מזאמה אדומה

מזאמה אדומה (שם מדעי: Mazama americana; ידועה גם כשיפוד אדום), היא מין של אייל בינוני בסוג מזאמה שבתת-משפחת איילי העולם החדש, החיה ברחבי אמריקה הדרומית. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1777 על ידי הזואולוג הבריטי ג'והן כריסטיאן ארכסלבן ויש לה כ-12 תת-מינים וודאיים. מספר מינים מהסוג מזאמה נחשבו בעבר כתת-מינים שלה כמו מזאמה מרכז-אמריקנית ומזאמה יוקטנית. המזאמה האדומה היא המין הגדול ביותר בסוגה וטווח התפוצה שלה הוא הרחב ביותר מבין מיני המזאמות.

מזאמה אדומה
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם החדש
סוג:	מזאמה
מין:	מזאמה אדומה
שם מדעי
Mazama americana ‏ארקסלבן, 1777
תחום תפוצה

מקור השם המדעי של המזאמה האדומה הוא כדלהלן: "Mazama" - מקורו במילה "מאקאמה" (macame) ששימשה ככינוי לאייל מסוים במקסיקו במהלך המאה ה-17. americana פירושו "אמריקנית", ומתייחס לכך שמין זה מאכלס שטחים נרחבים בדרום ומרכז יבשת אמריקה הדרומית. השם הרשמי של המין - "מזאמה אדומה" מתייחס לכינוי האמור ולצבע פרוותו האדמוני; השם הרשמי הנוסף "שיפוד אדום" (באנגלית "Red brocket"), מקורו כנראה במילה "broc" מהצרפתית העתיקה שפירושה הוא "סעיף של קרן", ומתייחס לקרניים היוצאות דופן של המזאמה בקרב האיילים.

טקסונומיה וגנטיקה

המזאמה האדומה שייכת לסוג מזאמה שבשבט "Odocoileini" בתת-משפחת איילי העולם החדש, לצד כ-10 מינים נוספים. נכון להיום, הטקסונומיה של המזאמה האדומה עדיין אינה ברורה. יש לה בין 9 ל-15 תת-מינים, וחלק מהם נחשבים כיום כמינים נפרדים. מניתוחים גנטים במהלך השנים שנעשו לפרטים רבים ברחבי אמריקה דרומית עלו נתונים סותרים בקשר למספר הכרומוזומים של המין: 48, 50, 52, 54, 56, 68, 70 ו-74. בנוסף תועד גם שוני נרחב בגודל של כרומוזומים מסוימים. ההבדלים העצומים בין הפרטים שנותחו העלו שאלות רבות הנוגעות לסיווג של תת-המינים של המזאמה, ולדברי חוקרי הטבע ההבדלים מציינים את קיומם של מספר מינים בלתי מוכרים שנכללים בטעות תחת המזאמה האדומה. מינים וודאיים שנחשבו בעבר כתת-מינים שלה הם: מזאמה מרכז-אמריקנית, מזאמה יוקטנית, מזאמה ביצתית ובורורו.

להלן מספר תת-המינים המוסכם של המזאמה האדומה:

• M.a.americana
• M.a.carrikeri
• M.a.gualea
• M.a.jucunda
• M.a.rosii
• M.a.rufa
• M.a.sarae
• M.a.sheila
• M.a.trinitatis
• M.a.whitelyi
• M.a.zamora
• M.a.zetta

