חרם (מתנות כהונה)
חרמים הם קרקעות או מיטלטלין[1] שהוקדשו בלשון חרם, והם ניתנים לכהנים או לבדק הבית. חרם הוא אחד מעשרים וארבעה מתנות כהונה, והוא נוהג גם בחוץ לארץ[2].
דיני חרם נחשבים בעיני חז"ל לאחת משמונה 'מקצועי תורה' שהם 'גופי הלכות'[דרושה הבהרה][3].
מקור
עריכהמקור דין החרם הוא בספר ויקרא, שם נאמר כי דברי החרם שייכים לה':
אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוָה מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ: מֵאָדָם, וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ - לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל, כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה.
דין חרם מוזכר בקצרה גם בחומש במדבר, אך שם נאמר כי החרם יהיה שייך לאהרון הכהן: ”כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה” (ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ד).
בעקבות סתירת הפסוקים, ביארו חז"ל כי ישנם שני סוגי חרמות:
- חרמי גבוה: כאשר מחרים האדם לה' אלו 'חרמי גבוה', הניתנים לבדק הבית,
- חרמי בדק הבית: כאשר האדם מחרים עבור הכהן אלו 'חרמי כהנים', הניתנים לכהנים[4].
החרמות מפורסמות
עריכההחרמה בעקבות מלחמה
עריכהההחרמה הראשונה שמופיעה בתורה נעשתה כחרם ציבורי לשמיים[5], בעקבות תקיפת הכנעני מלך ערד את ישראל. בספר במדבר, פרק כ"א, פסוק ב' נכתב: "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".
גם בכיבוש יריחו, גזר יהושע שכל שלל העיר יוחרם לשמיים: ”וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'” (ספר יהושע, פרק ו', פסוק י"ח). שם גם לומדים את חומרתו של החרם, שבעקבות מעילת עכן בחרם הפסידו כל ישראל את הקרב בכיבוש העי.
החרמת גבעת פנחס
עריכהכמה מפרשני התורה מסבירים את המתואר בפסוק ”וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם” (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג), שבני שבט אפרים רצו לזכות שאלעזר הכהן ייקבר בשטח נחלתם, ולכן החרימו את גבעת פינחס שבנחלתם בזמן משמרתו של פינחס הכהן, בנו של אלעזר, וכך אכן קברו של אלעזר הכהן נמצא בהר אפרים[6].
משמעות מילולית
עריכהיש שכתבו שלשון חרם היא במובן של איבוד והשחתה, היינו שאצל המחרים יחשב כאילו הדבר אינו קיים, ולכן שלא יהנה ממנו[7], וכך ניתן לראות בתרגומים ובפרשנים שונים שחרם הוא לשון הריגה וכילוי[8].
יש שהסבירו שחרם הוא לשון קללה שהאדם מקלל את ממונו, והקללה אינה תופסת מכיוון שממונו מבורך בברכת שמים, אך מכיוון שבקללתו התכוון גם להוצאת הממון מרשותו, הממון יוצא מרשותו ועובר לידי ה' (בדק הבית) או שליחיו (הכהנים)[9].
ניתן להבין 'חרם' גם במשמעות של לשון הקדש[10], או באופן כללי של העברת חפץ ממציאות אחת למציאות אחרת[11].
טעמי המצווה
עריכההספרי[12] מסביר כי הכהנים מקבלים את החרמים הודות ליוכבד - שזכתה שתצא ממנה הכהונה - על ידי שהצילה את ילדי ישראל מגזירת פרעה, וכך הוא למד את הפסוק בדברי הימים: ”וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם” (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ח'), כאשר על המילים "בן חרם" הוא מסביר זו יוכבד שעל זרעה הכהנים נאמר "כל חרם בישראל לך יהיה" (ספר במדבר, פרק י"ח).[דרוש מקור][מפני ש...]
הרמב"ם בספרו משנה תורה מתאר הפעלת חרם על ידי אדם מישראל כמצווה שראוי לעשותו כדי לכוף את יצרו כנגד מדת הכיליות, ואף מחשיב הקדשת חרם כמכבד את הקדוש ברוך הוא[13].
