אברהם יצחק הכהן קוק
הרב אברהם יצחק הכהן קוּק (7 בספטמבר 1865, ט"ז באלול ה'תרכ"ה – 1 בספטמבר 1935, ג' באלול ה'תרצ"ה), המכונה גם הראי"ה (ראשי תיבות של שמו)[1], הרב קוּק בציבור הרחב ומרן הרב זצ"ל או הרב על ידי ממשיכי דרכו[2], היה פוסק והוגה דעות, מגדולי הרבנים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית. הגותו שעלתה על הכתב, בעיקר בתחומי ההלכה, האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, בהגות הציונית הכללית[3][4], ובהגות היהודית בכללה, ובכלל זה באורתודוקסיה המודרנית. פסיקותיו מהוות בקרב הציונות הדתית יסוד לפסיקה ביחס לשלטון יהודי בימינו, מצוות התלויות בארץ ועוד[5].
הרב קוק עלה לארץ ישראל בראשית ימי העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית־קבלית שהתמודדה עם המודרניות[6] והייתה אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. הוא התמנה לרבן של יפו והמושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הוא הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב בירושלים ועמד בראשה. פעילותו עוררה התנגדות חריפה מצד חוגים חרדים קנאיים.
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכה
הרב קוק נולד בעיירה גריבה (Grīva) שבפלך ויטבסק באימפריה הרוסית, כיום חלק מהעיר דאוגבפילס בלטביה. הוריו היו פערל זלטא (לבית פלמן), והרב שלמה זלמן קוק, בוגר ישיבת וולוז'ין ושד"ר שלה[7], ואחיינו של הרב מרדכי גימפל יפה. הרב התחנך אצל אביו, שהיה 'מתנגד', אך הושפע גם מחסידי חב"ד ובפרט ממשפחתה של אמו. אבי אמו, רפאל פלמן, היה ממקורבי ה"צמח צדק". מגיל תשע בערך הגיע לעיתים אל דווינסק, הסמוכה לביתו, כדי לשוחח בדברי תורה עם רב העיר, הרב ראובן הלוי לוין, שהשפיע רבות על דרך לימודו. מגיל חמש עשרה למד כשנתיים בלוצין אצל הרב אליעזר דון יחיא והרב יעקב רבינוביץ, בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי, שהיה אח־סבתו (אם אביו) של הרב קוק. אחר כך למד אצל רבה של סמרגון, הרב נח חיים אברהם שפירא.
לפני הגיעו לגיל עשרים הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, מחבר "ערוך השולחן".[8] בשנת ה'תרמ"ד (1884) השתדך עם אלטה בת־שבע, בתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של פוניבז' באותה עת, ובהמשך רבה של ירושלים. לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, שבראשותה עמד הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ובו ראה אחר כך את רבו המרכזי[9]. לאחר נישואיו בניסן ה'תרמ"ו (1886), חזר הרב קוק ללמוד ולגור בפוניבז' סמוך לחותנו האדר"ת, ושם נולדה בתו הבכורה פרידה חנה בי"ז בטבת ה'תרמ"ח (1888)[10].
תקופת זיימל ובויסק
עריכהבשנת ה'תרמ"ח (1888) התמנה לרבה של העיירה זיימל שבאימפריה הרוסית (כיום בשטחי ליטא) - עיירה קטנה ובה קהילה מסורתית. הוא איחד את הקהילה שהייתה מפולגת קודם לכן וחיזק את מוסדות החסד שלה[11]. בין השנים תרמ"ח-תרמ"ט ערך והוציא לאור את הקובץ התורני עיטור סופרים. למד קבלה כתלמיד חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". באייר תרמ"ט נפטרה אשתו, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה בת השנה וחצי. לאחר כשנה נישא לרייזא רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים (אחיו התאום של האדר"ת) ובת דודתה של אשתו הראשונה שגדלה בבית האדר"ת לאחר מות אביה. בה'תרנ"א (1891) נולד בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. באותה השנה, הוציא לאור את ספרו חבש פאר על מצוות התפילין, הכולל חלק הלכתי וחלק מחשבתי. לאחר הוצאת הספר לאור, נדד זמן מה בין העיירות כדי להפיץ את ספרו. בהיותו רבה של זיימל, היה סר אל הרב מרדכי אליאשברג, רבה של בויסק, ודן ומברר אתו בשאלות כלל ישראל וארץ ישראל, והושפע רבות מדעותיו והשקפותיו[12].
בשנת ה'תרנ"ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שהייתה עיר גדולה יותר ובה היה גם ציבור בעל נטייה מודרנית. בבויסק נולדה בתו השנייה, בתיה־מרים, בשנת ה'תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן. החל משנת תרס"א, החל לפרסם מאמרים הגותיים בביטאון הרבני "הפלס". בשנים ה'תרס"ג–ה'תרס"ד פרסם ב"הפלס" מסה בת 20 פרקים בשם "אפיקים בנגב", העוסקת בין השאר בביקורת על תנועת הציונות, ובמקומה הראוי של צמחונות ביהדות, וממנה לוקט מאוחר יותר המאמר חזון הצמחונות והשלום. בתקופה זו עסק גם בכתיבת החיבורים עין איה (חלקו הגדול), מדבר שור (דרשות שנשא בתקופה זו), ולנבוכי הדור, חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים (חלקו פורסם כבר ב"אפיקים בנגב"). כתבים אלה יצאו לאור שנים רבות לאחר פטירתו.
תקופת יפו
עריכה
כאשר פנו אליו אנשי יפו, בהשתדלותו של יואל משה סלומון, לכהן כרב העיר יפו והמושבות, הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה ניסו לשדלו להישאר על ידי הגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח באייר ה'תרס"ד (1904) הגיע ליפו והחל לכהן בתפקיד זה. תקופת יפו הייתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו (שהתפרסמו מאוחר יותר) - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.
בתענית אסתר ה'תרס"ז (1907), נולדה בתו הצעירה, אסתר יעל[13]. בהמשך אותה השנה, נישאה בתו הגדולה פרידה חנה לדודה, ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים, בנו של האדר"ת וממייסדי העיר בת ים.
באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בארץ ישראל, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל שימש כמנהל הרוחני של תלמוד תורה שערי תורה. הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון בפולמוס השמיטה ובהיתר המכירה, שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר שבת הארץ. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשום שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשום הוא ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.
בשנת ה'תרס"ט (1909) הקים הרב קוק ביפו ישיבה משלו שבה למדו כעשרים תלמידים מירושלים ומיפו, בהם הרב יהושע קניאל והלל פרלמן. הישיבה שכנה בבית המדרש "ברכות"[14] בקומה העליונה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". הרב קוק מסר לתלמידים שיעור יומי, ועל סגל המורים נמנו בין השאר הרבנים שלמה זלמן שך ושם טוב גפן[15]. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. הבית שבו התגורר הרב שוכן ברחוב אחווה 21 בשכונת נווה צדק הכלולה בתל אביב־יפו דהיום.
בחורף ה'תרע"ד (1913) יצא הרב קוק, כרבן של המושבות, בראש משלחת רבנים למסע המושבות הראשון[16]. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה לחזק את הקשר בין החלוצים לתורה ומצוות. במסגרת תפקיד זה הוא גם עסק בגישור סכסוכים במושבות[17].
תקופת מלחמת העולם הראשונה (1914–1918)
עריכהבתמוז ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בגרמניה בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ובשל טיפול רפואי שנזקקו לו הוא ואשתו[18]. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ריחפה עליו סכנת מאסר כנתין של רוסיה, מעצמת אויב. הוא נסע עם אשתו לשווייץ הנייטרלית, ונאלץ להישאר בסנט גאלן, שם פעל כדי לסייע ליישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. בקהילת המהגרים המזרח-אירופאים העניים שלו, גינה את האליטה של אנגלים בני דת משה שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת, נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות, שבהם הודגש כי דת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל[19].
בתקופה זו היה מנותק משלוש בנותיו. דאגתו אליהן ניכרת באגרותיו[20].
בשנת 1918 הוזמן הרב קוק על ידי הרב ד"ר דב (ברנרד) רבל (רעוועל) לבקר בארצות הברית. זו הייתה הצעה נדיבה מטעמו של הרב רעוועל וגיסיו, האחים טרוויס, לממש את חזונו של הרב קוק ולממן את ההקמה של הישיבה המרכזית העולמית בירושלים[21].
תקופת ירושלים
עריכה
בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון, חזר הרב קוק לארץ ישראל. מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי.
תנועת דגל ירושלים
עריכה
ערך מורחב – דגל ירושלים
אף שהרב קוק חיבב את תנועת המזרחי[22], וראה באנשיה שותפים לדרכו[23], הוא חלק לעיתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה־הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי ”הציוניות דבר אין לה עם הדת”, והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה[24].
ב־1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר מעודדים את יישוב ארץ ישראל[25]. רצונו היה שתנועה זו תבטא ”כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי”, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד כהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי[26] היו בעוכרי התנועה החדשה.
רב ראשי
עריכה
בשנת 1919 נענה להזמנתם של ראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים להתמנות לרבה של העיר[27]. לאחר שביוזמת הרב צבי פסח פרנק נשלח אליו כתב הכתרה בחתימתם. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים, מאז פטירת הרב חיים ברלין. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד מלכתחילה למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר. בעמדה זו אחזו רוב הרבנים, בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי. עם זאת, הוא אמר גם שהדבר אינו אסור, ובכל אופן "אין הדבר כדאי לעשות ממנו עיקר גדול"[28].
סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר־יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני ברחוב הנביאים שבו התגוררו[29]
ייסוד ישיבת מרכז הרב
עריכה- ערך מורחב – ישיבת מרכז הרב
פעילותה המעשית של הישיבה החלה בקיץ תרפ"ג בעת שהחלו ללמוד בה תלמידים בודדים. קבוצה גדולה יותר הגיעה ללמוד בתרפ"ד (1924). השם שהעניק הרב קוק לישיבתו הוא "הישיבה המרכזית העולמית" אך היא התפרסמה בשם "מרכז הרב". הישיבה התאפיינה בשפה העברית שהייתה מדוברת בה, ובלימודי הגות ומחשבה. שאיפתה נוסחה: ”שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש.” את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הרב דוד כהן. בתוכנית הלימודים, היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה ולימודי מדעים (בוטניקה וביולוגיה)[30], אולם לימודי החול לא יושמו בפועל. הרב יעקב משה חרל"פ שימש כראש הישיבה בפועל, עד לפטירתו בשנת תשי"ב.