אנטומיה ומראה

אף על פי שבמונחים כלליים המזאמה האדומה היא מין אייל קטן למדי, היא נחשבת לגדולה מאוד - יחסית לשאר מיני המזאמה. גובהה בכתפיים: 80-69 ס"מ; אורך ראשה וגופה: 144-70 ס"מ; ומשקלה: 48-16 ק"ג. בסורינאם נמצאו זכרים שחרגו בהרבה מהמידות הממוצעות ומשקלם הגיע לכ-65 ק"ג. הנקבות בדרך כלל זהות בגודלם לזכרים. המורפולוגיה של אייל זה דומה לאיילים קטנים או לצביונים האפריקנים: יש לו גוף עדין ומוצק עם שדרה גמישה וקמורה, כשהמבנה הכללי צר. הרגליים שלו דקיקות וגמישות, והאחוריות ארוכות יותר מהקדמיות וגורמות לו להיראות כפוף. מבנה זה נועד לאפשר למזאמה זליגה מהירה לתוך הסבך בעת מנוסה. הזנב הרחב שלו באורך בינוני (15-8 ס"מ), והאוזניים גדולות, רחבות ועגולות. הצוואר קצר בדרך כלל, והראש מוארך ומשולש; קו החרטום בולט מעט על רקע הפנים, והעיניים ממוקמות בתוך שקעים בפנים המוקפים בעצמות בולטות. האף רחב, גדול ועגלגל, הלוע הצר והעיניים בינוניות. הפרסות של המזאמה קצרות וחדות. לנקבות יש ארבע פטמות בדומה לבקר.

מזאמה אדומה (זכר)

הפרווה של המזאמה האדומה קצרה ודקה, ולעיתים קרובות משטח השערות דליל למדי. כפי שמרמז שמה, צבעה של המזאמה הוא בעיקר חום-אדמדם, אולם הסקלה של הצבעים עשויה להיות שונה מפרט לפרט ומאזור גאוגרפי למשנהו: החל מסגלגל-שחרחר לערמוני, ומקפה עד חום בהיר; במקרים מסוימים פרוותה של המזאמה תהיה בגוון כתמתם או אפרפר. הגיוון המרובה בצבעי הפרווה, מקשה מאוד על הזיהוי בין מין זה לבין מינים אחרים. הפרווה נוטה להתכהות באזור הכתף וברגליים, ולהתבהר יותר באזור הצוואר, המותניים והגחון; צדדי הרגליים הפנימים, החזה, והמפשעה, בדרך כלל בצבע צהבהב קרמי או לבן דהוי, וצידו התחתון של הזנב לבן בוהק. צבעו של הראש משתנה בין חום אדמאדאם דהוי בלחיים, לשחרחר או סגלגל באזור החרטום, הפנים והקרקפת. המצח מתאפיין במשטח שיער צפוף וקצוץ הדומה לזה של צביון גמדי או מונטיאק הציצית, וצבעו כהה בדרך כלל. במקרים מסוימים, יש סביב העיניים משקפיים בצבע מוקסין או פשתן שמהם נמשכים זוג פסים בצבע זהה לעבר צידי משטח השיער. הסנטר לבנבן, והאוזניים בהירות; הצד הפנימי שלהן קירח משיער ברובו.

למזאמה האדומה יש זוג קרניים ארוכות יחסית לשאר המינים בסוג (להוציא את המזאמה היוקטנית), ואף על פי שהצורה הייחודית שלהם זהה לשאר המינים בסוג, היא בולטת במיוחד אצל המזאמה האדומה בשל קרניה הארוכות: בניגוד חד ליתר האיילים בעלי הקרניים המסועפות, למזאמה אין כלל סיעופים, והקרן מסכמת בחנית חדה וארוכה (13-10 ס"מ) שמזכירה במעט את קרני הצבי אך נבדלת מהן בשל היותה ישרה כמעט לגמרי. לקרניים הפשוטות הללו יש פוטנציאל קטלני ביותר בדומה לדקירה של מחט, ואין זה נדיר לראות מזאמות מסתובבות עם צלקות או פצעי דקירות עמוקים. במקרים נדירים למדי (בעיקר אצל זכרים מבוגרים), הקרן עשויה להתפצל לסיעוף אחד או שניים. הדו-צורתיות הזוויגית בין הזכר לנקבה בא לידי ביטוי רק בכך שהנקבות הן חסרות קרניים. בדומה לאיילים טרופיים אחרים, המזאמה אינה משירה את קרניה באופן סדיר, ולעיתים קרובות הקרן מחזיקה מעמד למעלה משנה.

תפוצה ובית גידול

מזאמה אדומה נחה בצל עץ.

