יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)
רבי יוסף דוב (יוסף דובער הלוי[1], או יושֶׁה בֶּר) הלוי סולובייצ'יק (1820 – 1892, ה'תק"ף - ד' באייר ה'תרנ"ב) מכונה הבית הלוי, היה משנה ראש ישיבה בישיבת וולוז'ין, אחר כך היה רבה של העיר סלוצק ואחריה רבה של העיר בריסק בליטא בין השנים 1879–1892. נחשב לראשון לשושלת בריסק - שושלת שרבנים רבים ומפורסמים נמנו עליה. בנו היה רבי חיים סולובייצ'יק, שכאביו אף הוא כיהן כמשנה ראש ישיבת וואלוז'ין וכרב ואב"ד בריסק, ונכדו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רבה האחרון של העיר, ובפרוץ השואה עלה לירושלים. רבי יוסף דב חיבר ספרי שו"ת וספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי".
 | |
| הבית הלוי | |
| לידה |
1820 ה'תק"ף ניאסוויז', בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
1892 (בגיל 72 בערך) ד' באייר ה'תרנ"ב ברסט, האימפריה הרוסית |
| מקום פעילות | וולוז'ין, סלוצק, בריסק, ליטא |
| תקופת הפעילות |
? – 1 במאי 1892 |
| תחומי עיסוק | חינוך |
| תפקידים נוספים | רב העיר בריסק |
| תלמידיו |
חיים הלוי סולובייצ'יק, ברוך הלוי אפשטיין |
| חיבוריו | בית הלוי |
| שם השושלת |
סולובייצ'יק |
| אב |
יצחק זאב סולובייצ'יק |
| צאצאים | |
  | |
תולדותיו
עריכהנולד בניסוויז בשנת תק"פ. אביו היה רבי יצחק זאב, תלמיד חכם ועסקן ציבורי, בנם של רלקה, בתו של רבי חיים מוולוז'ין ורבי יוסף, אב"ד קובנה. אמו הייתה רבקה בת רבי משה כהנא שפירא רבה של ניסוויז, חסידו של רבי מרדכי מלעכוויטש ואביו החורג של רבי יצחק זאב.
בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי של ניסוויזש. בגיל 10 נסע לוולוז'ין, שם למד אצל מלמד פרטי, עד הגיעו לגיל 13. עם הכנסו למצוות נתקבל כתלמיד בישיבת וולוז'ין, שם למד עד שהתמנה כממלא מקומו של רבי גרשון תנחום ממינסק בישיבתו ב"בלומקה'ס קלויז" במינסק[2].
אשתו הראשונה הייתה בתו של חסיד חב"ד עשיר מבוברויסק[3] הוא התגרש ממנה לאחר כשנה, כשכבר הייתה להם בת אחת. לאחר תקופה נישא בשנית לצירל, בתו של ר' יצחק עפרון מוולוז'ין, חסיד לעכוויטש.
בשנת ה'תרי"ד (1853) הוכתר למשנה לראש ישיבת וולוז'ין - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנודע בכינויו "הנצי"ב".
בשנת תרכ"ג 1863 פרסם את ספרו הראשון - שאלות ותשובות "בית הלוי", וילנא תרכ"ג. חלק שני - ורשה תרל"ד, וחלק שלישי וארשא תרנ"א. כן הדפיס ספר "בית הלוי" על "דרוש ומילי דאגדתא", לפי סדר הפרשיות. ספר נוסף בשם "יד הלוי"[4], הדפיס בעילום שם[5] ובעותקים מעטים.
בתחילת שנת תרכ"ה 1864, לאחר שעזב את משרתו בישיבת וולוז'ין, נתמנה לרבה של העיר סלוצק שבליטא, תחת רבה הקודם שנפטר - רבי יוסף פיימר[6]. בסלוצק התקבצו סביבו חבורה של בחורים, שחפצו ללמוד תורה מפיו. בשנת תרל"ב בהיותו בסלוצק, נפטרה אשתו צירל, שהייתה אמם של רוב ילדיו, בהם רבי חיים מבריסק.
