רפואה משפטית

(הופנה מהדף חוקר מקרי מוות)

רפואה משפטית היא יישום מדע הרפואה ותחומים מדעיים נוספים כדי להשיב לשאלות בתחום המשפט הפלילי או האזרחי. רוב העוסקים בתחום הרפואה המשפטית הם רופאים בעלי התמחות בפתולוגיה ולעיתים נוטלים חלק בעבודה גם רופאי שיניים ומומחים מתחומים אחרים.

לבו של גבר בן 26 ובו נקב קליע, ניו יורק 1937. סיבת המוות: רצח

היסטוריה

עריכה

המסמך הכתוב הראשון המספר על שימוש במדע הרפואה ואנטומולוגיה לפתרון מעשה פשע מופיע כנראה בספר צי יואן ג'י לו (סינית 洗冤集錄, שתרגומו "אוסף מקרים של אי צדק שבא על תיקונו") אשר נכתב בסין בשנת 1248 על ידי סונג סי (宋慈, 1186-1249). באחד המקרים המתוארים בספר, מסופר על אדם שנרצח באמצעות חרמש. תעלומת הרצח נפתרה על ידי חוקר מקרי מוות אשר הורה לכולם להביא למקום הרצח את חרמשיהם. זבובים אשר נמשכו על ידי ריח הדם, נאספו לאחר זמן על חרמש בודד. לאור זאת, התוודה האוחז בחרמש בביצוע הרצח. בספר אף מובאות עצות להבחנה בין מוות בטביעה (מקרה שבו יש מים בריאות) לבין מוות בחנק (שבו קיים קרע סחוסי בצוואר).

במאה השש עשרה באירופה רופאים באוניברסיטאות ובצבא החלו לאסוף מידע על גורמי מוות. אמברואז פרה, רופא מנתח צרפתי, חקר באופן שיטתי את השפעותיו של מוות כתוצאה ממעשה אלימות על האיברים הפנימיים בגוף. שני מנתחים איטלקיים, פורטונטו פיסליס ופאולו זכייה, הם שהניחו את היסודות לתורת הפתולוגיה המודרנית כאשר חקרו את השינויים הנוצרים בגוף כתוצאה ממחלות. בסוף המאה השמונה עשרה החלו להתפרסם ספרים בנושאים אלה. ספרים אלה כללו: "מסה על רפואה משפטית ובריאות הציבור" מאת הרופא הצרפתי פודרה והספר "השיטה המלאה של רפואה משטרתית" מאת המומחה הרפואי הגרמני יוהאן פטר פרנק.

בשנת 1775 מצא הכימאי השוודי קארל וילהלם שלה שיטה לזיהוי כמויות גדולות של החומר הרעיל ארסן בגופות. בשנת 1806 המשיך במחקר זה הכימאי הגרמני ולנטין רוס ומצא שיטה לזהות את הארסן על דפנות הקיבה של גופות, והכימאי האנגלי ג'יימס מרשל פיתח תהליכים כימיים כדי לוודא הימצאות ארסן כגורם למוות בעת משפט רצח, בשנת 1836.

שתי דוגמאות מוקדמות של עבודת הרפואה המשפטית האנגלית מדגימות את השילוב שבין השימוש בתורת ההיגיון לבין ההליך בחקירות פליליות. בעיר לנקסטר באנגליה, בשנת 1784, עמד לדין ג'ון טום והורשע באשמת רציחתו של אדוארד קולשו באמצעות אקדח. כאשר נבדקה גופתו של קולשו נמצאה בפצע שבראשו חתיכת נייר עיתון מעוכה (באותם ימים השתמשו בחתיכת נייר מעוכה כדי להחזיק את אבק השרפה והכדור במקומם בתוך הקנה לפני הירייה). חתיכת הנייר התאימה בדייקנות לחתיכת נייר עיתון אחרת שנמצאה בכיסו של טום. בעיר וורוויק באנגליה, בשנת 1816, עמד לדין עובד חווה והורשע ברצח משרתת צעירה. היא הוטבעה בבריכה רדודה ועל גופתה נמצאו סימני אלימות. המשטרה מצאה עקבות וכן סימני בד קורדרוי באדמה הלחה ליד הבריכה. נמצאו גם גרעיני חיטה מפוזרים ומוץ. המגפיים של עובד החווה אשר עבד בסמוך בשדה החיטה נמצאו מתאימים לעקבות שליד הבריכה.

