מעיין אלישע
מעיין אלישע (בערבית: عين السلطان, בתעתיק לעברית: עין אלסלטאן) הוא מעיין איתן גדול הנובע מזרחית ובסמוך לתל יריחו. שמו הערבי של המעיין נגזר מתל א-סולטאן (שם נוסף לתל יריחו) ואילו שמו העברי מבוסס על המסורת שבמקום זה נעשה נס ריפוי מי יריחו על ידי אלישע הנביא.
 | |
| מעיין אלישע (דצמבר 2012) | |
| שם נוסף | עין א-סולטאן |
|---|---|
| מיקום המעיין | |
| מדינה | הרשות הפלסטינית |
| אזור | נפת יריחו |
| קואורדינטות | 31°52′13.76″N 35°26′41.14″E / 31.8704889°N 35.4447611°E |
| גובה | 215 מטר מתחת לגובה פני הים |
| נתוני המעיין | |
| סוג זרימה | מעיין איתן |
| ספיקה ממוצעת | 170 ליטר בשנייה |
| אגן ניקוז | נהר הירדן |
| גישה למעיין | |
| נגישות לציבור | כניסה חינם, בתיאום מראש עם צה"ל |
| דרך גישה | רגלית |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   מעיין אלישע | |
תיאור המעיין
עריכהמעיין אלישע נובע מזרחית לתל יריחו, אולם לדעת החוקרים נבע בעברו בתחתית התל. המעיין נובע ברום של 215 מטר מתחת לגובה פני הים. הספיקה המקסימלית של המעיין, שנמדדה בחורף, היא 236 ליטר בשנייה ואילו הספיקה המינימלית, שנמדדה בקיץ, היא 105 ליטר לשנייה כך שהספיקה הממוצעת היא 170 ליטר בשנייה. נפח הזרימה השנתי הוא כ-4.5 מיליון מ"ק ותכולת הכלוריד היא נמוכה, כ-30 מ"ג לליטר[1].
אזכור המעיין במהלך ההיסטוריה
עריכה- המסורת היהודית מזהה את המעיין עם המעיין בסביבות יריחו שבו ביצע אלישע הנביא, על פי התיאור המקראי, את נס המתקת המים:
"וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל-אֱלִישָׁע: הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. וַיֹּאמֶר: קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח. וַיִּקְחוּ אֵלָיו. וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר ה': רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר".
- בספר מלחמת היהודים מזכיר יוסף בן מתתיהו את המעיין ואת נס המתקת המים על ידי אלישע (ספר ד', פרק ח', סעיף ג'):
"ובקרבת יריחו נמצא מקור מים חיים עשיר, אשר מימיו טובים מאד להשקות את האדמה. המקור הזה נפתח בקרבת העיר הישנה, היא הראשונה בערי הכנענים, אשר כבש יהושע בן-נון, ראש צבא העברים, בחרב. ועל המקור הזה מסופר, כי לפנים היה משחית תנובת השדה ואת פרי העצים וגם מזיק לילודי אשה, ומימיו היו מביאים מחלה ומות לכל הברואים, אולם אחרי-כן נרפאו המים ונהפכו להיות בריאים ומפרים בידי אלישע הנביא... כי נגש אל המקור והשליך אל המים כלי חרש מלא מלח... לרפא את המים ולפתוח גידים מתוקים ואל אלוהים התפלל כי יותיר לטובה את יושבי הארץ... ובתפילה הזאת, אשר הקדים לה הנביא מעשים בתבונות כפיו, רפא את המקור, ותחת אשר היו המים לפנים משכלים ומביאים דבר ליושבי הארץ, החלו מהיום ההוא והלאה להביא ברכה..."
יוסף בן מתתיהו אף מדגיש את חשיבות המעיין לתושבי האזור על פני מעיינות אחרים (ספר ד', פרק ח', סעיף ג'):
בהמשך אותו הפרק חושף יוסף בן מתתיהו פרט מעניין נוסף אודות המעיין (ספר ד', פרק ח', סעיף ג'):
- בתיאור מסעו של הנוסע מבורדו מוזכר מעיין אלישע כמקום שלפנים אישה ששתתה ממנו לא יכלה עוד ללדת, אך לאחר שריפא אלישע את מי המעיין נהגו הנשים לשתות ממימיו על מנת להרפא מעקרותן[1].
- בינואר 1546 התרחשה בארץ ישראל רעידת אדמה חזקה שמקורה היה באזור גשר אדם. הרעידה, שזעזעה בין היתר גם את המעיינות בבקע הירדן, הובילה לכך שבמשך 4 ימים המים שנבעו מתוך מעיין אלישע היו מהולים באדמה אדומה, דבר אשר הקנה להם צבע של דם. על כך מעיד מקור מאותה התקופה[1][2][3]:
"בו ביום זרם ממעיין אלישע...דם ותחילה יצאה גם אש מתוכו. חזיון זה ערך ארבעה ימים רצופים..."
