריכלות התקופה)

מקרל הגדול ועד לאוטו הגדול (800–962)

עריכה

לאחר שקרל הגדול הגדיל באופן ניכר את שטח האימפריה הפרנקית עליה הוא שלט, הוא הוכתר ב־25 בדצמבר 800 כקיסר הרומאי.

לואי החסיד ירש את קרל הגדול בגיל 35 ושלט 26 שנה. הוא המשיך את השימוש הכפול בתואר הקיסרי הרומאי והמלוכני הפרנקי שזכה בהם אביו. לואי החסיד היה שליט שותף עם בנו, לותאר הראשון.

ירושת לואי התחלקה בין שלושה מבניו, לותאר, לודוויג וקרל. אחרי מאבקים הגיעו להסכם חלוקת האימפריה, חוזה ורדן, שהותיר ללותאר להמשיך לשאת את תואר קיסר הרומאים, אך חילק את הטריטוריות עליהן שלטו כל אחד מהמלכים. נחלות המזרח בידי לודוויג הגרמני, נחלות המרכז בידי לותאר הראשון והמערב בידי קרל הקירח.[11]

בחוזה מרסן (870) סופחו מדינות חדשות אל שלוש המדינות החזקות, פרנקיה המזרחית, פרנקיה המערבית וממלכת איטליה. הכתר הקיסרי נשאר באיטליה ועבר בידי מספר קיסרים עד הגעתו לברנגאר הראשון (אנ') בשנת 916.

היינריך הראשון בחר בבנו אוטו כיורש, ובשנת 936 הוכתר הלה למלוכה בעיר אאכן. בשנת 962 הוא הוכתר על ידי האפיפיור כקיסר (אוטו הראשון, בעתיד יכונה "אוטו הגדול"). רוב הכותבים רואים בהכתרה זאת את ייסוד האימפריה.[1]

תחת שלטונו של אוטו האימפריה חוותה פריחה תרבותית, שלימים תזכה בשם "הרנסאנס האוטונאי" (אנ'). באימפריה בתקופתו היה שגשוג ושפע רב.[12][13]

מאבק האינווסטיטורה (המאות ה־11 וה־12)

עריכה
  ערך מורחב – מאבק האינווסטיטורה

מאבק האינווסטיטורה (מילולית: מסירת המשרה), היה מאבק בין האפיפיור לבין קיסר האימפריה הרומית הקדושה. המאבק הגיע לשיאו בזמן מלכותו של הקיסר היינריך הרביעי לבין גרגוריוס השביעי. עיקר המחלוקת הייתה על הסמכות למנות בישופים. היינריך הרביעי נדרש על ידי הכס הקדוש להפסיק למנות בישופים ולהותיר מינוי זה לכנסייה. הבישופים צידדו בקיסר. האפיפיור החרים את היינריך הרביעי וקרא להפרת שבועת האמונים של הנסיכים הבוחרים לקיסר. היינריך נאלץ לוותר והגיע אל טירת קנוסה, שם זכה להסרת החרם.[14] ההליכה לקנוסה הפכה למטבע לשון, שמשמעותו כניעה ללחצים תוך השפלה.

המאבק לא תם והחרם חזר אחרי כשלוש שנים. היינריך הרביעי כבש את רומא בשנת 1084, אולם לאחר מכן באותה שנה הובס על ידי הנורמנים מסיציליה שתמכו בכס הקדוש. בקונקורדט וורמס ויתר הקיסר על מינוי בישופים.[15]

האימפריה מפרידריך ברברוסה ועד פרידריך השני (1152–1250)

עריכה

פרידריך הראשון, הידוע בכינוי "ברברוסה" (באיטלקית אדום הזקן) הוכתר למלך הגרמני ב־4 במרץ 1152.

בנו, היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נודע במהלך כרונולוגיית האימפריה כמבסס הראשון של הכוח האמפריאלי באי הסיצילי. הוא עשה מהלך זה לאחר שהתחתן עם קונסטנץ הראשונה. הוא כרת שלום עם היינריך הארי.

