ויקיפדיה

דוד טמקין

מחשובי הרבנים בפולין לפני מלחמת העולם השנייה
(הופנה מהדף מנחם דוד טמקין)

הרב מנחם דוד טֶמקִין (בכתיב יידי: טעמקין; תרכ"א[2] – ט' בחשוון ה'תרפ"ג) היה רבה של העיר פיוטרקוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה ומחשובי רבני פולין. היה מגדולי חסידי השפת אמת מגור ובנו האמרי אמת ואף עמד עמהם בקשרי משפחה. מחבר הספר "ויברך דוד"[1] על מסכתות ברכות ושבת.

הרב מנחם דוד טמקין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה ה'תרכ"א
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה 31 באוקטובר 1922 (בגיל 61 בערך)
ט' בחשוון ה'תרפ"ג
מקום פעילות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ורשה, פיוטרקוב
תקופת הפעילות תחילת המאה ה-20 – 31 באוקטובר 1922
השתייכות חסידות גור
תחומי עיסוק רבנות, מסחר
רבותיו הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, הרב ישראל יהושע מקוטנא
חיבוריו "ויברך דוד"[1] על מסכתות ברכות ושבת
אב מיכאל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בוורשה לאביו הרב מיכאל טמקין[3] (האפסנאי של מבצר ברסט ליטובסק ובנו של הרב דוד טמקין[4] שהיה מגאוני וורשה) ולאמו לאה דבורה.[5] למד בבריסק אצל הרב יוסף דב הלוי מבריסק בעל "בית הלוי",[6] אצלו הוסמך לרבנות, ואצל רבי ישראל יהושע מקוטנא שהיה רבו המובהק.

נשא את גיטל,[7] בתו של משה נתן האלבר, מנגידי ורשה. חותנו הוריש לו הון רב. ביתו שבוורשה היה גדול מֵמדים, ופקדו אותו רבים מגדולי וגאוני פולין. גם רבו רבי יהושע מקוטנא היה מתארח בביתו באופן קבוע כאשר היה שוהה בעיר.

נמנה עם חסידי גור והיה מקורב לרבי יהודה אריה לייב מגור.[8] עמד בקשר גם עם רבי חיים אלעזר וקס (חתן רבו רבי יהושע מקוטנא).[9] כמו כן היה מקורב לרבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בעל ה"אבני נזר". לימודו שילב בקיאות ולמדנות, והוא התפרסם כעילוי ותלמיד חכם מובהק עוד בצעירותו. הוא כונה "העילוי הוורשאי".[10]

לאחר נישואיו עסק במסחר במשך כשלושים שנה. לאחר שירד מנכסיו, החליט להתמודד למשרת רבנות. תחילה הגיש את מועמדותו לרבנות זדונסקה וולה בתמיכת חסידי גור שבעיר, אולם חסידי אלכסנדר התנגדו לקבל רב מחסידי גור, ובעיר פרצה מחלוקת בין שני הצדדים.[11] בתחילה נבחר הרב טמקין, אך תומכי המועמד השני הרב אליעזר ליבשיץ שהיה מיוצאי ליטא הצליחו לבטל את הבחירות על ידי השלטונות, ובבחירות השניות נבחר הרב ליבשיץ.[12]

בעצת ידידיו ובראשם רבי מאיר יחיאל הולשטוק מאוסטרובצה הגיש מועמדות לרבנות פיוטרקוב. הרב הולשטוק אף נסע במיוחד לעיר בשביל להבטיח את בחירתו, ושהה בה במשך מספר שבועות. פרנסי העיר שקלו לשלול את המועמדות שלו מכיוון שלא שימש לפני כן כרב בעיר או בקהילה כלשהם, אך לאור המלצת הרב הולשטוק הוחלט למנותו כרב העיר. לאחר מינויו לתפקיד בחודש אדר תרע"ב,[13] הוא עבר לפיוטרקוב.