תחומי פעילות הרפואה המשפטית

עריכה
  • ביצוע נתיחה שלאחר המוות כדי לזהות את המת, לקבוע את גורם המוות (כך למשל, פגיעת כדור בראש, חנק, וכדומה) וכן את אופן המוות (כולל רצח, תאונה, גורם טבעי או התאבדות)
  • בדיקת פציעות ופגיעות בגוף כתוצאה ממעשי פשע או מרשלנות. אפילו מחבורות ומכות יבשות ניתן לקבל מידע. למשל, רופאים משפטיים משתמשים במכשיר שמודד את הגוונים השונים המצויים בחבורה כדי לקבל עליה מידע.[1]
  • בדיקת דגימות רקמה העשויות להיות רלוונטיות לפתרון מקרי אונס או פשעים אחרים.
  • מומחים ברפואה משפטית אף מופיעים כעדים מומחים בבתי משפט ומעידים במשפטים פליליים ואזרחיים בתחומי מומחיותם.

תחומים נוספים ברפואה משפטית

עריכה

במהלך המאה העשרים הלך והתרחב תחום הרפואה המשפטית והתפתחו בו תת-תחומים עצמאיים. תחום הפסיכיאטריה המשפטית הוא יישום של הפסיכיאטריה לחקר שאלת יכולתו של אדם לעמוד לדין מן ההיבט הנפשי וכן שאלת אחריותו של אדם לביצוע פשע. תחום הטוקסיקולוגיה המשפטית חוקר את ביטוייהם של רעלים בגוף האדם וזיהוים של רעלים אלה כגורמים למוות או לנכות. עם עליית גורמי הזיהום הסביבתיים תופס תחום הטוקסיקולוגיה המשפטית מקום חשוב בקביעת אחריותם הפלילית והאזרחית של מפעלי תעשייה שהם מזהמים סביבתיים לתחלואה ולמוות. תחום האנתרופולוגיה המשפטית הוא יישום תחום האנתרופולוגיה הפיזית כדי לתת מענה לשאלות משפטיות, במיוחד בבירור סיבות מוות ממצבם של שלדים אנושיים. תחום האנטומולוגיה המשפטית חוקר בעיקר חרקים המתקיימים על גופות בני אדם ולומד מקיומם של חרקים אלה, ביציהם וזחליהם רמזים על נסיבות המוות.

רפואה משפטית בישראל

עריכה

בארץ יש מכון אחד לרפואה משפטית ("המרכז הלאומי לרפואה משפטית" באבו כביר) שכולל שישה מומחים בלבד וכיום מנהל אותו ד"ר חן קוגל.

בחקיקת מדינת ישראל ישנם 4 חוקים עיקריים המסדירים את סוגיית הניתוחים בגופות במישרין ובעקיפין: חוק האנטומיה ופתולוגיה, חוק חקירת סיבות המוות, תקנות בריאות העם וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

חוק האנטומיה והפתולוגיה

עריכה

קובע מספר הוראות ביניהן:

  • סעיף 6(א) שקובע כי  מותר לרופא לנתח גווייה לשם קביעת סיבת המוות או כדי להשתמש בחלק ממנה לריפויו של אדם, אם נקבע בתעודה שנחתמה על ידי שלושה רופאים שהוסמכו לכך בהתאם לתקנות, כי הניתוח משמש לאחת המטרות האמורות.
  • סעיף 6(ב) (1)   לא תנותח גווייה לפני תום חמש שעות לאחר מתן הודעה על הפטירה לאחד מבני המשפחה; ימי שבת ומועדי ישראל, ולגבי בן משפחה שאינו יהודי – שבתה וימי חגיה של עדתו, לא יבואו במנין חמש השעות האמורות; (2)   על אף האמור בפסקה (1), אם היה הניתוח דרוש כדי להשתמש בחלק מהגווייה לריפויו של אדם תימסר על כך הודעה לאחד מבני המשפחה בזמן סביר לפני עשיית הניתוח.

עד שנות ה-80 לא הייתה דרושה הסכמת המשפחה בנוגע לניתוח גופה, אך ב-1981 החוק תוקן. כיום נדרשת הסכמת המשפחה והיא מדורגת- יש לפנות לבן המשפחה הקרוב ביותר: בן זוג, הורים, ילדים וכו'. כלומר, יש צורך גם בחתימת שלושה רופאים.