נישא בשלישית לאסתר ביילא רובינליכט בת רבי מרדכי יהודה (מאָדזע)[7] טמקין מוורשה, שהייתה אלמנה ואמא לשמונה ילדים. אביה היה בנו של הנגיד רבי דוד טמקין[8] מוורשה וגיסו של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. אמה ליבא (ליפקא) מוורשה, הייתה בתו של רבי אריה, מחשובי הקהל בהורודנא ובנו של רבי אלכסנדר זיסקינד בעל יסוד ושורש העבודה.[9][10]
בפסח שנת תרל"ה 1875, החליט להסתלק מרבנות סלוצק, עקב מחלוקת עם פרנסי העיר, שהנהגתו התקיפה בעניינים ציבוריים לא נשאה חן בעיניהם. הוא עקר לוורשה שבפולין, והתגורר שם כארבע שנים. בוורשה נוצרו קשרים בינו לבין האדמו"ר החסידי מגור - רבי יהודה אריה לייב אלתר, הנודע בספרו "שפת אמת". זאת למרות היותו של ר' יוסף דב מתנגד.
בשנת תרל"ט 1879, הוכתר לרבה של העיר בריסק, תחת רבה הקודם - רבי יהושע לייב דיסקין, שנאלץ לברוח לארץ ישראל. בבריסק הוא שימש ברבנות עד יום מותו.
בשנת תרמ"ח 1888 חלה רבי יוסף דב בכיב קיבה וסבל כאבים עזים במשך כמה שנים. בשנת תרנ"א 1891 הורע מצבו והוא נותח.
סגירת ישיבת וולוז'ין על ידי ממשלת רוסיה השפיעה עליו לרעה, וביום ד' באייר תרנ"ב 1892 נפטר. ההלויה התקיימה בו ביום, ובמהלכה הוכתר בנו רבי חיים לרבה של בריסק. הספידוהו ברחבי העולם היהודי[11].
משנה ראש ישיבת וולוז'ין (תרי"ד - תרכ"ד)
עריכהשיעוריו בישיבה ושיטת לימודו הייתה בחריפות ובפלפול. שיטתו זו שונה משיטת לימודו של ראש הישיבה רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) שהיה פחות מפלפל בשיעורו, יותר מעמיק בפשט, ומוסר את שיעורו בבקיאות יתירה. שיטתו זו הייתה חביבה על התלמידים המוכשרים בישיבת וולוז'ין בשל חריפותה וחידודה, אם כי לא זו הייתה שיטת הלימוד הנהוגה בישיבה מקדמת דנא מאז הקמתה על ידי ר' חיים מוולוז'ין, השיטה הנהוגה בישיבה עד אז הייתה כשיטת לימודו של הנצי"ב - פחות חריפה ומפולפלת, ויותר משקיעה בפשט הסוגיא בבקיאות ובעמקות.
רבי יצחק מאיר, האדמו"ר מגור, שלח אחדים מתלמידיו ללמוד תורה מפי ר' יוסף דב.
ימיו בראשות הישיבה לא ארכו, ועקב חילוקי דעות בינו לבין הנצי"ב הוא התפטר ממשרתו. לאחר התפטרותו שלח אליו הנצי"ב מספר פעמים בקשה שיחזור אל משרתו כמשנה לראש ישיבת וולוז'ין.[דרוש מקור]
רב העיר סלוצק (תרכ"ה - תרל"ה)
עריכהרבי יצחק אלחנן ספקטור שהיה מגדולי הדור ורבה של קובנא הוא שהמליץ על ר' יוסף דב לשמש כרב לפרנסי העיר.
ר' יושה בער התנה את מינויו לרב העיר בהסכמתו של ר' מנחם מנדל עפשטיין (רבי מנדלי) שהיה מגדולי הדור ותלמיד מובהק של ר' חיים מוולוז'ין, אשר שימש רב בהאלוסק. אחר כך הוא עבר להתגורר בסלוצק שם הרביץ תורה לשנים עשר אברכים שהחזיקו על חשבונם הגבירים ר' יונה ובנו ר' שכנא איסרלין ואחריהם יוצאי חלציהם, וכן ביקש את הסכמת בנו של רבי יוסף -רבי מאיר פיימר.
ר' יוסף דב דאג לצורכי עניי עירו והסתכסך עם העשירים ונכבדי העיר. מחלוקות אלו גרמו לכך שהוא החליט להתפטר מרבנות העיר סלוצק.
ספריו
עריכה
- בית הלוי - שו"ת ג' חלקים. בספר זה ניתן לראות את ניצניה של שיטת הלימוד המכונה שיטת בריסק. דוגמה לכך היא חידושו של רב יוסף דב, שבמצוות "לימוד התורה", ישנם שני חלקים: האחד, "מבוא לקיום המצוות", כעין "הכשר מצווה", ובחלק זה גם נשים מחויבות בהלכות ובדינים השייכים להן. השני - "תכלית בפני עצמה", כמו הנחת תפילין, שבזה חיוב הלימוד הוא תמידי וגם בכל חלקי התורה, אולם רק לגברים בלבד[12]. ודוגמה נוספת בחידושו הידוע, שבמצוות אכילת קרבנות ישנם שני חלקים: האחד - הקרבן פסח בו מצווה על האדם שיאכל את הקרבן, כדרך שישנה מצווה לאכול מצה בליל הסדר, למשל, ואז יש צורך בשיעור "כזית", ככל דיני אכילה. השני - בשאר קדשים שהמצווה היא על החפצא שהקרבן ייאכל, אולם אין מצווה על אדם מסוים ואין נפקא מינה מיהו האוכל, ולכן מתקיימת המצווה גם באכילה בכמות כלשהי[13].