בחיי הרב קוק הגיע מספר התלמידים בישיבה לכשמונים. הישיבה נוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי. לעיתים דאג הרב קוק לתלמידיו מבחינה חומרית בסיועה של אשתו, שלקחה על עצמה את הטיפול בחורים שבגרבי תלמידיו. הרב קוק עודד את בוגרי הישיבה לשמש כרבנים, כמורים וכאנשי ציבור, ואכן רבים מהם שימשו כרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה.
פעילות מעשית למען הישיבות
עריכההרב קוק ראה בישיבות את הבסיס הרוחני של עם ישראל, ופעל ליסוד מוסדות חינוך תורניים ולמען החזקתן של ישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבה השתתפו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק. הוא נפגש גם עם נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' בבית הלבן[31].
ייסד את מפעל "הלכה ברורה", העוסק בהעמדת הפסיקה ההלכתית מול מסקנות סוגיות התלמוד עליהן היא מבוססת, עבודה שהקדיש לה חלק ניכר מזמנו ושראה בה בניין התורה לדורות. בתרצ"ג ייסד בירושלים את מכון הארי פישל, למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב שאול ליברמן, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.
בפרעות תרפ"ט (1929) ובשאלת מעמדו של הכותל המערבי
עריכהכאיש ציבור הגיב הרב קוק למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה מול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ב-15 באוגוסט 1929, תשעה באב, נערכה תהלוכה גדולה של נוער בית"ר ליד הכותל המערבי, שנועדה למחות נגד שגרת ההתנכלויות של מוסלמים למתפללים היהודים ולהפגין ריבונות יהודית במקום. במוצאי הצום, התראיין הרב קוק לעיתון דואר היום. בראיון הביע את תודתו לנוער המפגין וקרא לפנות את שכונת המוגרבים שלמרגלות הכותל: ”אי אפשר שהמקום הקדוש יהיה מוקף תמיד חצרות וסמטאות כל כך מלוכלכות ומכוערות, המשמשות קן לכל זוהמה ומחלה... עם ישראל צריך לעמוד על דרישה זו בכל הכובד המוסרי והמשפטי. כל זמן שהמצב העלוב הנוכחי לא יתוקן, תהיינה תסיסות, המוכרחות לבוא לעתים קרובות”. גם בהזדמנויות נוספות הדגיש הרב שהדרישה היהודית היא להרחיב את רחבת התפילה שליד הכותל, וציפה שהמהלך יבוצע על ידי ממשלת המנדט תוך פיצוי התושבים[32].
בזמן מאורעות ה'תרפ"ט שהו רוב מנהיגי היישוב בקונגרס הציוני ה־16 שנערך בציריך. הרב קוק טלפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, ציווה עליו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. במהלך הפוגרום שלח הרב טלגרף לראשי קהילות יהודיות ברחבי העולם והזהיר כי ”היהדות הארצישראלית בסכנה”[33]. זמן קצר לאחר המאורעות בירושלים, מחה הרב באוזני המושל הצבאי לואי ג'ין בולס אשר נתן הסכמה למופתי לבצע עבודות בכותל המערבי ללא צורך ברשות מן היהודים. הוא הזהירו: ”חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו.” מאז ניהל חלופת מכתבים ושיחות עם גורמים ביישוב ובשלטון בדבר מעמדו של המקום וקדושתו[34]. כאשר באה אליו משלחת של ראשי המוסדות הציוניים כדי לשכנעו לוותר על הבעלות על הכותל ולהסתפק בזכות להתפלל במקום, אמר: ”חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי! [...] אם חס ושלום נוותר על הכותל גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו.”[35] בוועדת החקירה הבריטית אמר: ”מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר.”
באותה תקופה הוצע לו להיות אדמו"ר של בית אברהם אך הוא סירב.
רצח ארלוזורוב 1933
עריכהלאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיה מבאי ביתו, ולאחר שניתן פסק דין מוות נגד אברהם סטבסקי, יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אב"א אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים. הרב קוק טען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציא להורג את סטבסקי על סמך חשדות בלתי מבוססים. ועד פעולה להצלת הנאשם הוקם בביתו. הרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי מהגרדום, ובו פרסם כרוזים, דרבן אישים שונים, ואף גייס את מנהיגי הגולה לתת יד להצלתו של סטבסקי. בתגובה לסופר ר' בנימין שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח"[36].
התנגדותו הנחרצת לאווירת הלינץ' הציבורי פגעה בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחצי ביקורת רבים להישלח נגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו"[37]. חיים נחמן ביאליק תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום[38]. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל אזרחות כבוד של העיר תל אביב חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה[39].
חיים אישיים
עריכה| עץ משפחת קוּק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לרב קוק היו חמישה ילדים.
מאשתו הראשונה אלטע בת שבע (בתו של האדר"ת):
- פרידא חנה אשת ישראל שמעון רבינוביץ - מייסד העיר בת ים.
מאשתו השנייה רייזא רבקה (בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים):
- רוחמה טויבא[40] שנפטרה בהיותה תינוקת.
- אסתר יעל - נפלה ממדרגות הבית בהיותה בת שבע.
- הרב צבי יהודה הכהן קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו הבולט.
- בתיה מרים - אשת הרב שלום נתן רענן.
לרב קוק שלושה נכדים, כולם מבתו בתיה רענן: ציפורה אשת הרב מרדכי פרום, הרב אליהו שלמה רענן, ואברהם יצחק (טבע בים בהיותו כבן עשרים).
פטירתו ומסע ההלוויה
עריכה
בסוף ימיו נאבק הרב קוק במחלת הסרטן. עצרות תפילה נערכו בקיץ תרצ"ה בירושלים והוכרז יום תפילה כלל־עולמי בכ"ד בתמוז. לשמו של הרב נוסף השם "יחזקיהו"[41]. הרב קוק נפטר כשבועיים לפני יום הולדתו ה־70, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935)[42].
באותם ימים התקיים בשווייץ הקונגרס הציוני הי"ט[43], אליו הגיע מברק עם פטירת הרב: יושב הראש בן-ציון מוסינזון הודיע מיד: ”ברגע זה נתקבלה ידיעה מעציבה מאד מארץ ישראל – נסתלק הרב קוק. זוהי אבדה שאינה חוזרת. אני מפסיק את הישיבה”. דיוני הקונגרס נעצרו לשלוש שעות לאות אבל, ובערב נפתחה ישיבה מיוחדת לדברי הספד. ראשון המספידים היה נשיא הקונגרס חיים ויצמן, לאחריו הספידו הרב מאיר בר-אילן ומנחם אוסישקין, שגם הודיע שבקרוב תוקם נקודת יישוב בארץ ישראל על שמו[44].
בארץ ישראל הכריזו המוסדות הלאומיים[45] וראשי מוסדות הקהילה העדתיות על אבל לאומי[46], ובכל הארץ הוכרזה הפסקת מלאכה באופן מלא מיום שני בחצות היום, זמן התחלת ההלוויה, ועד שעה חמש בערב. דגל ציון (ישראל) שעל בניין הסוכנות היהודית הורד לחצי התורן[47]. בין חמישים למאה אלף איש מהיישוב העברי הקטן דאז שהם כרבע מכל תושבי הארץ היהודים השתתפו במסע הלוויה[48], שהייתה הגדולה ביותר שידע היישוב באותה תקופה ולמשך זמן רב. בין המספידים בטרם מסע ההלוויה היו הרב יעקב משה חרל"פ והרב איסר זלמן מלצר. בין המשתתפים בהלוויה היו גם נציגים של הנציב העליון, מוסדות הממשלה, עיריית ירושלים, קונסולים, ראשי עדות זרות, ונציגי מוסדות הציבור. בשל הדוחק הרב נעשה שימוש הן בסדרנים והן בשוטרים בריטים וארצישראלים. בשולי הדרכים נעשה אף שימוש משטרתי בסוסים. שוטרים בריטים יצרו שרשרת סביב התקדמות הארון[49]. מסע ההלוויה יצא מבית הרב ומישיבת מרכז הרב, עבר ברחוב יפו, משם לרחוב הנסיכה מרי ורחוב ממילא עד שער יפו, ומשם אפשרו רק לחלק מהקהל להמשיך אל עבר הר ציון מטעמי זהירות עקב הדוחק הרב. הראי"ה נקבר בחלקת הנביאים שבבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. לאחר מכן נערכו הספדים בכל רחבי העולם היהודי[50].
יצירתו והגותו
עריכה
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית הוא נחשב להוגה דעות מקורי והוא ינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה (במיוחד של האר"י, הרמח"ל ובעל הלשם[51]), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, ממנו ידע לצטט פרקים שלמים בעל פה. בעיני רבים נחשבת אישיותו לסמלו של המעבר מהגולה לארץ ישראל[52].
הגותו של הראי"ה קוק, נחשבת בעיני מספר חוקרים, דיאלקטית, ולעיתים מתפרשת באופנים מנוגדים[53]. כתיבתו עוסקת בין היתר באלוהות, בריאה, טבע האדם, מהלך ההיסטוריה, התחדשות הנבואה, ציונות, משיחיות ופוליטיקה[54].
לימים סיפר עליו הרב שלמה זלמן אוירבך שהרב ידע לצטט בעל פה את כל ספר הזוהר[55], ונאמר עליו שלמד כל יום שישים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.
אישיותו
עריכהרבים ממי שפגשו בו מתארים אישיות קורנת ואצילית. תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ תיאר את פגישתו הראשונה:
"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם."
— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמוד 119
תלמיד אחר, הרב דוד כהן, "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם הרב:
"אחרי טבילה במימי הריין, מצויד ב"שערי קדושה"[56], מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, "משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים"[57]. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב."
— מבוא לאורות הקודש
לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שתהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה[58]. ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב", וכך היה[59].
יחסו לציונות ולמודרנה
עריכה
בהתייחס לאמירתו המפורסמת של החת"ם סופר ביחס למודרנה "חדש אסור מן התורה", טבע הרב קוק את הביטוי "הישן יתחדש, והחדש יתקדש"[60]. כך למשל לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה, ואף הכריז שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה[61]. רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה ספונטנית ושוטפת. בנו הרב צבי יהודה ותלמידו הרב דוד כהן סידרו פסקאות מכתביו בספרים לפי נושאים.
הרב קוק היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות. הוא ראה בה שלב התחלתי של הגאולה. הוא ראה במשיכתם של הציונים לארץ ישראל ולערכים לאומיים ביטוי של 'סגולת ישראל' שאיננה תלויה בהכרה ובבחירה שלהם: "החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה"[62].
