מוזיקה אלקטרונית

מוזיקה אלקטרונית היא כל מוזיקה המנוגנת באמצעות כלים אלקטרוניים. כאשר מתייחסים למוזיקה אלקטרונית כסגנון מוזיקלי נפרד, הכוונה היא למוזיקה שהכלים הדומיננטיים בה הם אלקטרוניים כגון סינתיסייזר, מחשב, מכונת תופים, סמפלר ולופר (מסובב צלילים). המוזיקה האלקטרונית לעיתים מאופיינת כ"מוזיקה ממוחשבת" מאחר שחלק ניכר מהיצירה והעיבוד נעשה באמצעות מחשב ובאמצעות תוכנות מתאימות.

מוזיקה אלקטרונית

מקורות סגנוניים	קטע מוזיקלי
מקורות תרבותיים	מוזיק קונקרט בשנות הארבעים בצרפת, שנות החמישים בארצות הברית, קראוטרוק בשנות השישים בגרמניה
כלים	סינתסייזר, סמפלר, מכונת תופים, מחשב
פופולריות מיינסטרים	תת-תרבות אוניברסלית המקובלת ונפוצה בכל העולם בפרט בסצנת המועדונים ומסיבות רייב.
נגזרות	סינת'-פופ, אלקטרופופ, רוק אלקטרוני, גל חדש, דראם אנד בייס, EDM, היפ הופ, נויז, נאו סול, פסיכדלית, העידן החדש
תת-סוגות
אמביינט, דאנס, האוס, טכנו, טראנס, IDM, סינת'-פופ, EBM, אסיד ג'אז, ג'אמפסטייל, סינת'ווייב
סוגות היתוך
מוזיקת ג'אנגל, צ'יל אאוט

מסיבת פולמון בהן מושמעות מוזיקה אלקטרונית

היסטוריה

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

השנים הראשונות

בראשית המאה העשרים נעשו ניסיונות להרחיב את הספקטרום הצלילי והומצאו כלי נגינה שונים כמו מתנד מרטנו, תרמין-ווקס, אלקטרוניום ועוד.

בשנות הארבעים של המאה העשרים, נוצרה בצרפת תנועה מוזיקלית חדשה בשם מוזיק קונקרט (Musique Concrète). אבי התנועה היה פייר שפר (Pierre Schaeffer). המוזיקה של תנועה זו התאפיינה בשימוש ברשמקול (tape recorder) ובטכניקות של עריכת הקלטות לשם יצירה מוזיקלית. הכוון הזה התפתח במהירות עם הופעתו של הסינתסייזר האנלוגי.

בגרמניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה בלט פועלו של קרלהיינץ שטוקהאוזן בתחום המוזיקה האלקטרונית.

לאמריקה הגיע הסגנון בשנות החמישים המוקדמות, אז גם הוקם מרכז למוזיקה אלקטרונית בניו יורק בו פותחו ושוכללו הכלים השונים ששימשו להפקת מוזיקה זו. "פואמה אלקטרונית" ו"מדבריות", יצירותיו של המלחין החשוב אדגר וארז, נחשבות, לדעת רבים, ליצירות האלקטרוניות הראשונות, אם כי כבר בשנות ה-30' שילב את התרמין ביצירות לכלים שונים.

שנות השישים והשבעים

המוזיקה האלקטרונית התחילה בעולם המוזיקה הקלאסית עם יצירות בארוק שנוגנו על סינתסייזר (כמו למשל ביצועיה של ונדי קרלוס ליצירות באך), או ביצועיו של איסאו טומיטה ליצירותיהם של מוסורגסקי, סטרווינסקי ואחרים. אחר כך אומצה המוזיקה האלקטרונית על ידי תרבות הפופ. יצירת המוזיקה האלקטרונית הייתה מאוד קשה מבחינה טכנית בתחילת הדרך, אך צברה תאוצה בעזרת מוזיקאים כמו קית' אמרסון (מאמרסון לייק ופלמר), או הביץ' בויז שהשתמשו בכלים אלקטרונים בצורה מובהקת בעיקר בשיר Good Vibrations. גם הביטלס עשו זאת בשירים Strawberry Fields Forever ו-Yes It Is.

באירופה, הקראוטרוק היה התשובה הגרמנית לרוק המתקדם של סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים. הרכבי הקראוטרוק הראשונים הופיעו בגרמניה בתחילת שנות השבעים. להקות אלו שילבו רוק מתקדם עם ניסיונות בתחום האלקטרוני. הלהקות הבולטות בתחום היו טנג'רין דרים, קאן (Can), פאוסט (Faust) ונוי! (!Neu).

ביוני 1970 יצא אלבום הבכורה של טנג'רין דרים Electronic Meditation שהשפיע עמוקות על להקות רוק מתקדם ועל יוצרי מוזיקה אלקטרונית. בעקבות ההרכב הגרמני החלו לצאת אלבומי אלקטרוניקה של ונגליס היווני, טומיטה היפני, בריאן אינו האנגלי וז'אן-מישל ז'אר הצרפתי שעשו שימוש גדול בכלי נגינה אלקטרונים ובהמצאות אולפן שונות.

עם התקדמות הטכנולוגיה ושיפור הנגישות והביצועים של הסינתסייזרים, החלו גם להקות רוק להשתמש בהם. בין החלוצים נמנים פינק פלויד ששילבו אלקטרוניקה במוזיקה שלהם, וקרפטוורק (Kraftwerk) שהחלו בזרם הקראוטרוק ואימצו את האלקטרוניקה לחלוטין. בשנת 1974 הוציאו קרפטוורק את התקליט "אָוּטוֹבאן", שקטע הנושא שלו נמשך למעלה מ-20 דקות (גרסה קצרה שלו יצאה על תקליטון והושמעה ברדיו. הגרסה הקצרה נחשבת בעיני רבים כשיר הפופ האלקטרוני הראשון).

עוד הרכב שתרם רבות להתפתחות המוזיקה האלקטרונית באותה תקופה הוא Yellow Magic Orchestra מיפן. הרכב זה הוציא בשנת 1978 אלבום ראשון שפרץ את גבולות האלקטרוניקה באותה תקופה. שנה לאחר מכן, הם הוציאו אלבום שני שכלל בין השאר מוזיקה בסגנון הטכנו ובכך הקדים את זמנו בכ-10 שנים.

גם נגני ג'אז שילבו כלים אלקטרונים ביצירתם, דוגמת הרבי הנקוק ו-The Weather Report. מוזיקאים נוספים כ-Tangerine Dream, בראיין אינו, ואנגליס, וז'אן מישל ז'אר הפכו את המוזיקה האלקטרונית לפופולרית.

בין השאר, שימשה המוזיקה האלקטרונית לצורך אפקטים ופסקולים בסרטי מדע בדיוני ופנטזיה. אחת הדוגמאות הראשונות היא סרטו של סטנלי קובריק, תפוז מכני. דוגמה נוספת היא נעימת הנושא בסדרה הבריטית "דוקטור הו" ששודרה ב-BBC החל משנת 1963. יצירה זו נכתבה על ידי רון גריינר (Ron Grainer) ודליה דרבישייר (Delia Derbyshire). סרט מדע בדיוני משנת 1982 הידוע בשל הפסקול שלו העשוי מוזיקה אלקטרונית בידי ואנגליס הוא בלייד ראנר.

תחילת העידן המודרני

בשנות השבעים המאוחרות ותחילת שנות השמונים התפתחו כלי הנגינה האלקטרונים והפכו לזולים יותר. הסינתסייזר האנלוגי פינה את מקומו לסינתסייזר ולסמפלר הדיגיטלי. להקות פופ ואמנים רבים החלו להשתמש בכלים אלו כמו גארי ניומן, אולטראווקס, ויסאג', פד גדג'ט, טוק טוק, תומאס דולבי, יוריתמיקס, יאזו, היומן ליג, ואנגליס, תמרונים תזמורתיים בחשיכה (OMD), דפש מוד, אמנות הרעש (Art of Noise), פרופגנדה וניו אורדר.