לפי תיקון לחוק האנטומיה והפתולוגיה (תשמ"א), אין לנתח גווייה אלא אם הסכים לכך בן זוגו של הנפטר, ובהיעדר בן זוג – ילדיו, ובהיעדר ילדים – הוריו, ובהיעדר הורים – אחיו או אחיותיו, ובנוסף לא התנגד לכך בכתב בן משפחה שבאותה דרגת קרבה של מי שהסכים כאמור, או בן משפחה שבדרגת קרבה שלאחריו (תנאים אלו לא יחולו ההוראות בעת מלחמה או בעת פיגוע המוני, או בעת תאונה או אסון שגרם למספר רב של נפגעים). בנוסף, החוק קובע כי אם היה הניתוח נחוץ כדי להשתמש בחלק מהגווייה לריפויו של אדם, תימסר על כך הודעה לאחד מבני המשפחה בזמן סביר לפני עשיית הניתוח.

בשנת 1999 כתוצאה מפרשת החייל בוזגלו הועלתה השאלה האם בניתוח גוייה כדי להשתמש בחלק ממנה לריפוי של אדם נכללות גם פרוצדורות ניתוחיות נוספות. בדיון שנערך אצל היועץ המשפטי לממשלה נקבע כי פרוצדורות רפואיות מסוימות נחוצות להצלת חיים במצבי טראומה נכללות בהגדרה של שימוש בחלק מגווייה לשם ריפוי אדם. היועץ המשפטי לא פירט מהם הפרוצדורות המותרות אלא הציב כללים להכרה בפרוצדורות הנ"ל והם- הסכמה מפורשת של המשפחה לאחר שהוסבר להם על הפרוצדורה הניתוחית הספציפית אשר מתכוונים לתרגל על גופת יקיריהם ולתקן את טופסי ההסכמה בהתאם.

בפרשת פלונית נ' בית החולים וולפסון[דרוש מקור] בית המשפט לענייני משפחה בדונו בשאלה האם ניתן לקחת מגופת נפטר דגימת דם לצורך קביעת אבהות קבע כי החוק אינו מאפשר ביצוע פעולה זו ויש לחפש דרכים חלופיות.

הוצאת איבר/רקמה מגופו של נפטר ללא קבלת הסכמה מפורשת של קרובי הנפטר עשויה להוביל לאחריות פלילית ואזרחית כנגד הרופא המבצע את ההוראה. האחריות האזרחית מושתתת על דיני הנזיקין. האחריות הפלילית מושתת על פי סעיף 7 לחוק האנטומיה ופתולוגיה כאשר המנתח שלא ע"פ החוק צפוי לעונש מאסר עד שלש שנים ו/או קנס.

חוק חקירת סיבות המוות

עריכה

מת אדם ויש יסוד סביר להניח שסיבת מותו אינה טבעית, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש, או במוסד סגור לילדים מפגרים, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאה הגווייה לחקור בסיבת המוות.(אדם מעוניין – בן זוג, הורה, הורי הורים, צאצאים, אחים, אחיות)

תקנות בריאות העם

עריכה

בכל אחת מהנסיבות המפורטות להלן יודיע על כך מנהל המחלקה שבה נפטר או מנהל בית החולים למנהל:
1. פטירה פתאומית.
2. פטירה תוך כדי עשיית ניתוח או תוך שבוע ממועד עשייתו.
3. פטירה לאחר ניתוח מבלי שהנפטר התאושש ממנו לפני פטירתו.
4. פטירת יולדת תוך לידה או תוך אשפוזה כיולדת.
הודעה על חשד לאלימות-מתעורר אצל האחראי על קבלת חולים חשש סביר, שאדם פצוע, חסר הכרה, או מת, שהגיע לבית החולים, היה מעורב במעשה אלימות, יודיע על כך מיד לתחנת המשטרה הקרובה.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

עריכה

כל אדם זכאי להגנה על גופו ועל כבודו בהתאם לסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פסקי דין רבים אשר דנו בנושא זה, וקבעו מפורשות שלאדם ישנה זכות למות ולנוח בכבוד, הפסיקה מעגנת את זכות האדם למות בכבוד ולנוח בכבוד כזהה לזכות לחיות בכבוד. כבוד האדם המוזכר בחוק היסוד היינו כבודו של האדם הן בחייו והן במותו. כך נקבע בבג"ץ סנש:  "יתר על כן כבוד האדם יעמוד לו לאדם לא אך בחייו אלא גם לאחר מותו. זו קביעתו המפורשת של סעיף 5 לחוק לשון הרע, וההלכה הוסיפה וקבעה מפורשות ובלא כל ניד וספק כי כבוד האדם שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו פורש עצמו גם על כבוד המת".

זכות האדם למות ולהיקבר בכבוד הנה זכות שאין פוגעים בה אלא בתנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד כלומר פגיעה רק על ידי חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ליר בק, מכה לא-אפורה, באתר מדע גדול, בקטנה, ‏06 במאי 2020