לאחר מותו של הרצל נשא הרב קוק נאום הספד בשם "המספד בירושלים"[63], בהספד זה, שבו שמו של הרצל אינו נזכר, הוא עוסק במשיח בן יוסף. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב ”כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ” (תהלים, קל"ב, י"ג)[64]. את כינון מדינת ישראל ראה, שנים רבות טרם שהוקמה, כיצירת יסוד כסא השם בעולם.
אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, ביטא אהבה רבה כלפיהם. בספריו ציין שיש יתרונות במעמד הנפשי של בני הציבור החילוני העוסקים בבניין הארץ ובתחיית הלאום היהודי, על פני הציבור הדתי[65].
בתקופות שונות של חייו, יזם מספר מסעות של רבנים למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאל, בגליל ובשפלת החוף, וצירף אליהם רבנים מהיישוב הישן שהתנגדו לציונות, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע על מצבם, והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולחזקם בדת היהדות.
בעקבות השתדלות תלמידו, הרב משה צבי נריה, ניאות הרב קוק לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי בני עקיבא, ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הוא כתב איגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.
היחס לטבע ולעולם
עריכהעניין מרכזי בהגותו הוא היחס החיובי כלפי הטבע והעולם. הוא סבר כי יש לאהוב את היופי של הטבע ולהכיר בחידושי המדע ובתהפוכות ההיסטוריה, כחלק ממכלול הבריאה. מאחורי כל הפרטים במציאות עומד כוח מאחד, שהוא האלוהות. גם "אהבת ישראל" נובעת מתוך אמונה שעם ישראל חשוב לאנושות ולעולם כולו. הוא קרא ל"אהבת כל המעשים":[66]
אַהֲבַת כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם - הִיא קוֹדֶמֶת לַכֹּל.
אחר כך אַהֲבַת כָּל הָאָדָם,
אַחֲרֶיהָ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל - שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְתַקֵּן אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם.
וְכָל אֲהָבוֹת אֵלֶּה הֵם אֲהָבוֹת מַעֲשִׂיוֹת, לֶאֱהֹב אוֹתָם, לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה, וְלִגְרֹם לָהֶם עִלּוּי.
וְנַעֲלָה עַל כֻּלָּן אַהֲבַת ד' (= אהבת השם), שֶׁהִיא אַהֲבָה שבַּפוֹעֲל אֵינָהּ גּוֹרֶרֶת בְּעֲצְמוּתָה שׁוּם דָּבָר, כִּי־אִם מָה שֶׁהַלֵּב מָלֵא מִמֶנָה.
זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב.
הוא ראה את מצוות התשובה כשיבת העולם כולו אל מקורו האלהי שממנו נפרד, ובכלל כך כחזרה לחיים טבעיים והרמוניים עם העולם כולו, ובכך כלל הן את הבריאות הגופנית והתעמלות הגוף[67], והן את הבניין הלאומי, ובמסגרתו את החזרה לארץ ישראל, בניין מוסדות ממלכתיים ופיתוח התעשייה והחקלאות[68]. הוא ראה בחיוב גם את פיתוח המדע מתוך התאמה עם התורה[69], קרא ליחס מכבד לאוכלוסייה הערבית[70], וגם את הכפירה ראה כתחילתה של מהפכה דתית נדרשת[71].
בנושא היחס ההדדי בין התורה לבין "הרגשות הגשמיים" כתב הרב קוק: ”האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך”[72].
חיבור ההלכה והאגדה
עריכהכפי שמציין הרב שלמה יוסף זוין בספרו אישים ושיטות:
- הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה [כלומר התחום ההגותי], הוא ”היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה.”[73]
ועוד כותב הרב זוין:
"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו."[74]
דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א' עמוד כ"ד). כמו כן שילב לעיתים את המושג "נבואה" במחשבה.
גישתו הכלכלית-חברתית
עריכההרב קוק חי בעת המהפכה הקומוניסטית. הוא חלק על קביעתו של קרל מרקס שהמציאות הממשית היא חומרית, אולם הזדהה עם הביקורת המרקסיסטית על ניצול הפועלים. מסיבה זו הוא סבר שעבדות, שבה הפועל הוא קניינו של הבעלים, עדיפה על פני העסקת פועלים ללא זכויות סוציאליות או אחריות על נזקיהם:
למשל העובדים מפני דלותם במערות וכיפי עפר ששם האוויר משחת, וכמה סכנות צפויות להעובדים על ידי הריסות מפלי העפר וכיוצא בזה. אם היו העובדים עבדים וקנין-כסף להבעלים, אז אף בהיותם דלי מוסר לא היו חסים על כספם להיטיב את מצב העובדים, לטהר את האויר, לחזק את התקרות לבל יזדמן שיעשו מכרותיהם קבריהם, כי יחוש על עבדיו וישמרם כשומר כספו ונכסיו. אבל עכשיו יאמר העשיר אביר הלב, הנה אם יקצרו ימי חיי הפועלים על ידי השחתת האויר, לא יפסיד מאומה, כי בשכירות שמשלם מדי יום ביומו ישיג פועלים אחרים. ואם בבת אחת יקברו חיים מהם מאות ואלפים, לא לו נוגע הדבר.
הוא חלק על טענתו של מרקס שהפתרון לבעיה הוא ביטול הקניין הפרטי בעזרת מהפכה. לדבריו, מהפכות ייצרו מעמד שליט חדש שידכא גם הוא אחרים. בעיניו, הפתרון לבעיות החברתיות הוא הגבלת הקניין הפרטי, חיזוק הרוחניות בחברה ויצירת שיתוף פעולה בין המעמדות[75].
מציאת החיוב והכוח המאחד
עריכההרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול ולחפש ליקויים ופגמים יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין. כך ייתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. האדם והציבור נתבעים לעשייה, ולא לשלילה של האדם או של הציבור האחר.
אמנם לשיטת הרב קוק ישנה אמת אבסולוטית, אבל בכל דעה כמעט יש גם משהו אמיתי. על מנת להגיע לאמת המוחלטת יש לאחד את כל השיטות ולתת לכל אחת מהן את מקומה[76]. גם בכפירה ישנו חיוב, משום שהיא שוללת את התפיסה האלילית המוטעית את האל; וגם באלילות יש גרעין של אמת שהוא הרצון לקרבה לאל, אלא שהיא מעוותת ומגשימה את האל.
בספר אורות[77] הוא מונה שלושה כוחות מרכזיים בימינו: ההומניזם (אנושיות בלשונו), הלאומיות והדת (או הקודש). שלושתם נאבקים זה בזה, וגם בכך יש משהו מן החיוב, משום שבאופן זה הם מונעים התפשטות יתר של אחת השיטות ללא בקרה, מצב שעלול להביא לקיצוניות ולהרס. על כל אחת מהשיטות ללמוד להבין שגם לשתי האחרות ישנה חשיבות. לשיטה האידיאלית שמאחדת את כל השלוש הוא קורא "הקודש העליון". בכל מתח הגותי יש למצוא את החיוב שבצדדים המתעמתים ולגרום להם להבין שהם זקוקים זה לזה ונבנים זה מזה.
הדברים באים לידי ביטוי בציטוט מפורסם מדבריו:
הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.— ערפלי טוהר
על אף תפיסה זו, לא נמנע הרב קוק לבקר בתוקף אישים וגופים ציבוריים בעניינים כמו חילולי שבת ובעיות כשרות[78].
הרב קוק קרא שלא להפריז ב"דבקות" בצדיק שהוא מושג בסיסי בתורת החסידות, והציע להחליפה בדבקות בעם ישראל ובנשמתו, שלו, לדבריו, אין מגרעות כלל:
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב.
הלכה
עריכהחלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי. עוד בחייו הוציא הרב קוק כמה מספריו ההלכתיים: הספר חבש פאר על ענייני תפילין, עץ הדר בעניין פסול אתרוגים מורכבים והספר שבת הארץ על ענייני שביעית והיתר מכירה. לאחר מותו הוציא בנו הרצי"ה קוק את ספרי השו"ת שלו אורח משפט, משפט כהן, דעת כהן ועזרת כהן שבו מקובצות מרבית תשובותיו ההלכתיות.
אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא
עריכה- ערך מורחב – הלכה ברורה ובירור הלכה
בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך. זאת במטרה לגשר על הפער שנוצר בין הדיון בסוגיות הגמרא לדיון בהלכה על ידי זה שחלק מהלימוד של הגמרא יהיה פסיקת ההלכה היוצאת מהלימוד. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות הראשונים והאחרונים הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם מכון שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שנמצא במתחם ישיבת מרכז הרב.
תורת ארץ ישראל
עריכה- ערך מורחב – תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)
דיוקנאות הרב קוק, דוד שמעוני, ש"י עגנון, דבורה בארון, א"ז רבינוביץ' וי"ח ברנר, כולם התגוררו בנווה צדק בתקופת העלייה השנייה, במיצג "תוצרת הארץ" - עבודתו של האמן דוד טרטקובר המוצגת בכיכר מרכז סוזן דלל
הרב קוק פיתח בהרחבה את הנושא של ייחודיותה של תורת ארץ ישראל, וקרא לשוב אל שיטת הלימוד הארץ־ישראלית המקורית. חידושו העיקרי בנושא הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבא"י מקצועות התורה אינם מפולגים זה מזה ולא צרים זה לזה, אלא השכל הכללי משקיף על הכל בסקירה כללית, והעניינים יונקים זה מזה ומסייעים זה לזה[80]. לפיכך, ההלכה מושפעת מרוח הקודש, מהאגדה ומהקבלה. בלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לבירור האמת בלא צורך בפלפול מרובה.
הרב קוק גם קבע שיישוב ארץ ישראל בפועל, הוא יעד שיש לשאוף אליו. קניית אדמות, עליה מהגלות, חקלאות, וקיום המצוות התלויות בארץ: לקט שכחה ופאה, תרומות ומעשרות, דיני כלאיים ושמירת השמיטה. במקרים שבהם הייתה התנגשות בין יישוב הארץ ובין קיום המצווה, חיפש דרכים הלכתיות על פיהן ניתן להקל, כך תמך בחידוש "היתר המכירה" של חובבי ציון, משתי שמיטות קודמות לו[81].
יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו
עריכההרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות. מרבית תשובותיו ההלכתיות פורסמו בספרי השו"ת אורח משפט, משפט כהן, דעת כהן ועזרת כהן. חלק מהחוקרים[82] סוברים שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו.