הצלילים הלא-הרמוניים של מכונות המוזיקה הובילו לסגנון שנקרא מוזיקה תעשייתית שהתפתח בכוונים שונים, ולאחר מכן בשילוב עם דאב הפך בין השאר לטריפ הופ.

אחת הדוגמאות המרכזיות למוזיקה אלקטרונית שנוצרה בעידן המודרני, היא להקת רדיוהד באלבומה Kid A אשר סימן שלב חדש בלהקה ובמוזיקה הפופולרית. להקת הרוק האלטרנטיבי, יצרה אלבום שכולו הורכב מסימפולים, שימוש בכלים אלקטרוניים וכו' והושפע ממוזיקה האלקטרונית שנעשתה באותה תקופה, אמביינט, ג'אז מודרני, קראוטרוק ומוזיקה קלאסית מודרנית. רדיוהד המשיכו בקו האלקטרוני באלבומים הבאים, ועזרו בהפיכת המוזיקה האלקטרונית לחלק מן הזרם המרכזי.

בתחילת שנות השמונים התפתחו סגנון הטכנו בדטרויט, מישיגן וסגנון ההאוס בשיקגו, אילינוי. מאוחר יותר, בבריטניה, התפתח האסיד האוס. כל אלו תרמו לאימוץ המוזיקה האלקטרונית לזרם המרכזי במוזיקה פופולרית, והפיכתה למוזיקת ריקודים במועדונים ודיסקוטקים. כלי יצירת המוזיקה האלקטרונית מאפשרים מקצב מהיר יותר ומדויק יותר מאשר כלים מוזיקליים רגילים, ופעמים רבות במוזיקת הריקודים האלקטרונית יש חזרה על קטע מוזיקלי או ווקאלי "מסורתי" (סימפול).

המחירים הנמוכים של ציוד מוזיקלי אלקטרוני גרמו לכך שמוזיקה פופולרית נעשית כיום יותר ויותר באמצעים אלו. אמנים כמו ביורק, פיית'לס, פאטבוי סלים, כמיקל ברד'רס, מאסיב אטאק, פורטיסהד, מובי ועוד רבים אחרים היוצרים מוזיקה אלקטרונית נחשבים היום לחלק מהזרם המרכזי במוזיקה.

למוזיקה האלקטרונית תתי-סוגות רבות וסגנונות שונים ביניהם: סינת'-פופ, אלקטרופופ, רוק אלקטרוני, אמביינט, טכנו, טראנס, דאנס והאוס.

תופעה בולטת בתחום המוזיקה האלקטרונית (בעיקר באירופה) היא שתקליטן במועדונים נחשב ל"אמן יוצר" בעצמו הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר. בין התקליטנים הבולטים נמנים פול אוקנפולד, ג'ון דיגוויד, וטייסטו.

החל משנת 1995 מתקיים בתדירות שנתית פסטיבל ADE שמוקדש למוזיקה אלקטרונית.

מוזיקה אלקטרונית בישראל

המעבדה הישראלית הראשונה למוזיקה אלקטרונית הוקמה בשנת 1961 על ידי המלחין יוסף טל בסיועו של המדען הישראלי שלהבת פריאר. מספר מהנדסים פיתחו את המיכשור האלקטרוני הייחודי ובהם עוזי שרון והמהנדס הקנדי היו לה-קיין (Hugh Le Caine) אשר התקין את ה-Creative Tape Recorder, שהוענק כמתנה מממשלת קנדה (National Research Council). בשנת 1968 שולבה המעבדה כחלק מהחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ושרתה גם את תלמידי האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. בשלב זה נרכש למעבדה גם Moog Synthesizer. טל הרבה לשלב מוזיקה אלקטרונית ביצירות המבוצעות בכלים "קונוונציונליים" והיה אחד החלוצים בתחום זה. יצירות למוזיקה אלקטרונית ונבל, פסנתר או צ'מבלו, והאופרות "מצדה" ו-"אשמדאי" הן דוגמאות אופייניות לשילוב כזה.

