מעשה השפחה

מעשה השפחה
The Handmaid's Tale
מידע כללי
מאת	מרגרט אטווד
שפת המקור	אנגלית
סוגה	ספרות ספקולטיבית
מקום התרחשות	ארצות הברית
הוצאה
הוצאה	McClelland & Stewart
הוצאה בשפת המקור	McClelland & Stewart
תאריך הוצאה	1985
הוצאה בעברית
הוצאה	כרם; כנרת זמורה-ביתן דביר
תרגום	ג. אריוך, 1986; סמדר מילוא, 2012
פרסים
	פרס ארתור סי. קלרק (1987); פרס לוס אנג'לס טיימס (1986); פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1985); 100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR; פרס אודי (2013) ;
סדרה
ספר קודם	Bodily Harm
הספר הבא	עין החתול
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001040105, 003425963

מעשה השִׁפְחָה או סיפורה של שפחה (באנגלית: The Handmaid's Tale, "סיפורה של השפחה") הוא רומן דיסטופי ספקולטיבי מאת הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שראה אור בשנת 1985. העלילה מתרחשת בעתיד הלא-רחוק, בו חוללו אוונגליסטים קיצוניים הפיכה בארצות הברית והקימו תאוקרטיה טוטליטרית. הספר עוסק בתמות של דיכוי נשים והדרכים שבאמצעותן יכולות נשים להשיג סוכנות אישית. השם מתייחס ל"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר.

"מעשה השפחה" זכה בפרס המושל הכללי לשנת 1985, וכן בפרס ארתור סי. קלארק (אנ') הראשון ב-1987. הספר גם היה מועמד לפרס נבולה, פרס בוקר ופרס פרומתאוס (אנ'). הוא עובד לקולנוע, לטלוויזיה, לרדיו, לאופרה ולתיאטרון.

מחאות על מעמד האישה ברחבי העולם השתמשו בדימוי השפחה ומלבושיה כפי שמתוארים בספר ובסדרת הטלוויזיה.^[1]^[2]

עלילה

הסיפור מתרחש ב"רפובליקה הגלעדית", דיקטטורה צבאית-תאוקרטית המתקיימת באזור הספר של ארצות הברית-לשעבר. הרפובליקה קמה כאשר תנועה בשם "בני יעקב" חוללה הפיכה באמצעות ביום מתקפת טרור בה נהרג נשיא ארצות הברית, ולאחר מכן טפילת האשמה על קיצונים מוסלמים. בתוהו ובוהו שנוצר, מבצעי ההפיכה נטלו את הכוח לידיהם והשליטו סדר חדש שיצר חברה ברוח הברית הישנה וערכים אולטרה-שמרניים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אישה בשם שלפרד (תורגם גם כ"שֶלפרֶד"; נגזרת של "של פרד". במקור: Offred, כלומר "of Fred"). שלפרד היא אישה ממעמד חדש של שפחות שמשמשות כפילגשים למטרות רבייה של הגברים מהמעמד השולט, הסדר שהוחל בעקבות ירידה חדה בשיעורי הילודה, בגלל עקרות שהיא תוצאה של זיהום סביבתי ומחלות מין. שלפרד מספרת על חייה בביתו של פרד (לו היא קוראת פשוט "המפקד"). היא משרתת אותו ואת אשתו, סרינה, זמרת גוספל לשעבר, המקדמת "ערכים מסורתיים". כל חודש, ב'זמן המתאים' במחזורה החודשי, מתנהל טקס דתי מקודש במהלכו על שלפרד לקיים יחסי מין עם פרד בעוד שכרית ראשה מונחת בין חלציה של סרינה. טקס המבוסס לדברי השלטון על דבריה של שרה לאברהם בבראשית:

”וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה.”

כשתנוחת הנשים זו על זו נגזרת מדברי רחל:

”וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.”

