מריאן כהן

לוחמת מחתרת צרפתייה

מריאן כהןצרפתית: Marianne Cohn;‏ 17 בספטמבר 19228 ביולי 1944) הייתה פעילה במחתרת היהודית בצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא נתפסה על ידי הנאצים כאשר ניסתה להבריח ילדים יהודים אל מעבר לגבול, עונתה ונרצחה. כינויה המחתרתי היה קולן (Colin).

מריאן כהן
Marianne Cohn
לידה 17 בספטמבר 1922
מנהיים, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביולי 1944 (בגיל 21)
וילה-לה-גרנד, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים פריז, ברן, מואסק, מריינדורף, ברצלונה, גרנובל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג עמנואל רסין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית שטולפרשטיין לזכרה

חייה ופועלה

עריכה

כהן נולדה ב-17 בספטמבר 1922 בעיר מנהיים שבגרמניה. הייתה חברה ב"תנועת הצופים היהודים בצרפת", וב-1942 הצטרפה גם ל"תנועת הנוער הציוני המאוחדת". בתקופה זו התגייסה לארגון מחתרתי שפעל בחסות שתי התנועות. לאחר שחבריה, מנהיגי הארגון, עמנואל רסין, מילה רסין ורולאנד אפשטיין נעצרו, תפסה כהן יחד עם חסידת אומות העולם רולאנדה בירז'י הנוצרייה, את מקומם. במסגרת פעולתה במחתרת, הצליחה להבריח כ-200 ילדים מצרפת דרך הגבול.

תפיסתה בידי הנאצים

עריכה

ב-31 במאי 1944 הובילה כהן קבוצה של 28 ילדים וילדות יהודים בני ארבע עד שש-עשרה בניסיון לעבור את הגבול לשווייץ ליד העיר אנמאס (Annemasse) בצרפת. הקבוצה נלכדה בידי הגרמנים, והובלה לכלא פאקס באנמאס. ראש העיר של אנמאס, חסיד אומות העולם ז'אן דפו (Jean Deffaugt), הצליח לשכנע את מפקד הגסטפו בעיר להעביר לידיו 17 ילדים מהקבוצה, אותם הוא העביר למקום מבטחים.

לאחר מכן יצרו חברי המחתרת קשר עם ז'אן דפו, והוא העביר לכהן את תוכניתם להציל את חייה. על פי התוכנית, היה עליה להיכנס לתוך מכונית שתחכה בפינת אחד הרחובות שבהם צעדה מדי יום יחד עם אחד-עשר הילדים הנותרים שהובלו כל בוקר לעבודות כפייה. כהן סירבה, ולא הסכימה להציל את חייה, פן יבולע לילדים אחר כך. בתוך כך, היא הובלה מדי יום לחקירה ולעינויים בידי הגסטפו, אך סירבה בעקשנות למסור להם מידע.

בליל 8 ביולי נחטפה כהן על ידי אנשי מיליציה שפעלה תחת חסותם של הנאצים, ונרצחה על ידיהם בבעיטות ובמהלומות גרזן. רק לאחר שחרור אנמאס, נתגלתה גופתה והובאה לקבורה. על פי עדות של דניז סיקירסקי (קוליברי)[1], גופתה של כהן זוהתה על ידי מולה (עמנואל) ראסין, ב-21 באוגוסט, בזכות הנעליים לרגליה, שאותן קנה לה ראסין. מולה רסין הוא אחיה של מילה ראסין שהועברה מקומפיין לרוונסבריק ב–3 בפברואר 1944 ונהרגה בהפצצות בעלות הברית.

הנצחה

עריכה

בשנת 1982 נחנך גן הנושא את שמה ביד ושם, ליד האודיטוריום המוקדש למחתרת היהודית בצרפת. ב-1984, לרגל ציון 40 שנה לשחרור אנמאס, נקרא בניין בית ספר בעיר על שמה, והוקמה מצבה לזכרה ולזכר שאר אנשי המחתרת שנהרגו בעיר. ב יוני 2017 הוקמה תערוכת תלמידים עולים מצרפת מבית הספר צייטלין, עירוני יב' תל אביב בניהולה של מגלי רונו -קטורזה, אשר הוצגה בבית ווהלין בגבעתיים, בנוכחות שגרירות צרפת, לזכר מריאן כוהן ומילה ראסין -" בעקבות מילה ומריאן אל החיים". התערוכה זכתה לפרס " יד ושם " לתוכנית חינוכית העוסקת בתולדות יהודי צרפת בשואה", בשיתוף עמותת "עלומים", והקרן לזיכרון השואה בצרפת.

 
שלט הנצחה ביד ושם בגן לזכר מריאן כהן.

שיר שכתבה

עריכה

בהיותה בכלא כתבה שיר על פיסת נייר:

מחר אני אבגוד, לא היום
מחר.
היום עקרו לי ציפורניים,
אני לא אבגוד.
אינכם יודעים את גבולות אומץ לבי,
אני – אני יודעת.
אתם חמישה,
ידיכם הקשות ענודות טבעות,
לרגליכם נעליים מסומרות.
מחר אבגוד, לא היום.
מחר.
דרוש לי לילה כדי להחליט,
דרוש לילה, לא פחות,
כדי להתכחש, כדי להפנות עורף,
כדי לבגוד.
כדי להתעלם מידידי.
כדי להפנות עורף ללחם וליין,
כדי לבגוד בחיים,
כדי למות.
מחר אני אבגוד, לא היום.

השיר, שמוכר תחת הכותרת "מחר אני אבגוד", בוצע בשנת 1986 על ידי עפרה חזה במסגרת הופעה טלוויזיונית בחידון הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה[2]. הווידאו מהופעה זו פורסם בעבר ביוטיוב על ידי צוות אתר "עפרה חזה - משמרים את הגחלת", אך הוסר בהמשך מסיבות לא ידועות.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Magali Ktorza, « Marianne Cohn, Je trahirai demain, pas aujourd'hui », Revue d'histoire de la Shoah, n° 161, septembre-décembre 1997, pp. 96-112
  • Magali Renaud Ktorza, Marianne Cohn au service des enfats juifs, Éditions Ampelos, Paris, 2021,215 pp. ISBN 978-2-35618-210-4.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מריאן כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה