מערת מנות

מערת מנות היא מערת נטיפים פעילה ואתר ארכאולוגי-פרהיסטורי ליד המושב מנות שבגליל המערבי. קבוצות של ציידים-לקטים ישבו במערה במהלך השלב הקדום של התקופה הפלאוליתית העליונה (כ-46,000 – 32,000 שנים לפני זמננו) והשאירו אחריהם שכבות ארכאולוגיות עשירות בכלים מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים שניצודו, פיסות פחם-עץ, אפר ושרידי מדורות, וקונכיות ומינרלים שנלקטו. במערה התגלו גם ממצאים קדומים יותר, מהתקופה הפלאוליתית התיכונה. התגלית הבולטת ביותר היא גולגולת אדם שזוהתה כאדם מודרני (הומו סאפיינס). גיל הגולגולת כ-55,000 שנים, והיא משרידי האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה.

מערת מנות

(למפת הגליל המערבי רגילה)

מערת מנות

האתר וסביבתו

מערת מנות ממוקמת בגליל המערבי, באזור של גבעות גיר נמוכות ומקורות מים, ברום של כ-220 מ' מעל פני הים. כיום הסביבה היא חורש ים-תיכוני וכמות המשקעים השנתית היא 600–700 מ"מ. המערה מורכבת מאולם מאורך (80 מ' אורך, 10–25 מ' רוחב) שרצפתו משופעת מאוד, ושני חללים במפלס נמוך יותר המתחברים לאולם מצפון ומדרום. מפולת סלעים וזקיפים פעילים חסמו ככל הנראה את הכניסה הראשית למערה בקצה המערבי (הגבוה) של האולם. עדיין לא ברור מתי בדיוק נחתמה המערה. הממצא הצעיר ביותר שהתגלה בתוך המערה הוא מתחילת התקופה האפיפלאוליתית (התרבות הכבארית), ומכאן נובע שהמערה חתומה לפחות 15,000 שנה^[1].

תולדות המחקר

מראה כללי של האולם המרכזי במערת מנות.

מערת מנות התגלתה באקראי בשנת 2008 במהלך פעולות בנייה שפגעו בארובת המערה. מיד לאחר מכן ביקר במקום צוות מהמרכז לחקר מערות בישראל של האוניברסיטה העברית ודיווח לרשות העתיקות על מציאת כיפת גולגולת אדם, כלים מסותתים מצור ועצמות מאובנות של בעלי חיים. בעקבות הגילוי נערך סקר ארכאולוגי בו תועד ממצא פרהיסטורי עשיר, בעיקר מהתקופה הפלאוליתית העליונה^[2]. בעקבות תוצאות הסקר וגילוי גולגולת האדם מתבצעת במערה חפירה ארכאולוגית שיטתית, החל משנת 2010, על ידי עמרי ברזילי מטעם רשות העתיקות, עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון, וישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב.

תקופות ותרבויות

תוכנית המערה, עם שטחי החפירה שנפתחו (מסומנים A-H).

עד כה נחפרו שמונה שטחי חפירה (מסומנים A-H) במקומות שונים במערה וזוהו התקופות והתרבויות הבאות^[3]^[4]:

התקופה הפלאוליתית התיכונה: ממצאים פזורים, בעיקר בחלקים העמוקים יותר של המערה. ממצאים מתקופה זו תוארכו לכ-250,000 עד 47,000 שנה באתרים אחרים בישראל.
התקופה הפלאוליתית העליונה: שכבות ארכאולוגיות עשירות שגילן, לפי תוצאות של תיארוך פחמן-14, כ-46,000–32,000 שנים לפני זמננו^[5]. שכבות אלה נחקרו בעיקר בשטח C ובשטח E^[6]. תיארוך בשיטת אורניום-תוריום של משקעי המערות שבינם הצטברו סדימנטים עם ממצאים ארכאולוגיים בשטח C הפיק גיל דומה מאוד. לפי פריטי הצור המסותתים ועל פי סדר השתכבות השכבות הארכאולוגיות במערה זוהו לפחות שלוש תרבויות: התרבות האחמרית, מעליה שכבות עשירות מן התרבות האוריניאקית, ומעליה שרידי תרבות בתר-אוריניאקית שעדיין איננה מוגדרת כראוי.
השכבה האחמרית מתוארכת לכ־46,000–42,000 שנים לפני זמננו ועשירה בלהבים ארוכים וצרים ובחודים. גיל השכבות האוריניאקיות כ־38,000–34,000 שנים לפני זמננו. הן עשירות במגרדים ולהבים אופייניים, להבונים מפותלים וכלים עשויים מעצם וקרן.^[7]. חלק מכלי הצור והקרן, בנוסף לחרוזים מניבי אייל אדמוני ועצמות עם דגם חריטות, דומים מאוד לממצאי התרבות האוריניאקית ממערב אירופה ותומכים בסברה שבאותה תקופה נדדו בני אדם מאירופה לארץ ישראל^[8].
התקופה האפיפלאוליתית: התגלו מעט מיקרוליתים פזורים בראש המדרון של האולם הגדול, השייכים כנראה לתרבות הכבארית (באתרים אחרים כ-24,000 עד 15,000 שנים לפני זמננו).