- בית הלוי - על התורה. בספר זה נוקט רבי יוסף דב בשיטה דרשנית, ומצביע על קשר רב בין המקרא למדרש.
- יד הלוי - בהסכמה שכתב לספר סדר הדורות חתם מחבר ספר בית הלוי ויד הלוי. לא ידועים על ספר זה פרטים נוספים.
- קונטרסים בית הלוי - על קצת הלכות, על ידי אחיינו יוסף דובער עפרון מוואלוז'ין, ווילנא תרע"א.
- קונטרסים בית הלוי - דרוש ואגדה, חלק שמות, ווילנא תרע"א, על ידי אחיינו יוסף דובער עפרון מוואלוז'ין.
- משלחנו של בית הלוי - שיחות ומאמרים, חלקם מכתב ידו של המחבר אשר מסרו בניו מספרינג ואלי, וחלק מאסף מספרים שונים בהם הובאו חידושים בשמו, וחלק מכתבי תלמידים לבית בריסק.
- חובת הביטחון או מאמר הביטחון - מאמר קצר על ביטחון בה'; נדפס לראשונה מכתב ידו בתוך: בית הלוי: ליקוטי מאמרים וליקוטים על מילי דאגדתא (בסוף "בית הלוי על התורה"), ירושלים, תשמ"ה (1985)
משפחת סולובייצ'יק
עריכהילדיו היו: מאשתו הראשונה נולדה לו בת אך לא ידועים עליה פרטים. מאשתו השנייה נולדו לו:
- בנו הרב אברהם ברוך (תר"י, 1850 - תרע"ג, 1913), חתן הגביר שאול קצנלסון מבוברויסק. כיהן ברבנות סמולנסק. בנו רבי ישראל (-תשי"א, 1951) מילא את מקום אביו ובהמשך כיהן כדיין ביוהנסבורג, מכתביו הודפס הספר "גנזי הגר"ח", חידושים מדודו רבי חיים.
- הרב חיים רבה של בריסק.
- שיינדל (תרי"א, 1851 - תרמ"ב, 1882) אשת הרב אריה קריינס מסלוצק.
- רעלקא, אשת הרב חיים יצחק פוקר מיאסי. אחותו של הרב חיים יצחק הייתה אשתו של הרב נחום וידנפלד, רבה של דומברובה. אחד מחתניהם היה הרב יהודה אריה ברבש, נכדו של רבי שמריהו נח שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד בוברויסק.
- חוואלקה, אשת הרב יהושע חיים שפירא.
מאשתו השלישית, אסתר ביילא רובינליכט לבית טמקין, נולדו לו:
- הרב שמחה.
- פעשא רבקה (נפטרה י"ח בשבט תשל"ג, 1973), אשת הרב שמואל יצחק יפה (-י"ז בניסן תשי"ג) מצאצאי רבי מרדכי יפה בעל ה"לבוש", רבה של באריסוב ובהמשך רב בתל אביב ומחבר ספר "רמת שמואל". אחד מחתניהם היה הרב דניאל מובשוביץ.
לקריאה נוספת
עריכה- הראשון לשושלת בריסק, חיים קרלינסקי, הוצ' מכון ירושלים, ירושלים 1984
- עובדות והנהגות לבית בריסק, שמעון יוסף מלר, ירושלים 1999
קישורים חיצוניים
עריכה
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' יוסף דובער סאלאווייציג, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמוד 25–26, באתר היברובוקס
- הרב חיים קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק, פרקים: א - ה; ו - ט; י - טו; טז - כ; כא - כג; כד - כח; כט - לג; לד - לו; לז - לט; מ - מא; מב - מג; מד - מט; נ'. הערת ד"ר ריגר והתגובה, הערת ש"ז שרגאי והתגובה - בתוך: הדרום, כרכים ל"ד, תשל"ב, עד כרך נ"ב, תשמ"ג
- אהרן הימן, הגאון ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק ובני דורו בסלוצק, הדרום כרך נ"א, תשמ"א, עמ' 193
- 'סולובייציק, ר' יוסף־דב ב"ר יצחק־זאב הלוי', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 72-73 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1270-1271).