יוסף טל במרכז למוזיקה אלקטרונית (1965)

... למרות העניין והזמן הרב שהשקיע טל במוזיקה האלקטרונית, מספר היצירות האלקטרוניות הטהורות שחיבר קטן מאוד, הן מושמעות לעתים רחוקות מאוד ונראה שהוא עצמו לא עודד במיוחד את השמעתן... נראה שטל עצמו לא היה מסוגל להסתגל לסיטואציה... של ישיבה באולם לנוכח צמדי רמקולים, מבלי לראות מבצע אנושי... עיקר עיסוקו במוזיקה אלקטרונית כמלחין התבטא, לפיכך, בשילוב של מבצע חי בצליל האלקטרוני.

— יהואש הירשברג: יוסף טל - עבר, הווה ועתיד, חדשות ממ"י 2008/2, ע' 1–2, ISSN 0792-6138

יוסף טל והרמקולים שלו - קריקטורה של מאיר רונן בעקבות הבכורה של "קונצ'רטו מס' 4 לפסנתר ומוזיקה אלקטרונית"

בשנות התשעים עסק טל בפיתוח של שיטה חדשנית (Talmark) לתיווי מוזיקלי יחד עם ד"ר שלמה מרקל, בשיתוף קרן פולקסווגן והטכניון. תווי זה נועד לאפשר את תכנונה המוקדם של היצירה האלקטרונית ולתעד את המידע הרלוונטי לשחזור עתידי. את המוזיקה האלקטרונית ראה טל בתוך המכלול של השפה המוזיקלית החדשה, אותה תיאר כשפה לא יציבה שעדיין אין לה הגדרה מגובשת. טל התייחס למחשב ככלי המחייב את המלחין למחשבה ממושמעת ובתמורה לכך הוא מאחסן בנאמנות מוחלטת את המידע שהוזן לתוכו. אם המחשב אינו מנוצל כהלכה, תתגלה גם טיפשותו של המלחין, אשר לא השכיל לאחד את עולם המחשב עם עולם המוזיקה. אך להלחנה זו היבט נוסף, אליבא דטל: ברגע שהמלחין בוחר את התיווי למחשב ככלי היצירה שלו, הוא הופך לאחראי המוחלט והבלעדי ליצירה, שכן באותו רגע הוא מבטל את תפקידו של המבצע הפרשן. מעתה קובעת רק יכולתו המנטלית של המלחין, ואין הביצוע תלוי ומושפע מיכולתו הגופנית המכנית, הווירטואוזית, של המבצע.

לאחר צאתו של טל לגמלאות בשנת 1980, המשיך מנחם צור לנהל את המרכז עד שנסגר על ידי האוניברסיטה בשנות ה-90. תלמידו של טל, המלחין והמורה יצחק סדאי, ייסד באקדמיה למוזיקה בתל אביב את הסטודיו למוזיקה אלקטרונית ב-1974. המלחין צבי אבני למד מוזיקה אלקטרונית בארצות הברית, אצל ולדימיר אוסצ'בסקי באוניברסיטת קולומביה, ובשנת 1971 הקים את האולפן למוזיקה אלקטרונית באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. כמעט מדי שנה בין 1969 ל-1978 חיבר אבני יצירה אלקטרונית, אם בשלמות ואם באופן חלקי. איתן אביצור הקים מרכז למוזיקת מחשב באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1995. אריה שפירא הקים את הסטודיו למוזיקה אלקטרונית באוניברסיטת חיפה בשנת 2000. בין המלחינים שיצרו מוזיקה אלקטרונית בישראל גם אמנון וולמן, יהודה ינאי, עמי מעיני, יוסף דורפמן, יוסי מר-חיים, ציפי פליישר, דן יוהס, ארי בן שבתאי ורביב גזית. המנצח והמלחין נעם שריף שילב טכניקה אלקטרונית במוזיקה שכתב למחזה "הגולם 13" של המחזאי היהודי בריטי ג'ורג' וייט.

