הלגיון העשירי פרטנסיס
הלגיון העשירי פְרֵטֶנְסִיס (לטינית: LEGIO X FRETENSIS או בקיצור LXF) היה לגיון רומאי שהוקם על ידי אוקטביאנוס בשנת 41 לפנה"ס, בזמן מלחמת האזרחים ברומא. הידיעות על פעולות הלגיון מגיעות עד תחילת המאה ה-5.
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | LFX |
| מדינה | האימפריה הרומית |
| בסיס האם | ירושלים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 41 לפנה"ס – המאה ה-5 |
| מקים היחידה | אוקטביאנוס |
| מלחמות |
קרב אקטיום המרד הגדול מרד בר כוכבא |
| פיקוד | |
| מפקד נוכחי |
מרקוס אולפיוס טראיאנוס  |
  | |
היסטוריה
עריכהמלחמת האזרחים והתקופה הקיסרית
עריכהאוקטביוס הקים את הלגיון העשירי בשנת 41 לפנה"ס, המספר שניתן לו הוא התייחסות ללגיון העשירי אקווסטריס שפעל תחת פיקודו של יוליוס קיסר.
המערכה הראשונה של הלגיון התקיימה בסיקיליה ב-36 לפנה"ס. הלגיון, תחת פיקודו של מרקוס אגריפה, נלחם נגד צבאו של סקסטוס פומפיוס. הניצחונות בקרבות במילאי ובנאולוכוס, בקרבת מצר מסינה (לטינית: Fretum Siculum), הסירו את האיום שהטיל פומפיוס על רומא, והעניקו ללגיון את הכינוי פרטנסיס – "של המיצר".
בשנת 31 לפנה"ס נלחם הלגיון העשירי בקרב אקטיום כנגד מרקוס אנטוניוס. השתתפותו העיקרית של הלגיון בקרב, שהיה קרב ימי, היה בעלייה ותפיסת ספינות שעגנו ליד החוף. לציון הקרב נקבעה ספינת מלחמה תלת-חתרית כאחד מסמליו. סמל נוסף היה דמות של חזיר בר.
מאוחר יותר הוצב הלגיון העשירי בבלקן ומשם הועבר לסוריה בשנת 6 לפנה"ס, שם הוא היה חלק מן המערך הצבאי הרומאי שהוקם כהגנה נגד פלישה של האימפריה הפרתית. עם סיפוחה של יהודה לאימפריה הרומית בשנת 6 נשלח הלגיון העשירי לעזור לקוויריניוס לדכא כל התנגדות לסיפוח ולארגון יהודה כפרובינקיה.
מטבע עם טביעת רכב של הלגיון העשירי פרטנסיס נמצאה בחורבת מצד.
המרד הגדול
עריכה
ערך מורחב – המרד הגדול
הלגיון העשירי יחד עם הלגיון החמישי מקדוניקה הוצבו באלכסנדריה בשנת 66 כהכנה לפלישה לאתיופיה אולם פרוץ המרד הגדול ביהודה גרם לשינוי התוכנית והלגיונות הועמדו תחת פיקודו של אספסיאנוס שנירון הטיל עליו לדכא את המרד. מפקד הלגיון העשירי בתחילת המרד היה מרקוס אולפיוס טראיאנוס. תחילה הלגיון העשירי היה מוצב בעכו אולם הוא נאלץ לעבור לקיסריה, הלגיון השתתף בכיבוש אזור הטראכון והעיר גמלא, הוא חנה בבית שאן. עדויות למחנהו של הלגיון נמצאו גם בעין המסייעת 7020. בשנת 67 כבש הלגיון את יפיע והחריב אותה. הלגיון כבש והרס את היישוב היהודי בקומראן באביב של שנת 68. הלגיון הקים את מחנה החורף שלו ביריחו. הלגיון העשירי היה חלק ממחנה הצבא הרומאי שהטיל מצור על ירושלים בשנת 70, מחנהו של הלגיון היה על הר הזיתים ואנשיו הצטיינו בירי בליסטראות על העיר הנצורה, המצור נמשך כחמישה חודשים שבסופם הלגיונות הרומאיים הסתערו על העיר, כבשוה ושרפו את בית המקדש.