 
רבי מאיר שפירא יורשו של רבי מנחם דוד טמקין ברבנות פיוטרקוב ליד קברו

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר בידי שלטונות הצבא, ומאז עברה בין רשות לרשות, כאשר בכל פעם הודיעו לרב, כנציג הדתי של קהילתו, שאם תתרחש פעולה כלשהי הנוגדת לתקנות תוטל האחריות על כתפיו. האזהרות החוזרות ונשנות השפיעו לרעה על מצב בריאותו והחמירו את מחלתו.

באוקטובר 1914, זומן הרב טמקין למשפט של שני חיילים יהודיים שפעלו בשורות צבא האימפריה הרוסית והואשמו בריגול לאחר שנשמעו מפיהם קריאות "שמע ישראל" שזוהו על ידי חברי פלוגתם כהשמעת מילות קוד לצד האויב. נשיא בית הדין הצבאי שהיה בעל דרגת גנרל, התברר כמכר וותיק של הרב טמקין מהתקופה בה שימש כמפקד מבצר ברסט ליטובסק כאשר אביו רבי מיכאל שהיה האפסנאי של המקום עמד עמו בקשרי ידידות קרובים. ההיכרות סייעה לדברי הסנגוריה של הרב טמקין והשניים שוחררו וניצלו ממוות. לאחר סיום המשפט ביקש הרב טמקין ממכרו נשיא בית המשפט שיעניק לו תעודה המאשרת את נאמנותו ומסירותו לשלטון הרוסי כבן למשפחה שתרמה רבות לצבא הרוסי. תעודת היושר הוענקה לו בהטעמה שמן הראוי להתייחס אליו כאל אישיות דגולה הנושאת בעול בתפקידו כמנהיג רוחני וכאזרח ממדרגה ראשונה, והוא ייחס לה חשיבות רבה.

הוא נבחר ליו"ר כינוס הרבנים שהתכנס בלובלין בין 12–14 בספטמבר 1916, לפי הוראת השלטון המרכזי של הקיסרות הגרמנית בפולין.

הרב טמקין נמנה עם חברי "מועצת גדולי התורה" בפולין.[14] בכ"ג-כ"ה טבת תרפ"ב התקיימה "אספת הרבנים בוורשה" בהשתתפות יותר מ-200 אדמו"רים ורבנים מפולין, גליציה וליטא. בתום הקראת החלטות האספה, בחרו הרבנים חמישה עשר חברי "וועד הנהגה" מרכזית וביניהם הרב טמקין.[15]

רמ"ד טמקין נפטר לאחר מחלה קצרה בבוקר יום שלישי, ט' בחשוון ה'תרפ"ג, 31 באוקטובר 1922, ולמחרת (ביום רביעי בשעות הצהריים) הובא לקבורה בכבוד גדול בפיוטרקוב.[16] את מקומו כרב העיר מילא הרב מאיר שפירא משנת תרפ"ד, לאחר בחירות פנימיות בין יהודי העיר והסביבה.

חיבוריו

עריכה

ספרו "ויברך דוד"[1] על מסכתות ברכות ושבת – נדפס בוורשה בשנת תרצ"ו על ידי בניו[17]. הספר נדפס מחדש בישראל (אלעזר הנדלס, ירושלים) ובניו יורק (יצחק בראך, ברוקלין, תשנ"א).

הוא השאיר אחריו כתבי יד בכל מקצועות התורה – בדרוש, בהלכה ובאגדה, אך בניו הספיקו להוציא לפני מלחמת העולם השנייה רק חלק אחד מספריו הרבים.[18]

התכתב רבות עם גדולי דורו ואף מוזכר בספריהם.[19] כמה מחידושיו ושיחותיו התפרסמו בכתבי עת תורניים שונים בפולין. בכמה ספרים הובאו תשובותיו לשאלות שנשלחו אליו,[20] וכן ציטוטים מדבריו.[21] נהג להעניק הסכמות לספרים שהובאו בפניו.