לעומתם, אבינועם רוזנק סבור ששורש החומרות הרבות המצויות בפסיקותיו הוא ברעיונות החדשניים שבהגותו. חגי בן ארצי סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (למשל בהקלתו בפולמוס שמן השומשומין, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס האתרוגים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, בנושא חליבה בשבת, ובהחמרתו בהלכות גיור ואיסורו לנתוחי גופות יהודים במסגרת לימודי רפואה). פרופ' נריה גוטל אמר שהרב קוק מנמק את פסיקותיו גם בדברי קבלה ואגדה, דבר שאינו מקובל ברוב ספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, אך מצוי בפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וחכמי עדות המזרח. כך למשל הזכיר את פסיקת הרב קוק שיש להשתמש בגופות גויים לצורך לימוד רפואה, שאותה נימק גם בכך שהגוף היהודי הוא קדוש[83]. הרב קוק למד ספרי קבלה וחסידות וכתב בשבחם, אבל בישיבתו לא לימד כתבים אלה.
פלפול
עריכההרב שלמה יוסף זוין הסביר את גישתו ההלכתית של הרב קוק בספריו ובכתביו[84]. הוא מציין שהרב קוק נמנע מלבסס הסברים על שיטת ה"לשיטתו", כשהוא רואה בה פן של פלפול שאינו הכרחי; אולם לא נמנע, לאחר שהסביר שיטה, לציין שהסבר זה תואם את שיטתו של אומרה במקום אחר.
עם זאת ניכר בהרבה מקורות בכתביו[85], כי הרב קוק התייחס בחיוב ובסנגוריה לצורת לימוד זו. הוא מנתח את הסיבה להתנגדות שצורת לימוד זו עוררה בעבר, ואת הנימוקים ללגיטימיות שיש לה כיום. הרב קוק טוען שללימוד זה יש צד אסתטי, והוא עשוי לעורר לאהבת תורה. אמנם הוא מגביל ותוחם אותו בתנאים אחדים, כמו לא לערבב הלכה ואגדה, ולאפשרו לאנשים שכבר יש להם ידיעות מעמיקות בלימוד.
מנהג
עריכה
באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעיתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "לא תתגודדו".[דרושה הבהרה]
פילוסופיה וקבלה בהגותו
עריכההוגה הדעות הלל צייטלין מציב את הרב קוק ברצף אחד עם גדולי הקבלה: האר"י, הבעל שם טוב, ובעל התניא. לדבריו הרב קוק הסתמך רבות על קבלתו של הבעש"ט, יותר ממה שמיוחס לו. הוא כותב:
בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד.
— במאמרו "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל"
היו חוקרים (כגון בנימין איש שלום) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא משתמש בה לצורכי הגותו־הוא באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם יוסף אביב"י, שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של תכנים קבליים, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק[87].
הרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, אולם ציין שהרבה להסתמך על כתבי האר"י. מעבר לכך, מקורותיו מגוונים, ובהם הזוהר, עץ חיים, ספרי החסידות, רבי יהודה הלוי, רמב"ם, ספרי מהר"ל מפראג, ספרי רמח"ל, הגאון מווילנה, רבי יצחק אייזיק חבר[88], וכן פילוסופיה יוונית ומודרנית[89].
בהגותו ניכרת גם השפעתם של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, כותב הבן שמאמרו של אביו, "דעת אלוקים", מבוסס לדעתו על גישתו של הפילוסוף הרמן כהן. למעשה, רבים ממושגיו של שפינוזה מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של הגל (אולי בתיווכה של משנת ר' נחמן קרוכמל) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" (בספרו "אורות"), שבו הוא משתמש במושגי האידאות במובנן ההגלייני, לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת, במיוחד, הגותו של שלינג, בייחוד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן בדרך של השפעה והן ביקורתית, לכתביהם של קאנט, שופנהאואר, ניטשה[90], אנרי ברגסון, כמו גם ביחס לבודהיזם[91], וכן לתגליות מדעיות בעלות משמעות פילוסופית (דוגמת האבולוציה וגיל העולם)[92].
הרב קוק הסתייג מתורת ההשכלה, אך לא התנגד לשימוש בכלים מדעיים־ביקורתיים בלימוד התורה, כאשר הדבר נעשה בידי בני תורה המתאימים לכך, ולא כעיקר הלימוד[93].
תשובה וגאולה
עריכההתשובה במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הוא הספר "אורות התשובה". בספר זה הוא מברר את מהותה של התשובה, והתהליכים הגורמים ומניעים אליה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכחזרה בתשובה פשוטה, אלא כאידאה כללית של חירות ממגבלות וחולשות ותהליך התקדמות כללית של המציאות כולה, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.
התשובה במשנתו אף חורגת מתחומי המוסר והאתיקה הפרטיים, וכוללת תהליכים מדיניים, חברתיים, מדעיים ובריאותיים, ובעיקר שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו הלאומית. הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם הטבת מעמדה של כלל האנושות ועלייתה למדרגה מוסרית גבוהה יותר. את רעיון התשובה הפרטי קשר באותנטיות אישית שבה האדם נאמן לעצמיותו "ושב אל שורש נשמתו". רעיון התשובה קשור במשנתו בשיבה של האדם, העמים והאנושות בכללותה אל האלוהות, שהיא מקור חכמה, אמת, יופי, יושר וטוב הקיים בעולם.
התפתחות והתקדמות העולם
עריכהלפי תפיסתו, תורת האבולוציה הדרוויניסטית איננה סותרת את התורה, אלא אדרבה מתאימה לרוח התורה, ומורה על כך שהעולם מתקדם ומתפתח. לדעתו תהליכי ההתפתחות מתרחשים לא רק בתחום החומרי אלא גם בתחום המוסרי והרוחני, בהתקדמות ההיסטורית של העולם לקראת הגאולה.
הרב קוק הבין על פי הקבלה, שעם בוא הגאולה המלאה, תהיה התקדמות של כל החיים. ב'חזון הצמחונות והשלום' הוא מתאר את התקדמות הטבע כולו, כאשר כל רמת חיים עולה ומתקדמת. האדם יהיה ליותר מאשר הוא כיום, וכך הצמחים והבהמות, ומתוך כך, תיאסר אכילת הבשר. הוא ראה גם התפתחות של המדעים להבנה מלאה של היקום, המתיישרת עם המוסר, מתוך ידיעה והשתתפות, ולא מתוך התנשאות וכוחנות. הוא כלל בכך את מדעי הנפש, הטבע והחיים, וכן את היצירה האנושית והאמנות[94].
ציטוטים מייצגים ממשנתו
עריכה- האחדות הקוסמולוגית של הבריאה
"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."
"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה."
— אורות הקודש ג'
- צלם אלהים שבאנושות
"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל... עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו."
— מוסר אביך, עמוד נ"ז
"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..."
— שם נ"ח
- סגולת ישראל והדרגות בבריאה
- כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר בכנסת ישראל הוא ראה גילוי אלהי:
"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה."
— אורות עמוד קל"ח
"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי."
— אורות, פרק ה', עמוד קנ"ו
- מדינת ישראל
אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.
- האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים
"אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים... מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..."
— אורות, עמוד קי"ט
- סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות
"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית."
— אורות הקודש, ג', עמוד קל"ז
- הבדל בין האישה לגבר:
"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה."
"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר."
— עולת ראי"ה, עמוד ע"א
- הדמיון והחלומות
"השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה."
— אורות הקודש, א', רכ"ו
"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון."
— אורות הקודש, א', ע' רכ"ו
- אחדות הגוף והנפש
"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל."
— אורות, עמוד פ'
- גדלות התשובה
"ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא."
— אורות התשובה, ו' א'
"התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו..."
— שם, ד' ג'
"מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה."
— שם, י"א א'
"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה."
— שם, ו' ב'
"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות."
— שם, ט' א'
"גדול ונשגב הוא אושר התשובה... אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה."
— שם, י"ג י"א
הערכות כלפיו
עריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הגיוגרפיה ופירוט מוגזם, מקורות רעועים.תומכיו
עריכה
אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, חובבי ציון וחרדים. חליפת האיגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן התבטאויות של רבנים שונים, מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם שפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.
בין מחליפי המכתבים עמו (מהם גם כאלו שהתנגדו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות אך ראו בו אחד מהגדולים): הרב ישראל מאיר הכהן מראדין - החפץ חיים, הרב אברהם ישעיה קרליץ (ה"חזון איש"), הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב חיים סולובייצ'יק, בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמשון אהרון פולנסקי, הרב יוסף חיים זוננפלד, האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, הרב ברוך בר ליבוביץ, הרב מאיר שפירא מלובלין, הרב אהרון קוטלר, הרב נתן צבי פינקל, הרב ירוחם ליבוביץ ועוד רבים[95].
החפץ חיים שמע בזמן הכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: ”הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!” (תרגום מיידיש: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!)[96]. כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: ”לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!” והוסיף: ”דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.”[97][98][99]
הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: ”אנו גדולים עד בריח הדלת שלו”[100] ובהספד על הרב קוק אמר: ”יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות.” וקרא בבכי: ”אבי אבי רכב ישראל ופרשיו”.
הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, על אף התנגדותו החריפה לציונות, חלק כבוד לרב קוק והעריכו כאחד מגדולי הדור. כשביקר הרב קוק בצפת בכסלו תרפ"ד שלח לו הרב אלפנדרי מכתב ברכה ואירחו בביתו "בכבוד גדול ובחביבות מרובה"[101]. במכתב מו' בשבט תרפ"ד לרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק, הביע הרב אלפנדרי את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק: ”הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק.” הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חיבור שחיבר וקיבל את השגותיו[102].
הרב שלמה אלישיב אמר לרב אריה לוין על הרב קוק שהוא ”כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה”[103].
הרב יצחק הוטנר, שהיה תלמידו, אמר עליו: ”הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה!.” והוסיף: ”הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו”. עוד סיפר הרב הוטנר שרבו, "הסבא מסלבודקה", אמר לו על הרב קוק: ”הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.”[104]
גם חלק מהרבנים מתנגדי הציונות הכתירוהו בתוארי כבוד במכתביהם אליו. האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב לרב קוק: ”כבוד ידידי הרב הגאון הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב עמוד הימיני פטיש החזק כבוד שם תפארתו מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א.”[105] הרב זליג ראובן בנגיס כתב לרב קוק, אותו הכיר מישיבת וולוז'ין: ”הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...”[106] הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק כתב: ”הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל...”[107] ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור"[108]. הרב ירוחם ליבוביץ כתב: ”לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א.”[109] הרב ברוך בר ליבוביץ כתב: ”כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת.”[110] הרב אהרן קוטלר כתב: ”מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...”[111] הרב מאיר שפירא מלובלין כתב: ”חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל”, וביקש מהרב קוק להאציל מברכתו על הישיבה שפותח[112]. הרב מרדכי מביילגוריא שלח כספים אל הראי"ה כדי שיחלקם וכתב: ”רב האי גאון המפורסם, ראש הרבנים כליל המדעים פאר היחש עוטה מעיל המדות... נשיא הרבנות הראשית בארץ הקודש”[113].