באותה עת תושבי סיציליה סלדו מהרעיון שמלך זר־גרמני ימלוך עליהם ומינו אדם אחר, בן מחוץ לנישואים של האח רוג'ר. היינריך יצא למסע כיבושים לאיטליה, ב־25 בדצמבר 1194 הוכתר בפלרמו למלך סיציליה. מלך אנגליה הכלוא ריצ'רד הראשון הסכים להפוך את אנגליה לאחוזה פיאודלית של היינריך השישי.

אוטו הרביעי, הידוע בכינויו "אוטו מבראונשווייג", היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה כנציג בית ולף.

הקיסר האחרון לבית הוהנשטאופן, פרידריך השני (הידוע גם בכינויו "פלא העולם"), הוא שגרם להתפרקותה של האימפריה.

אחרי בית הוהנשטאופן: עלייתן של הנסיכויות (1250 עד תחילת המאה ה־15)

עריכה

לאחר מותו של פרידריך השני בשנת 1250 לא הצליחה אף אחת מהשושלות המתחרות לתפוס את הכתר, ולכן נבחרו מלכים מבתים שונים. התקופה שבין 1246 (שנת בחירתם של היינריך ראספ ווילם השני, רוזן הולנד) ועד שנת 1273, אז נבחר רודולף הראשון, מלך גרמניה, מכונה על פי רוב האינטררגנום הגדול (התקופה שבין הקיסרים).

הקשיים בבחירת המלך הביאו להופעת אספת הנסיכים הבוחרים, גוף פוליטי קבוע המונה שבעה נסיכים בוחרים, אשר נוסד באופן רשמי בשנת 1356. אספה זו כללה את נסיך־הגמון מיינץ, נסיך־הגמון קלן, נסיך־הגמון טריר, מלך בוהמיה, דוכס סקסוניה, מרקיז ברנדנבורג, ורוזן פפאלץ.

השליטה הישירה באדמות הקיסריות לא שירתה עוד את צורכיהם של הקיסר או של הדוכסים. תחת זאת, מלכי האימפריה וקיסריה (החל מהמלך רודולף הראשון, מלך גרמניה) נשענו באופן הולך וגובר על האדמות שבשליטת משפחותיהם כאמצעי לביסוס כוחם. בניגוד לאדמות הקיסריות, שהיו מפוזרות ברחבי האימפריה ולכן קשות לניהול, השטחים המשפחתיים היו קומפקטיים יותר וקל היה לשלוט בהן. בשנת 1282 המלך רודולף הראשון החכיר את אדמות אוסטריה והשטיירמארק שבבעלותו – לבניו.

ב־1312, הוכתר הקיסר היינריך השביעי משושלת לוקסמבורג, כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. כל הקיסרים והמלכים ששלטו אחריו נשענו על אחוזות משפחותיהם (Hausmacht): הקיסר לודוויג הרביעי לבית ויטלסבאך (מלך 1314, קיסר 1328–1347) התבסס על נחלות משפחתו בבוואריה; קרל הרביעי לבית לוקסמבורג, נכדו של היינריך השביעי, שאב את עיקר עוצמתו מאדמותיו שבבוהמיה. בין המאות ה־13 וה־15 חל השינוי בטריטוריות המרכיבות את האימפריה, שהלכו וקיבלו מאפיינים של מדינות קדם־מודרניות.

הרפורמה הקיסרית (המאה ה־15)

עריכה

"חוקת" האימפריה עדיין לא הייתה מבוססת ברובה בראשית המאה ה־15. אף על פי שכמה ממוסדותיה ונהליה השלטוניים כבר נקבעו, הכללים שעל־פיהם התנהל שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים באימפריה (המלך\קיסר, הנסיכים הבוחרים והשליטים המקומיים האחרים) לא היו ממוסדים, והיו תלויים במידה רבה באישיותו של המלך\קיסר. וכך, קיסרים כדוגמת זיגיסמונד לבית לוקסמבורג (מלך 1410, קיסר 1433–1437) ופרידריך השלישי (מלך 1440, קיסר 1452–1493) יכולים היו לקבוע את מקום מושבם באדמותיהם הפרטיות ולהתעלם מאדמות הגרעין של האימפריה, במה שהחליש את המוסדות שאמורים היו לשתף עמם פעולה בניהול הממלכה. הרייכסטאג במובנו כגוף המחוקק של האימפריה לא היה קיים בשלב זה. בנוסף, הדוכסים השונים באימפריה הסתכסכו זה עם זה לעיתים תכופות, ועימותיהם אף התפתחו לכדי מלחמות מקומיות.