אחרי הניצחון על מרכז ההתנגדות בירושלים הלגיון העשירי השתתף במבצעים הרומאים לטיהור שאריתה של יהודה משרידי המרד, הוא כבש את המבצרים הרודיון ומכוור. הלגיון תחת פיקודו של פלביוס סילבה הטיל מצור בשנת 72 על מצדה, מעוזם האחרון של המורדים, הצרים החלו בבניית סוללה אדירה שהייתה מורכבת מאלפי טונות של אבנים ואדמה. בנייתה הושלמה בשנת 73 והלגיון הצליח לפרוץ את חומות המבצר רק כדי לגלות שהמורדים בחרו לקחת את חייהם מאשר ליפול בשבי הרומאי. לאחר השלמת דיכויו של המרד הלגיון העשירי הועבר ליהודה ומחנה הקבע שלו נקבע בירושלים, הוא היה כפוף לפיקודו של נציב יהודה שמעתה היה בדרגה של לגאטוס. הלגיון העשירי לקח חלק במלחמות הפרתיות של הקיסר טראיאנוס כנגד האימפריה הפרתית.
בסיס הלגיון העשירי בירושלים
עריכהעל-פי כתבי יוסף בן מתתיהו, יחידות מהלגיון העשירי נשארו לשמור על חורבות ירושלים, והתמקמו באזור מגדלי המצודה של הורדוס (אזור מגדל דוד של ימינו), שלא הוחרבו יחד עם שאר העיר. עד לשנים האחרונות סברו רוב החוקרים כי זה היה מיקום מחנה הלגיון עד לסוף המאה השלישית כאשר עזב הלגיון את העיר. אולם בחפירות הארכאולוגיות הנרחבות שהתנהלו באזור נמצאו ממצאים מועטים שניתן לשייכם ללגיון העשירי, כגון כמה מטבעות, וכן רעפים, לבנים וצינורות חרס מוטבעים בחותם הלגיון. ממצאים כאלה נמצאו באתרים רבים בעיר ובסביבותיה ולכן לא יכולים להוות הוכחה חד-משמעית למיקומו של הלגיון. כמו כן לא נמצאו שרידי ביצורים או מבנים אחרים שניתן לשייכם למחנה צבאי.[1]
בחפירות שנערכו ב-1949 בגבעת רם (שייח' באדר) לצורך הקמת בנייני האומה, חשף הארכאולוג מיכאל אבי-יונה את בית המלאכה לכלי חרס שכלל כבשנים, לבנים ורעפים של הלגיון שהיה במקום. פריטים רבים של לבנים ורעפים עם טביעות החותם של הלגיון העשירי נמצאו ברחבי הארץ ובסביבות העיר בפרט.
החוקרים ונסן ואבל הניחו כי המחנה הרומאי עבר שינויים בגודלו ומיקומו בהתאם לצורכי הלגיון כך שמאז החורבן ועד מרד בר כוכבא השתרע המחנה על פני העיר העליונה ושטחו התכווץ למחצית לאחר 135 ושוב התכווץ במהלך המאה השלישית משנטש הלגיון את העיר ועבר לבסיסו באילת. הנחה זו מקובלת בחלקה על רוב החוקרים המתעלמים מהשלב הראשון שאין לגביו כל מידע. החוקרים מסכימים כי המחנה היה יוצא דופן מאחר שהוקם על חורבות עיר קיימת והפך למרכזה של קולוניה, סביב מחנה הלגיון הוקמו השכונות האזרחיות.