כפי שמרמז שמה המדעי ("אמריקנית") המזאמה האדומה מאכלסת אזור משמעותי ביבשת אמריקה הדרומית. טווח התפוצה שלה כולל את כל השטח של קולומביה, ונצואלה, גויאנה הצרפתית, גיאנה, סורינאם, פרגוואי ואקוודור, מרבית ברזיל, מחצית משטחן של בוליביה ופרו, ואזורים קטנים יחסית בצפון ארגנטינה. המדינות היחידות ביבשת זאת שבהן המזאמה האדומה נעדרת הן אורוגוואי וצ'ילה. זוהי המזאמה היחידה שמצויה באי טרינידד ברפובליקה של טרינידד וטובגו, ובעבר הייתה מצויה גם על האי טובגו עד שהוכחדה משם עקב ציד.

המזאמה האדומה חיה בעיקר ביערות טרופיים צפופים עם חופה סגורה כדוגמת יער האמזונאס, והיא מעדיפה אקלים לח או יבש אך גשום. עם זאת, ניתן למצוא אותה גם בסוואנות טרופיות דוגמת הסראדו בברזיל. היא נוטה להישאר בקרבת ביצות, נהרות ונחלים אשר לאורך שפתם יש כיסוי צפוף של צמחייה, ומאכלס אזורים הרריים עד גבהים של 5,000 מטר מעל פני הים בצפון הרי האנדים.

היא נעדרת ממישורי הפמפס בדרום ממדבר אטקמה במערב ומהקאטינגס בעלת הצמחייה המדברית במזרח. ממדי הגוף הקטנים יחסית שלה, מאפשרים למזאמה לנוע בקלות במים ובצמחייה צפופה ולהיטמע היטב בסביבה ולהפוך לבלתי נראית עבור הטורפים. בשעות הלילה, המזאמה יוצאת לשיחור מזון גם בקצוות היער, בשדות ומטעים חקלאיים ואפילו בגינות. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת גבוהה ביותר 500 עד 6,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

פעילות ומערכת חברתית

מזאמה אדומה בבית גידול אופייני.

מעט מאוד ידוע על הפעילות של המזאמה האדומה בשל האופי הביישן שלה. על פי הספרות המדעית, המזאמה האדומה עשויה להיות פעילה בכל שעות היממה, אך בפעילות לילית יש יתרון בשל היותה מחוץ לטווח הראיה של טורפים וציידים. באופן כללי, המזאמה היא פעילת יום המבלה את רוב זמנה בחיפוש אחר מזון ביערות העבותים, אולם בשעות השחר ובין הערביים הוא עשוי לגשת לבלות יותר באזורי שיחים נמוכים. עם הזריחה, המזאמה חוזרת לשטח הביתי שלה. באזורים מסוימים כמו באי טרינידד שבה המזאמה נרדפת בכבדות, היא פעילת לילה ונדיר לראותה ביום.

המזאמה האדומה היא אייל טריטוריאלי; היא נוהגת לסמן את שטחה באמצעות חותמי ריח שונים (ראה בהמשך), אך הדבר משתנה בין הזכרים לנקבות: הזכרים נוהגים לסמן את כל שטחם ובמיוחד את הגבולות, בעוד שהנקבות יסמנו רק את תחום הליבה של הטריטוריה. היקף החפיפה בין הטריטוריות משתנה בין מבוגרים לצעירים ובין זכרים לנקבות. הזכרים כמעט ואינם סובלים חפיפה לשטח של זכר אחר ובדרך כלל חפיפה ממוצעת תהיה כ-2% בלבד מהטריטוריה. הדבר נובע מהתוקפנות שלהם אחד כלפי השני במהלך היחום של הנקבות אשר עשוי להתרחש לאורך השנה ללא עונה קבועה. אצל הנקבות לעומת זאת, תיתכן חפיפה של 20% בתחומי הליבה, וחפיפה בהיקף של 43% בשאר הטריטוריה.

