יאיר נוה
יאיר נָוֶה (נולד ב-5 בספטמבר 1957) הוא אלוף במילואים בצה"ל שבתפקידו האחרון כיהן כסגן הרמטכ"ל. בעבר כיהן בין היתר כמפקד פלחה"ן גולני, כמפקד חטיבת גולני, כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, כמפקד אוגדת עזה, כמפקד פיקוד העורף וכמפקד פיקוד המרכז.
 | |
| יאיר נוה, 2010 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1957 (בן 67) גדרה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1975–2007, 2010 – 2015 |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
מבצע ליטני מבצע שלום הגלילהאינתיפאדה הראשונה  המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנוה נולד, גדל והתחנך בבני ברק בשם יאיר מנהיים. בנעוריו למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים (במחזור אשר כלל שני קצינים נוספים בדרגת אלוף: אלעזר שטרן וישי בר[1]; וכן הרב הצבאי הראשי לשעבר, תת-אלוף רפי פרץ) והיה פעיל בתנועות הנוער עזרא[2] ובני עקיבא[3].
שירותו הצבאי
עריכהבשנת 1975 התגייס לצה"ל, בחר לשרת בחטיבת גולני ושובץ בגדוד 12. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. נוה שימש כמפקד כיתה במחלקת המרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 12. עם סיום קורס קציני חי"ר חזר למסייעת ומילא תפקידי מפקד מחלקה, סגן מפקד ומפקד פלוגה. במבצע ליטני הוא היה מפקד הפלוגה המסייעת שהשתתפה בקרבות על תל עכוש ודהור. בתפקידיו הבאים כיהן כמפקד פלחה"ן גולני וכסגן מפקד גדוד 13. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה היה בחופשה לרגל נישואיו, אך לאור פציעתם של שלושה מפקדי פלוגות בגדוד 51, מונה למפקד פלוגה בגדוד ובהמשך למפקד פלוגה בגדוד 12. בשוך הקרבות יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה לסגן מפקד בסיס האימונים החטיבתי של גולני. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 13 והוביל אותו במבצעים מורכבים בלחימה בדרום לבנון[4], ובהם בין היתר קרב כנגד 25 מחבלים, במהלכו הרג הגדוד 18 מחבלים ולקח בשבי שבעה[5]. בתפקידיו הבאים שירת כמפקד גדוד בבית הספר לקצינים של צה"ל.
בשנת 1987 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה לראש מחלקת תורת חי"ר וצנחנים במפח"ש ובמקביל למפקד חטיבת הנגב. בשנת 1989 מונה למפקד עוצבת חירם (חטיבה מרחבית 769) בעוצבת הגליל. בשנים 1991 עד 1993 כיהן כמפקד חטיבת גולני. בהמשך, מונה לראש מחלקת בטיחות במפקדת זרוע היבשה (1994 - 1996), ולקצין חי"ר וצנחנים ראשי (1996–1999)[6].
בשנת 1999 מונה למפקד אוגדת עזה[7] ובהיותו בתפקיד זה פרצה האינתיפאדה השנייה[8]. לאחר שלראשונה נורתה פצצת מרגמה על שדרות, ב-16 באפריל 2001, נכנס צוות קרב גדודי תחת פיקודו למרחב בית חאנון ופעל לחשוף את השטח שממנו נורו פצצות המרגמה, במבצע שנקרא "צבעי פסטל". במפגש עם עיתונאים אמר נווה שצה"ל יישאר במרחב בית חאנון ככל שידרש על מנת להסיר את איום המרגמות משדרות[9]. בעקבות הדברים הגיע לחץ מצד ארצות הברית וצה"ל הסיג את כוחותיו מרצועת עזה. ההתבטאות ותוצאותיה הביאו לעימות בין נווה לבין הרמטכ"ל, שאול מופז[10].
בשנים 2001 - 2003 כיהן נווה כראש מטה הזרוע לבניין הכוח ביבשה.