חירותה של שלפרד מוגבלת עד מאוד – מותר לה לעזוב את הבית רק כדי לערוך קניות בחנות מסוימת כשלראשה כובע שמסתיר את פניה, אסור לה לסגור את דלת חדרה, והיא נתונה לפיקוח מתמיד של "העיניים", המשטרה החשאית של גלעד.

הספר מסתיים באפילוג מסוף המאה, לאחר נפילת המשטר הגלעדי, המוגש בצורת הרצאה של פרופסור פיישוטו, שיחד עם עמיתו, פרופסור נוטלי וייד, גילה את הקלטותיה של שלפרד ותמלל אותן, וכינה את אוסף הרשמים "מעשה השפחה". דרך הניתוח האובייקטיבי כביכול של "התקופה הגלעדית" וחשיבות סיפורה של שלפרד, הפרק מבקר את העולם האקדמי. בהרצאתו, הפרופסור אומר שהוא סבור שניק ארגן את מנוסתה של שלפרד, אך אינו יכול להיות בטוח מכיוון שאין יודע מה עלה בגורלה. הוא גם מגלה לקוראים שעל הריסות הרפובליקה הגלעדית קמה מדינה שוויונית יותר, עם חופש דת וזכויות נשים. אך ארצות הברית כפי שהייתה לא חזרה לתחייה.

הדמויות

שלפרד: גיבורת הסיפור, והמספרת. אישה מהדור הראשון של הרפובליקה הגלעדית, שעדיין זוכרת את החיים שלפני רפובליקת גילעד בהם שמה היה ג'ון אוסבורן (June Osborne), היא הייתה נשואה ללוק בנקול והייתה אמה של חנה (האנה). היא מקליטה את זיכרונותיה ברשמקול, ומספרת על חייה כשפחת מין שתפקידה ללדת תינוק עבור מפקד במשטר החדש ואשתו. השם "שלפרד" הוא שם עבדים, שפירושו "של פרד", כאשר השם של הגבר הוא גבר המשפחה בה היא מוצבת ומתפקדת כשפחה בזמן הנתון. בעת התרחשות העלילה, שלפרד מוצבת כשפחה במשפחה השלישית.
פרד: המפקד, חבר באליטה של המשטר הנוצרי הטוטליטרי של הרפובליקה הגלעדית. הוא מנהל יחסים אישיים אסורים עם שלפרד, שמגלה שהוא עשה את אותו הדבר עם שפחתו הקודמת, וזו התאבדה כאשר סרינה, אשתו של המפקד, גילתה.
סרינה ג'וי: מטיפה אוונגליסטית לשעבר, ואשתו של פרד, המפקד. היא נחשדת כעקרה, אף על פי שההיסטוריה המינית שלה ושל בעלה מרמזת שבעצם הוא העקר, המשטר - המקדש ילודה - מאפשר רק את ההנחה שנשים הן עקרות. במצב זה, היא נאלצת לחיות עם הסידור שלמפקד יש שפחה ושהיא מוכרחה להיות נוכחת במשגל שלו איתה. כדי להגיע למטרה של לידת תינוק, היא מעודדת את שלפרד לנהל יחסי מין עם ניק, הנהג.
שלגלן: שפחה של מפקד שכן, וחברה במחתרת שמטרתה להפיל את המשטר הגלעדי. היא מתאבדת כאשר המשטרה החשאית, "העיניים", מגלה את מעשיה.
ניק: הנהג של המפקד, שמפתח יחסים עם שלפרד, בתחילה במצוותה של סרינה ג'וי, אך בהמשך מתוך חיבה אליה, ובניסיון להצילה מגלות קשה, במקרה שתתגלה כעקרה. במהלך הסיפור, נאמנותו של ניק לא ברורה - אם הוא בעד המשטר הקיים או חלק מההתנגדות לו.
מוירה: חברה טובה של שלפרד מתקופת הלימודים הטרום-גילעד. לסבית ופמיניסטית, היא מתנגדת למשטר הגלעדי הדכאני. כשהיא נלקחת להכשרה כשפחה, היא בורחת לקנדה. שלפרד מגלה אותה מאוחר יותר, עובדת כזונה בבית בושת של המשטר.
לוק: בן זוגה של ג'ון אוסבורן (שלפרד) בתקופה שלפני המהפכה הגלעדית. מכיוון שהיה גרוש כשהכיר את ג'ון, נישואיו לג'ון נחשבים במשטר הדתי כלא-לגיטימיים, מה שבדיעבד הפך את ג'ון לנואפת, ואת בתה לממזרה. כתוצאה מכך, ג'ון נלקחת כשפחה, וגורלו של לוק בספר לא ברור. בתם חנה (האנה) נמסרה לאימוץ ברפובליקת גילעד למשפחה אחרת, למיטב ידיעתה של ג'ון (שלפרד).
פרופסור פיישוטו: גילה את הקלטותיה של שלפרד, ומגיש הרצאה היסטורית על התקופה הגלעדית בסוף המאה, לאחר שהרפובליקה נפלה.