החזון איש פנה אליו בשאלה הלכתית בנוסח ”הוד כבוד מרן שליט"א”, תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו: הרב איסר זלמן מלצר, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן וסרמן. בהנחת אבן הפינה לישיבת בית יוסף בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: ”די תורה שטייט”! (מיידיש: "התורה עומדת!")[114][115].
גם הרב יוסף חיים זוננפלד, שחלק על דרכו, העריך את הרב קוק[116], ונהג לדבר איתו ארוכות בדברי תורה כשנפגשו[117]. בספר "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל מובא שהרב זוננפלד אמר למי ששאלוהו מדוע הוא משוחח בדברי תורה עם הרב קוק: ”הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו הן נפרדות”. הרב אברהם חיים בביוף, שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד, סיפר כי שררו יחסים טובים בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק, שאותו הוא מכנה ”צדיק יסוד עולם”[118].
הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: ”הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.” ועוד אמר על הרב קוק: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!” הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: ”ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי” הוא אמר: ”יש את ר' צבי פסח פרנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק.”[119]
בדין תורה שנערך בפני הרב יוסף שלום אלישיב בין הרב יוסף בוקסבוים, ראש מכון ירושלים, לבין אדם שלא רצה להכניס ל"אוצר מפרשי התלמוד" שבהוצאת המכון דברים של הרב קוק ובגלל זה פוטר על ידי הרב בוקסבוים, הצדיק הרב אלישיב את הפיטורים ותמה מדוע לא להכניס דברי תורה של הרב קוק לקובץ, הרי ”הרב היה קדוש” במקרה אחר אמר הרב אלישיב על הרב קוק ”הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע” (מיידיש: "הגדול מכולם")[120][121].
הרב יוסף משאש מחשובי רבני מרוקו, מכנה אותו "תפארת ישראל", מצדד בהקמת ישיבת מרכז הרב, וכותב כי הוא גער במתנגדיו באופן חריף[122].
הרב עובדיה יוסף, בצטטו את הרב יהודה צדקה, אמר: ”הרב קוק היה מלאך ה' צבאות”[123][124].
גם רבני יהדות תימן ראו בו את גדול הרבנים בארץ ישראל. הם ביקשו את הסכמתו על הספר "אמונת ה'", תוך שהם מתארים אותו בתוארי כבוד מרשימים יותר משאר הרבנים שם: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'"[125]. הרב הראשי ליהדות תימן, הרב שלום יצחק הלוי כינה אותו "רבינו מריה דארעא דישראל"[126]. גם הרב מרדכי שרעבי סבר שדרכו של הרב קוק עדיפה על פני דרכו של הרב זוננפלד[127].
רבים מראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ובמיוחד א"ד גורדון, אז"ר, ביאליק ועגנון כיבדוהו ושמרו על קשר אתו. הצייר נחום גוטמן מספר כי ברנר פסע אחר הרב קוק ביפו כשהוא מהלך בדיוק בתוך עקבותיו של הרב קוק באומרו לגוטמן אני פוסע בעקבותיו אולי משהו ממנו יידבק גם בי[128]. סיפור זה מופיע גם אצל עגנון.
מתנגדיו
עריכהרבנים במחנה החרדי, ובהם החזון איש והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק, התנגדו לשיטתו הציונית של הרב קוק, אך העריכו את אישיותו וגדלותו בתורה.
במחנה "העדה החרדית" היו שהתנגדו לו בחריפות בשל דעותיו והתחברותו, לדעתם, לרשעים. חוגים אלו החרימו אותו ואת כתביו והוציאו נגדו קונטרסים ופשקווילים ובהם גידופים ושמות גנאי[129]. הרב גלזר, רבה לשעבר של רמלה, סיפר כי היו בשכונת מאה שערים שצעקו לו "אפיקורס" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מהיישוב הישן עשו בל"ג בעומר באחת השנים, בובה בדמותו והעלוה באש. יעקב ישראל דה האן שהיה מהעסקנים הבולטים בעדה החרדית ארגן תביעה משפטית כנגד הרב קוק בראשית ימי המנדט הבריטי.
הרב אלחנן וסרמן, שנמנה עם הפלג הקנאי באגודת ישראל, כתב: ”ידוע כי העומד בראש הרבנות הראשית כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת (לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשית) ראוי לנדותו.”[130]
אמנם, לאחרונה נטען שאם אכן כוונת הרב וסרמן לרב קוק (ולא לעומד הנוסף בראש הרבנות הראשית, הרב יעקב מאיר), הרי שהוא הוטעה עובדתית; שכן אף שהרב קוק תמך פומבית בקק"ל פעמים רבות[131], מ"מ סירב לחתום על קול קורא לתמוך בקרן היסוד[132], וכעדות בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק[133].
בבית הרב קוק בירושלים יש העתק של כרוז שפורסם נגד האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר מכיוון שזה ביקר אצל הרב קוק ובו נכתב: "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב - !המסביר פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל! - אברהם (הרב אלתר) - אברהם (הרב קוק) לגזרה שוה! לא לחינם הלך הזרזיר... אצל העורב... אלא מפני שהוא מינו - ת! יום ד' לסדר הבדלו מתוך העדה הזאת שנת תרפ"ז. התחלה: הכסף יענה את הכל".
רבנים בהונגריה רבתי מלפני השואה יצאו נגדו בקיצוניות. הרב שאול בראך כתב עליו: ”הוא מסית ומדיח כירבעם בן נבט. לא רציתי להזכיר שמו המרומז בישעיה' כ"ח ח' [כי כל שלחנות מלאו קיא; ר"ת קוק יצחק אברהם] דקרובים דרכיו לאותו האיש... ויש תקוה שגם הוא יתנצר אם יפסק שפע הציוניסטין ממנו... ואין צריך התבוננות שכל מי שמאמין בתורת משה ירחק ממנו וכל אשר יכבד אותו הוא ממש כמשתחווה לע"ז. ואם ימצא באה"ק איש אשר ינהג בו כבוד מחמת הדחק הגדול השורר שם ולו נתנו עגלי זהב מהציונים יזהרו כל החרדים לא להתחבר עם איש כזה הנוהג בו כבוד” (צבי חמד עא). לאחר המלחמה המשיך בכך האדמו"ר יואל טייטלבוים ממסאטמר, שקרא לו ”איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק... ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה.”[134]
בספר מרא דארעא ישראל הביא מכתבים של הרב יעקב חיים סופר, בעל כף החיים, ושל הרב יוסף ידיד הלוי שהצטרפו לחרם האוסר קריאה בספר "אורות" ואף טענו שיש לשרוף אותו[135]. אמנם על אמינותו של הספר "מרא דארעא ישראל" יצאו עוררין[136], אך כאן מדובר במסמכים שנראים כאמינים. עם זאת, עצם הסמכות להטיל איסורים כאלה אינו ברור[137].
אחת השיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו היא התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם. בגין כך מצנזרים חלק מהמחברים והמו"לים את אזכוריו, ולעיתים גם צאצאי תלמידיו מסתירים את הקשר של אבותיהם לרב קוק[138].
מנהיגי תנועת המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי־מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הרב קוק מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר פטירתו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב יעקב משה חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי (בתמיכת גורמים חרדיים אחרים) ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק אורות.
ספריו
עריכה- ערך מורחב – כתבי הראי"ה
הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. את כתביו ההגותיים כתב בפנקסים כדוגמת שמונה קבצים לפי שטף המחשבה הספונטני שלו, ומהם נלקטו ונערכו הספרים שיצאו על שמו, בעיקר על ידי בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק ועל ידי תלמידו הרב דוד כהן. כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: שבת הארץ, מאמרי הראי"ה, אגרות הראי"ה, עולת ראיה, עין איה, אורות, אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה.
הנצחתו
עריכה
ארגונים ויישובים אחדים נקראו על שמו:
- קבוצת אברהם - קבוצת הכשרה של הפועל המזרחי שהוקמה ב־1935 (נקראה כך עוד בחייו של הרב קוק).
- המושב כפר הרא"ה שבעמק חפר.
- ביתו בירושלים הפך למוזיאון ולארכיון לזכרו, בשם "בית הרב קוק". הרחוב שבו נמצא הבית נקרא גם הוא על שמו[139].
- הרב יהודה לייב מימון הקים מכון ליהדות והוצאת ספרים בירושלים בשם מוסד הרב קוק.
- בתנועות הנוער הדתיות: בני עקיבא קראו על שמו את "שבט הרא"ה", המנון תנועת אריאל הוא שירו לעד חיה בלבבנו, ובתנועת עזרא נקראה קבוצה על שם ספרו "אורות".
- בערים רבות ישנם רחובות על שמו, בשם הרא"ה או הרב קוק. בעיר רמת גן רחוב הרא"ה הוא אחד הרחובות הראשיים.
- בירושלים בשכונת שמואל הנביא בסמיכות לצומת מרן, "רחוב עץ הדר" על שם הספר שחיבר הרב קוק.
- דימוי דיוקנו מצוטט ביצירות אמנות חזותית, בין השאר, במיצג "תוצרת הארץ" של האמן הישראלי דוד טרטקובר, המוצג בכיכר בשכונת נווה צדק.
בכנסת הועלתה הצעת חוק להנצחתו מספר פעמים, בשנת ה'תשס"ו (2006) על ידי ח"כ ניסן סלומינסקי, בשנת ה'תש"ע (2010) על ידי ח"כ אורי אריאל, בשנת ה'תשע"ח (2018) ובשנת ה'תשע"ט (2019), שניהם ביוזמת ח"כ מוטי יוגב[140][141][142][143] ובשנת 2022 על ידי ח"כ ניר אורבך[144]. נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי־דתי לשנת ה'תשפ״א–ה'תשפ״ב, יחד עם הרב יעקב מאיר.
מתלמידיו
עריכה
|
|
משמשים בקודש ומזכיריו
עריכה- הרב שבתי שמואלי
- הרב אברהם חיים צ'צ'יק
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכהבקטלוג הספרייה הלאומית ישנם מאות ספרים העוסקים בחייו ובמשנתו של הרב קוק.
