ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/שמירת הנפש

'בטונדה' (גוש בטון ממוגן) שהונחה בצומת יצהר על ידי חטיבת שומרון. בסתיו 2015, בעקבות גל הטרור הפלסטיני באותה תקופה, החטיבה הוסיפה שלט המבקש מהציבור לעמוד מאחורי הבטונדה כדי להתמגן. השלט נפתח בציטוט הפסוק

שמירת הנפש הוא שם כולל לכמה פסוקים במקרא המזהירים בנוגע לשמירת הנפש. קיימים פירושים שונים באשר לפשרה של "שמירת נפש" זו, הנפוץ בהם מפרש כי הכוונה היא להישמרות מסיכונים פיזיים. אף ציווי מסוג זה אינו נמנה במניין המצוות כחלק מתרי"ג מצוות, בספרי מוני המצוות.
הפסוק הנפוץ ביותר הוא ”ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם”, המשמש במקומות שונים, ביהדות ובתרבות הכללית, כאזהרה להישמרות מסיכונים.

המקור במקרא וגדר החיוב

חז"ל והפוסקים דנו על מספר מקורות לחיוב הימנעות מסכנה ושמירת הבריאות. רבות ממצוות התורה כוללות בתוכן גם תועלת של רפואה מונעת, אף אם אין זו מטרתן העיקרית, ואף כי פרטי המצוות אינן בהכרח תואמות לחלוטין את גדרי המדע. הרמב"ם במורה נבוכים כתב ”ויש בכוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף.”. ברבים מדיני התורה ניתן למצוא את רוב עקרונות הרפואה המונעת וההיגיינה הפרטית והציבורית: מניעת מגפות והדבקות, ניקיון אישי וציבורי, מניעת הרעלות ותאונות, והראשונים האריכו לבאר הרבה מצוות מבחינת ערכן הבריאותי. אך היו שהתנגדו לייחוס טעמים אלו למצוות, חלק משום שסברו שייחוס כזה הוא הפחתה בערכו הרוחני-הא־לוהי של התורה..

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הפסקה כתובה כסיכום סוגיה לשיעור עיון. צריך לכתוב את הדברים בצורה פשוטה, מקורות בהם מופיע כך, מקורות מופיע אחרת, וכל אחד על מה נסמך..

בספר דברים נכתב: ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש” (ד', ט"ו); במקום נוסף נכתב: ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.” (ב', ד'); ולשני מקורות אלה מצטרף הפסוק: ”הִשָמֵר לְךָ וּשְמוֹר נַפְשְךָ מְאוֹד” (ד', ט').

שלושה פסוקים אלו אינם עוסקים בהקשרם המקורי בשמירת הנפש במובנה הפיזי, והם נסובים אודות דברים אחרים, אך מובא בתלמוד בבלי שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש. מכאן הסיק רבי מרדכי יפה בספר ה"לבוש":

שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה (עוסק בזה), מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה.

— לבוש על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קט"ז.

ואכן הרמב"ם פוסק להלכה כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות, מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש. אך המהרש"א כותב כי להלכה אין כל איסור על נטילת סיכונים פיזיים שנובע מפסוקים אלה, מהסיבה שהם אינם עוסקים בנושא זה.

יש מי שמנה את הלאווים של ”השמר לך ושמור נפשך”, ”ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, במובן של הימנעות מסכנה, בתרי"ג המצוות, ויש הסוברים שלוקים על לאו זה.

הרמב"ם כתב: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו, ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה-יפה, שנאמר ”השמר לך ושמור נפשך”, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה, ועבר בלא תשים דמים". מכאן משמע שלדעתו יש חיוב מן התורה להישמר מסכנות. ולהלן כתב הרמב"ם: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהם וכו' מכין אותו מכת מרדות". מכאן משמע שאין האיסור אלא מדרבנן. ובמקום אחר כתב הרמב"ם: "לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף וכו', וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו אין ראוי לנהוג בהם אלא הבריא". מכאן משמע שכל אלו הם רק בגדר עצות טובות, ואין בהם גדר איסור כלל. לפיכך, יש מי שנסתפק אם המסכן עצמו עובר על איסור מן התורה, אלא שאין לוקים עליו מן התורה, וחייב רק מכת מרדות מדרבנן, או שכל האיסור הוא מדרבנן, וכל הלימודים מהפסוקים הם אסמכתא בלבד, ויש מי שברור לו שהאיסור מן התורה; יש שחילקו בין מצבים שסכנתם רחוקה, ורוב האנשים לא מסתכנים בהם, ודשו בהם רבים, כגון מאכלים לא נכונים, שאין העובר על עצות אלו בגדר איסור, אלא שראוי להימנע מהם, לבין מצבים שסכנתם ברורה וגדולה, שיש עליהם איסור ממש; יש מי שהבדיל בין מצב של סכנה וודאית, שאיסורו מן התורה, לבין מצב שיש רק חשש סכנה, שאז האיסור הוא מדרבנן, ומכים אותו מכת מרדות; ויש מי שכתב, שהמביא עצמו לידי סכנה עתיד ליתן את הדין. ולאו דווקא סכנה, אלא כל דבר המזיק לאדם, אינו רשאי לגרום לעצמו נזק כלשהו. ומכוח זה יש מי שכתב, שמכיוון שנתנה התורה רשות לרופא לרפא, יש לשמוע לאזהרות הרופא ולקיים את הוראותיו, תוך אמונה ובטחון בקב"ה, שהוא הרופא האמיתי.