רקע

העלילה מתרחשת בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, בעתיד לא ידוע, אך כנראה בין המאה ה-21 למאה ה-22, במדינה נוצרית פונדמנטליסטית שקמה על הריסות ארצות הברית. בחברה זו, אנשים מופרדים על פי קריטריונים של מעמד ומגדר, ונדרשים להתלבש בבגדים המיועדים לתפקידם בחברה. שלפרד, למשל, גיבורת הסיפור, לובשת בגדי שפחה - גלימה אדומה עם כנפיים לבנות המכסות את פניה. תלבושות אחידות אלה משחקות תפקיד מרכזי בשליטה החברתית, ומסמנות בבירור את מקומם של אנשים בהיררכיית הזכויות על פי מגדר, עיסוק וקאסטה.

פוליטיקה

בגלעד, גופן של נשים הוא כלי שמשמש את המטרות הפוליטיות והאישיות של בעלי הכוח. נשים בחברה הגלעדית מוגבלות למרחב הביתי, והן נטולות זכויות - אין להן זכות בחירה, אסור להן לעבוד במקצוע, אסור להן לקרוא ולכתוב, ואסור להן להחזיק רכוש. מכיוון שהפוריות ושיעורי הילודה באוכלוסייה נפלו באופן חד בעקבות גורמים סביבתיים, הממשלה יצרה מעמד חדש של נשים הנקראות שפחות, שתפקידן ללדת ילדים עבור גברים בעלי מעמד בחברה. אפילו שמותיהן של הנשים נגזלים מהן, והן מכונות בנגזרת של שם הגבר אותו הן משרתות באותה העת - שלפרד היא "של פרד", הוא המפקד אותו היא משמשת.

בספר, נדמה כי אפילו בני המעמד השולט אינם מאמינים באמת בדוקטרינות של המהפכה שלהם, אלא פשוט נהנים מהכוח שמעמדם מקנה להם. פרד, המפקד של שלפרד, לוקח אותה למועדון סקס כדי לקיים איתה יחסי מין מחוץ לטקס המשגל הדתי שהם מחויבים לו.

בכל רובד של החברה, האנשים של החברה הגלעדית מגלים חוסר נחת - נשים וגברים כאחד מנסים להימלט לקנדה, או חולמים על כך, וגם בני המעמד הגבוה - כדוגמת סרינה, אשתו של המפקד - מחפשים מפלט מהיומיום, בין אם דרך מוצרים מהשוק השחור, או בדרכים אחרות. יש מבקרים הגורסים שגלעד מסמל את ארצות הברית, ושהשפחה המדוכאת מסמלת את קנדה, סברה הנובעת מהיותה של אטווד בראשה של התנועה האנטי-אמריקאית הקנדית בשנות ה-60 וה-70.