בשנת 2003 קודם לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד העורף[11], תפקיד שמילא עד למינויו למפקד פיקוד המרכז בינואר 2005. בכך היה מפקד הפיקוד הראשון החובש כיפה. מתוקף תפקידו השתתף בפינוי נפגעי מתקפת הטרור בסיני[12]. בהיותו מפקד פיקוד המרכז התבטא בריאיון לרוני דניאל כי "ההרתעה של הטרור צריכה להיעשות דרך ה־M16 ולא דרך ה־F16", ושלתפיסתו צריך להתייחס אל הלוחמה ביהודה ושומרון ועזה כאל מלחמה מוגבלת ולא כאל בט"ש מוגבר. בשנת 2005 לאחר מספר עימותים של חיילי צה"ל בפיקוד המרכז עם תושבי ההתנחלויות ביהודה ושומרון, ובמיוחד אלו שבגזרת החטיבה המרחבית שומרון, האשים מפקד גדוד 202, סא"ל גיא חזות, במהלך כנס בנושא תוכנית ההתנתקות בו נכח גם הרמטכ"ל יעלון[13], את נוה כי אינו מגבה את חייליו אל מול המתיישבים[14]. בשנתיים שבהן כיהן כמפקד פיקוד המרכז ירדו משמעותית מספר הפיגועים והנפגעים מהם באזור שתחת פיקודו.
בשנת 2007 סיים את תפקידו והשתחרר מצה"ל. באותה שנה מונה לסגן נשיא בחברת "אזורים", ובשנת 2008 מונה למנכ"ל חברת "סיטיפס", זכיינית הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים.
ההתנתקות, פרשת עמונה וצווי ההרחקה
עריכהבתקופת כהונתו אירעו תוכנית ההתנתקות (חלקה המצומצם בצפון השומרון), והרס הבתים בעמונה. בעקבות מעורבותו בביצוע תוכנית ההתנתקות ומאוחר יותר בהריסת הבתים בעמונה, הפך נוה לדמות לא אהודה בקרב חלקים מהציבור הדתי-לאומי. הכעס כלפיו בקרב חלקים מהציונות הדתית, שבא לידי ביטוי בקריאות נאצה כלפיו ובהפגנות מול ביתו בגבעת שמואל, בה התגורר[15], ואף בהפגנות שקטות בבית הכנסת שלו, גבר דווקא משום שהוא חובש כיפה סרוגה ואיש ימין[דרוש מקור], דבר שהגביר את התחושה שהוא "בגד" בציבור שלו וחצה את הקווים במקום לגלות רגישות לכאבם וניסיון לסייע להם.
מבקריו מחו גם על חתימתו על עשרות צווי הרחקה לתושבים מיהודה ושומרון. גוף המתקרא בשם "בית הדין לענייני עם ומדינה" בראשותו של הרב ישראל אריאל קבע כי חל עליו דין מוסר[16], דבר שעורר סערה ציבורית. השב"כ הצמיד לו מאבטחים באותה תקופה[17], דבר שהיווה אצלו נקודת שבר גדולה כפי שהעיד, שכן לפי דבריו - בשכם, כחייל ומפקד הוא הסתובב ללא מאבטח, אבל לבית הכנסת היה צריך להגיע עם מאבטח.
בריאיון לעיתון "הצופה" בנובמבר 2008, אמר כי פרש מתפקידו בעיקר בשל התנהגות של מנהיגים רוחניים בציבור הדתי הלאומי שלא גיבו אותו ולא גינו את הקיצוניים שירדו לחייו ולחיי משפחתו, והגדיר את עצמו כ"נכה של הציונות הדתית". על מעשיו בתקופת ההתנתקות אמר כי לאחר שהביע את התנגדותו לתוכנית בכל דרג ופורום אפשרי והפור נפל, הוא בחר באופציה הפחות גרועה, והיא לקיים את החלטות הממשלה בעניין. האופציה האחרת הייתה לדעתו פירוק צה"ל וחורבן המדינה.
