יוליוס ולהאוזן

יוליוס ולהאוזן
Julius Wellhausen
לידה	17 במאי 1844; המלין, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	7 בינואר 1918 (בגיל 73); גטינגן, הקיסרות הגרמנית
ענף מדעי	ביקורת המקרא
מקום קבורה	בית הקברות גטינגן
מקום לימודים	אוניברסיטת גטינגן
מוסדות	אוניברסיטת גטינגן; אוניברסיטת מרבורג; אוניברסיטת גרייפסוואלד; אוניברסיטת האלה-ויטנברג ;
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
תרומות עיקריות
	פיתח את השערת התעודות בביקורת המקרא
חתימה

יוליוס וֶלְהַאוּזֶן (גרמנית: Julius Wellhausen;‏ 17 במאי 1844 – 17 בינואר 1918) היה חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג נוצרי פרוטסטנטי (לותרני) גרמני. ולהאוזן נחשב לחוקר המרכזי מבין מייסדי מחקר המקרא המודרני. הוא אסף מסקנות שגיבשו חוקרים שקדמו לו וגיבש אותן לכלל שיטה שרבים מעקרונותיה מקובלים עד היום על חוקרי מקרא. מלבד מחקריו במקרא עסק גם בחקר האסלאם והנצרות ובהיסטוריה.

קורות חייו

ולהאוזן נולד בעיר המלין במחוז וסטפאליה שבממלכת הנובר (כיום בגרמניה), לאב כומר נוצרי-פרוטסטנטי. ולהאוזן עצמו היה בן הכנסייה הלותרנית. למד תאולוגיה באוניברסיטת גטינגן מפי היינריך אוולד (חוקר מקרא בפני עצמו), וב-1870 קיבל שם משרת מרצה להיסטוריה של הברית הישנה. ב-1872 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת גרייפסוואלד. הוא התפטר ממשרתו בשנת 1882 מטעמי מצפון. במכתב ההתפטרות הוא כתב:^[1]

אני נהפכתי לתאולוג כי התעניינתי בגישה המדעית לתנ"ך; לאט לאט הבנתי שעל פרופסור לתאולוגיה גם להכין את תלמידיו לשרת בכנסייה הפרוטסטנטית, ושאני לא ראוי לתפקיד זה, ולמרות כל מאמצי להיזהר אני הופך את שומעי לבלתי ראויים למשרה הזאת. מאז (שהבנתי את זה) משרתי כפרופסור לתאולוגיה העיקה מאוד על מצפוני.

אחר כך הוא קיבל משרת פרופסור ללימודי מזרחנות בפקולטה לבלשנות בהאלה. נבחר לפרופסור מן המניין באוניברסיטת מרבורג (אנ') ב-1885, הועבר לאוניברסיטת גטינגן ב-1892, שם נשאר עד מותו ב-1918.

שיטתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. מחקריו של ולהאוזן בנושאים נוספים מלבד חיבור התורה.

ולהאוזן ידוע כמנסח העיקרי של השערת התעודות. זיהוי התעודות השונות נעשה בידי חוקרים שקדמו לולהאוזן, אך הוא היה הראשון לנסח השערה מקיפה באשר ליחס ביניהן ולהשתלשלות ההיסטורית שהביאה לחיבורן לכדי תורה אחת, בחיבורו רב ההשפעה "אקדמות לדברי ימי ישראל" (Prolegomena zur Geschichte Israels)(אנ') שראה אור לראשונה ב־1878 ובמהדורה בשנייה ב־1883.

ולהאוזן טען כי התורה מורכבת מארבעה מקורות עיקריים שונים, שנכתבו בזמנים שונים בידי מחברים שונים, ומבטאים שלבים שונים בהתפתחות הדת הישראלית הקדומה: ס"י (ה"יהוויסט") המוקדם והפרימיטיבי יותר, ס"א (ה"אלוהיסט") המתוחכם והמאוחר יותר, ס"ד (ה"דויטרונומיסט" - משנה-תורתי) המבטא את הרפורמה של יאשיהו בדבר ריכוז הפולחן, וס"כ (ה"כוהני") מתקופת בית שני, המבטא את הדת שהנחילו הכוהנים לעם לאחר גלות בבל, הכוללת הקרבת קורבנות מפותחת ודקדוקי מצוות. מקורות אלה היו במקור מסמכים נפרדים, והם חוברו זה לזה בשלבים ובהדרגה בידי מספר עורכים במהלך הדורות.

ניתוחים מאוחרים של שיטתו מראים כי ניכרים בה בבירור השפעת האידאולוגיה הנוצרית-פרוטסטנטית שלו, כמו גם הפילוסופיה ההגליאנית, שלפיה ההיסטוריה מתקדמת בשילוב של התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, יחד עם תגובות נגד, היוצרות את הנוסחה המפורסמת "תיזה, אנטיתיזה וסינתיזה".

כך, על פי ניתוחיו, התפתח המונותאיזם היהודי בהדרגה מתוך האלילות, כאשר לשיאו הגיע בזמן כינון המלוכה, דהיינו מדינה (המבטאת, בהשקפה הפרוטסטנטית, ערך דתי עליון), ודווקא מתוך השיא המונותאיסטי המתבטא גם במוסר הנביאים ומיוצג על ידי אליהו הנביא, ישעיהו ועוד (אשר לדעתו התנגדו לעבודת הקורבנות, עקב היותה אלילית), החלה ההידרדרות, שהגיעה לשפל לדעתו בפיתוח התורה הכוהנית בימי בית המקדש השני, המבטאת עזיבה של האידיאלים הגדולים והתמקדות בדקדקנות מצוות טרחנית. עם זאת, דווקא השפל הזה, הוא אשר הכשיר את צמיחתה של הדת המבטאת לטעמו את שיא רוח האדם, דהיינו הנצרות.

ביקורת

אחד המתנגדים החריפים לשיטת ולהאוזן היה יחזקאל קויפמן. בספרו "תולדות האמונה הישראלית" יצא קויפמן במתקפה נחרצת על ולהאוזן, תוך חשיפת האידאולוגיה הפרוטסטנטית שלו וביקורת על יסודותיה הפילוסופיים של שיטתו, ובעיקר על הטענה כי כל אידיאה מופשטת מתפתחת מאידיאה פרימיטיבית יותר. קויפמן, אשר הושפע רבות מהפילוסופיה של הרמן כהן, טען כי האידיאה המונותיאיסטית נוצרה "יש מאין" (ex nihilo) בעם ישראל, ואף אם עברה התפתחויות, הרי אלו שינויים בלבושיה, ולא בעיקריה.^[2] עם זאת, קויפמן לא ערער על עצם תוקפה של השערת התעודות וקיבל במלואה את חלוקת התורה לאותם ארבעת המקורות שבהשערת ולהאוזן. השגתו המרכזית על שיטתו מתבטאת בתארוך ס"כ לתקופת בית ראשון והקדמת חיבורו לחיבור ס"ד, באופן השובר את התבנית של ולהאוזן בדבר ההתפתחות ההגליאנית אל עבר הנצרות.^[3]

גם חוקרים אחרים כמו וולף וילהלם פון באודיסין מתחו ביקורת על ולהאוזן. בין השאר נטען כי שיטתו התבססה רק על ניתוח ספרותי בצירוף לעקרונות מופשטים שנחשבו אצלו לוודאיים (התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, ועוד), ולא על מקורות חיצוניים כמו תעודות ארכאולוגיות שהתחילו מתגלות בסוף תקופתו. חוקרים יהודים בולטים שביקרו את עצם חלוקת התורה למקורות וטענו לאחדותה הספרותית היו הרב פרופ' דוד צבי הופמן בספרו "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" הציג ומ"ד קאסוטו בסדרת הרצאותיו "תורת התעודות" משנת תש"א (1941).