פרשנות הנס
עריכהמרבית חוקרי המקרא סבורים שהסיפור המקראי על ריפוי מי המעיין, כמוהו כיתר סיפורי הנסים של אלישע, הוא אגדה שנועדה להלל את הנביא ואין לו בסיס במציאות. עם זאת, היסטוריונים, פרשני מקרא וחוקרים רבים במהלך ההיסטוריה ניסו לעמוד על הרקע הריאלי לנס שביצע אלישע במי המעיין:
- מליחות גבוהה - הן יוסף בן מתתיהו והן פרופסור אליהו שמואל הרטום מציעים לפרש כי המליחות הגבוהה של מי המעיין היא שמנעה את ניצול המים הן לצורכי שתייה והן לצורכי חקלאות. לטענתם הנס של אלישע בא לידי ביטוי בהמתקת המים ובאפשרות לניצולם לצורכי האדם[4][5].
- רדיואקטיביות גבוהה - חלק מהחוקרים טענו כי המעיינות בחופו המערבי של ים המלח מכילים רמות גבוהות של רדיואקטיביות. חוקרים אלה שיערו כי רמות הרדיואקטיביות פחתו בזמן שאלישע ריפא את המים, דבר שאפשר את צריכתם[3].
- מחלת הבילהרציה - חלק מהחוקרים טענו כי מי המעיין היוו בית גידול לחלזונות מהסוג Bulinus, אשר מהווים מאחסן ביניים לטפיל עלקת הבילהרציה מהמין Schistosoma haematobium. חוקרים אלה שיערו כי פעולת פיזור המלח בשטח המעיין גרמה להרג החלזונות ובכך לקטיעת מחזור החיים וההדבקה של הטפיל[6].
- מחלת המלריה - בספר "רמזים על מלריה בתנ"ך" מציע ד"ר צבי סליטרניק פרשנות מדעית-תברואתית לנס שביצע אלישע. לדבריו לא מן הנמנע כי אלישע שם לב שהיארעות מחלת המלריה בסביבת מקורות מים מלוחים היא אפסית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי מליחות מים מעל %3.5 (‰35) מונעת את התפתחות זחלי יתושי האנופלס מעבירי המחלה בישראל[7]. לכן בפעולת פיזור המלח בשטח המעיין ביצע אלישע, לדבריו של ד"ר סליטרניק, פעולת מנע קלאסית (הנפוצה גם כיום) למיגור המחלה[8].
המעיין כיום
עריכהבימי קדם היווה המעיין גורם משמעותי בעיצוב יריחו כמקום יישוב עירוני במדבר. במהלך ההיסטוריה נבנתה סביב המעיין מערכת של אמות מים ותעלות עפר, זאת מכיוון שהמעיין נובע בגובה של 50 מטר מעל שטחי השדות של יריחו ומאפשר את השקייתם באמצעות כוח הכבידה[6]. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נאגרו מי המעיין בבריכה קטנה ומשם נוצלו לצורכי חקלאות והפעלת טחנת קמח. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החליפה מערכת צינורות מבטון את תעלות העפר, דבר אשר גרם להזנחת הטחנה[6]. במרוצת השנים נבנה סביב המעיין מבנה אבן וכיום מי המעיין נשאבים ישירות לתוך מערכת של צינורות. אולם למרות השאיבה ממשיך המעיין לשפוע לבריכה קטנה בתוך חלל המבנה. משם מובלים המים אל מערכת תעלות המנתבת אותם לשדות חקלאיים מחוץ לעיר[9].
בריכות מעיין אלישע
עריכהבמהלך ההיסטוריה גילו תושבי יריחו שאם חוסמים את מקום הנביעה של המעיין, פורצים המים כבאר ארטזית במקום גבוה יותר. וכך על ידי חסימת מקום נביעתו הועלו מי המעיין לגובה של כ-4 מטרים ונאגרו ב-2 בריכות ייעודיות (צפונית ודרומית), אשר נקראות בריכות הרמה. הבריכה הדרומית מבין השתיים אגרה מים לשם הפעלת טחנת הקמח שפעלה במקום עד ראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 ואילו הצפונית שימשה, ככל הנראה, לאגירת המים במקרה של ירידת המפלס בבריכה הצפונית. לאחר התקנת מערכת צינורות הבטון נזנחה טחנת הקמח ואיתה גם 2 הבריכות[10].
גלריית תמונות
עריכה
|
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 90.
- ^ חיים ביינארט, הרעש בארץ ישראל ביאנואר 1546, ידיעות החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה, א-ב, תשט"ו, עמ' 29-34
- ^ 1 2 3 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 91.
- ^ א.ש הרטום, ספר מלכים, הוצאת יבנה, תל אביב, 1967, ה'תשכ"ז, עמ' 101.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד', פרק ח', סעיף ג', הוצאת מסדה, תל אביב, 1959 (ה'תשי"ט).
- ^ 1 2 3 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 92.
- ^ צבי סליטרניק, המלריה והדברתה בישראל, הוצאת דפוס רפאל חיים הכהן בע"מ, ירושלים, 1966, עמ' 58.
- ^ צבי סליטרניק, רמזים על מלריה בתנ"ך, חמו"ל, 1972, עמ' 10.
- ^ מעיין אלישע באתר עמוד ענן.
- ^ אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 93-94.