לה מנדראגולה
לה מנדראגולה (באיטלקית: הדודאים) הוא מחזה איטלקי שנכתב על ידי ניקולו מקיאוולי. אף על פי שהקומדיה בעלת חמש המערכות פורסמה בשנת 1524, והוצגה לראשונה בעונת הקרנבל של שנת 1526, ככל הנראה מקיאוולי כתב את "מנדראגולה" בשנת 1518 כהסחת דעת ממרירותו לאחר שעזב את החיים הפוליטיים של פירנצה, בעקבות חזרת השלטון לבית מדיצ'י בשנת 1512. יש חוקרים שרואים את המחזה כביקורת גלויה על בית מדיצ'י; וכמה חוקרים טוענים כי ההצגה מהווה "תמונת מראה" לחיבורים הפוליטיים שלו[1]. עם זאת, מקיאוולי קבע את זמן המחזה לשנת 1504, בתקופת רפובליקת פירנצה, במטרה להביע את תסכוליו מבלי לחשוש מחוסר אמון מצד פטרונים שכבר לא היו קשובים לו ולכתיבתו[2].
 | |
| כתיבה |
ניקולו מקיאוולי  |
|---|---|
| שפה |
איטלקית |
  | |
תקציר העלילה
עריכההמחזה נפתח בשיחה בין קאלימאקו ומשרתו סירו. קאלמיאקו מספר כי חי שנים רבות בפריז וחשב שאין מאושר ממנו, עד שהכיר את קאמילו קאלפוצ'י. בינו לבין קאלפוצ'י התפתחה שיחה בנושא: "היכן יש נשים יפות יותר - בצרפת או באיטליה?". כך גילה קאלימאקו כי לקאמילו יש קרובת משפחה יפה מאוד בשם לוקרציה. קאלימאקו חש רצון עז להכיר אותה. כאשר הגיע לאיטליה וראה אותה, התאהב בה מיד ומאז הוא חש אי-שקט.
בעלה של לוקרציה, ניצ'ה, הוא עו"ד עשיר אך טיפש ותמים ומציית לאשתו. קאלימאקו גילה כי ניצ'ה ולוקרציה נשואים שש שנים ועדיין לא נולדו להם ילדים. קאלימאקו מחליט לחבור לליגוריו - טיפוס מפוקפק המתפרנס ממשימות שונות ומגוונות אותן הוא עושה עבור אנשים עשירים שאינם רוצים "להתלכלך" בעצמם, שדכן בעברו - והלה הבטיח לשכנע את מר ניצ'ה ללכת עם אשתו למקום רחצה כבר בחודש מאי הקרוב. ליגוריו, תמורת סכום כסף נכבד, מסייע לקאלימאקו להשיג את לוקרציה, ומציע לקאלימאקו להתחזות לרופא מומחה, שיסייע למר ניצ'ה להביא ילדים עם אשתו. ליגוריו יועץ לקאלימאקו לספר לניצ'ה כי יש בידו שיקוי העשוי מדודאים, ועל מנת להתרפא - אשתו חייבת לשתות שיקוי זה ולשכב עם גבר; אולם הגבר הראשון שישכב איתה ימות כעבור שמונה ימים ודבר לא יוכל להצילו - משום שגופו יספוג את כל החומר, ולכן מומלץ למר ניצ'ה לא להיות הראשון אלא השני וכך לא נשקפת לו סכנה. וכך קאלימאקו עושה, ו"מתחייב" לניצ'ה כי אם יפעל לפי ההוראות, תוך שנה מהיום ניצ'ה יחבוק בן. קאלימאקו מציע שייקחו פרחח מהרחוב, אולם ברור כי הוא רוצה להיות ה"פרחח" הזה.
ליגוריו וניצ'ה פונים למנזר, נפגשים עם האח טימותיאו ונותנים לו תרומה גדולה, כדי שישכנע את אם המנזר לתת את השיקוי ללוקרציה. טימותיאו אינו מאמין לדבר – אולם לא אכפת לו כל עוד הוא מקבל כסף. האח משוחח עם לוקרציה והיא משתכנעת לעשות זאת.
ליגוריו מחליט שכולם יתחפשו. כדי שמר ניצ'ה לא יוכל לזהות את קאלימאקו בתור הפרחח - ילבש קאלימאקו מעיל קצר, יחזיק לאוטה ויעקם את פרצופו לבלי היכר. קאלימקאו שולח את סירו עם גביע המשקה לביתו של מר ניצ'ה. טימותיאו הולבש כדי שידמה לאדון קאלימאקו ומסכים לשתף עימם פעולה בתמורה לסכום נכבד.