גם הכנסייה הייתה במשבר. הסכסוך שהתנהל בין מספר אפיפיורים מתחרים נפתר רק בועידת קונסטנץ (1414–1418); אחרי 1419, הושקע מאמץ רב בדיכוי מעשי הכפירה של ההוסיטים. התפיסה הימי ביניימית של Corpus Christianum, לפיה הכס הקדוש והאימפריה הרומית הקדושה יובילו יחדיו את העולם הנוצרי, החלה דועכת בתקופה זו.

במקביל, המאה ה־15 ידעה דיונים רבים על מהותה של האימפריה עצמה. חוקי העבר לא התאימו עוד למבנה הנוכחי, והיה צורך דחוף בשלום פנימי (Landfrieden) נוסף על זה שכונן פרידריך ברברוסה מאות שנים לפני כן. הדיונים הללו הולידו את רעיון ה"רפורמה" במובנו המקורי של הפועל הלטיני, היינו, להשיב את הדברים לתבניתם העתיקה.

בשנת 1486, כשפרידריך השלישי היה זקוק לתמיכתם של הדוכסים המקומיים על מנת לממן את מלחמתו בהונגרים, ניצב בפני דרישתם המאוחדת של הדוכסים להשתתף לראשונה בחצר הקיסרית ובענייני ניהול האימפריה. לראשונה, אוחדה אספת הבוחרים יחד עם השליטים המקומיים האחרים ברחבי האימפריה במה שהביא ליצירתו של הרייכסטאג (אליו יצטרפו בעתיד הערים הקיסריות). פרידריך סירב לתביעתם זו, ואולם בנו, הקיסר מקסימיליאן הראשון, היה פרגמטי יותר, וכינס בסופו של דבר את הרייכסטאג בעיר וורמס (ורמייזא) בשנת 1495, שנתיים לאחר מות אביו. ברייכסטאג הסכימו הקיסר והדוכסים על ארבעה צווים, שיחד זכו לכינוי רייכסרפורם (הרפורמה הקיסרית)(אנ'): הייתה זו סדרה של פעולות משפטיות שהעניקו לאימפריה המתפוררת מעט יציבות מבנית.

השינוי המשמעותי ביותר כלל את יצירתן של אחוזות המעגלים הקיסריים (Reichskreise)(אנ'): טריטוריות בחלקים שונים של האימפריה אוחדו ב"מעגלים", שתכליתם הייתה לספק הגנה ויציבות אזורית כוללת. אחוזות המעגלים הקיסריים היו במוקד, ושם ישבה האספה הקבועה של כל מעגל. תחילה הוקמו שישה מעגלים, המספר הועלה לעשרה בשנת 1512. על המעגלים הקיסריים נמנו המעגל האוסטרי, הבווארי, הבורגונדי, הפרנקוני, הרייני, הווסטפלי, הסקסוני התחתון, הרייני העליון, הסקסוני העליון והשוואבי. מערכת זו, בדומה לשינויים מבניים ומשפטיים נוספים של הרייכסרפורם, שרדה במידה רבה עד לקריסתה של האימפריה בראשית המאה ה־19.