- "סולובייצ'יק, יוסף בר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- תולדות ושורשי הבית הלוי בבלוג "תולדות"
- רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, ה"בית הלוי", בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"
- ספריו
הערות שוליים
עריכה- ^ כך כתב וחתם את שמו, ראו שערי ספריו "בית הלוי" שיצא לאור בחייו, ובעשרות אגרותיו והסכמותיו, כ-80 מהם הודפסו על ידי הרב חיים קרלינסקי, "הראשון לשושלת בריסק", ירושלים תשס"ד, פרק "שר המסכים", עמודים 455–483, ומכתב נוסף בעמ' 13. בחלקם מופיע גם "בר" בלי עי"ן סגולית, ובחלקם "יוסף דוב בער", ב-3 מילים. השם "בער" הוא כינוי ביידיש לשם "דוב", ראו בית שמואל, שולחן ערוך אבן העזר, סימן קכ"ט, שמות האנשים אות ד'. השם "דובער" הוא חיבור של השם והכינוי יחד, כשהאות ב' משמשת לשניהם. צאצאיו, לפחות צאצאי בנו הגר"ח הלוי, מקפידים לקרוא ולכתוב את שמות בניהם "יוסף דוב" לבד, כדי להימנע משאלות הלכתיות בכתיבת השם.
- ^ חיים קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק, ירושלים תשס"ד, עמ' 83.
- ^ זהותו מוטלת בספק. בספר "הראשון לשושלת בריסק" נכתב שהיה ממשפחת ק-ן, וכוונתו ככל הנראה למשפחת קצנלסון שהייתה משפחה עשירה ומכובדת ולפי דברי הרב אהרן היימן, מו"צ בלונדון שעסק בתולדות הבית הלוי, שמו היה מאיר עפשטיין. ראו בקישור החיצוני לפוסט בבלוג "תולדות".
- ^ בהסכמתו משנת תרל"ח, לספר "סדר הדורות", מהדורת הרב נפתלי משכיל לאיתן, וורשא, הוא חותם את שמו ומוסיף "בעל המחבר ספר בית הלוי, יד הלוי".
- ^ הרב אלעזר מנחם מן שך, שמושה של תורה, בערכו. הרב אליהו אהרן מילייקובסקי אב"ד תל אביב, דבר אליהו, חלק שני, ירושלים תש"א, עמוד ז', מפי בנו רבי חיים הלוי, בלי ידיעת שם הספר. אהרן סורסקי, מרביצי תורה ומוסר, תשל"ו, כרך ראשון בערכו, עמ' ס"ח, הרב אברהם שטרן, מליצי אש, נוי יורק, תש"א. ישנה גרסה נוספת, שהשם "יד הלוי" היה השם המקורי של ספרו על התורה, אותו החליף אחר כך ל"בית הלוי" כשם סדרת הספרים בהלכה - ראה יצחק ניסנבוים, עלי חלד, וורשא תרפ"ט, עמ' 86, ומשם הראשון לשושלת בריסק, בדיון על הנושא עמודים 35-37. אולם צאצאי בנו הרב שמחה סולובייציק, שברשותם עותק נדיר של הספר, מאשרים את גרסתו המקורית של הרב שך.
- ^ ...עדת בני עיר סלוצק מצאו עתה נוחם..., המגיד, 14 בדצמבר 1864.
- ^ במקורות אחרים נכתב כי שמו היה משה אליעזר, אך כנראה שמדובר בטעות - ראה בתגובות ל"תולדות ושורשים - בית הלוי מבריסק".
- ^ סבו של רבי מנחם דוד טמקין אב"ד פיוטרקוב.
- ^ המליץ, עמ' 8, ציון לנפש - על רבי מרדכי יהודה טעמקין, 3 מאי 1886
- ^ אסתר בייילא רובינליכט-סולובייצ'יק (טמקין), באתר Geni
- ^ על ההספד בחורבת רבי יהודה החסיד: באה"ק, המליץ, 12 ביוני 1892.
- ^ בית הלוי, בהקדמה לחלק ראשון, ושם סימן ו' אות א'. וראה שם את הנפקותא לגבי מצוות כתיבת ספר תורה.
- ^ שו"ת בית הלוי, חלק ראשון, וילנא תרכ"ג, סימן ב'. וכן חלק שלישי, וארשא תרנ"א, סימן נ"א אות ג-ד.