ממצאים מהחפירה: חודים מסותתים מצור מטיפוס "אל-ואד", אופייניים לתקופה הפלאוליתית העליונה בארץ ישראל.

ממצאים מהחפירה: חודים עשויים מקרן אייל, התרבות האוריניאקית.

ממצאים מהחפירה: קונכיות ימיות מהתרבות האוריניאקית.

כלכלה וסביבה

תושביה של מערת מנות התקיימו מציד של בעלי חיים ולקט של צמחים. ניתן לחקור את כלכלת הציד שלהם לפי עצמות בעלי החיים שנותרו במערה, שעליהן סימני חיתוך ושבירה. בתקופה הפלאוליתית העליונה ניצודו, הובאו למערה ונאכלו בעיקר פרסתנים כצבי ארץ-ישראלי ויחמור פרסי והנטייה הייתה לבחור פרטים צעירים למדי (כבני שנה) כמו גם בוגרים יותר. כמו כן ניצודו בקר הבר, אייל אדמוני, אייל הכרמל, חזיר בר ועז הבר, שועל, ארנבת, צב יבשה מצוי וציפורים רבות. קיים דמיון בין בחירת הציד של אנשי התרבות האחמרית והתרבות האוריניאקית במערה, אך נמצאו גם הבדלים משמעותיים. בשכבה האוריניאקית נמצאה כמות גדולה בהרבה של עצמות וניצודו יותר צבאים וציפורים, יחסית לשכבה האחמרית. דפוס זה, של הרבדת יותר שרידים ובחירת מינים קטני גוף יותר, פורש על ידי החוקרים כמייצג יישוב אינטנסיבי יותר באתר, כלומר חבורה שמנתה יותר אנשים או ישבה במערה זמן ממושך יותר^[9].

במערה התגלו גם ריכוזי עצמות פרסתנים מחוץ לשכבה הארכאולוגית. ניתוח טפונומי הראה שריכוזים אלה מייצגים פעילות של צבועים נקודים גדולים, אשר הביאו את טרפם למערה בתקופות שבהן היא לא הייתה מיושבת. הצבועים העדיפו לצוד בעיקר יחמורים והותירו עצמות רבות עם סימני לעיסה ועיכול, כמו גם עצמות של צבועים צעירים (המציינים ככל הנראה תמותה טבעית) וקופרוליטים (גללים מאובנים)^[10].

בתקופת היישוב מהתרבות האורניאקית התגלו במערה קונכיות רבות של רכיכות ימיות שהובאו לאתר מחוף הים התיכון. אלה שימשו ככל הנראה למאכל ולקישוט.

כמות גדולה של שרידי פחם, המייצגים את עצי הבעירה שהובאו למערה, השתמרה בשכבות הארכאולוגיות. ניתוח ארכאובוטני ראשוני מצביע על שכיחות גבוהה של אלון התבור ושל שרידי מין נוסף, ככל הנראה שקד. על סמך שרידי הצמחים ובעלי החיים נראה שהסביבה באזורים הסמוכים למערה הייתה מגוונת וכללה חורש ים-תיכוני ויער פארק פתוח^[11].