ביקורת מכיוון אחר הושמעה על עמדות אנטישמיות הניכרות מכתיבתו של ולהאוזן. לדוגמה, ב"אקדמות לדברי ימי ישראל" כתב ולהאוזן כי "דברי הימים א', כ"ב–כ"ט הם דוגמה מזהירה של אותה פנטזיה סטטיסטית של היהודים המתענגים מסכומים עצומים של כסף על הנייר".^[4] בעקבות הערות מעין אלה כתב החוקר ברוך הלפרן (אנ') במאמר מ-1983 כי ולהאוזן הציג את מחבר הספר דברי הימים כשקרן כושל פתולוגי.^[^{דרוש מקור]} משה ויינפלד, שנחשב לאחד המבקרים המאוזנים ביותר של ולהאוזן, טען במאמר מ-1980 כי האנטישמיות של ולהאוזן אינה מטילה דופי בניתוח שלו.^[^{דרוש מקור]} מגן ברושי, לעומת זאת, תהה כיצד ניתן לסמוך על חוקר בעל הטייה כזו של שנאה קדומה.^[5]

למרות הביקורת, השפעתו של ולהאוזן על החוקרים שבאו אחריו הייתה כבירה, והשערת התעודות כפי שעיצב אותה שימשה כבסיס מובן מאליו לחוקרי התורה במשך כמאה שנות מחקר. רק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים החלה לעלות קרנן של תאוריות חלופיות לחיבור התורה המחלקות את התורה למקורות באופנים אחרים, במיוחד שיטת המסורות, עד שלבסוף דעך כוכבה של השערת התעודות. כיום ההשערה נחשבת למיושנת ולא מקובלת בעיני חוקרים רבים, במיוחד באירופה. עם זאת, קיימות גם גרסאות מתוקנות להשערה שזוכות לתמיכה בלתי מבוטלת במחקר, הבולטת ביניהן אסכולת "השערת התעודות המחודשת" (Neo-Documentary Hypothesis) של ברוך יעקב שורץ^[6] ותלמידיו.^[7]

פרסומיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פרסומיו בתרגום לעברית

יוליוס וולהויזן, אקדמות לדברי ימי ישראל; תרגום: ישראל יברכיהו, תל אביב: (דפוס ספר), תרצ"ח. (2 כרכים: א. דברי ימי הפולחן; ב. תולדות המסורה)
יוליוס ולהאוזן, משפחות יהודה שנמנו בספר דברי הימים א, ב, ד; פתח דבר והערות: גרשון גליל; תרגמה מלטינית: ליזה אולמן, ירושלים: מרכז דינור, תשמ"ה 1985 (קונטרסים – מקורות ומחקרים).