בתחילת המאה ה-21 מתבססת תאוריה חדשה לגבי מיקום מחנה הלגיון, אם כי הנושא עדיין נתון במחלוקת. החוקרת אילת מזר פרסמה לראשונה את ממצאי החפירות של סבה, הארכאולוג בנימין מזר, באזור ה"עופל" והפינה הדרום-מערבית של הר הבית. ממצאים אלו כוללים שרידי מבנים גדולים, ובראשם מאפיה ובית מרחץ ענק, שניתן לתארך את בנייתם לאמצע המאה השנייה לספירה, כלומר תאריך ייסוד העיר. באתר זה נמצאו אלפי לבנים ורעפים המוטבעים בחתימות הלגיון, וכאן הן נמצאו במבנים המקוריים ולא בהריסות. כמו כן נמצאו כתובות לטיניות, פסלים, מטבעות, תכשיטים ומשחקים האופייניים למאות 2–3 לספירה. על-כן, ההשערה החדשה של מזר וכמה חוקרים אחרים היא שמחנה הלגיון הועבר בשלב מסוים למרגלות הר הבית, נקודה רגישה שזקוקה להגנה, שגם השתלבה בבניית העיר הרומית איליה קפיטולינה. זו גם הסיבה, לפי דעה זו, למיעוט הממצאים בגבעה המערבית באזור מגדל דוד.[2]
מרד בר כוכבא
עריכה
- ערך מורחב – מרד בר כוכבא
מרד בר כוכבא הוא מרד שערכו יהודי ארץ ישראל כנגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132–136 לספירה. המרד פרץ ככל הנראה בקיץ 132, ומעט מאוד ידוע על מהלכו והקרבות שהתנהלו בין הצדדים. כמו היבטים רבים של מרד בר כוכבא, היקפו הגאוגרפי נותר גם הוא לא ברור, אף על פי שנראה כי יהודה, מעקרבה בצפון ועד באר שבע בדרום, במדבר יהודה ובאזור ים המלח, אך לא ברור אם החזיק בשפלת החוף או ביבנה. ככל הנראה בשלב הראשון הצליחו המורדים להתגבר על חלק מיחידות חיל המצב הרומי אך לא ברור האם הצליחו לכבוש את ירושלים – איליה קפיטולינה שהוחזקה על ידי הלגיון העשירי וזאת בגלל דלות הממצאים הארכאולוגיים ומחסור במקורות היסטוריים, שבעטיים לא ניתן היום להכריע בשאלה האם נכבשה ירושלים על ידי המורדים.[3]
בשלב השני קיבל הצבא הרומאי ביהודה תגבורת מהפרובינקיות הסמוכות: מצרים, סוריה וערביה, משנכשלו אלה, נאלץ הקיסר הרומאי, אנדריאנוס, להביא בשלב השלישי, את יוליוס סוורוס נציב בריטניה, שבפיקודו היו שלושה לגיונות וחמישים יחידות עזר.[4] העדויות מצביעות על כך ששבעה לגיונות: העשירי 'פרנטסיס', השישי פראטה שהוצבו ביהודה, העשרים ושניים דיאוטריאנה והשני טראיאנה שהגיעו ממצרים, השלישי גאליקה שהגיע מסוריה, השלישי קירנאיקה שהגיע מערביה, וכן העשירי גמינה, שהגיע מארצות הדנובה השתתפו בלחימה במלואם, וכי ארבעה או חמישה נוספים השתתפו בחלקם.[5] השתתפות הלגיון העשירי 'פרנטסיס' בדיכוי מרד בר כוכבא עולה מכמה עדויות שונות. אחת מהן היא מכתובת אנונימית המתעדת כי מפקד הלגיון העשירי זכה בעיטורים אחדים מאדריאנוס על חלקו בדיכוי מרד בר כוכבא: שני כתרים, ה-muralis וה-vallaris, ועיטור ה-hasta.[6]
שיא הלחימה של הלגיון העשירי היה במהלך המצור על ביתר וביחד עם יחידות רומאיות אחרות.[7] מכלול המצור הרומאי, בדומה לזה שהוטל על ידי הלגיון העשירי על מצדה בשנת 73 או 74, היה מורכב כנראה מחמישה מחנות צבא ומסוללה באורך ארבעה קילומטרים.[8] הרומאים הקימו דייק מצור (כרקום, בלטינית: CIRCUMVALLTIO) שכלל גם עמדות ירי כנראה בצד הדרום מערבי. אורך הדייק היה מעל 4000 מ' – יותר מהדייק של מצדה. ניתן להניח שבנוסף לחומת האבן ששרידיה נשתמרו בשטח כללה מערכת הדייק אלמנטים נוספים המוכרים הן מן הספרות הרומאית והן מן הספרות התלמודית כדוגמת מכשולים שונים, ועוד.
פעילות מאוחרת
עריכה
בזמן הקיסר מרקוס אורליוס חלק מן הלגיון העשירי נלחם במרקומנים. הלגיון העשירי תמך בפסקניוס ניגר שזה התמרד בשנת 193 כנגד הקיסר ספטימיוס סוורוס. בתקופת שלטונם של קרקלה ואלאגבאלוס הלגיון עדיין היה מוצב בירושלים. הלגיון העשירי השתתף במלחמה כנגד האימפריה הגאלית בזמנו של הקיסר גליאנוס.