את מעשי הציבור הדתי-לאומי כינה "סגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה", שבה בשם הדבקות בערך של ארץ ישראל פוגעים בערכים חשובים אחרים כמו עם ישראל ותורת ישראל. נוה חשף כי בתוכנית ההתנתקות לא כפה על חיילים שהפינוי נגד את תפיסתם לעסוק בכך, ו"שלח לתפקידים אחרים פלוגות שלמות". בנוסף לכך ציין שהיה אחראי ליצור מראש מגורים חלופיים ביד חנה ובשבי שומרון לאנשי צפון השומרון שהתפנו, למורת רוחם של אנשי הדרג המדיני, שלא רצו שיעסוק בזאת[18].
ב-2010 עם מינויו לסגן הרמטכ"ל פנה אליו הרב זלמן מלמד במכתב ברכה, בו הוא שיבח את פעילותו נגד הטרור ביהודה ושומרון, וציין כי את "פקודת הגירוש" ביצע נוה "באופן היותר מתחשב"[19].
מבצע שני מגדלים ותחקיר "הארץ"
עריכהביוני 2007 נערך מבצע שני מגדלים, בו נהרג בכיר הג'יהאד האסלאמי זיאד מלאישה יחד עם פעיל נוסף בארגון. בהודעה שפרסם דובר צה"ל לאחר המבצע נאמר כי המחבלים היו חמושים ופתחו באש לעבר כוח צה"ל, אך בנובמבר 2008 פרסם עיתון הארץ תחקיר מאת אורי בלאו[20] בו נטען כי נוה, כמפקד פיקוד המרכז, אישר כבר קודם לכן לחסל את מלאישה גם אם תהיה אפשרות לעצרו - זאת, לכאורה, בניגוד להנחיות בג"ץ בנושא הסיכולים הממוקדים. נוה התראיין לכתבה ואמר: "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ [...] אני רוצה שיפגעו במבוקש ישר, בלי להתמזמז." הוא דחה את הטענות וטען כי האישור לירי ניתן מכיוון שהמחבלים היו חמושים ובמטרה למנוע סיכון לכוח צה"ל. בעקבות פרסום התחקיר פרסם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, חוות דעת שדחתה את מסקנותיו, ולפיה "אין כל יסוד לטענה לפיה צה"ל התעלם מהוראות בג"ץ בנוגע לפעולות סיכול ממוקד"[21].
חזרתו לצה"ל
עריכהב-4 באוקטובר 2010, לאחר 3 שנים מחוץ לצה"ל, החליט שר הביטחון אהוד ברק למנות את נוה לסגן הרמטכ"ל במקום בני גנץ. נוה החל לכהן בתפקיד זה ב-25 בנובמבר 2010.
בתחילת פברואר 2011, לאחר שמינויו המיועד של המועמד לתפקיד הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, בוטל, החליטו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק למנות את נוה לרמטכ"ל זמני, לתקופה בת חודשיים[22] אך בסופו של דבר הוחלט למנות את בני גנץ לרמטכ"ל ולוותר על מינוי רמטכ"ל זמני. נוה המשיך לשרת כסגן הרמטכ"ל, ובינואר 2013 סיים את תפקידו[23]. לאחר סיום התפקיד נשאר בצה"ל כשהוא משמש כפרויקטור ובמקביל חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי[24].
במאי 2013 הודיע שר הביטחון, משה יעלון, על כוונתו למנות את נוה ליו"ר התעשייה הצבאית[25], אך המינוי נדחה על ידי הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות שקבעה כי נוה נתון לניגוד עניינים, עקב כוונתו להציג מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל[26].
לאחר שלא נבחר לתפקיד הרמטכ"ל, נוה הודיע כי יפרוש בסוף שנת 2014.