על חייו ודמותו
עריכה- הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו ותלמידו המובהק), לשלושה באלול.
- הרב יעקב משה חרל"פ (תלמידו המובהק), שיעור קומה, לדמותו ומעלתו של הרב קוק. בתוך מי מרום חלק י"ז
- אז"ר, כתר תורה: לצורתו הרוחנית של רבינו ר' אברהם יצחק הכהן קוק, ב-"לוח ארץ ישראל", עמודים 51–74, תרע"ב.
- יוסף צבי רימון, משורר היהדות (לדמותו הרוחנית של הרב א. י. קוק), תל אביב תרע"ט.
- יואב אלשטיין וחסידה כהן, הראי"ה: תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו, הוצאת מורשת, תשכ"א 1961.
- יהושע בארי, אוהב ישראל בקדושה: הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (חמישה כרכים), הוצאת ספרי חי"כ, תשמ"ט1989. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב שמואל אבידור הכהן, האיש נגד הזרם: פרשיות מתורתו וממסכת חייו, הוצאת אורות, תשכ"ב.
- פרופ' חיים ליפשיץ (בשיתוף עם צבי קפלן), שבחי הראי"ה: דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון "נזר דוד", תשנ"ה1995. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב יהודה לייב הכהן מימון, הראי"ה: רבי אברהם יצחק הכהן קוק, מוסד הרב קוק, תשכ"ה 1965. (הספר בקטלוג ULI)
- שמחה רז, מלאכים כבני אדם, קול מבשר, תשס"ב. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, שיחות הראי"ה, הוצאת "חי ראי", תשמ"ח 1988. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, טל הראי"ה, תשמ"ה 1985. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, חיי הראי"ה, הוצאת מוריה, תשמ"ג 1983. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, תשמ"ד 1984. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה, חלקים א'-ב' תשנ"א 1991, חלק ג' תשנ"ה 1995. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, תשמ"ז 1987. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב פרופ' נריה גוטל, מכותבי הראי"ה: על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק, מכון הרצי"ה, תש"ס 2000. (הספר בקטלוג ULI)
- בן־ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, מכון הרצי"ה, תש"ן 1990. (הספר בקטלוג ULI)
- אבינועם רוזנק, הרב קוק, מרכז זלמן שזר, תשס"ז 2006. (הספר בקטלוג ULI)
- חיים לנגזם (עורך), כתלנו – הרב קוק והמאבק על הכותל, ירושלים תשס"ט. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב אברהם וסרמן ואיתם הנקין, להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן הקיימת לישראל, ירושלים תשע"ב 2012. (הספר בקטלוג ULI)
- פרופ' יוסף אבינרי, מסורת וחידוש: פועלו של הראי"ה קוק ביפו בשנים תרס"ד-תרע"ד, אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן תשמ"א (נכתב בהדרכתו של פרופ' מ' אליאב)[145].
על משנתו והגותו - כללי
עריכה- עודד דוד - סודות הראי"ה - מבוא לקבלת הרב קוק - דני ספרים - תשפב'.
- (הספר בקטלוג ULI)בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עם עובד, 1990; רסלינג, 2019. (הספר בקטלוג ULI)
- חיים יצחק חמיאל (עורך), באורו: עיונים במשנתו של הרב... ובדרכי הוראתה, ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ו 1986. (הספר בקטלוג ULI)
- יצחק רפאל (עורך), הראי"ה: מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו, מוסד הרב קוק, ה'תשכ"ו 1966.
- בנימין איש שלום ושלום רוזנברג (עורכים), יובל אורות: הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ה 1985. (הספר בקטלוג ULI)
- יצחק רפאל (עורך), זיכרון ראי"ה: קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו, מוסד הרב קוק, תשמ"ו 1985.
- חיים ליפשיץ, במעגלי חוג הראי"ה: פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל, בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, ה'תש"ה 1945. (הספר בקטלוג ULI)
- חיים ליפשיץ, ישראל בתווך: חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה, ה'תשכ"ח 1968. (הספר בקטלוג ULI)
- חיים ליפשיץ, רואה האורות: שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה. (הספר בקטלוג ULI)
- ראובן גרבר, מהפכת ההארה: דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק, הספרייה הציונית (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), תשס"ה 2005. (הספר בקטלוג ULI)
- חגי בן ארצי, החדש יתקדש: הרב קוק כפוסק מחדש, הוצאת "משכל" וידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשע"א 2010. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף אביב"י, קבלת הראי"ה, ארבעה כרכים. יד בן-צבי, ירושלים תשע"ח[146].
- נריה גוטל, חדשים גם ישנים: בנתיבי משנתו ההלכתית־הגותית של הרב קוק, הוצאת מאגנס, תשס"ה. (הספר בקטלוג ULI)
- אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק, הוצאת מאגנס (של האוניברסיטה העברית), תשס"ה. (הספר בקטלוג ULI)
- משה צבי נריה, אריה שטרן ונריה גוטל (עורכים), ברורים בהלכות הראי"ה, בית הרב, תשנ"ב. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף בן שלמה, שירת החיים: פרקים במשנתו של הרב קוק, מסדרת "אוניברסיטה משודרת" משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989. (הספר בקטלוג ULI)
- סמדר שרלו, צדיק יסוד עולם: השליחות הסודית והחוויה המיסטית של הרב קוק: במעמקי נפשי קול ה’ קורא, הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2013.
- יעקב פילבר, לאורו: עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, תשנ"ה. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף קלנר, מילון הראי"ה: ערכים ומונחים בכתבי הרב, הוצאת עטרת ירושלים, תשע"ג. (הספר בקטלוג ULI)
- מיכל לניר, הרב קוק והציונות: גלגולה של תקווה, הוצאת ספרא, 2015. (הספר בקטלוג ULI)
- יהודה מירסקי, הרב קוק - מבט חדש, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021.
- יואל בן-נון, המקור הכפול: השראה וסמכות במשנת הרב קוק – לאחד את הבלתי מתאחד, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
- טלי פרידמן, שמואל ליימן-ווילציג, חופש הביטוי של רבני הציונות הדתית: בין הלכה, משפט ותקשורת בדמוקרטיה הישראלית, ניב, 2024.
- צבי שפיגל, עקרונות האיזון במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, תל אביב : הוצאת אדרא, תשפ"ד 2024.
ספרים נוספים העוסקים במשנתו, ובפרט ספרי ביאורים לספריו ולמאמריו ראו בערך כתבי הראי"ה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אברהם יצחק הכהן קוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרטי וידאו נדירים בחסות בית הרב קוק.
לקישורים חיצוניים הקשורים לכתביו ראו: כתבי הראי"ה
אברהם יצחק הכהן קוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אברהם יצחק הכהן קוק, דף שער בספרייה הלאומית
- אברהם יצחק הכהן קוק, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
.svg){kind=logo}
כללי
עריכה- אתר "בית הרב קוק", שפעילותו מוקדשת להנחלת משנתו ומורשתו של הראי"ה
- אתר "אור האורות", המוקדש לתולדות חייו של הרב קוק
- רשימת מאמרים על הראי"ה קוק באתר רמב"י
- מאמרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, באתר ספריית אסיף
- מאמרים בנושא הרב קוק, באתר ספריית אסיף
- רשימת המאמרים של אברהם יצחק הכהן קוק, באתר רמבי"ש
- עלוני 'שבת הראי"ה', בהוצאת ארגון "אור האורות", באתר ישיבה
- כתב העת "אור חדש" להנחלת תורתו של הרב קוק, בהוצאת ארגון "אור האורות" באתר "ישיבה"
- ערוץ הרב קוק באתר "שורש"
- אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים, תש"ז, באתר היברובוקס
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק - הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, 1865-1935, מאמרו של הרב ד"ר יהודה מירסקי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- 'קוק, ר' אברהם־יצחק ב"ר שלמה־זלמן הכהן (הראי"ה)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג', ספר א': "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמודים 82–83.
- פריטים הקשורים לרב קוק באתר מכון גנזים
- מאמרים וכתבות על הרב קוק, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית.
- Joshua Hoffman, Rav Kook's Mission to America
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, באתר ערוץ 7
עליו ועל הגותו
עריכה- הרב י. ל. הכהן פישמן (עורך), זיכרון לנשמת הגאון הצדיק הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, קובץ תורני-מדעי, ירושלים תש"ה (1945).
- אברהם רגלסון, הסתכלותו השירית של הרב קוק, באתר פרויקט בן-יהודה
- מאמרים בנושא הרב קוק, באתר ספריית אסיף
- דוד תדהר (עורך), "אברהם יצחק הכהן קוק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 66.
- חיים קרלינסקי (עורך), "היהודי" שנה א, חוברת ב (לזיכרון מרן רא"י הכהן קוק זצ"ל), ניו-יורק תרצ"ו (1936).