קשה לקבוע בוודאות מתי עזב הלגיון העשירי את מחנה הקבע בירושלים, אולם כבר דברי דיו קסיוס,[9] שהלגיון עדיין היה מוצב ביהודה בזמנו, מפריכים את הדעה שההעברה בוצעה קודם לכן – עוד בימיו של ספטימיוס סוורוס (211-193).[10] נוכחותו של הלגיון העשירי בעיר בשנים 250–251 מאושרת על ידי המטבעות הקולוניאליים האחרונים שהטביעה – איליה קפיטולינה. ההחלטה להעביר את הלגיון העשירי מירושלים לאיילה (עקבה שבירדן), מיוחסת לקיסר דיוקלטיאנוס (Diocletianus, 305-283 לספירת הנוצרים) והיא קשורה לרפורמות הצבאיות שערך.[11] מקור המידע המהימן המאוחר ביותר בנוגע להיסטוריה של הלגיון העשירי מבוסס על ידיעות ב"אונומסטיקון" של אוסביוס מקיסריה ובנוטיטיה דיגניטטום (Notitia Dignitatum) שני המקורות טוענים שהלגיון הוצב באילה (היא אילת) שבים האדום.[12]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- דן בר"ג, 'טביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנזיס על גבי לבנים', ארץ-ישראל ח (תשכ"ז) 1967.
- מזר, אילת, 'מחנה הלגיון העשירי למרגלות הפינה הדרומית-מערבית של מתחם הר-הבית בירושלים', חידושים בחקר ירושלים ה (תש"ס) 52-67, 1999.
- שטיבל גיא, 'סוגיית מחנה הלגיון העשירי בירושלים ותחומה של אליה קפיטולינה', חידושים בחקר ירושלים ה (תש"ס) 68-103, 1999.
- אדלר נועם, 'טביעות החותם של הלגיון העשירי על גבי לבנים ורעפים מחפירות הר הבית', חידושים בחקר ירושלים ה (תש"ס) 117-132, 1999.
- אבנר אקר, מי העניק את התואר Antoniniana ללגיון העשירי פרטנסיס, ישראל בארצו, יוסף גייגר, חנה כותן, גיא שטיבל (עורכים), ירושלים (2010), עמ' 219–228
- Arubas, B., and H. Goldfus, "The Kilnworks of the Tenth Legion Fretensis", in J. H. Humphrey (ed.) The Roman and Byzantine Near East: Some Recent Archeological Research, Journal of Roman Archeology, Supplementay Series Number 14 (1995), 95-107.
- E. Dabrowa, Legio X Fretensis. A Prosopographical Study of its Officers (I-III c. A.D.), Stuttgart, 1993
- W. Eck, A. Pangerl, 'Die Konstitution für die classis Misenensis aus dem Jahr 160 und der Krieg gegen Bar Kochba unter Hadrian', ZPE 155, 2006, pp. 239-252.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הלל גבע, האם היה קיים 'מחנה-לגיון' רומי בירושלים – ביקורת ארכאולוגית, קתדרה 25, ספטמבר 1982, עמ' 20-3
- ישראל רול וזאב רובין, דיון: מדוע הועברו הנגב, סיני ואדום מן הפרובינקיה ערביה לפרובינקיה פלסטינה בסוף המאה השלישית לספירה?, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמ' 63-57
- דורון בר, גבולה הדרומי של 'איליה קפיטולינה' ומיקומו של מחנה הלגיון הרומי העשירי, קתדרה 69, ספטמבר 1993, עמ' 56-37
- הלל גבע, אף-על-פי-כן הוקם מחנה הלגיון הרומאי העשירי בגבעה הדרומית-המערבית, קתדרה 73, ספטמבר 1994, עמ' 186-181 (גרסה טקסטואלית באתר סנונית)
- דורון בר, תגובה לדברי גבע, קתדרה 73, ספטמבר 1994, עמ' 188-187 (גרסה טקסטואלית באתר סנונית)
- הלגיון העשירי פרטנסיס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- Hillel Geva, Roman Jerusalem – Searching for Roman Jerusalem BAR 23:06 (Nov/Dec 1997)
ניר חסון, כתובת רומית שנתגלתה עשויה לשפוך אור על הסיבות לפרוץ מרד בר כוכבא (כתובת שהקדיש הלגיון לקיסר), באתר הארץ, 21 באוקטובר 2014- תולדות הלגיון באתר ליוויוס (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ נחשף חלק מבית מרחץ ששימש את חיילי הלגיון העשירי. אתר רשות העתיקות (נובמבר 2010)