המשבר שלאחר הרפורמציה (המאות ה־16 וה־17)

עריכה

כשיזם מרטין לותר בשנת 1517 את ה"רפורמציה", שטחי האימפריה חולקו בהתאם לאמונה דתית, כשצפונה, מזרחה וערים מרכזיות רבות בתחומה (לרבות שטרסבורג, פרנקפורט ונירנברג), הופכים פרוטסטנטים, ואילו הדרום והמערב נותרים קתולים ברובם. לאחר מאה שנות מאבק, היה הסכסוך הפנים־גרמני מהגורמים המרכזיים שהובילו לפרוץ מלחמת שלושים השנים (1618–1648), שהחריבה חלקים ניכרים מהאימפריה. מעצמות זרות, כדוגמת צרפת ושוודיה, התערבו בסכסוך לטובתם של הכוחות הפרוטסטנטיים שנלחמו בקיסר הקתולי, וקרעו נתחים עבים משטח האימפריה.

אחרי שלום וסטפאליה (המאות ה־17 וה־18)

עריכה

סופה הממשי של האימפריה בא במספר שלבים. לאחר החתימה על הסכמי וסטפאליה ב־1648, אשר העניקו לטריטוריות השונות ריבונות כמעט מוחלטת, ואף התירו להן לכרות בריתות נפרדות עם מדינות אחרות, האימפריה הרומית הקדושה הייתה לאוסף רופף של ישויות מדיניות שהיו במידה רבה עצמאיות.

סוף האימפריה (המאה ה־19)

עריכה
  ערך מורחב – המהפכה הצרפתית, מלחמות נפוליאון, הריינבונד, חילון

האימפריה הרומית הקדושה קרסה באופן רשמי ב־6 באוגוסט 1806, שעה שקיסרה האחרון, פרנץ השני, התפטר מתפקידו. צאצאיו של פרנץ הוסיפו להחזיק בתואר "קיסרי אוסטריה" עד שנת 1918. בין השנים 1804 ועד 1867 צאצאיו שלטו על האימפריה האוסטרית ובין השנים 1867 ועד 1918 שלטו על האימפריה האוסטרו־הונגרית.

מדינות נבחרות

עריכה
 
יצירה משנת 1510 של האנס בורגמאייר שמציגה נשר שחור הנושא מספר רב של סמלים הרלדיים של מדינות האימפריה

טבלת מדינות נבחרות מכל תקופות האימפריה, לא כולן התקיימו במקביל:

מדינות נבחרות
שם סמל הרלדי מעמד שם סמל הרלדי מעמד שם סמל הרלדי מעמד שם סמל הרלדי מעמד שם סמל הרלדי מעמד
אאכן   עיר אימפריאלית חופשית בוהמיה   ממלכה פרנקוניה   דוכסות גזע המבורג   עיר אימפריאלית חופשית נסאו   מחוז
ארנברג   דוכסות ברנדנבורג   מארקגראף פרנקפורט   עיר אימפריאלית חופשית בוואריה התחתונה   דוכסות נירנברג   עיר אימפריאלית חופשית
אוסטריה   ארכידוכסות ברמן   עיר אימפריאלית חופשית ג'נובה   מחוז אוסטריה התחתונה   ארכידוכסות פומרניה   דוכסות
באדן   מארקגראף בורגנדי   מחוז חופשי הבסבורג   מחוז לוקסמבורג   זלצבורג   ארכיבישופות
בזל   עיר אימפריאלית חופשית דנציג (גדנסק)   עיר אימפריאלית חופשית הסן-קאסל   רוזנות מגדבורג   ארכיבישופות סקסוניה   אלקטורות

(מאוחר יותר גם דוכסות)

בוואריה   אלקטורות אלץ   אדנות הוהנצולרן   מיינץ   עיר אימפריאלית חופשית טירול   מחוז נסיכותי
אולם   עיר אימפריאלית חופשית ויימאר   מחוז ציריך   עיר אימפריאלית חופשית צוג   עמק אימפריאלי קאישהיים   כהונת ראש המנזר

באמנות אירופה

עריכה

האימפריה הרומית הקדושה באמנות, כולל גם יצירות על שליטיה ועל אירועים בעברה המגוון, נחשבה בתקופות רבות בהיסטוריה שלה כמקדמת האמנות, והביאה לפריחות תרבותיות בתחום זה גם בימי הביניים וגם אחר כך. להלן תפורט רשימה הסוקרת את היבטיה השונים של האימפריה באמנות אירופה על כל פרטיה, ותנסה להציג יצירות נודעות יותר לצד נודעות פחות, כדי להציג את הגיוון האמנותי שבה הוזכרה:

ההשלכה מן החלון בפראג

עריכה
 
ההשלכה מן החלון בפראג, מתיוס מריאן

בשנת 1618 תפסו חברי מועצת העיר הקלוויניסטים את נציגיו הקתוליים של פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה אל מצודת פראג, שם, ב-23 במאי הושלכו מהחלון אל מותם. פעולה סימבולית זו הייתה הניצוץ האחרון שהצית את ההפיכה הבוהמית והביא את פריצת מלחמת שלושים השנים, מהגדולות והחשובות בהיסטוריה האנושית שלפני המאה ה-20. היא נערכה בין 1618–1648. על כך נאמר:[16]

"בשל הדבר הזה יבער העולם הנוצרי כולו"

— קטע מתוך דבריו של דדלי קרלטון (שהיה שגריר אנגליה בהאג). מתוך הספר – "ימים ששינו את העולם" מאת הייוול ויליאמס

תחריט זה נחשב לתמונה המפורסמת ביותר להשלכה מן החלון בפראג ונחשבת לתמונה היסטורית ידועה ביותר בעיני רבים. היא נוצרה בסביבות השנים 1635–1662 על ידי מתיוס מריאן.

הדיאט של וורמס

עריכה
 

ציור זה מתאר את אחד האירועים החשובים בחייו של מרטין לותר בעת הצגת רעיונתיו בהם דגל כנגד מוסד האפיפיורות הקתולי (בעיר וורמס של האימפריה הרומית הקדושה שבאותו הזמן הייתה בעלת מעמד עיר קיסרית חופשית) מול עיניו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל החמישי. הוא זומן עוד כשהיה מוחרם בידי הכנסייה הקתולית. זאת הייתה למעשה כנראה מהאסיפות הנסיכים הבוחרים החשובות של האימפריה אם לא החשובה מכולן. היה זה אירוע גדול ממדים כאשר תומכיו של לותר הגיעו עם פמלייתו הכוללת אבירים מרובים אל המתחם. כל זאת כאשר הכנסייה הקתולית היושבת ברומא, כועסת עמוקות ומגנה בחריפות אפילו את ההצעה לזמן את לותר לחדר הכינוסים. ההכרעה הייתה נגד לותר אך נחשבת כאירוע מפתח בחייו וכאירוע המסמל את תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית באירופה.[5]

צלבו של לותאר

עריכה
 
צלבו של לותאר

צלבו של לותאר (אנ') הוא פריט עשוי זהב טהור מתקופת השושלת האוטונאית של האימפריה הרומית הקדושה (נוצר בסביבות שנת 1000 לספירה). מידותיו עומדות על: 50 ס"מ (גובה), 38.5 ס"מ (רוחב) ו-2.3 ס"מ עומק. הוא נחשב לפיסת אמנות יוצאת דופן השופכת אור על אמנות התקופה והישגיה ולכן מגיעה חשיבותה להבנת הסגנון האמנותי האוטונאי ששלט בתקופה גם אחרי שנות שלטונו של אוטו הגדול. הצלב עצמו המוצג באוצר קתדרלת אאכן מדגיש את החשיבות של קיסרי שושלת האוטונאית מצד אחד להדגיש את כוחם בתרבות ואמנות אך מצד שני גם להדק את קשרם עם האימפריה הרומית העתיקה בעזרת אותן אבני החן ובעזרת הופעת פניו של הקיסר אוגוסטוס, שהרי תארם של הקיסרים של האימפריה היה – "הקיסר אוגוסטוס המושל באימפריה הרומית" (לטינית: Imperator Augustus Romanum gubernans Imperium).[17][18][19][20][21]