- תולדותיהם של צדיקים על מרן הראי"ה (כתובים), באתר "ישיבה"
- הרב אליעזר מלמד, מורה הדור; תורת האחדות הכוללת של מרן הרב קוק זצ"ל; הראי"ה קוק זצ"ל – גדלות ללא גבולות; דרכו של מרן הרב קוק בפסיקת הלכה ובהנהגת הרבנות
- תומר פרסיקו, אוסף מאמרים, בלוג "לולאת האל"
- הרב קוק - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- יהודה ביטי, קוי יסוד להתפתחות הגותו המוסרית של הרב קוק, עבודת מ"א, באתר דעת
- יהודה מירסקי, ביוגרפיה אינטלקטואלית־רוחנית של הראי"ה קוק מ־1865 ל־1904 (מבוסס על עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטת הרוורד), אנציקלופדיית דעת
- בן-ציון אייזנשטט, קוק, הרב אברהם יצחק הכהן, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 61–62, באתר היברובוקס
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 115–116, באתר היברובוקס (הערך נכתב בידי הרב חיים יעקב לוין)
- הרב ארי יצחק שבט, מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי, באתר "דעת"
- נריה גוטל, ביקורת על הספר "הרב קוק כפוסק מחדש" מאת חגי בן־ארצי, באתר הארץ, 5 בינואר 2011
- יוסי אבנרי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של יפו, תרס"ד-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמודים 49–82
- יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, אתר דעת
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק: שבעים שנה לפטירתו, בהוצאת האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך[147]
- יוסף אביב"י, מרחבים, מרחבים איותה נפשי, המעין נ"ה (תשע"ה), גיליון ד', עמודים 5–20, בבלוג: בין השיטין והשיטות"
- יצחק טסלר, אחרי 130 שנה: נחשף ספר הביכורים של הרב קוק, באתר ynet, 4 בינואר 2018
- לוי יצחק הירושלמי, 'הרב קוק: ההגדה והאגדה', מעריב, 16 באוגוסט 1985, עמוד 2
- הרב ארל'ה הראל, שבעת הרועים את תורת הרב קוק, באתר ערוץ 7
- אילה שקלאר ויוסי כץ, "העיתון 'ההד' כמעצב תרבות חרדית-ציונית בהשראת הראי"ה קוק, 1933-1926", קתדרה 179 תשרי תשפ"ב עמודים 113–134
- עמנואל הרוניאן, תפיסת האדם בחוג הראי"ה - עיון משווה במשנותיהם של הרב קוק והרב חרל"פ, JSIJ 21 (2021)
תמונות, וידאו ומסמכים
עריכהתולדותיו
- תמונות ותעודות של הרב קוק, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- הרב קוק זצ"ל - הסרט המלא, באתר ערוץ 7, 29 באוגוסט 2006
- ד"ר יעקב מאור, תחנות בחיי הרב קוק, אתר ותוליכנו לשלום
- הרב קוק, חלק א,
חלק ב', תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב - תולדותיהם של צדיקים על מרן הראי"ה, באתר "ישיבה"
הלווייתו של הרב קוק, יומני כרמל, 1935
שיעורים במשנתו
- שיעורים במשנתו, באתר ערוץ מאיר
- שיעורים בתורת הרב קוק, באתר בני דוד עלי
אודותיו
- מכתבו של הרב אהרן כהן חתן החפץ חיים, על ההתנגדות לרב קוק
- מסמכים ומכתבים סרוקים המראים את הכבוד הרב של גדולי ישראל לרב קוק
- התייחסות גדולים רבים למחלתו של הרב קוק, בירחון "קול תורה", תמוז-אב תרצ"ה (גרסה מקוונת באתר "אוצר החכמה")
הערות שוליים
עריכה- ^ ולעיתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ביידיש קוק פירושו "הבט" או "הסתכל").
- ^ לדוגמה, הרב דוד כהן, קול הנבואה, ראש דבר, באתר אוצר החכמה
- ^ שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980, עמודים 217–226
- ^ אברהם הרצברג, הרעיון הציוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, תש"ל־1970, עמוד 319.
- ^ ראו למשל בעניין היתר המכירה בשו"ת יביע אומר (חלק י יורה דעה סימן לח): "וכן הנהיג למעשה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, וכמו שהאריך הרחיב בטוב טעם ודעת במבוא לספרו שבת הארץ, ובשו"ת משפט כהן (סימן סג), ובאגרות ראיה (סימן תקנה)".
- ^ פרופ' שלום רוזנברג, פוסט מודרניזם - פרספקטיבה יהודית, תוך וקליפה בתרבות המערבית, עמודים 42–43
פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר, תרומתה של משנת הרב קוק להגות יהודית מתחדשת, עמודים 349–353
ד"ר ברוך כהנא, זמנו של משורר האהבה: משנת הרב קוק בדורנו, דעות 71: "לא כן הרב קוק. הוא מקבל את אי-נמנעותו של המודרניזם לא רק בגלל עוצמתו הבלתי ניתנת לעצירה. הרב ראה את הערכים המודרניים כאור אלוהי אמיתי, שלא רק שאי אפשר להתנגד להתגלות שלו אלא אסור לעשות זאת."
הרב דן בארי, שיעורים על שמונה קבצים, קובץ א.
לילך בר בטלהיים, מושג הצמצום ופנתיאיזם בכתבים הלא ערוכים של הרב קוק, דעת, כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, עמודים 293-335 - ^ אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק, הרב קוק, ישראל: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2006, ה'תשס"ז, גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, עמ' 11, מסת"ב 965-227-220-5
- ^ סמיכה בסבך האגדות, מאת איתם הנקין באתר מקור ראשון, 10 בספטמבר 2008). מאמר על הסמכת הרב קוק על ידי בעל "ערוך השולחן"
- ^ ד"ר אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק: ישיבת וולוז'ין, אתר מט"ח. הרב קוק כינה את הנצי"ב: "כבוד צפירת תפארתנו חמדת כל בית ישראל, הגאון האמיתי אור העולם כקש"ת אדמו"ר מרן נפתלי צבי יהודה ברלין שליט"א". באוצרות הראיה, ד', עמוד 82. וכן עיינו במאמר "ראש ישיבת עץ חיים" על הנצי"ב. במאמרי הראי"ה, א', עמוד 123
- ^ הראל כהן, אדר האדר"ת, אתר ישיבה
- ^ בנציון הלוי ברמן, זיימעל, המליץ, 21 במרץ 1895, עמודים 3–4
- ^ יהודה לייב הכהן פישמן, הרב מרדכי עליעשברג, סיני ו'
- ^ שמריה גרשוני, "ילדה חכמה וטובת שכל"... על אסתר יעל קוק בתו של הראי"ה, המעין, כסלו תשע"ח, עמ' עמודים 75-92
- ^ שם משפחתו של תורם ספרי התורה והריהוט לבית המדרש.
- ^ יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, באתר "דעת", בתוך: ניב המדרשיה, י"ח-י"ט, (תשמ"ה-תשמ"ו)
- ^ אלה מסעי, באתר HebrewBooks
- ^ אברהם אופיר שמש, ועץ האקליפטוס טוב ורע, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 190, נובמבר 2006
- ^ ראו הרצי"ה קוק, לשלשה באלול, מהדורת תשע"ג, פג: "לצאת מארץ ישראל לא הסכים אפילו לזמן קצר, לפי בקשות הנהלת אגודת ישראל להשתתף בכנסייה הגדולה בפרנקפורט-דמיין ובמועצת גדולי התורה, עד שהצטרפה לזה פקודת הרופאים שהוא זקוק לטפול רפואי בחו"ל"; אגרות הראיה, כרך ב, איגרת תש; ועוד
- ^ הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, עמוד 34
- ^ הרב שמעיה גרשוני, "ילדה חכמה וטובת שכל", המעין גיליון 224 • [נח, ב], טבת תשע“ח, עמ' 75-92
- ^ ראו: נתן אופיר, "הצעת שיתוף הפעולה בין ישיבות מרכז הרב ור' יצחק אלחנן: פתיחותו החינוכית של הראי"ה קוק בתכנון הישיבה המרכזית העולמית," טללי אורות, ט"ו, תשס"ט, עמודים 185–204
- ^ "חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו" באיגרת תתק"ה, אגרות הראי"ה, חלק ג' עמוד רט"ז
- ^ "ועם זה מוכן אני לעסוק באהבה בחיזוק ענייני המזרחי." (אגרות הראיה, איגרת תתפב, אגרות הראי"ה, חלק ג', עמוד קע"ד.)
- ^ אגרות הראי"ה, ב', איגרת תצז, איגרת תקע"א
- ^ תחייתו של "דגל ירושלים", מאת הרב אברהם וסרמן
- ^ אגרות הראי"ה, איגרת תתקמה, חלק ג', עמוד רס"א
- ^ מנחם מנדל פרוש, בתוך החומות, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ח
- ^ הרב ארי שבט, איך באמת הורה הרב קוק בפועל בעניין "בחירת נשים"? תעודות חדשות וחדשניות, מעשה חושב ב, תשע"ח (מאורכב באתר Wayback Machine)
- ^ ראו מודעות ניחומים, הארץ, 26 באוקטובר 1919
- ^ הרב ארי יצחק שבט, מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי, באתר דעת
- ^ יאיר דן, הרב וארה"ב - התמונה והמסמכים מספרים, באתר ערוץ 7, 25 ביולי 2017
- ^ הלל כהן, תרפ"ט, המאורעות: לוח זמנים מקוצר, עמוד 17; פרק שני, עמודים 125–128
- ^ ידידיה בן אור, נחשף מכתב הקריאה לעזרה שכתב הרב קוק, באתר ערוץ 7, 4 באוגוסט 2016
- ^ כותלנו - הרב קוק והמאבק על הכותל, חיים לנגזם, חוסן ישועות, ירושלים ה'תשס"ט. על מאורעות הכותל בתקופת המנדט.
- ^ הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמוד תע"ז
- ^ מאמרי הראי"ה, עמודים 522–523
- ^ שמואל הכהן אבידור, האיש נגד הזרם, עמוד ר"פ. אבינועם רוזנק, הרב קוק, עמוד 271
- ^ שמואל הכהן אבידור, "האיש נגד הזרם" עמוד רע"ט
- ^ אבינועם רוזנק, הרב קוק, עמוד 272 ואילך
- ^ מבוא - אלו מציאות, מציאות קטן, מאבני המקום ומגיד, תשע"ח, עמ' 30
- ^ הודעת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראש כתב העת שערי ציון, שנה ט"ו גיליון ז'-ט'. על מאמר תורני פרי עטו שהתפרסם באותו גיליון, נקרא שמו: מרן הרב אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק.
- ^ בפנסיון זלינגר בקריית משה (רחוב פיק 8)
- ^ הרב קוק הספיק עוד לשלוח איגרת ברכה שהוקראה בטקס פתיחת הקונגרס הציוני הי"ט למרות שכבר היה חולה מאד.מן הברכות לקונגרס, דואר היום, 26 באוגוסט 1935
- ^ הספדים על הרב קוק, הארץ, 3 בספטמבר 1935
- ^ הכרזת האבל של המוסדות הלאומיים, דואר היום, 2 בספטמבר 1935
- ^ הרב הראשי לא"י הרא"י קוק הכהן הראשי חד הרב איננו! אבל האומה, הארץ, 2 בספטמבר 1935
- ^ אחרי מטתו של הרב, הארץ, 2 בספטמבר 1935
- ^ הלווית הרב קוק בירושלים - ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, 2 באוגוסט 2020
- ^ רבבות מכל קצות הארץ מלוים את הרב לבית עולמו, הירדן, 3 בספטמבר 1935
- ^ הסתלקותו של מרן הרב קוק זצ"ל, אליעזר מלמד, תשס"ב, באתר ישיבה
- ^ הרב משה צבי נריה זצ"ל, י"ד, בצל של גאון הקבלה ( עם המקובל האלקי ר' שלמה עליאשאוו ז"ל), שיחות הראי"ה, כפר הרואה, תשמ"ח, עמ' קס'
- ^ מתוך: מאמר על הרב קוק מאת פרופ' מאיר בר-אילן
- ^ פרופסור יוסף בן שלמה, שירת החיים - פרקים במשנתו של הרב קוק, 1989, עמ' 11-10
- ^ פרופסור אביעזר רביצקי, הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל, עם עובד, 1997
- ^ הרב אליעזר מלמד, איש התורה והחסד, באתר yeshiva.org.il
- ^ אחד מספריו של רבי חיים ויטאל
- ^ מתוך התחינה שנוהגים לומר לפני פרשת העקדה
- ^ משנת הרב, עמוד 44
- ^ שם, עמוד 77.