בנוסף, היות שמנות היא מערה קרסטית פעילה, הופק מידע רב ממחקר משקעי המערות (נטיפים וזקיפים) שבתוכה. דיגום "טבעות" הגדילה של הנטיפים, תיארוכן באמצעות אורניום-תוריום ומדידת האיזוטופים היציבים של חמצן (δ¹⁸O) ופחמן (δ¹³C) בכל "טבעת" בנטיף, מספקים מידע ברמה גבוהה של רזולוציה המאפשר להראות שינויים שנתיים בטמפרטורה ובמשקעים. משקעי המערות המתוארכים לזמן היישוב במערה בתקופה הפלאוליתית העליונה מצביעים על זמינות רצופה של מים ועל צמחיית C3 נוטה ל-C4, כלומר נוף פתוח יחסית, בעיקר בזמן התרבות האחמרית במערה^[12].

הגולגולת

שבר של כיפת גולגולת אנושית, שקיבל את הכינוי "מנות 1", נמצא בשעת גילוי המערה בשנת 2008 על מדף סלע בחלל הצפוני, ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Nature בידי צוות חוקרי המערה בראשות ישראל הרשקוביץ^[13]. הגולגולת מאובנת לחלוטין, והיא שייכת לגבר או אישה בוגר/ת, עם נפח מוח שמוערך בכ-1,100 מ"ל. ניתוח השוואתי מפורט של צורת הגולגולת העלה שהיא שייכת לאוכלוסיית האדם המודרני (הומו סאפיינס) ושהיא דומה לגולגולות אדם מאוחרות יותר מהתקופה הפלאוליתית העליונה של אירופה ומצפון אפריקה, אך שונה למדי מגולגולות קדומות יותר שהתגלו בלבנט. גיל משקעי מערות הצמודים לגולגולת משקף את גיל המינימום האפשרי של הגולגולת; היא חייבת להיות מעט קדומה יותר מגיל המשקע המצפה אותה. חוקרי המכון הגיאולוגי לישראל תיארכו משקעים אלה בשיטת אורניום-תוריום ל-54,700 שנים לפני זמננו, עם סטיית תקן של 5,500 שנה, כלומר הגיל האפשרי הוא בין 60,000 ל-50,000 שנים לפני זמננו, בקירוב. בהתחשב בטווח הגילים ובתיארוך של השרידים הארכאולוגיים במערה, הגולגולת שייכת לשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או לשלב הקדום ביותר של התקופה הפלאוליתית העליונה.

לתגלית הגולגולת ותיארוכה חשיבות רבה למחקר האבולוציה של האדם. עד כה טיפוס האדם היחיד שהיה ידוע על קיומו באזור בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה הוא האדם הניאנדרטלי, על פי שלדים ממערות עמוד וכבארה בישראל, דדריה בסוריה ושנידאר בעיראק, המתוארכים לכ-65,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו. בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה לא מוכרים שרידי שלד אנושיים כלל במזרח התיכון, והם נדירים למדי גם באזורים אחרים. הגולגולת היא העדות הראשונה לקיומם של בני אדם מודרניים במזרח התיכון בתקופה זו, במקביל לאוכלוסיית הניאנדרטלים. בנוסף, הגירת האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החלה במקום ובתקופה האלה, לפי המודלים הארכאולוגיים והגנטיים המקובלים. אוכלוסיית העולם שמחוץ לאפריקה כיום היא במידה רבה תוצאה של נדידה זו, שהחלה בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה ועברה כמשוער דרך הלבנט. הרשקוביץ וצוותו מציעים כי מנות 1 מאמתת את המודלים של התפשטות האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החל מכ-55,000 שנה לפני זמננו ומבשרת במאפייניה את אוכלוסיות הקרו-מניון האירופאיות המאוחרות יותר.

לקריאה נוספת

איל חלפון, רן ברקאי, היו פה לפנינו, ארץ ישראל. מיליון השנים הראשונות, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021. פרק שישי: העולם התחתון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערת מנות בוויקישיתוף

דף של פרויקט מערת מנות, באתר פייסבוק
ניר חסון, תגלית מדעית חשובה: שרידי גולגולת בת 55 אלף שנים נמצאו בישראל, באתר הארץ, 28 בינואר 2015
שירות הידען, ‏גולגולת שהתגלתה בגליל המערבי מוכיחה כי האדם המודרני היגר מאפריקה לפני כ-65 אלף שנה, באתר "הידען", 29 בינואר 2015
חפירת מערת מנות, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ רשות העתיקות
יעל ארליך, מאפריקה, לאירופה ומשם לישראל - מסעות האדם הקדמון, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017