קאסטות ומעמדות

אפרו-אמריקאים, המיעוט העיקרי המיוצג בחברה הגלעדית, נקראים "בני חם", והקוראים מגלים דרך שידור טלוויזיוני המתואר במהלך הסיפור שהם הוגלו ל"שמורות" במערב התיכון, מקבילה למדינות החסות של משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי. אף על פי שאין בספר התייחסות רבה לקתולים, כן מוזכר כי נזירות נחשבות ל"לא-נשים", ושרובן הוגלו למושבות, כי לא נחשבו למועמדות טובות לנישואים או רבייה. יהודים בספר נקראים "בני יעקב", שהוא גם השם של הארגון הדתי-נוצרי שהנדס את ההפיכה הגלעדית. בסיפור, ליהודים ניתנה הבחירה להתנצר או להגר לישראל, ורובם בחרו לעזוב. באפילוג, פרופסור פיישוטו מספר כי חלק מהמהגרים היהודים נזרקו לים בדרך לישראל, בעקבות הפרטה של תוכנית "ההחזרה למולדת", וניסיונות הקפיטליסטים למקסם את רווחיהם. מרשמיה של שלפרד ניתן להבין שיהודים רבים שנשארו בגלעד המשיכו לקיים את דתם בסתר, וכאשר נתפסו הם הוצאו להורג.

מגדר ותעסוקה

בגלעד הונהגה הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, כאשר הגברים שולטים והנשים נשלטות ונחשבות לפחותות מגברים מבחינה אינטלקטואלית ורגשית.

הפרדה נוספת בין נשים וגברים היא דרך לבוש: גברים ברובם לובשים מדים צבאיים או פארא-צבאיים, דבר המטשטש את האינדיבידואליזם שלהם, אך גם מקנה להם תחושת כוח; נשים מתלבשות על פי המעמד שלהן, כאשר החלוקה היא בעיקר על פי צבע. לדוגמה, שפחות לובשות אדום, "לא-אנשים" שמוגלים למושבות לובשים אפור.

גברים

גברים בגלעד מחולקים לארבע קטגוריות עיקריות:

מפקדי המאמינים - המעמד השולט. מי ששייך למעמד זה, זכותו להקים בית פטריארכלי עם אישה, שפחה לעת הצורך, משרתות ושומרים. חובתם להביא ילדים, אף על פי שרבים מהם עקרים, דבר המוכחש מתוך תפישה שרק נשים "אשמות" בעקרות. הם לובשים שחור, ומותר להם להחזיק כלי רכב.
עיניים - המשטרה החשאית. הם חושפים את כל מי שאינו מתיישר עם דרישות המשטר.
מלאכים - חיילים שנלחמים במלחמות הרפובליקה. לפעמים ניתנת להם הרשות להינשא.
שומרים (שומרי האמונה) - חיילים המתפקדים כפועלים בעבודות "שחורות" ומישטור פשוט. הם נחשבים כלא ראויים לעבודה נחשבת יותר, בהיותם "טפשים, זקנים, נכים או צעירים מאוד". הצעירים ביניהם יכולים להפוך למלאכים כאשר הם מגיעים לבגרותם. הם לובשים מדים ירוקים.

גברים המקיימים יחסי מין הומוסקסואליים, או כל יחסים הנחשבים סטייה על פי הסטנדרטים של החברה הגלעדית, מוכרזים כ"בוגדי מגדר" והם מוצאים להורג או נשלחים למושבות כדי לחוות מוות איטי יותר.

נשים

הנשים בחברה הגלעדית מחולקות לשש קטגוריות עיקריות של "נשים לגיטימיות", ושתי קטגוריות של נשים "לא לגיטימיות" החיות מחוץ למיינסטרים החברתי:

הלגיטימיות

רעיות הן בראש ההיררכיה הנשית. הן נשואות למפקדים, ותמיד לובשות כחול, צבע המסמל את הייצוגים ההיסטוריים באמנות נוצרית של מרים הבתולה. כשמפקד נפטר, אשתו הופכת לאלמנה, וחובתה ללבוש שחור.
בנות הן הילדות הטבעיות או המאומצות של בני המעמד השולט. הן לובשות לבן עד שהן נישאות. בתה של שלפרד אומצה על ידי מפקד ורעייתו שלא הצליחו להביא ילדים משלהם.
שפחות הן נשים פוריות שתפקידן החברתי הוא להרות וללדת ילדים עבור מפקדים, כממלאות מקום של רעיותיהם. גם יחסי המין מתקיימים באופן שמסמל את מילוי המקום הזה - הרעיה נשענת בראש המיטה ומחזיקה בשפחה שנשענת עליה, כאשר המפקד רוכן מעליה ומבצע בה את מעשיו. שפחות לובשות גלימות אדומות המכסות את גופן, כפפות המכסות את ידיהן, ומצנפות לבנות המאפילות על פניהן, כדי להגביל את שדה ראייתן כמו גם למנוע מאחרים לראותן. שפחות הן בדרך כלל נשים שנחשבות לבוגדות במגדרן או במשטר, למשל כדוגמת שלפרד, דרך ניאוף, ואשר הוכשרו במרכז חינוך מחדש. במהלך קיום הרפובליקה הגלעדית, מספר הפשעים המגדריים הלך וגדל, ככל שהביקוש לנשים פוריות עלה בקרב הקאסטה השולטת. הבסיס האידאולוגי לשימוש בשפחות נבע מסיפורי התנ"ך - כמו יעקב שלקח את שפחותיהן של נשותיו, בלהה וזלפה, כדי שתלדנה עבורו ילדים. השפחות חיות בבתיהם של המפקדים כל זמן שהן משמשות אותו. שפחה שמצליחה ללדת ילד במסגרת תפקידה, לעולם לא תשלח למושבות, גם אם לא תלד שוב לעולם.
דודות הן הנשים שמכשירות ומנטרות את השפחות. הן משמשות כמקדמות הדת והמשטר, ומטיפות לצדק של הסדר החברתי. הן הנשים היחידות שמורשות לפעמים לקרוא, כנראה בעיקר כתבי דת. תפקיד הדודה הוא התפקיד היחיד בחברה שאישה לא נשואה - בדרך כלל מבוגרת ולא פורייה - יכולה למלא בחברה כדי להימנע משליחה למושבות. דודות לובשות חום.
מרתות הן נשים לא פוריות שיש להן יכולת עבודה, ומתפקדות כמשרתות בבתי המפקדים. הן לובשות סינרים ירוקים. השם "מרתא" נובע מסיפור מהבשורה על פי לוקאס, בו ישו מבקר את מרים מבית עניה אחות לזרוס, בזמן שמרתא שירתה אותו.
רעיות שימושיות - נשים הנישאות לגברים ממעמדות נמוכים יחסית, אלה שלא באליטה. הן מצופות למלא את כל התפקידים הנשיים עבור בעליהן - לשמש להם לרעיות, לרבייה, ולעבודות הבית - ובהתאם, בגדיהן צבעוניים, בצבעי כחול, אדום וירוק.

חלוקת העבודה בין הנשים גורמת לטינה ביניהן - למשל, הרעיות והרעיות השימושיות רואות את השפחות כפרוצות. שלפרד מבכה שהסדר החברתי נטל מנשים את היכולת להזדהות אחת עם השנייה. הדיכוי שלהן חוצץ ביניהן.

לא-לגיטימיות

לא-נשים הן נשים עקרות, אלמנות, פמיניסטיות, לסביות, נזירות, וכל אישה שמתנגדת למשטר או לסדר החברתי: כולן נשים שאינן מסוגלות להיטמע בחלוקה המגדרית הממושטרת של גלעד. הן מוגלות למושבות - גם לאלה הרדיואקטיביות, וגם למרכזים חקלאיים. גם שפחות שאינן מצליחות ללדת ילדות לאחר שלושה שיבוצים של שנתיים מצטרפות אליהן.
איזבליות הן נשים שנכפות לזנות ותפקידי בידור לגברים של האליטה. הן בדרך כלל נשים מושכות ומשכילות, שאינן מצליחות להסתגל לתפקיד שפחה. הן מעוקרות, דבר הנמנע מנשים אחרות. הן עובדות בבתי בושת המנוהלים באופן לא רשמי על ידי הממשלה. הן נקראות על שם המלכה איזבל, ומתלבשות במה שנשאר מתחפושות ומלבושים מיניים מתקופת קדם-המהפכה - כמו תלבושות מעודדות, ארנבות פלייבוי, וכדומה. לאיזבליות מותר להתאפר, לשתות אלכוהול, ולהתרועע עם גברים. גם הן מנוטרות על ידי הדודות, וכשהן כבר לא נחשקות על ידי הגברים, הן נשלחות למושבות.