משפחתו

עריכה
  • בתו חיה שרה נישאה לרבי יוחנן סילמן,[22] שנחשב לגאון ותלמיד חכם ונפטר בחיי חמיו (בכ"ז בשבט תרע"ח): בנם הבכור טוביה נתן יצחק הוא אביו של הרב יהודה סילמן. בנם הרב אברהם מרדכי סילמן שנישא להדס בתו של הרב נחמיה אלתר, שימש כמו"צ וכחבר ועד הרבנים בלודז' וכיהן כרבה של ראדוגושץ'.[23][24][25] בנם הרב לייביש שכנא סילמן שנישא לבלומה, נודע בחסידותו המופלגת והיה ראש החבורה של אברכי גור בלודז',[26] ויש שהגדירוהו כגדול הלומדים הבקיאים.[27] בתם לאה נישאה להרב אלעזר הנדלס, מייסד הקריה החסידית באשדוד - שהפכה לימים להתיישבות הגדולה הראשונה של הציבור החרדי מחוץ לערים הגדולות בני ברק וירושלים (הרב הנדלס מוכר גם מ"פסק דין הנדלס נגד קופת עם").
  • בנו רבי משה נתן – כיהן כדיין בפיוטרקוב.[28] עם התמנות הרב מאיר שפירא לרב העיר בשנת תרפ"ד, שימש רבי משה נתן כדומ"צ גם באחד הפרברים של פיוטרקוב. הוא היה אהוב ומקובל על כולם ונחשב לנואם ודרשן מצוין.[29] בכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה בשנת תרצ"ז מונה כממלא מקום בארגון "חברי המועצה המרכזית של אגודת ישראל העולמית" במדינת פולין.[30] בתחילת מלחמת העולם השנייה שימש כחבר ב"בית הדין לענייני עגונות" שהקים רב העיר רבי משה חיים לאו,[31] והיה שותף בבירורים המופיעים בספרו "הדרך לקידוש השם" בנוגע לשיתוף פעולה עם הנאצים.[32] בתקופה זו הוא הוכה ועונה בידי אנשי הגסטפו בשל היותו בעל זקן, כאשר לאחר מכן הם תלשו את זקנו בידיהם.[33]
  • בנו רבי יהושע יצחק – מגדולי העסקנים של אגודת ישראל בינדז'יוב.[34]
  • בנו מרדכי אריה.[35]
  • בנו שלמה – נשא את פייגא מינטשא בת רבי יעקב מאיר בידרמן חתנו של השפת אמת. לאחר שהתגרשו, נישאה בזיווג שני לדודה האדמו"ר האמרי אמת מגור, וממנו ילדה את רבי פינחס מנחם אלתר מגור. בנה מזיווג ראשון היה הרב יהודה אריה לייב טמקין שהתחנך על ברכי אביו חורגו האמרי אמת (נישא בסיוון תר"ץ[36] לחנה בת רבי בונם לוין מלודז' נכדו של הרבי רבי העניך).[37][38]
  • בתו ברכה נישאה לאהרן יוחנן ראזענבערג מלודז'.
  • בתו רחל נישאה לרוזנבלום (Chil Eliasz Rozenblum) מראדום.[7]
  • חתנו אברהם כהן (אחיו של התעשיין הנודע אשר כהן מלודז').[39]