בתחילת שנות השמונים הושפע צביקה פיק בתקופה מסוימת מגארי ניומן. בתחום מוזיקת השוליים נעשה שימוש בכלי נגינה אלקטרוניים על ידי להקת הקליק, כרומוזום, היחידה לטיפול נמרץ ואחרים. בהמשך פעל הצמד ג'ינג'יות שכלל את תמיר אלברט ואמיר צורף, שניהם יוצאי להקות רוק קודמות, ואלו השתמשו במוזיקה האלקטרונית בכלל ובמוזיקת דאנס בפרט. הם החלו לפעול ב-1994, הוציאו את האלבום "ג'ינג'יות" שהניב את הלהיטים "ביפ", "L.A." ו"ג'ינג'יות", אך הצמד התפרק במהרה עקב חזרתו בתשובה של תמיר אלברט. הרכבים נוספים החלו לפעול באמצע שנות התשעים כמו ביקיני, אך מוזיקה אלקטרונית נשארה בשוליים.

כיום ישנם הרכבים שמתמקדים בסגנון זה בלבד כמו אינפקטד משרום שפועלים ומצליחים בישראל ומחוצה לה משנת 1996, אך למרות הפופולריות הגדלה בשנים האחרונות הם אינם במרכז הבמה והחשיפה לקהל הרחב היא בדרך כלל בעקבות שיתוף פעולה עם אמן מוכר (כמו בשיר "יומולדת" של ברי סחרוף עם אינפקטד משרום). מאידך, ישנם לא מעט זמרים ולהקות ישראלים מוכרים שהוציאו אלבומי מוזיקה אלקטרונית, כמו עברי לידר, אביתר בנאי וברי סחרוף, וכך נכנסת המוזיקה האלקטרונית בדלת האחורית ליצירה הישראלית.

התפתחות מעניינת נוספת היא שמלבד הרכבים ואמנים המתמקדים בסגנון זה בלבד, המוזיקה האלקטרונית חדרה והשפיעה גם על ז'אנרים נוספים, דוגמה בולטת בנוף הישראלי היא להקת אלטר אקו של המוזיקאית הילית רוזנטל והפרסומאי איתי הרמן, המנגנת רוק-אלקטרוני או אלקטרו רוק. במקביל, נוסדו מספר לייבלים עצמאיים בישראל העוסקים בעיקר במוזיקה אלקטרונית על גווניה ומעודדים יצירה מקורית וחדשנית של מוזיקה אלקטרונית בישראל. בנוסף, מספר תקליטנים ישראלים זכו להצלחה מחוץ לישראל, כגון האחים פלאש, מושיק שלומי, יהל שרמן, אשר סוויסה, גיא גרבר, עופר ניסים, Borgore, אינפקטד מאשרום, ג'אזסטפה, שלומי לוי, בנציון עדי אולמנסקי.

כיום ניתן לראות זרמים חדשניים יותר של מוזיקה אלקטרונית כגון: טכנו, האוס וטראנס. בישראל מתקיימת תרבות מפותחת של מוזיקת הטראנס, עיקרה בא לידי ביטוי בפסטיבלים ובמסיבות טראנס, ובהם פסטיבל דוף, מוקשה וגרובעטק. תרבות הטראנס בישראל היא מהמובילות בעולם מבחינת יצוא אומנים, כמות המסיבות ושיעור המשתתפים.

ראו גם

• EBM
• סונולוגיה
• הארד באס
• דרימפאנק

קישורים חיצוניים

• מגזין מגה טיקטס - מגזין על מוזיקה אלקטרונית בישראל
• טו בי קונטיניוד - חושף ומציג את האמנים היצירתיים ביותר בתעשיית המוזיקה האלקטרונית בארץ ישראל - 2B Continued
• היפרריל, מאגר מידע בתחום המוזיקה האלקטרונית
• אי.אמ.אפ, ארגון המוזיקה האלקטרונית
• איתן בנצור, "ציוד חדיש במרכז למוזיקה אלקטרונית", מעריב, 17 בדצמבר 1961
• דפנה ארד, יוצרי המוזיקה האלקטרונית יוצאים להילחם על התמלוגים שלהם, באתר הארץ, 14 בינואר 2015
• ניב מרגלית, אודות הדי ג'י המקומי והיחס כלפי הדי ג'י הישראלי בסצנת המועדונים (קלאבינג) בארץ ישראל. מאמר בקובץ פי די אף. 9 בספטמבר 2015
• מוזיקה אלקטרונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוזיקה אלקטרונית, דף שער בספרייה הלאומית