תינוקות

בחברה זו, מומים מולדים הפכו לשכיחים יותר.

ישנן שתי קטגוריות של ילדים:

לא-תינוקות, הידועים גם כ"גרוסים", הם תינוקות שנולדים עם מום גלוי. הם לא נשארים בשטח, אך שלפרד לא רוצה לדעת מה קורה להם. שפחות חיות בפחד מפני הולדת תינוק בעל מום - בגלעד יש איסור מוחלט נגד הפלות, ולכן גם הוצאו מן הפרקטיקה כל סוגי הבדיקות העובריות.
נשמרים הם תינוקות שנולדים ללא מום.

הטקס

"הטקס" הוא האקט המיני בין המפקד והשפחה, שנערך על פי דת למטרות רבייה. הטקס דורש שהשפחה תשכב על הרעיה, בין חלציה, במהלך המשגל - כאילו אישה אחת הן. הנשים נוטרות טינה וחשות השפלה בגין הטקס.

הקשר

בחברה הגלעדית, המילה "עקר" הוצאה מהלקסיקון. פוריות היא תחומן של נשים, והן או פוריות, או עקרות, ואז הן נחשבות ל"לא-נשים" ונשלחות למושבות, שם תוחלת החיים הממוצעת היא שלוש שנים.

אטווד חוזרת הרבה על המוטיב של הקשר - בגלעד אומרים הרבה את המשפט "ההקשר הוא הכל" - וכיצד הקשרים משתנים משנים בתורם את התפישות של אנשים. למשל, המשחק "שבץ-נא" נחשב לפני המהפכה ל"משחק של נשים וזקנים", אך כאשר נאסר על נשים לשחקו, פתאום הוא נהיה משחק נחשק. ואף על פי ששלפרד הייתה מתלבשת באופן חשוף יחסית לנורמות הגלעדיות לפני המהפכה, כשהיא נתקלת בתיירים יפנים, היא מוצאת שהנשים ביניהן נראות לה חשופות יתר על המידה, והיא נבהלת מכך שהן מאופרות, ושופטת אותן לרעה.

במהלך הספר מתקיימים גם טקסטים חתרניים, כדוגמת הפתגם "nolite te bastardes carborundorum" החרוט על הארון בחדרה של שלפרד, ואשר אין היא יודעת לתרגם. אך הקורא יכול לגלות שפשר המילים הוא "אל תיתן לממזרים להביס אותך".

פרסים

1985 – פרס המושל הכללי של קנדה למד"ב באנגלית (זכייה)
1986 – פרס מאן בוקר (מועמד)
1986 – פרס נבולה (מועמד)
1987 – פרס ארתור סי. קלארק (זכייה)
1987 – פרס פרומתאוס (מועמד)

עיבודים

הסרט "סיפורה של שפחה" משנת 1990 מבוסס על תסריט של הרולד פינטר, וביים אותו פולקר שלונדורף. נטשה ריצ'רדסון כיכבה בדמותה של שלפרד, פיי דאנאוויי גילמה את סרינה ג'וי, ורוברט דובאל שיחק את המפקד.

עיבוד לרדיו הופק עבור רדיו 4 של ה-BBC בשנת 2000.