- ^ אגרות הראי"ה, איגרת קס"ד.
- ^ אגרות הראיה, איגרת קלד. ראו עוד כאן.
- ^ אגרות הראי"ה, כרך ב', עמוד קפ"ו. ראה חרב פיפיות בידם אקטיביזם צבאי בהגותה של הציונות הדתית, אלי הולצר, ירושלים 2009, עמודים 94-92.
- ^ הראי"ה קוק, המספד בירושלים, באתר ויקיטקסט
- ^ מתוך אתר כיפה
- ^ אורות, אורות התחיה, פסקה מ"ג
- ^ מדות הראיה, אהבה, פסקה ב'
- ^ אורות הקודש חלק ב' ובספר "אורות" בכמה מקומות ראו כאן. אורות התשובה פרק א. פרק ח, קטע ז, ועוד
- ^ מאמריו בדבר הרבנות הראשית החדשה לישראל
- ^ נאומו בטקס הפתיחה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים.
- ^ אגרות ב' ש"צ. תי"א
- ^ ב'מאמר הדור', וכן בהספד להרצל
- ^ אורות התורה, י"א, ב'
- ^ שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, עמוד 231 ואילך
- ^ שם, עמוד 232
- ^ הרב עדו רכניץ, הרב קוק והתפיסה המרקסיסטית: עיון בכתביו המוקדמים, אסיף, באתר ספריית אסיף
- ^ למשל בתחילת אורות הקודש
- ^ אורות התחיה, פסקה י"ח
- ^ ראו כמה איגרות כאלה בספר "להכות שורש" של הרב אברהם וסרמן וכן אגרות הראיה חלק ה', איגרות מתאריכים: ב' ניסן, ד' ניסן וי"ג אייר משנת תר"צ
- ^ וראו את דברי הרב ד"ר יואל בן נון בעניין, ערבות סביב למזבח, מקור ראשון, 3 בפברואר 2011; ולעומתו את הרב עודד אלון, ולדבקה בו - דבקות בצדיקים במשנת הראיה קוק זצל, הסובר שדבקות בנשמת האומה היא תוספת ואינה תחלופה.
- ^ משנת הרב, תורת ארץ ישראל
- ^ ספר 'משכנותם לדור ודר' - סיפורן של משפחות בלאו ושטרן, עדות על קשיי שנת השמיטה של יהודים אדוקים ביסוד המעלה, ועל התכתבותם ואף שיחותיהם האישיות עם הרב קוק, בנושא זה.
- ^ נריה גוטל (חדשים גם ישנים, עמוד 5) מזכיר בהקשר זה את בנימין איש שלום בספרו על הרב קוק, עמוד 186
- ^ ראו את התשובה: שו"ת דעת כהן סימן קצט', באתר היברובוקס
- ^ שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, עמוד 238
- ^ אדר היקר, פרק ד'; לשני בתי ישראל במאמרי הראי"ה; ערפלי טוהר, עמוד 122
- ^ על יחסיהם ראו: מ. אונגרפלד, הרב קוק וביאליק, הצופה, 19 באוגוסט 1955
- ^ על סוגיה זו ראו אלחנן שילה, "פרשנות הרב קוק לקבלת האר"י; הופעת נשמות חדשות ותיקון העולם", עיונים בתקומת ישראל 18, (2008), עמודים 55–77
- ^ אלחנן שילה, "השפעתו של ר' יצחק אייזיק חבר על פרשנותו של הרב קוק לקבלה", דעת, 80-79 (תשע"ה), עמודים 95–118.
- ^ ראו בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עמודים 17–26. אפלטון, אריסטו, שפינוזה, שופנהאואר ורבים אחרים מוזכרים בכתביו בפירוש.
- ^ על קאנט וניטשה, ראו אלחנן שילה, "ממשות האדם והעולם בחוויה האוניו־מיסטית של הרב קוק" עיונים בתקומת ישראל 25, (2015), עמודים 37–64
- ^ אמיר משיח, הראי"ה קוק ויחסו לבודהיזם: מקורות וביקורת, דעת 70 (תשע"א), עמודים 81–96
- ^ אורות הקודש חלק שלישי, 'תורת ההתפתחות'
- ^ הרב ארי יצחק שבט, מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי, באתר דעת
- ^ אהרן פוירשטיין, אמונה ואמנות - אויבים או אוהבים? באתר 'עולם התוהו'
- ^ ראו כאן סריקות של מכתבים כאלו ומקורות מודפסים.
- ^ הרב מ"י ישר, "הרב קוק אלס פאלקס סניגור", המסילה, שנה א' חוברת י"ב, עמוד 19
- ^ בירור העדויות על ידי "תוך כדי דיבור" (איתם הנקין) בפורום "אוצר החכמה"
- ^ 'בשדה הראי"ה', הפרק "בין שני הכהנים הגדולים" (עמודים 217–232), עמודים 228-225.
- ^ שבת הראי"ה פרשת תולדות פירוט רחב של מקורות על האירוע הנ"ל
- ^ 'שבחי הראי"ה', עמוד ר"ב
- ^ ראו דואר היום, 3 בדצמבר 1923, עמוד 4.
- ^ הרב משה צבי נריה, 'ליקוטי הראי"ה' חלק ג', עמודים 152–159. מידע נוסף על הערכתו של הרב אלפנדרי לרב קוק מופיע כאן, ובו בין היתר צילום כתב היד של המכתב האמור לרב חרל"פ.
- ^ כאן סריקת מכתבו לרב קוק
- ^ משה צבי נריה, בשדה הראיה, כפר הרואה, תשנ"א, בפרק "שמש ומאור" (על הקשר בין הרב הוטנר והרב קוק), עמודים 419–438
- ^ אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ חלק ב', עמוד ר"י.
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד רצ"ג
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד תקט"ו
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד תקי"ז
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד תס"ב
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד תי"א
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד תכ"ז
- ^ הרב בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, מהדורה שנייה, תש"ן, עמוד שפ"ה
- ^ צילום המכתב, בעמוד הפייסבוק של צוריאל חלמיש
- ^ הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרא"ה תשנ"א, עמודים 248-233
- ^ הרב אברהם הורוביץ, "ארחות רבינו"
- ^ "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמוד 399)
- ^ הרב אברהם דב אוירבך סיפר שהרב קוק והרב זוננפלד שוחחו שעה ארוכה בידידות רבה לאחר ברית המילה שלו שבה הרב זוננפלד היה המוהל והרב קוק הסנדק. כמו כן העיד הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה שבברית של בנו הבכור יעקב שבה כיבד את הרב זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב יעקב משה חרל"פ בברכות, שוחחו שניהם באריכות(העלון בראש יהודי, גיליון 226, פרשת אחרי מות, י"ב בניסן תשע"א, עמוד 6 בפינת "אור האורות").
- ^ בגיליון 226 של עלון בראש יהודי המוזכר לעיל בהערה.
- ^ ראו למשל 'ליקוטי הראי"ה' ג', עמודים 97–101
- ^ שבת הראי"ה גיליון 72
- ^ הגרי"ש אלישיב: "הרב קוק הגדול מכולם" - אור האורות
- ^ אוצר המכתבים של הגר"י משאש: חלק א' קנ"ו, ח"ב תרצ"א, תתפ"ט
- ^ דעתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל על מרן הראי"ה קוק זצוק"ל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:12)
- ^ שאלות ותשובות, באתר "הלכה יומית"
- ^ באתר "היברו בוקס"
- ^ תשובה שנדפסה בהקדמת תכלאל "עטרת אבות", התשס"ד
- ^ רבי יצחק דדון, אתחלתא היא, עמוד רמ"ח
- ^ הכל אנשים - הרב קוק א', סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 23:32)
- ^ למשל קונטרס קול השופר, ירושלים תר"פ
- ^ קובץ מאמרים חלק א' עמוד קנ"ג
- ^ ראו למשל: חזון הגאולה, בעריכת הרב מאיר בר-אילן, עמוד רכ"ב; ובספרם של הרב אברהם וסרמן ואיתם הנקין הרב קוק והקק"ל.
- ^ לעומת אחרים מגדולי אותו דור, כגון האור שמח שתמך פומבית אף בקרן היסוד.
- ^ ראו: הרב יצחק דדון, אמרי שפר, ירושלים תשס"ח, עמוד רע"ג; אגרות הראי"ה חלק ה', הוצאת מכון הרצי"ה, בנספחות עמודים ת"ז-תי"ג, שהאריך להוכיח שהרב קוק מעולם לא תמך פומבית בקרן היסוד.
- ^ שו"ת דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם בסימן קל"ב
- ^ מרא דארעא ישראל, חלק ב, גרליץ, עמ' שה
- ^ איתם הנקין, החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן, המעין תשרי תשס"ט
- ^ דברי הרב דוד חי הכהן, באתר ישיבה
- ^ איתם הנקין, שכתובי היסטוריה במשפחות תלמידי הראי"ה קוק זצ"ל, התפרסם באסיף ג', תשע"ו, עמודים 1138–1156
- ^ אתר עיריית ירושלים
- ^ הצעת חוק הרב אברהם יצחק הכהן קוק - ה'תשס"ו קובץ וורד
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, חוק הנצחת הרב קוק יוצא לדרך, באתר ערוץ 7, 8 בפברואר 2010
- ^ השרים ידונו בהצעת החוק להנצחת מורשת הרב קוק, באתר 0404
- ^ התשובה לעופר כסיף: חוק להנצחת הרב קוק, באתר כיפה
- ^ הצעת חוק הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ב-2022
- ^ ראו כאן פרק מהספר.
- ^ על הספר, בבלוג של אביב"י
- ^ החוברת נכתבה לראשונה בידי ד"ר יונה בן ששון שהיה מנהל האגף ולאחר כ־25 שנים יצאה לאור שוב בתשס"ז לרגל מלאת 70 שנים לפטירת הראי"ה.
| הקודם: - |
הרב הראשי האשכנזי 1921-1935 |
הבא: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג |
| הקודם: - |
ראש ישיבת מרכז הרב 1924-1935 |
הבא: הרב יעקב משה חרל"פ |
| הקודם: הרב חיים ברלין |
רבה הראשי האשכנזי של ירושלים 1919-1935 |
הבא: הרב צבי פסח פרנק |