ראו גם

ביקורת המקרא

לקריאה נוספת

דוד הופמן, ראיות מכריעות נגד ולהויזן; עם מאמר־הערכה על אישיותו ועבודתו המדעית [של הופמן] מאת רא"מ ליפשיץ; מתרגם מגרמנית (בצירוף הקדמה והערות) אליעזר בארישנסקי, ירושלים: דרום, תרפ"ח. HebrewBooks.org Sefer Detail: ראיות מכריעות נגד ולהויזן -- הופמן, דוד צבי בן משה, 1843-1921, באתר www.hebrewbooks.org
לא תאולוג (=יעקב רבינוביץ), לתורתו של ולהויזן, תל אביב: הדים, תרפ"ח.
מ"ד קאסוטו, תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה: שמונה שעורים, ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ב.
משה ויינפלד, 'משנתו של יוליוס ולהאוזן – הערכה חדשה במלאת מאה שנה להופעת חיבורו "אקדמות לדברי ימי ישראל"', שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ד (תש"ם), 62–93.
משה ויינפלד, 'לשרשי משנתו של יוליוס ולהאוזן', הגות במקרא ג (תש"ם), 126–141.
זאב ויסמן, 'המגמה האכסטריטוריאלית של ספר-כהנים וזיקתו לישראל בגולה: בעקבות יובל המאה ל"אקדמות" של ולהויזן', ציון מו, א (תשמ"א), 1–13.
פרידמן בּוֹשֶויץ, יוליוס ולהאוזן, יסודות וקני-מדה בהיסטוריוגרפיה שלו; מגרמנית: תיאודור התלגי, ירושלים, תל אביב: דביר, תשמ"ב 1982.
פיטר שלומוביץ, 'ביקורתו של קויפמן על ולהאוזן: היבט פילוסופי-היסטורי', ציון מט, א (תשמ"ד), 61–92.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוליוס ולהאוזן בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של יוליוס ולהאוזן, בקטלוג הספרייה הלאומית
ג. קרסל, יוליוס וולהויזן (שלשים שנה למותו), דבר, 23 באפריל 1948
יוליוס ולהאוזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי יוליוס ולהאוזן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יוליוס ולהויזן (1844-1918), דף שער בספרייה הלאומית
יוליוס ולהאוזן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ מצוטט בספר: Cited in Robert J. Oden Jr.,"The Bible Without Theology", Harper and Row, 1987, ISBN 0-252-06870-X
^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ו, עמ' 221–588, במיוחד 221–254
^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ו, עמ' 113–184, 201–211
^ ציטוט דבריו אצל מגן ברושי:
"I Chronik 22-29 ist ein abschreckendes Beispiel der statistischen Phantasie der Juden, die sich ergötz t an ungeheurigen Geldsummen auf dem Papier" ("Chronicles 22-29 is a warning example of that statistical fantasy of the Jews who revel in vast sums of money on paper").
^ Magen Broshi, "How to Recognize a Jew" (1993), in Bread, Wine, Walls and Scrolls, 2001, Chapter 3, 3. Greed as a Genetic Trait, p. 51
^ ברוך יעקב שורץ, התורה: חמשת חומשיה וארבע תעודותיה, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך א, תשע"א, עמ' 211–218
^ Joel S. Baden, The Composition of the Pentateuch: Renewing the Documentary Hypothesis, 2012 Jeffrey Stackert, A Prophet Like Moses: Prophecy, Law, and Israelite Religion, 2014 Lianne M. Feldman, The Story of Sacrifice: Ritual and Narrative in the Priestly Source, 2020 אריאל סרי־לוי, "הכעס האלוהי והדרכים לשיכוכו בתורה ובמקורותיה", עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, תשפ"א

[1] מצוטט בספר: Cited in Robert J. Oden Jr.,"The Bible Without Theology", Harper and Row, 1987, ISBN 0-252-06870-X

[2] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ו, עמ' 221–588, במיוחד 221–254

[3] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך א, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ו, עמ' 113–184, 201–211

[4] ציטוט דבריו אצל מגן ברושי:
"I Chronik 22-29 ist ein abschreckendes Beispiel der statistischen Phantasie der Juden, die sich ergötz t an ungeheurigen Geldsummen auf dem Papier" ("Chronicles 22-29 is a warning example of that statistical fantasy of the Jews who revel in vast sums of money on paper").

[5] Magen Broshi, "How to Recognize a Jew" (1993), in Bread, Wine, Walls and Scrolls, 2001, Chapter 3, 3. Greed as a Genetic Trait, p. 51

[6] ברוך יעקב שורץ, התורה: חמשת חומשיה וארבע תעודותיה, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך א, תשע"א, עמ' 211–218

[7] Joel S. Baden, The Composition of the Pentateuch: Renewing the Documentary Hypothesis, 2012 Jeffrey Stackert, A Prophet Like Moses: Prophecy, Law, and Israelite Religion, 2014 Lianne M. Feldman, The Story of Sacrifice: Ritual and Narrative in the Priestly Source, 2020 אריאל סרי־לוי, "הכעס האלוהי והדרכים לשיכוכו בתורה ובמקורותיה", עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, תשפ"א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

תרומות עיקריות

לידה	17 במאי 1844 המלין, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	7 בינואר 1918 (בגיל 73) גטינגן, הקיסרות הגרמנית
ענף מדעי	ביקורת המקרא
מקום קבורה	בית הקברות גטינגן
מקום לימודים	אוניברסיטת גטינגן
מוסדות	אוניברסיטת גטינגן אוניברסיטת מרבורג אוניברסיטת גרייפסוואלד אוניברסיטת האלה-ויטנברג
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
פיתח את השערת התעודות בביקורת המקרא
חתימה