פירושים נוספים לפסוק זה עוסקים בשמירה רוחנית על הנפש במובנה הערטילאי, על פני החברה והתרבות היהודיות:

וזהו שהזהיר השי"ת (השם יתברך) "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", דהיינו שהיו צריכים שמירה גדולה שלא ידבקו בגלולי אדום והעיד הכתוב כל העדה, דאף שעברו בגבול בני עשו וראו את גלוליהם לא נפקד ממנו איש לעבירה וכל העדה היו צדיקים, והיינו דפירש"י ואלו מאותן דכתיב בהן ואתם הדבקים חיים כולכם היום.

— הרב פנחס הורוויץ בספרו פנים יפות על ספר במדבר, פרק כ'.

פירוש אחר שייך לאיש תנועת החסידות רבי צדוק הכהן מלובלין. לדבריו פירושו הפשוט של הפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה..." עוסק באיסור על אמונה בגשמיות הא-לוהות; כלומר, האיסור להאמין שלא-לוהים יש גוף או כל ביטוי גשמי.

מקורות שונים לשמירת מסכנה

קיימים מספר מצוות אותן ניתן לקשר להנהגות הבריאות. חז"ל והפוסקים דנו מהן למקורות לחיוב ההימנעות מסכנה ושמירת הבריאות, ובהם:

• ”רק השמר לך ושמור נפשך מאד” והפסוק ”ונשמרתם מאד לנפשותיכם” ברובד הפשט מתייחסים לשכחת התורה, אך חז"ל דרשו מהם שהאדם מחויב לשמור גופו מסכנה. יש שפירשו שהייתה מסורת שפסוקים אלו באו ללמד גם זאת, ויש שבארו שגוף בריא הוא תנאי לשמירת התורה והמצוות. אחריות האדם עצמו על בריאותו נלמדת מן הפסוק ”והסיר ה' ממך כל חולי” שמתאר את מקור המחלות ב"ממך". ויש שלמדו על אחריותו המוחלטת של האדם באופן כללי מהציווי ”לא תנסו את ה' א-להיכם”, בהתאם לכלל שאין סומכים על הנס.
• ”ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך” - פסוק זה כולל עשה ולאו המחייבים בניית מעקה ומהווים מקור כללי לחיוב הסרת מכשולות מסכנים.
• לפי מספר סוגיות איסור בל תשחית כולל גם איסור השחתה של הגוף ולא רק איסור על השחתת חפצים, וכך פסקו רוב הפוסקים.
• איסור בל תשקצו, ממנו למדו את האיסור להשהות נקביו, ואיסור אכילת מאכלים מלוכלכים ומתועבים, ואיסור אכילה בידיים מלוכלכות.
• יש להימנע לא רק מפגיעה ישירה בבריאות, אלא גם מפגיעה עקיפה, כך הציווי ”ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר” פורש כאזהרה בזמן מגיפת דבר. לעקרון זה מתאים גם הפסוק בספר משלי: ”צנים ופחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם”. רב יהודה בשם רב דרש כבר ממעשה הבריאה את החובה להימנע מחשיפה לסכנות מן הפסוק ”ויהי האדם לנפש חיה” - ”נשמה שנתתי בך החיה”. לכך מצטרפת גם הדרשה ”וחי בהם - ולא שימות בהם.”

יש שלמדו באופן כללי, ממה שהזהירה אותנו התורה באומרה ”לא תנסו את ה” אלקיכם', וכבר נקבע הכלל אין סומכים על הנס.