כמעט כל בני משפחתו נספו בשואה. נכדיו טוביה סילמן ולאה הנדלס (ילדיו של חתנו רבי יוחנן) עלו לישראל יחד עם בני משפחתם מספר שנים לפני השואה וכך ניצלו.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 מנחם דוד בן מיכאל טמקין, ויברך דוד, ‏ורשה תרצ"ו, באתר היברובוקס
  2. ^ או תר"ך (על הרב מאיר שפירא מלובלין, ספר היובל, רשימת רבני פיוטרקוב, עמ' רס"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים))
  3. ^ ראה עליו גם בספר "בזעשזשין – יזכור בוך" (ספר קהילה) עמ' 66 (ביידיש).
  4. ^ נוסח מצבתו הועתק בספר "נחלת  עולמים" (ורשה, תרמ"ב) אות ע"ט
  5. ^ דער יוד (ורשה), גיליון 251, 31.10.1922, עמ' 4
  6. ^ בין משפחת הרב טמקין ומשפחת בית בריסק שרר קשר משפחתי (אשתו השלישית של הבית הלוי, אסתר ביילא רובינליכט, הייתה בת דודתו: אביה רבי מרדכי יהודה טמקין היה בנו של רבי דוד טמקין מוורשה. על קשר נוסף בין המשפחות - ראה: "הפרדס" (שיקגו) – שנה יד חוברת ו עמ' 43; "הרב מבריסק" – חלק א עמ' 128). הרב טמקין מזכיר את רבו בספרו "ויברך דוד" (דף סב: - עמ' 124, שבת דף עא ד"ה בגמ') בתואר "אלוף נעורי".
  7. ^ 1 2 ראה כאן
  8. ^ למשל ראה "ספר פלונסק והסביבה (ניישטאט וסוכוצ'ין)" עמ' 146 – "מכתב מזויף מהרצל לרבי מגור", באתר אוצר החכמה
  9. ^ מגדולי החסידות, עמ' ע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  10. ^ אברהם טננבוים, הקברניט הנאמן, עמ' 8, באתר אוצר החכמה
  11. ^ הרב יהודה לייב גרויברט, ספר זכרון, לודז תרפ"ו, עמ' 168, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  12. ^ יצחק לוין, העיר ווולה ורבנותה, אלה אזכרה ז, עמ' 171, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  13. ^ "ברכת מז"ט", המודיע (פאלטאווע) גיליון 20, 29.2.1912 (י"ג באדר ה'תרע"ב), עמ' 320. הסכמתו לספר "שמונה עשר דבר" כאב"ד פיוטרקוב ניתנה בפרשת כי תצא תרע"ב. אך לפי "פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה" (עמ' 116), הוא נבחר לתפקידו בי"ב בתמוז 1913.
  14. ^ הרב מנחם מנדל כשר, דגל התורה תרפ"א–תרפ"ב, באתר אוצר החכמה
  15. ^ יהושע עזריאל זילברברג, מלכות בית דוד, עמ' 311, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  16. ^ דער יוד (ורשה): "די לוויה פון הרה"ג ר' מנחם דוד טעמקין זצ"ל" - גיליון 256 (6.11) עמ' 4
  17. ^ בעריכת הרב אברהם נייערמאן (ניירמן) אב"ד הנריקוב ומחבר הספר "משיב נפש" על בעלי הנפש להראב"ד
  18. ^ לרגל הדפסת הספר "ויברך דוד", כתב האמרי אמת לבנו רבי יהושע טמקין: "כאשר שמעתי אשר ברצונך להדפיס מחידושי אביך זצ"ל, יעזור העליון שתגמר הדבר, ואצלי נמצא ג"כ פנקס מחידושי אביך זצ"ל, כשיהי' הזדמנות נכון אשלח לך".
  19. ^ בהם: רבי אברהם מסוכטשוב בעל ה"אבני נזר", רבי מאיר דן פלוצקי בעל ה"כלי חמדה", רבי מאיר שפירא מלובלין, ועוד. רבי צדוק הכהן מלובלין כתב בערך בשנת תרנ"א קונטרס "בדין טומאת אוהל" (הנדפס בספרו "אוצר המלך") כתשובה לשאלה שהפנה אליו הרב טמקין (לפי המתואר בהקדמת הספר).