שטחו של זכר אחד עשוי לחפוף לשטחם של מספר נקבות, אולם לאף אחד מהצדדים לא יהיה בעיה בכך. המזאמה האדומה היא מין יחידאי בדרך כלל. מחקר אחד שתיעד מזאמות, מצא שב-73% מהתצפיות המזאמה נצפתה בגפה, ב-22% מהתצפיות היא נצפתה עם בן זוג, ורק ב-3% מהתצפיות היא נצפה בשלשות. במקרים נדירים יותר היא עשויה ללקט מזון בקבוצה של 4 פרטים למשך זמן קצר.

תקשורת וטורפים

חוש הריח הוא דפוס התקשורת העיקרי המשמש את המזאמה האדומה וחיוני במיוחד לקיומה. את חותמי הריח שלה אשר נועדו לאותת למזאמות אחרות על נוכחותה באזור היא משאירה באמצעות הטלת שתן וצואה גירוד קליפת העצים על ידי השיניים ושפשוף המצח על קליפות העצים. הזכרים נעזרים גם בקרניהם כדי לשפשף את הצמחייה בקרבתם. הריח של המזאמה נועד כדי לקבוע את הגבולות הטריטוריאליים שלה. תקשורת ווקאלית נעשית לעיתים רחוקות בשל האופי הביישן שלה, אך בשעות הסכנה היא משמיעה שריקות חדות.

טורפיה העיקריים של המזאמה הם יגוארים, פומות, סמורי טאירה, נשרון מלכותי, עיט ההרפיה וטורפים קרקעיים אחרים. בטרינידד, המזאמה האדומה מאוימת בעיקר על ידי האוצלוט ודורסי יום גדולים. בשל מבנה גופן הקומפקטי והזריזות שלהן, המזאמות מסוגלות להיעלם בנקל בסבך. שיטת ההתחמקות שלהם מטורפים תלויה במקום עמידתם: בעומק היער, המזאמה תקפא תחילה על מקומה בתקוה שהטורף לא ישים לב אליה, והיא תימלט בהקדם האפשרי לכיסי סבך גדולים שם תתחבא עד יעבור זעם.

חסרונה של המזאמה הוא הסיבולת הנמוכה שלה; היא אינה מסוגלת לרוץ לטווח רחוק, וכלב בית ממוצע מוסגל לעקוף אותה. בשל כך, כאשר היא נאלצת לרוץ, היא תעצור אחת למספר שניות כדי לבדוק האם הסכנה חלפה, או שתנסה שוב ושוב לנקוט בזינוק, הקפאה והסתתרות כדי לבלבל את הטורף. הפרווה האדמדמה-חומה שלה מספקת לה הסוואה מעולה ביער הצפוף. בסמיכות למקורות מים, המזאמה תשמש בכישורי השחייה היוצאי דופן שלה כדי להתחמק מרודפיה, והיא מסוגלת לחצות נהרות רחבים או לצעוד בהם למרחקים של 300 מטרים.

תזונה

מזאמה אדומה חוצה כביש.

המזאמה האדומה נוהגת לשחר למזון מתחת לצמחים פורחים או לעצים. התזונה שלה מורכבת בעיקר מדשא, שורשים ירוקים, ניצנים, פרחים, עלים, פירות וזרעים, והיא ידועה כמזיקה משמעותית לגידולים חקלאיים כמו דגנים, שעועית, תירס וגפנים. ביערות הגשם, 80% מתזונתה מבוססת על פירות. בטרינידד וטובגו היא נצפתה מלקטת פטריות בעונת הגשמים. מחקר משנת 2004, מצא שהמזאמה האדומה מסתמכת בגויאנה הצרפתית בעיקר על פירות העשירים בחומרים מזינים, בעוד שבקיץ (בין יוני לספטמבר) היא משנה את תזונתה בקיצוניות ומעכלת מזונות צמחיים המכילים סיבים רבים. במקרים של מחסור מזון, היא עשויה לאכול גם פקעות, קליפות, אגוזים וחולייתנים קטנטנים.