על החשיבות ההלכתית של הימנעות מחשיפה לסכנה מעידות המצוות הרבות שיוחסו להן משמעות בהקשר זה ובהם:

• הלכות מאכלות אסורים - בעלי חיים טמאים ואסורים, נבלות, טריפות, חלב, דם, בשר בחלב, ערלה (פירות).
• איסור בל תשקצו וחובת הניקיון במחנות הצבא (קביעת המקום לעשיית הצרכים מחוץ למחנה, ונשיאת יתד לחפירה לשם כיסוי הצואה) (דברים, כ"ג),, וכן איסור אכילת מאכלים מלוכלכים ומתועבים, ואיסור אכילה בידים מלוכלכות.
• דיני שילוח טמאים: הרחקת המצורע, טמא מת ושאר הטמאים,
• דיני טומאה וטהרה: של נדה, יולדת, זב וזבה. ודיני הטהרה במים חיים ובמקוואות, וכן מצוות המילה
• מצוות השמיטה (החזרה של האדם אל טבעו הרענן כך שלא יצטרך לרפואות למחלות, שברובן נגרמות כתוצאה מסטייה משיווי המשקל של החיים, או כעונש על התרחקותם מטהרת הטבע הרוחני והחומרי), וההלכות הקשורות בהסדרי עבודה ומנוחה, וגולת הכותרת מצות השבת.^{[דרוש מקור: רצוי להפנות לאותם שהתייחסו]}, יש אף שראו במצוות הצום ביום-כיפורים ערך רפואי: הצום, שהתאריך שלו נקבע לאחר הקיץ ואיסוף היבול, בא לבטא את ההצהרה לשימוש מתון במאכל ומשתה. אלו מציינים כי מסיבה זהה ירד המן משמיים במידה קצובה לכל אחד מדי יום.

לפי פוסקים ובעלי הגות אחדים מקור החיוב לשמירת הבריאות והחיים הוא כללי ביותר ויסודי בשמירת התורה כולה, והוא כדי שיוכל האדם לקיים את מצוות התורה וללמוד את התורה: ”הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים ומחלימים.”, וכן דברים דומים בספר החינוך המקשר לכך את הלכות כשרות; ובמקורות נוספים.

יישומים הלכה - למעשה

החפץ חיים פוסק להלכה, בהסתמך על חוות דעת של רופאים, כי האיסור בעישון סיגריות נובע מהציוויים על שמירת הנפש. אך לעומתו הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף פוסקים כי הדבר אינו מהווה ביטול ציווי מהתורה, וזאת על פי הפסוק ”שומר פתאים ה'” (ביאור:תהלים קטז ו) המבטא אמונה כי ה' שומר מפני סיכונים הנובעים מדבר ש"דשו בו רבים" (שנהגו רוב העולם לעשותו). אך גם הם מודים כי על פי רוח ההלכה רצוי שלא לעשן. לעומתם כתב בספר ציץ אליעזר: ”נראה ברור ללא צל של ספק כי אין מקום להתברך בלב (כפי שאחרים רוצים לומר כן) ולהורות כי היות והעישון רבים דשים בו אם כן יש להחיל על זה המאמר ...'והאידנא דדשו בו רבים שומר פתאים ה. דלא אמרו כן אלא במקומות דלא נתגלה בהתם, והמציאות לא הראתה על היפוכו של דבר,... אבל בכגון הנידון שלפנינו אשר בעיקר בעשרות השנים האחרונות לאור המחקרים המדעיים והרפואיים השונים נתגלו בממדים מבהילים היזיקי הגוף המרובים והמסוכנים אשר העישון גורם בכנפיו, והתודעה הזאת גם יצאה כבר טבעה בעולם עד כדי כך שבכמה מדינות גדולות ועצומות יצא החוק מאת ממשלותיהם על חובת ציון אזהרה על כל חפיסת סיגריות האומרת 'הרופא הממשלתי הראשי מזהיר את המעשנים שהעישון מסכן את בריאותם ומזיק לה'... אם כן בודאי ובודאי שאבסורדי הוא להעלים עין מכל זה ולהפטיר כלאחר יד ולומר כי גם על כגון זה נאמר שומר פתאים ה'”.

ראו גם

• פיקוח נפש

קישורים חיצוניים

• הרב דוד סתיו, שמירת הנפש ביישוב ארץ ישראל, אתר כיפה
• פרץ סמולנסקין, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, פרויקט בן יהודה
• הערך "סכנה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

קטגוריה:דיני נפשות