הרעלת בארות
הרעלת בארות היא פעולת חבלה של הרעלת מי שתייה, שמטרתה לפגוע במשתמשים במים אלה, באופן שיגרום להם מחלה, או מוות, וימנע מהם גישה למי שתייה.
הרעלת בארות ומקורות מים בהיסטוריה
עריכההרעלת בארות תועדה כצעד קדום של לוחמה ביולוגית כבר מהעת העתיקה. היא שימשה כצעד התקפי וגם כצעד הגנתי, בטקטיקה של אדמה חרוכה, שימנע מים מהאויב המתקדם.
השלכת גוויות לבאר הייתה הדרך הנפוצה להרעלת בארות. גוויות של אנשים שמתו ממחלה מידבקת, כגון דבר, היו מועדפות למטרה זו.
בשנת 1462, למשל, השתמש ולאד המשפד בשיטה זו כדי לעצור את התקדמות אויביו העות'מאנים. גם הצבא הפיני השתמש בטקטיקה זו בעת מלחמת החורף, נגד הצבא האדום שפלש לפינלנד.
לאחר השואה התגבשו מספר קבוצות נוקמים בנאצים. הקבוצה הקיצוניות ביותר נקראה 'הנקם' או 'דין' שמנתה כ-60 יהודים בהובלת אבא קובנר. חוליות של אנשיה הגיעו לגרמניה לערים נירנברג ודכאו במטרה לבצע מעשי נקם מורכבים וקטלניים באוכלוסייה אזרחית נרחבת בגרמניה. כוונתם הייתה להשיג נקמה של ממש בעם הגרמני, לעורר הד בינלאומי רחב, וללמד לקח היסטורי את אויבי העם היהודי בעתיד. התוכנית הראשונה של הקבוצה הייתה להרעיל את מקורות המים של מספר ערים בגרמניה ולגרום למוות המוני של מיליוני אזרחים גרמניים. תוכנית זו סוכלה בגלל מעצרו של קובנר שהובילה להפעלה של תוכנית אחרת, שנכשלה אף היא, להרעיל כמה אלפי חיילי אס אס שהיו שבויי מלחמה באמצעות החדרת ארסן ללחם.
ההיסטוריון אורי מילשטיין, טוען שבמלחמת העצמאות הורה דוד בן-גוריון למשה דיין להוציא לפועל את מבצע שלח לחמך להרעלת בארות בכפרים ערביים, כאמצעי לריקון יישובים ומניעת חזרת פליטים[1]. מחקר משנת 2022 מאשש שבמסגרת מבצע "שלח לחמך", הורעלו לאחר כיבוש בידו ובית סוריכ מקורות מים בכפרים אלה[2][3].
תאוריות קונספירציה על הרעלת בארות
עריכה
ערך מורחב – אנטישמיות בימי המוות השחור
הרעלת בארות הייתה אחת משלוש האשמות חמורות (יחד עם עלילת דם ופגיעה בלחם הקודש) שהעלילו אנטישמים על היהודים בימי הביניים. האשמה בהרעלת בארות הופנתה גם נגד קוריאנים שהתגוררו ביפן, לאחר רעידת האדמה הגדולה בקאנטו, בשנת 1923. בשני המקרים ההאשמות לא הוכחו, אך הובילו לפרעות בקבוצה שהואשמה.
הידע הרפואי בימי הביניים לא נתן מענה לשאלת התפרצותן של מגפות, ולכן יוחסה תופעה זו להרעלה. החיידקים נצפו לראשונה על ידי האדם ב-1676 על ידי אנטוני ואן לוונהוק, ותאוריית החיידקים כגורמי מחלות גובשה רק באמצע המאה ה-19. בתנאים אלה הציבור הרחב וגם מלומדים ורופאים היו בדרך כלל חסרי אונים נגד רוב המחלות והמגפות. והדבר הוביל למגוון רחב של אמונות שווא, דעות קדומות, שימוש בקמעות או חומרים שונים כ"תרופות" ומעשי אכזריים שונים שכוונו בדרך כלל אל שולי החברה כמו "מכשפות" (נשים אלמנות, זקנות בודדות), בעלי חיים (חתולים שחורים, עיזים שחורות) ואל קבוצות מיעוט.
אירופה נפגעה מגלים אחדים של "המוות השחור", ובפרט נפגעו ערים צפופות. היהודים, שחיו בגטאות סגורים, נחשדו בהרעלה, ובעקבות זאת מאות יהודים הוצאו להורג בשרפה[4].
.jpg)
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ דברי אורי מילשטיין בערב עיון על מבצע עופרת יצוקה, 13 בינואר 2009 (אתר ארכיב הרשת, במקור מאתר הדיווח העולמי Global Report)
- ^
יוסי מלמן, ההתנקשות הכושלת במשעל - הצצה לרעלים שעל מדף האמל"ח הישראלי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2022
- ^ Benny Morris, Benjamin Z. Kedar, ‘Cast thy bread’: Israeli biological warfare during the 1948 War, Middle Eastern Studies 0, 2022-09-19, עמ' 1–25 doi: 10.1080/00263206.2022.2122448
- ^
כרוניקת נירנברג, העלאה באש של יהודים בימי המוות השחור, המאה החמש עשרה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