לאחר שחרורו
עריכהנוה הציע יוזמה מדינית, על בסיס תוכנית מסגרת בת שני שלבים, שלב ראשון של בניית אמון בין ישראל לפלסטינים שיכלול התחייבות ישראלית לאי בנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון ובירושלים רבתי ושלב שני לאחר כ-30 שנה שבו יתחיל הדיון על הסדר הקבע על בסיס העיקרון של קונפדרציה עם ירדן או עם ישראל[27].
ב-2015 שימש נוה יו"ר דירקטוריון יוויז'ן אייר[28]. באותה שנה החל עובד כיועץ בחטיבת "יבשה ותקשוב" של חברת אלביט מערכות. בשנת 2018 מונה לעמוד בראש הפרויקט של מעבר תעש מערכות מרמת השרון לרמת בקע בנגב עבור אלביט מערכות, שרכשה את הראשונה[29].
השכלה וחיים פרטיים
עריכהנוה בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה והמזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, בעל תואר שני נוסף במנהל עסקים בתוכנית המנהלים של אוניברסיטת תל אביב. נוה סיים בהצטיינות את לימודיו במכללה לביטחון לאומי והוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.
נוה נשוי ואב לארבעה ילדים. מתגורר בזכרון יעקב. הוא בן דודו מדרגה שנייה של השר וחבר הכנסת לשעבר דני נוה, ודודו של השחקן והבדרן נדב נוה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קורות חייו של יאיר נוה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- קורות חייו באתר חטיבת גולני
- אביחי בקר, הנזק של דרוקמן, האתגר של נווה, הארץ, 15.08.1999, כפי שהועלה באתר פרש
- עמוס הראל, אז מה אם הוא חובש כיפה, באתר הארץ, 12 בינואר 2007
- רועי שרון, אלוף בלסכל פיגועים ולהרגיז מתנחלים, באתר nrg, 1 ביוני 2007
- ירעם נתניהו, שליפות עם יאיר נווה, באתר nrg, 19 במאי 2009
- עמוס הראל, סגן הרמטכ"ל הבא של צה"ל: האלוף יאיר נוה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2010
- יאיר נוה, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני
- עידן סונסינו, סגן הרמטכ"ל: חיזבאללה מחזיק פי 10 רקטות יותר ממה שהחזיק בלבנון השנייה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 22 במאי 2012
- האלוף גדי אייזנקוט נכנס לתפקיד סגן הרמטכ“ל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 14 בינואר 2013
- יהונתן שר, זרוע היבשה נפרדת מסגן הרמטכ"ל, אתר זרוע היבשה, 15 בינואר 2013
- יונתן אוריך, האלוף נווה: מי שרוצה צבא מרתיע, חייב להשקיע בו משאבים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 18 במרץ 2013
- מוריה זלצר-וולשטיין, האלוף יאיר נווה: הציבור לא בשל לרמטכ"ל דתי, באתר ynet, 17 באפריל 2011
- דורון בר-גיל, מושיק לין, בגובה העיניים עם יאיר נוה, באתר nrg, 27 בפברואר 2009
- שמואל מיטלמן, בג"ץ נזף בנווה אך קבע: אין מניעה למנותו לרמטכ"ל, באתר nrg, 3 בפברואר 2011
- עמיר רפפורט, יאיר נוה בריאיון ראשון על "צוק איתן" וההתנהלות המקצועית בצה"ל, "ישראל דיפנס", 8 בינואר 2015
- מתי טוכפלד, "ליישב מחדש את חומש ושא־נור", באתר ישראל היום, 15 ביוני 2017
מכּתביו
עריכה- ציד בצידון, במחנה, 21 במאי 2010, עמוד 48, כפי שהועלה באתר פרש.