פאול רודרס עיבד את הספר לאופרה שהוצגה לראשונה בקופנהגן בשנת 2000.^[3]

עיבוד לתיאטרון של ברנדון ברנס עשה סבב הופעות באנגליה ב-2002.^[4]

הספר עובד גם להופעת בלט, בכוריאוגרפיה של לילה יורק, והוצג בבלט המלכותי בוויניפג ב-2013.^[5]

ב-2014 הלהקה הקנדית "Lakes of Canada" הוציאה אלבום בשם "Transgressions" שהוא אלבום קונצפטואלי המבוסס על הספר.^[6]

הצגת יחיד בעיבודו של ג'וסף סטולנוורק, ובכיכובה של קורין מולנהוף, הוצגה לראשונה בארצות הברית ב-2015.^[7]

ב-2016 הכריזה רשת הולו בארצות הברית על סדרה המבוססת על הספר. הסדרה עלתה לשידורב-2017.^[8] בספטמבר 2022 לקראת עלייתה של העונה החמישית של הסדרה הודיע יוצר הסדרה והמפיק בפועל, ברוס מילר, כי תהיה לסדרה עונה שישית ואחרונה, וכמו כן תעלה סדרת המשך על בסיס ספרה של מרגרט אטווד "העדויות".^[9]

תרגומים עבריים

מרגרט אטווד, מעשה השפחה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: כרם ('ספרות מודרנית'), תשמ"ו 1986
מרגרט אטווד, סיפורה של שפחה, מאנגלית: סמדר מילוא, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ב 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מעשה השפחה בוויקישיתוף

ירין כץ‏, על אף העומק הפילוסופי, הספר "סיפורה של שפחה" פחות טוב מהסדרה, באתר וואלה, 15 ביוני 2017
צליל אברהם, האזהרה המהדהדת של מרגרט אטווד מפני עולם ללא גברים, באתר הארץ, 12 ביולי 2018
מעשה השפחה, באתר OCLC (באנגלית)
מעשה השפחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קצ'רגין עופר, סיפורה של שפחה או סיפורו של עבד, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2020

הערות שוליים

^ Beaumont, Peter; Holpuch, Amanda (2018-08-03). "How The Handmaid's Tale dressed protests across the world". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-05-03.
^ Reuters Editorial, 'Handmaids' rally in London for Iranian women | Reuters Video, reut.rs (באנגלית)
^ Littler, William (December 15, 2004), Opera Canada
^ The Handmaid's taleUK Theatre Web, Archive for The Handmaid's Tale at Haymarket Theatre, Basingstoke. 2002. [PLAY], UK Theatre Web (באנגלית), UK: UKTW
^ "The Handmaid's Tale debuts as ballet in Winnipeg".
^ http://music.cbc.ca/#!/blogs/2015/10/First-Play-and-QA-Lakes-of-Canada-Transgressions
^ Lyman, David (24 בינואר 2015). "'Handmaid's Tale' offers extreme view of future". Cincinnati.com. {{cite web}}: (עזרה)
^ Home, Hulu (באנגלית)
^ "סיפורה של שפחה" חודשה לעונה שישית ואחרונה, סדרת ההמשך בדרך, באתר ‏מאקו‏, 9 בספטמבר 2022

[1] Beaumont, Peter; Holpuch, Amanda (2018-08-03). "How The Handmaid's Tale dressed protests across the world". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-05-03.

[2] Reuters Editorial, 'Handmaids' rally in London for Iranian women | Reuters Video, reut.rs (באנגלית)

[3] Littler, William (December 15, 2004), Opera Canada

[4] The Handmaid's taleUK Theatre Web, Archive for The Handmaid's Tale at Haymarket Theatre, Basingstoke. 2002. [PLAY], UK Theatre Web (באנגלית), UK: UKTW

[5] "The Handmaid's Tale debuts as ballet in Winnipeg".

[6] ttp://music.cbc.ca/#!/blogs/2015/10/First-Play-and-QA-Lakes-of-Canada-Transgressions

[7] Lyman, David (24 בינואר 2015). "'Handmaid's Tale' offers extreme view of future". Cincinnati.com. {{cite web}}: (עזרה)

[8] Home, Hulu (באנגלית)

[9] "סיפורה של שפחה" חודשה לעונה שישית ואחרונה, סדרת ההמשך בדרך, באתר ‏מאקו‏, 9 בספטמבר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]