הצלב עצמו נקרא בשל מאפייניו הקישוטיים המרובים כמו צלבים אחרים נוספים, במונח המקצועי crux gemmata (אנ') (בעברית: צלב בעל עיטורים (כגון אבני חן ותכשיטים)). מקורו המשוער של הצלב הוא בעיר קלן, שהייתה אז מרכז דתי-נוצרי חשוב. הצלב עצמו מהווה כחלק מהסיבות שהמתחם ההיסטורי של קתדרלת אאכן הוכר כאתר מורשת עולמית. הנימוקים בעד היו מרובים אך זה שמתייחס לאוצרות הקתדרלה מובא להלן: ”ציון דרך חשוב של האידיאולוגיה האימפריאלית”.[20] שמו ומקורו טמונים בתקופת שלטונו של הקיסר לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהורה על יצירת פיסת אמנות זאת על פי שאיפותיו האימפריאליות וההמשכיות של האימפריה הרומית הקדושה.[21]

הרייך השלישי הגרמני

עריכה

לאחר איחודה של גרמניה כמדינת לאום בשנת 1871 (ר' האימפריה הגרמנית), שמה המאוחר של האימפריה הרומית הקדושה הוא "הרייך הראשון". האימפריה הגרמנית (1871–1918) נקראה "הרייך השני". גרמניה הנאצית קראה לעצמה "הרייך השלישי" כדי לקשר בין המפלגה הנאצית לבין העבר הגרמני הנערץ.

לקריאה נוספת

עריכה
  • James Bryce, The Holy Roman Empire, Macmillan, 1890

קישורים חיצוניים

עריכה
עיינו גם בפורטל:
  פורטל גרמניה
  מדיה וקבצים בנושא האימפריה הרומית הקדושה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 the Holy Roman Empire, www.heraldica.org
  2. ^ "Voltaire Quotes". BrainyQuote. נבדק ב-2016-11-07.
  3. ^ 1 2 Peter H. Wilson, Heart of Europe - A History of The Holy Roman Empire, Harvard University Press, 2016, עמ' 27
  4. ^ Peter H. Wilson, Heart of Europe - A History of The Holy Roman Empire, Harvard University Press, 2016, עמ' 40-42
  5. ^ 1 2 הייוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, מטר, 2011, עמ' 74
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 The Holy Roman Empire, a Dictionary Handbook, Greenwood Press, 1980, עמ' 108
  7. ^ Bruce R. Gordon, Kreisstände, my.raex.com (ארכיון)
  8. ^ Geoffrey Barraclough, Secondary Works, The Monarchy and it's Resources by Geoffrey Barraclough (מתוך:The RIse and Fall of the First Reich by Boyd H. Hill Jr), John Wiley &Sons,Inc, 1969, עמ' 72–73
  9. ^ 1 2 3 4 Prince Elector of the Holy Roman Empire, www.holyromanempireassociation.com
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 Holy Roman Empire Timeline - World History Online, heeve
  11. ^ "Lothair I - A Concise Biography". About.com Education. נבדק ב-2016-11-23.
  12. ^ "Otto I | Holy Roman emperor". Encyclopedia Britannica. נבדק ב-2016-11-24.
  13. ^ פרופ' א. צ'ריקובר, היסטוריה כללית ימי הביניים, אמנות, 1966, עמ' 83.
  14. ^ פרופ' א. צ'ריקובר, היסטוריה כללית ימי הביניים, אמנות, 1966, עמ' 85.
  15. ^ פרופ' א. צ'ריקובר, היסטוריה כללית ימי הביניים, אמנות, 1966, עמ' 86.
  16. ^ הייוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, מטר, 2011
  17. ^ Radiant: Aachen Cathedral Treasury | Der Aachener Dom, Der Aachener Dom
  18. ^ Pamela Loos-Noji, lotharcross, www.westga.edu
  19. ^ Interesting facts about Cross of Lothair - The Full Wiki, facts.thefullwiki.org (ארכיון)
  20. ^ 1 2 Cross of Lothair, RouteYou
  21. ^ 1 2 The Creation of Christian Art: The Scandal of the Cross, counterlightsrantsandblather1.blogspot.co.il


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=האימפריה_הרומית_הקדושה&oldid=40008204"