- הרתעה נגד שחקנים לא-מדינתיים – מחשבות בעקבות 'צוק איתן', אתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, "מבט על", גיליון 663, 11 בפברואר 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ אביחי בקר, אני לא דתי מחמד, באתר הארץ, 5 ביוני 2002
- ^ רבקי גולדפינגר, חזקו חברים, בשבע, 29 בינואר 2015
- ^ מוריה זלצר-וולשטיין, האלוף יאיר נווה: הציבור לא בשל לרמטכ"ל דתי, באתר ynet, 17 באפריל 2011
- ^ אביחי בקר, "הנזק של דרוקמן, האתגר של נווה", הארץ, 15.08.1999.
- ^ יאיר נוה, "ציד בצידון", במחנה, 21.05.2010, עמוד 48.
- ^ אביחי בקר, הנזק של דרוקמן, האתגר של נווה, הארץ, 15.08.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אביחי בקר, הרשימה השחורה של רס"ן קפלן, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 32
- ^ פליקס פריש, מפקד כוחות צה"ל בעזה: "נישאר ברצועה כמה זמן שיידרש", באתר ynet, 17 באפריל 2001
- ^ אהד לסלוי, מבצע חומת מגן מהכלה להכרעה, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2022, עמוד 60-61
- ^ יאיר נווה ימונה לאלוף פיקוד העורף, באתר הארץ, 1 ביוני 2003.
- ^ פרק 11 "מתקפת הטרור בסיני" מתוך הספר בעריכת ד"ר עפר מזר, "מאחורי הקלעים: סיפורה האחר של הדיפלומטיה הישראלית", פרדס הוצאה לאור, חיפה, מסת"ב 978-1-61838-199-6, 2016, עמ' 174
- ^ המג"ד לאלוף: "הפקרת אותנו מול המתנחלים", באתר ynet, 29 במרץ 2005.
- ^ אמיר בוחבוט, המ"פ זכה לעידוד מקפלינסקי, באתר nrg, 29 במרץ 2005.
- ^ מאות מפגינים בהפגנה נגד צווי הרחקה, באתר ערוץ 7, 22 באוקטובר 2006,
- ^ רועי שרון, מעריב, דין מוסר על האלוף נוה, באתר nrg, 18 בינואר 2007,
- ^ רועי שרון, מעריב, מלווים את האלוף לתפילה, באתר nrg, 22 במרץ 2007,
- ^ הצופה, 7 בנובמבר 2008, עמ' 32-26
- ^ קובי נחשוני, הרב מלמד בעד יאיר נווה: "גירש בניגוד לרצונו", באתר ynet, 14 באוקטובר 2010.
- ^ אורי בלאו, מסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2008,
- ^ עדנה אדטו, אין בסיס לטענות שהעלה עיתון "הארץ", ישראל היום, 13 באפריל 2010 (הקישור אינו פעיל, 22 בפברואר 2021)
- ^ עמוס הראל, נתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011,
- ^ קובי פינקלר, האלוף אייזנקוט מונה לסגן הרמטכ"ל, באתר ערוץ 7, 14 בינואר 2013.
- ^ לילך שובל, האלוף נוה מקבל משכורת ופנסיה - ללא תפקיד מוגדר, באתר ישראל היום, 24 במרץ 2014
- ^ גילי כהן, נוה מונה ליו"ר תע"ש, מסתמנת שנה נוספת לגנץ בקריה, באתר הארץ, 6 במאי 2013
- ^ גולן חזני, מכה לשר יעלון: נפסל מינויו של יאיר נווה ליו"ר תעש, באתר כלכליסט, 22 במאי 2013.
- ^ אולי נכון לחשב מסלול מחדש, עמוד הפייסבוק של יאיר נוה
- ^ שי אספריל, מתחת לרדאר, באתר כלכליסט, 19 ביוני 2015
- ^ יובל אזולאי, עסקת אלביט תעש צפויה לצאת לדרך בשבוע הבא, ורפאל תהיה הנפגעת העיקרית, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2018
| יאיר נווה - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|