למזאמה יש מערכת עיכול מורכבת המאפשרת להם לעכל סוגים רבים של מזונות צמחיים באמצעות חיידקים סימביוטיים. כדי לנצל את המקסימום של הערך התזונתי של הצמחייה, המזאמה האדומה מעלה גירה עד שהמזון נטחן היטב. ניתן לראותה מעלה גירה בעיקר בשעות המנוחה. למזאמה האדומה וליתר קרובותיה, יש חשיבות אקולוגית רבה ליערות הטרופיים; היא מפיצה באמצעות צואתה זרעים של עשרות מיני צמחים, וחלקם עשויים להיות בסכנת הכחדה לולא המזאמה.

מחזור חיים

עופר של מזאמה אדומה.

אף על פי שאין למזאמה עונת רבייה קבועה בדומה ליונקים החיים באזורים טרופיים, מכל מקום, יש שיא לידות מינואר עד אפריל ומיולי עד ספטמבר. נקבת המזאמה היא מונגומית; הזכר לעומת זאת עשוי להתרבות עם נקבות נוספות החולפות בשטחו. המאבק בין הזכרים הוא בעיקר על השליטה בנקבות, והקרבות כוללים דקירות ונשיכות.

למזאמה האדומה יש תקופת הריון של 200–225 ימים, ומדי שנה מתרחשת המלטה אחת. הנקבה מגיע לבגרות בגיל 13 חודשים לעומת הזכרים שמגיעים לבגרות בגיל 12 חודשים. ברוב המקרים נולד עופר יחיד, אך תיתכן לידה של תאומים (בעיקר אצל נקבות צעירות). בימיו הראשונים, העופר שוהה ללא תזוזה בצמחייה הסבוכה עד שהוא גדול מספיק כדי ללכת לצד אימו, כשהפרווה הבהירה והמנוקדת שלו מתמזגת עם הסביבה המיוערת והסבוכה. האיילה מניקה את העופר עד הגמילה שמתרחשת בגיל 6 חודשים, ואפילו במקרים של זוגות מונוגמיים, הזכר לעולם לא יסייע בטיפול בצאצא. לקראת הגמילה, העופר מצטרף עם אימו בהליכתה ביער, והוא לומד ממנה ללקט מזון ומסתגל בהדרגה לאכילת מזון מוצק.

תוחלת החיים של המזאמה האדומה בטבע היא 7–12 שנים. בשבי פרט אחד חי עד 16 שנים.

מצב

הרשימה האדומה של IUCN לא הצליחה לקבוע את מצב השימור של המזאמה האדומה לאור חוסר ודאות טקסונומית. ניתן יהיה להעריך את מצבו רק לאחר הגדרה ברורה של התפוצה והאוכלוסיות של המין, שכן אוכלוסיות מסוימות נמצאות בסכנה ואילו אחרות לא, וטרם ניתן לדעת ברור אילו אוכלוסיות משתייכות למין זה. בשל כך, עד שיהיה מידע ברור אודות הטקסונומיה של המזאמות באמריקה הדרומית, המזאמה האדומה עדיין תסווג כמין חסר נתונים (DD). מגמת האוכלוסייה אף היא אינה ידועה.

ללא ספק, הציד, ובירוא יערות מהווים איום מרכזי על המין. המזאמה ניצודת לאורך הטווח שלה לבשר או בשל היותה "מזיק לחקלאות", ובאזורים מסוימים כמו באמזונס בפרו מדובר בפעולה חוקית לכל דבר. אין כמעט פעולות שימור ספציפיות עבורה, וכרגע ההגנה היחידה על אוכלוסיות של מזאמות אדומות מתבטאת בנוכחותן באזורים מוגנים כדוגמת הפארק הלאומי מנו או הפארק הלאומי אמאס.

קישורים חיצוניים

• מזאמה אדומה, באתר ITIS (באנגלית)
• מזאמה אדומה, באתר NCBI (באנגלית)
• מזאמה אדומה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מזאמה אדומה, באתר GBIF (באנגלית)
• מזאמה אדומה, באתר הרשימה האדומה של IUCN
• ‏ מידע על מזאמה אדומה באתר Ultimate Ungulate
• ‏ מחקר מפורט על האקולוגיה של המזאמה האדומה
• ‏ סרטון של מזאמה אדומה מחפשת מזון ביער, סרטון באתר יוטיוב