הערות שוליים

^ עפר מרדר, עומרי ברזילי, ישראל הרשקוביץ ועמוס פרומקין (2013). קרסט ופרהיסטוריה בגליל המערבי, בדגש על מערת מנות. כנס החברה הגאולוגית 2013, עמ' 28 – 40.
^ עמרי ברזילי וחובריו (2012). מערת מנות. חדשות ארכאולוגיות 124.
^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
^ עמרי ברזילי, עופר מרדר וישראל הרשקוביץ (2014). מערת מנות, עונות 2011-2012. חדשות ארכאולוגיות 126.
^ Alex, B., et al., 2017. Radiocarbon chronology of Manot Cave, Israel and Upper Paleolithic dispersals. Science Advances, 3(11), p.e1701450.
^ Barzilai, O., Hershkovitz, I., Marder, O., 2016. The Early Upper Paleolithic Period at Manot Cave, Western Galilee, Israel. Human Evolution 31(1-2):85-100.
^ Tejero, J.M.,et al., 2016. The osseous industry from Manot Cave (Western Galilee, ..Israel): Technical and conceptual behaviours of bone and antler exploitation in the Levantine Aurignacian. Quaternary International 403: 90-106 .
^ Tejero, J.M., et al. 2021. Personal ornaments from Hayonim and Manot caves (Israel) hint at symbolic ties between the Levantine and the European Aurignacian. Journal of human evolution, 160, p.102870.
^ Yeshurun, R., Schneller-Pels, N., Barzilai, O., & Marder, O. (2019). Early Upper Paleolithic subsistence in the Levant: Zooarchaeology of the Ahmarian–Aurignacian sequence at Manot Cave, Israel. Journal of Human Evolution.
^ Orbach, M., & Yeshurun, R. (2019). The hunters or the hunters: Human and hyena prey choice divergence in the Late Pleistocene Levant. Journal of human evolution.
^ Marder O., et al. (2013). The Upper Palaeolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: the 2011–12 excavations. Antiquity, 87, 337.
^ Yasur, G., et al. (2019). Climatic and environmental conditions in the Western Galilee, during Late Middle and Upper Paleolithic periods, based on speleothems from Manot Cave, Israel. Journal of human evolution.
^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.

[1] עפר מרדר, עומרי ברזילי, ישראל הרשקוביץ ועמוס פרומקין (2013). קרסט ופרהיסטוריה בגליל המערבי, בדגש על מערת מנות. כנס החברה הגאולוגית 2013, עמ' 28 – 40.

[2] עמרי ברזילי וחובריו (2012). מערת מנות. חדשות ארכאולוגיות 124.

[3] Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.

[4] עמרי ברזילי, עופר מרדר וישראל הרשקוביץ (2014). מערת מנות, עונות 2011-2012. חדשות ארכאולוגיות 126.

[5] Alex, B., et al., 2017. Radiocarbon chronology of Manot Cave, Israel and Upper Paleolithic dispersals. Science Advances, 3(11), p.e1701450.

[6] Barzilai, O., Hershkovitz, I., Marder, O., 2016. The Early Upper Paleolithic Period at Manot Cave, Western Galilee, Israel. Human Evolution 31(1-2):85-100.

[7] Tejero, J.M.,et al., 2016. The osseous industry from Manot Cave (Western Galilee, ..Israel): Technical and conceptual behaviours of bone and antler exploitation in the Levantine Aurignacian. Quaternary International 403: 90-106 .

[8] Tejero, J.M., et al. 2021. Personal ornaments from Hayonim and Manot caves (Israel) hint at symbolic ties between the Levantine and the European Aurignacian. Journal of human evolution, 160, p.102870.

[9] Yeshurun, R., Schneller-Pels, N., Barzilai, O., & Marder, O. (2019). Early Upper Paleolithic subsistence in the Levant: Zooarchaeology of the Ahmarian–Aurignacian sequence at Manot Cave, Israel. Journal of Human Evolution.

[10] Orbach, M., & Yeshurun, R. (2019). The hunters or the hunters: Human and hyena prey choice divergence in the Late Pleistocene Levant. Journal of human evolution.

[11] Marder O., et al. (2013). The Upper Palaeolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: the 2011–12 excavations. Antiquity, 87, 337.

[12] Yasur, G., et al. (2019). Climatic and environmental conditions in the Western Galilee, during Late Middle and Upper Paleolithic periods, based on speleothems from Manot Cave, Israel. Journal of human evolution.

[13] Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]