לאחר שהתוכנית פעלה כצפוי, שכב קאלימאקו עם לוקרציה והשניים נהנו הנאה רבה. ניצ'ה התמים כמובן לא חושד בכלום, והם פונים אל הכנסייה. הבעל שולח את אשתו ללחוץ את ידו של קאלימאקו ולהודות לו, כי בזכותו ייוולד להם בן. בנוסף הוא מזמין את קאלימאקו וליגוריו לארוחת צהריים וגם נותן להם מפתח לביתו כי הם רצויים שם תמיד, וכך יכלו לוקרציה וקאלימאקו להתייחד בלי להעלות חשד, ככל שיבקשו.
העלאת המחזה בישראל
עריכהבספטמבר 1962 הועלתה במסגרת מועדון החמאם תוכנית בשם שורש כל רע שנכתבה על ידי חיים חפר, דן בן אמוץ ויורם מטמור לפי המחזה לה מנדראגולה עם מוזיקה של יוחנן זראי ובבימויו של שמואל בונים. השתתפו- יהורם גאון, יוסף (בומבה) צור, יוסף כרמון, מרגלית אנקורי וחנן גולדבלט[3]. בשנת 1989, עלתה גרסה זו שוב בהפקת "תיאטרון הזמן" בשם "איפה המוסר פה?", בבימוי חנן גולדבלט, עיבודים והדרכה מוזיקלית עדי וייס, ליווי מוזיקלי של הניה רידל, עיצוב תפאורה: מאיה זילבר, עיצוב תלבושות של מיכל וינקלר. בכיכובם של דב גליקמן, אושיק לוי, נתן נתנזון, דב נבון וזוהר זמיר[4].
את המחזה תרגם לעברית מנחם דורמן בשנת 1962 בהוצאת מחברות לספרות, בתוספת מבוא והערות שהיו חסרי תקדים בהיקפם והתעמקותם. את המקטעים השיריים חרז נתן אלתרמן.
יעקב שבתאי עיבד את המחזה לתיאטרון ע"פ תרגומו של דורמן[5].
ב-1970 ביים את ההצגה מייקל אלפרדס בתיאטרון חיפה. מיכאל הנדלזלץ מספר על זכרונותיו מההצגה: "הבימה הייתה ריקה. עליה ניצבו, אם אני זוכר נכון, שני סולמות. על הבמה הסתובבו שחקנים בבגדי גוף. ולעיני הקהל, כשהוא רואה כיצד זה מתהווה, השחקנים בגופם ובאנרגיה שלהם, עם אביזרים מעטים, יצרו מציאות שהכל יכול היה להתרחש בה. הכל היה "העמדת פנים", אבל בכל רגע בימתי בין הדמויות הייתה אמת בימתית: האמנת בתאווה של קאלימקו, ובמצוקה של ניצ'ה, ובתחמנות הרעבתנית של ליגוריו. בעקבות ההצלחה המיוחדת כל כך של "מנדרגולה" היה אלפרדס למנהל תיאטרון החאן הירושלמי".
ב-1996 העלתה קבוצת הצעירים של הבימה את ההצגה בבימויו של אילן רונן. הצגה זו עלתה 210 פעמים.
ב-2011 ביים את המחזה גלעד קמחי בתיאטרון בית ליסין[6]. על גרסה זו של המחזה כתב מיכאל הנדלזלץ: ”זו הצגה שחיה וקיימת בזכות האנרגיה של השחקנים כיחידים וכקבוצה; זה הדבר שנושא אותה מתחילתה ועד סופה ומעניק לה טעם שהוא מעבר לעלילה ולדמויות. האנרגיה הזאת ניכרת בעיצובי הדמויות של השחקנים, וגם ביכולתם לפעול יחד כלהקה שמצליחה להקרין לקהל איזו הנאה לא אכפתית של הרגע”[7].
ב-2015 פורסם תרגום חדש של המחזה, בידי עמרי סמית, מהחוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים[8].