טעם נוסף מובא בספר רעיא מהימנא, ושם מתוארת מצוות הקדשת חרם ונתינתו אל הכהן כתיקון למידת הכעס[14].
פרטי הדינים
עריכהסתם חרם
עריכהבתלמוד, נחלקו האמוראים ב'סתם חרם' - חרם שהוחרם מבלי לפרש את ייעודו: רבי יהודה בן בתירא סובר כי הוא ניתן לבדק הבית[15], וכדבריו פסקו להלכה רב ורב יהודה. לדעת חכמים סתם חרם ניתן לכהנים, וכך סבר עולא, ועל פי חלק מהראשונים כך היא גם דעת רב הונא.
להלכה, פסק הרמב"ם שסתם חרמים ניתנים לכהנים.[16]
חרמי כהנים
עריכהחרמי הכהנים ניתנים לכהני המשמר שבזמן ההחרמה.[17] חרמי כהנים הם קדושים לעולם, ולא ניתן לפדות אותם, אך הכהנים רשאים להשתמש בהם אף לצורכי חולין.[18]
חרם בזמן הזה
עריכהמתנת חרם היא אחת מעשר מתנות הכהונה שניתנות לכהנים ב"גבולין", ויש מן הפוסקים שסוברים שהחרם בחוצה לארץ (הן מסוג של מטלטלין והן מסוג של קרקע) - ניתן לכהנים שבאותו העיר[19]. ואילו לדעת המהרש"ל, המחרים חייב לפרט בפיו שברצונו שיותן מוחרמתו אל הכהנים. ובאשר לייחוסו של הכהן די בנתינת המתן לכהן מוחזק בלבד[20].
בארץ ישראל לפי חלק הפוסקים, חרם מסוג קרקע אינה ניתנת אל הכהנים כלל[21], כי עכשיו אין נוהגים בפרטי דיני שנת היובל[22].
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ח, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה כ"א
- ^ תוספתא מסכת חלה ב ח, תלמוד בבלי מסכת חולין
- ^ תוספתא, מסכת חגיגה, פרק א', הלכה ט'
- ^ תוספתא ערכין ד
- ^ על אף האפשרות להסביר חרם במובן של השמדה, מלשון הפסוק שמדבר על נדר מובן שזה חרמי גבוה; גור אריה
- ^ מלבי"ם על יהושע כד לג, על פי התלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ב, עמוד א'
- ^ ספר השרשים לרד"ק, שורש חרם
- ^ "אתנה לחרם יעקב" 'אמסר לקטלא יעקב' - ישעיה מג כח | "איש את אחיהו יצודו חרם" 'גבר ית אחוהי מסרין לגמירא'-מיכה ז ב | "והחרים ה' את לשון יד מצרים.." 'ויבש יי ית לישן ימא דמצרים..' - ישעיה יא:טו | וכן אף בפרשני התורה יחרם: יהרג.-רשב"ם שמות כב:יט, "והחרמתי את עריהם" המטלטלין יהיו הקדש לשמים - רשב"ם במדבר כא ב
- ^ ספר החינוך, מצווה שנז, משורשי המצווה
- ^ רש"י, ספר יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק כ"ט
- ^ רמב"ם לעם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הערה ב
- ^ ספרי על במדבר י כט. דרוש מקור, הכתוב כאן לא מפורט שם.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ערכים וחרמין, פרק ח', הלכה י"ב
- ^ רע"מ לספר הזהר חלק ג דף קעט עמוד א
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ח', משנה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה א'
- ^ בשם רב ששת "אשי ה' ונחלתו יאכלון" מה אישים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר - תלמוד ירושלמי חלה כז:
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה ד'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ערכים וחרמין, פרק ח', הלכה י"א | כפי מאמר עולא במסכת ערכין דף כט (הובא בתוספות מסכת ע"ז דף יג.)
- ^ מהרש"ל למסכת בבא קמא סוף סעיף קטן לה
- ^ מהרש"ל ב"ק סוף ס"ק לה
- ^ משנ"ת שמיטה ויובל י, יא