- ^ מזר, א., 'מחנה הלגיון העשירי למרגלות הפינה הדרומית-מערבית של מתחם הר-הבית בירושלים', בתוך: פאוסט, א., ברוך, א., (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – דברי הכנס החמישי, רמת-גן תש"ס, עמ' 52–67 ; אילת מזר 'בית המרחץ הרומי-ביזאנטי למרגלות הכותל המערבי של מתחם הר הבית', חידושים בחקר ירושלים ו, (תשס"א), 2001, עמודים 87–102. ; ראו גם: מזר, ב., "חפירות ארכאולוגיות בירושלים העתיקה – סקירה ראשונה על חפירות תשכ"ח", ארץ ישראל 9 (תשכ"ט), עמ' 161–174 ; מזר, ב., "החפירות הארכאולוגיות ליד הר הבית – סקירה שנייה, עונות תשכ"ט- תש"ל", ארץ ישראל 10 (תשל"א), 84-83 '; עמ' 1–33 ; מזר, ב., "החפירות ליד הר-הבית", קדמוניות 3–4 (תשל"ג), עמ 83–84 ; Mazar, B., The Excavations in the Old City of Jerusalem, Preliminary Report of the First Season, 1968, Jerusalem 1969; Mazar, B., The Excavation in The Old City of Jerusalem Near the Temple Mount, Preliminary Report of the Second and Third Seasons 1969-1970, Jerusalem 1971; Mazar, B., The Mountain of the Lord, New-York 1975, p. 88-92, 232-243. בן- דב, מ., חפירות הר הבית בצל הכתלים ולאור התגליות, ירושלים 1982, עמ' 206-185
- ^ לדיון מקיף ודעה אחרת ראו גם Y Zlotnik The Question of the Conquest of Jerusalem by the Bar Kokhba rebels 2006 - numis.co.il
- ^ לקריירה של יוליוס סוורוס: A. R. Birley, The Fasti of Roman Britain (1981) pp. 106-109 ; וגם: E. Dabrowa, The Governors of Roman Syria from Augustus to Septimius Severus, pp 94-96. ; ליחידות העזר שהיו תחת פיקודו, ראו: P. Weiß, 'Neue Militärdiplome für den Exercitus von Britannia', ZPE 156 (2006), pp. 245-251. בעיקר עמ' 250.
- ^ חלק מהחוקרים נצמדו לכל הוכחה אפיגרפית של השתתפות הלגיונות לכך שהלגיונות השתתף במלואו. אחרים ראו כי הוכחה אפיגרפית מצביעה על כך שרק חלק מהלגיונות השתתפו במרד. לגישה המקסימליסטית, ראו: Applebaum, Prolegomena, 25-7, 44-9. לגישה המינימליסטית ראו: מנחם מור, הצבא הרומי בפרובינקיה יודיאה בשנים 132–135 לסה"נ, יוון ורומא בארץ-ישראל, 1989, עמ' 98-130.
- ^ CIL XI 6339
- ^ על העדויות האראולוגיות בביתר ראו: ו. ד. קארול, 'ביתיר ושרידיה הארכאולוגיים', בתוך: מרד בר כוכבא, (עורך: אהרון אופנהיימר); 19 On archaeological remains uncovered at Bethar, see W. D. Carroll, "Bittir and Its Archaeological Remains," AASOR 5 (1923-4),pp. 77-103 ; ראו גם: B. Kirschner, "A Mint of Bar-Kokhba?" BJPES 13 (1946), 153-60 (Hebrew; English summary, xi) ; וגם: דוד אוסישקין, חפירת בדיקה בביתר, מצודתו האחרונה של בר-כוכבא, ארץ-ישראל, כג, תשנ"ב, עמ' 260–275, 1992; and D. Ussishkin, "Archaeological Soundings at Betar, Bar-Kochba's Last Stronghold," Tel-Aviv 20 (1993),66-97. והמעודכן ביותר: יצחק מגן, שחר בץ וליאור שפירא, סיכום ראשוני של שתי עונות החפירה בחורבת ביתר המקראית, הקונגרס הארכאולוגי השלושים וארבעה בישראל, 15 באפריל 2008.
- ^ M. Kochavi, "The Survey in the Land of Judah," in M. Kochavi (ed.), Judaea, Samaria and the Golan (Jerusalem, 1972), pp. 24-6, 37, 38, 40-1.
- ^ Cassius Dio, Historia Romana, LV, 23:2-4
- ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, p. 364
- ^ Dabrowa, E., Legio X Fretensis.A Prosopographical study of its officers(I-IIIc.A.D.),Stuttgart 1993, p.18, n.59
- ^ ספר האונומאסטיקון לאבסביוס, עמ' 2-3; Notitia Dignitatum, p.72-73