1. תיאטרון חיפה, הצגת בכורה: 1970
- יוצרים: במאי - מייקל אלפרדס, תרגום ועיבוד - יעקב שבתאי, מוזיקה - יוסי מר-חיים, תלבושות - ויקי כהן
- שחקנים: ליגוריו - יצחק אריה, קלימקו - אילן תורן, הכומר האח טימותיאו - אילן דר, לוקרציה - עתליה כהנא, האם סוסטרטה - חינה רוזובסקה, ניצ'ה - אהרון אלמוג, סירו - שבתאי קונורטי, האלמנה דונה ליזה - רות סגל, פרח כמורה - דן רונן
2. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 14 בדצמבר 1996
- יוצרים: מחזה - ניקולו מקיאוולי, תרגום ועיבוד - יעקב שבתאי, גרסת הצגה ובימוי - אילן רונן, תפאורה ותלבושות - מיקי בן כנען, מסכות - יהודית גרינשפן, מוזיקה - אורי וידיסלבסקי, פיתוח קול - רינה בוגטין, נגן - בוריס סיחון, תנועה - דינה בליי, התעמלות ואקרובטיקה - אילן גזית, תאורה - נתן פנטורין.
- שחקנים: ליגוריו - מיכאל וייגל, קלימקו - אמנון פישר, הכומר - גיא לואל, לוקרציה - רויטל שניר, האם סוסטרטה - סיגלית פוקס, ניצ'ה - אילן גנני, סירו - יוסי עיני, האלמנה דונה ליזה - מיכל דרור, פרח כמורה - גיא מסיקה
3. תיאטרון בית ליסין, הצגת בכורה: 19 בינואר 2011
- יוצרים: בימוי וכוריאוגרפיה - גלעד קמחי, תפאורה - ערן עצמון, תלבושות - אולה שבצוב, מוזיקה - אמיר לקנר, עיצוב תאורה - קרן גרנק
- שחקנים: ליגוריו - דקלה הדר, קלימקו - שלומי טפיארו, הכומר האח טימותיאו - דניאל אפרת, לוקרציה - רויטל זלצמן, האם סוסטרטה - הילה זיתון, ניצ'ה - יוסי טולדו, סירו - אסף בן שמעון, האלמנה דונה ליזה - טל-יה יהלומי-לוי, פרח כמורה/מנהל הלהקה - ידידיה ויטל
קישורים חיצוניים
עריכה
- דף ההצגה מנדרגולה שהועלתה ב-1996 בתיאטרון הבימה, באתר ארכיון הבימה
- תוכניית ההצגה מנדרגולה(הקישור אינו פעיל) שהועלתה בבית ליסין
מנדרגולה - תיאטרון בית ליסין, סרטון באתר יוטיוב- יובל בן עמי, עכבר העיר, מנדרגולה: הצגה סקסית, משעשעת וחתרנית, באתר הארץ, 12 בפברואר 2011
- עליס בליטנטל, מנדרגולה - בתיאטרון בית לסין, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 בפברואר 2011
- מיכאל הנדלזלץ, "מנדרגולה" מוציאה את המיטב מקבוצת הצעירים של התיאטרון בהנהגת גלעד קמחי, באתר הארץ, 15 בפברואר 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ Sullivan, Vickie B. (2000). The Comedy and Tragedy of Machiavelli: Essays on the Literary Works (באנגלית). Yale University Press. ISBN 9780300087970.
- ^ Prunster, Nicole (1995). Lesley Henderson (ed.). "The Mandrake: Overview" in Reference Guide to World Literature. New York: St. James Press. Literature Resource Center.
- ^ ביקורות:
- נחמן בן עמי, דיגדוגים - בלי דיקדוקים, מעריב, 1 באוקטובר 1962
- יורם קניוק, שורש כל רע, למרחב, 12 באוקטובר 1962
- ^ איפה המוסר פה? - מודעת פרסומת, חדשות, 11 בינואר 1989
- ^
עידו בסוק, יצירתו של יעקב שבתאי לתיאטרון מהפכנית לא פחות מזו של נסים אלוני וחנוך לוין, באתר הארץ, 14 במאי 2019
- ^ טל אימגור, עכבר העיר, צעירי בית לסין בקומדיה דל-ארטה ועוד המלצות במה לשבוע, באתר הארץ, 16 בינואר 2011
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "מנדרגולה" מוציאה את המיטב מקבוצת הצעירים של התיאטרון בהנהגת גלעד קמחי, באתר הארץ, 15 בפברואר 2011
- ^ יצחק לאור, אין קומדיה בלי קורבן. תשאלו את מקיאוולי, באתר הארץ, 13 במרץ 2015