  20. ^ למשל, ראה מראה כהן (אדלר, תרצ"א) מהדורא ג' סימנים כ"א-כ"ג.
  21. ^ למשל, ראה פתח האהל (קויפמאן, תרס"ב) כלל ד' סימן ו'.
  22. ^ אביו משה ישראל היה חתנו של רבי לייבוש שכנא שידלובסקי (מראשי ונכבדי קהילת פיוטרקוב ותלמיד חבר של בעל התפארת שלמה מראדומסק) בן רבי אברהם (אליעזר) שידלובסקי (מגבירי וראשי העיר פיוטרקוב). אחיו של משה ישראל, רבי אברהם יצחק סילמן, שימש כרבה של חמיילניק. אביהם שמואל לייב היה בנו של רבי יוחנן סילמן שהיה מנהיגה של קהילת חמיילניק ונודע בכינוי "רבי יוחנן חמיאלניקר". בנו של רבי אברהם יצחק, רבי דוד, נישא לינטה בתו של רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה (שבזיווג שני היה חתן רבי ברוך שידלובסקי בנו של רבי אברהם שידלובסקי הנ"ל). רבי דוד שימש כרבה של העיר גוסטינין, ונפטר בגיל צעיר. בניו של רבי דוד שימשו כרבני מספר עיירות בפולין. בדצמבר 1936 פרצה מחלוקת קשה בחמיילניק סביב מינוי רב חדש לעיר: מועמד המזרחי היה הרב טוביה סילמן, בנו של רבי אברהם יצחק, ומועמד אגודת ישראל היה הרב אליעזר יהושע הלוי אפשטיין. הגאון הרוגצ'ובי רבי יוסף רוזין נדרש להתערב בנושא.
  23. ^ בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נפטר באחד ממחנות העקורים כחודש אחרי שהמלחמה הסתיימה. (לאָדזשער געטא, עמ' 455; עדות אחיינו פרופ' יוחנן סילמן)
  24. ^ מאמר זיכרון על הרב אברהם מרדכי סילמן (ביידיש), "לודז' – פנקס לאדזש" (ספר קהילה) עמ' 154, באתר אוצר החכמה (למנויים בלבד)
  25. ^ מכתב מרבי מאיר שפירא מלובלין לרבי אברהם מרדכי סילמן, "אגרות ותולדות רבינו מהר"ם שפירא מלובלין" עמ' 26, באתר אוצר החכמה
  26. ^ לדברי המשגיח רבי גד (גד'ל) אייזנר, רבי לייב שכנא היה ה"קומנדנט" של האברכים ואף הוא בעצמו הושפע מאישיותו רבות ("תפארת לדור עבר", המודיע, יום ה' כ' באייר תש"ס, עמ' ה').
  27. ^ לשון האדמו"ר הפני מנחם במכתב לסופר אהרן סורסקי (אוצר מכתבים ב', מכתב תפ"ד).
  28. ^ מכתב מרבי משה טעמקין, באתר אוצר החכמה (למנויים בלבד)
  29. ^ הדיין רבי משה טמקין הי"ד, "פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה" עמ' 270–271.
  30. ^ "מכנסייה לכנסייה" – עמ' 10
  31. ^ רשימת רבנים שנספו בשואה
  32. ^ "הדרך לקידוש השם" – מהדורה שנייה עמ' ר"צ
  33. ^ יהושע אייבשיץ, "בקדושה ובגבורה" חלק ב' עמ' 201
  34. ^ עמנואל בר, "ינדזיוב" (ספר הזיכרון ליהודי ינדזיוב) עמ' 165-168, באתר אוצר החכמה (למנויים בלבד)
  35. ^ על פי קובץ "שערי תורה" (-ורשא)
  36. ^ תמונת ההזמנה לחתונה
  37. ^ "שם ושארית" (בידרמן) עמ' תמ"ה-תמ"ז, באתר אוצר החכמה (למנויים בלבד).
  38. ^ ראו גם: "מסע פולין" (מרקסון) עמ' 62-63; "פולין החופשיה והמאושרת", דבר,27 באוגוסט 1926
  39. ^ "פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה", עמ' 233
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=דוד_טמקין&oldid=39875316"