נג'יב מיקאתי

נג'יב מיקאתי
نجيب ميقاتي
	נג'יב מיקאתי
לידה	24 בנובמבר 1955 (בן 69); טריפולי, לבנון
שם לידה	محمد نجيب عزمي ميقاتي
מדינה	לבנון
השכלה	האוניברסיטה האמריקנית בביירות
מפלגה	חרכּת מג'ד ; מחנה ה-8 במרץ
	www.Najib Mikati.net
	15 באפריל 2005 – 30 ביוני 2005; (77 ימים)
	→ עומר כראמי פואד סניורה ←
	25 בינואר 2011 – 15 בפברואר 2014; (3 שנים)
	→ סעד אל-חרירי תמאם סלאם ←
	20 בספטמבר 2021 – מכהן; (3 שנים)
	→ חסאן דיאב
חתימה

מוחמד נג'יב עזמי מִיקַאתִי (בערבית: محمد نجيب عزمي ميقاتي, בהגייה לבנונית: נַזִ֫'יבּ מִיאַ֫אתִי; נולד ב-24 בנובמבר 1955) הוא ראש ממשלת לבנון. מיקאתי הוא גם איש עסקים ומייצג את מחנה ה-8 במרץ.

ביוגרפיה

מיקאתי נולד בעיר טריפולי למשפחה מוסלמית סונית. בשנת 1980 סיים את לימודיו לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה האמריקנית בביירות. מאוחר יותר למד גם באוניברסיטת INSEAD בצרפת ובאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

לאחר לימודיו פנה לעולם העסקים. ביחד עם אחיו הוא הקים חברה שעסקה בתחום הבנייה. בהמשך היא התרחבה לתחום התקשורת תוך הקמת חברת תקשורת "אינווסטקום" שפנתה לשווקים מתפתחים בארצות המזרח התיכון ואפריקה. בהמשך מכר את החברה. בשנת 2007 האחים הקימו M1 Group שכולל M1 Real Estate שפועלת בתחום נדל"ן באירופה, ארצות הברית והמזרח התיכון וחברת M1 Fashion שבבעלותה מספר מותגי אופנה דוגמת Façonnable, Pepe Jeans ו-האקט. כיום מעריכים את הונו בין 2 וחצי ל-3 מיליארד דולר.

מיקאתי נשוי ואב לשלושה.^[1]

קריירה פוליטית

ב-4 בדצמבר 1998 נתמנה לשר העבודות הציבוריות בממשלת לבנון, ובשנת 2000 נבחר לפרלמנט הלבנוני כמייצג מחוז הבחירה טריפולי, במקומו של עומר כראמי. כחבר פרלמנט, פיתח לעצמו מיקאתי תדמית של פרו-סורי בזכות קשריו הטובים עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד.

ב-2004 ייסד את מפלגת תנועת תהילה (حركة مجد) שהוא עומד כיום בראשה. מרגע שנבחר לפרלמנט הלבנוני מטעם מחוז טריפולי היה מיקאתי מועמד לרשת את תפקיד ראש הממשלה במקום רפיק אל-חרירי ועומר כראמי. בשנת 2005, בעת כהונתו של כראמי, נרצח רפיק אל-חרירי. חברי אופוזיציה האשימו את סוריה במעשה, ודרשו כי תסיג את כוחותיה ואת אנשי המודיעין שלה מתחומי לבנון – דרישה שנתקלה בהתנגדותו של כראמי הפרו-סורי. כמה ממנהיגי האופוזיציה אף האשימו את ממשלת כראמי במעורבות ברצח. למרות האיסור על הפגנות ציבוריות גברה המחאה הציבורית ברחובות לבנון, והאופוזיציה הודיעה על כוונתה להגיש הצעת אי-אמון בממשלתו של כראמי, דבר שאילץ אותו להגיש את התפטרותו ב-28 בפברואר 2005, ולהמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר.

עשרה ימים לאחר התפטרותו, ובעקבות הפגנות תמיכה בסוריה שנערכו בביירות, החזיר אותו הנשיא אמיל לחוד לתפקידו והטיל עליו להקים ממשלה חדשה. כראמי ניצל את ההזדמנות כדי לקרוא לכל המפלגות להצטרף לממשלת אחדות לאומית, אך מאמציו עלו בתוהו וב-13 באפריל הגיש את התפטרותו פעם נוספת.

מאז ההתפטרות קיים נשיא לבנון התייעצויות בארמון הנשיאות עם חברי הפרלמנט, כדי שאלה ימליצו על מועמד חדש לתפקיד. כל זאת, בשעה שבלבנון הלך וגבר החשש מפני תוהו ובוהו פוליטי עד הבחירות הכלליות שאמורות היו להיערך במדינה חודשיים לאחר מכן, וכלל לא היה ידוע אם ייערכו במועדן.

במשא ומתן על הקמת ממשלה חדשה הסתמן קונצנזוס כי מיקאתי הוא המתאים ביותר לתפקיד. למרות היותו פרו-סורי ועל אף קשריו הקרובים עם נשיא סוריה אל-אסד, הבטחתו להדיח את ראשי מנגנוני המודיעין בלבנון, אשר לדעת לבנונים רבים היו מעורבים בהתנקשות בראש הממשלה לשעבר חרירי, והתחייבותו הפומבית לקיים את הבחירות במועדן ולא להתמודד בהן, העניקו לו את תמיכת האופוזיציה האנטי-סורית מול המועמד השני, שר ההגנה הלבנוני הפרו-סורי הקיצוני עבד א-רחים מֻראד, ואת הניצחון (בתמיכתם של 58 צירים). המינוי החדש התבצע יומיים בלבד לאחר התפטרותו של כראמי.^[2]

על מיקאתי היה להיערך לבחירות באופן מיידי בהתאם לחוקת לבנון. פוליטיקאים אנטי-סורים האשימו את נשיא לבנון לחוד ואת ראש הממשלה הקודם כראמי בגנבת השלטון על ידי יצירת ממשלה קבועה כדי למנוע בחירות, שהמפלגות האנטי-סוריות היו בטוחות שהן צפויות לנצח בהן. כפי שהבטיח, העביר מיקאתי במהרה חוק בחירות בפרלמנט. הבחירות שהתקיימו היו הראשונות שבהן הושג רוב מוחלט (72 מושבים מתוך 128), שניתן לברית שהנהיג סעד חרירי, בנו של רפיק אל-חרירי; ב-36 מתוך מושבים אלה זכתה מפלגתו של חרירי זרם העתיד.

ב-25 בינואר 2011, בהיותו מועמד האופוזיציה לרשת את תפקיד ראש הממשלה לאחר נפילתה של ממשלת סעד חרירי, השיג מיקאתי את הרוב הדרוש בפרלמנט והוטל עליו להרכיב את הממשלה החדשה.^[3] הממשלה הוצגה לאחר עיכובים רבים, ביוני 2011.^[4] ב-22 במרץ 2013 התפטר מתפקידו, אולם רק ב-15 בפברואר 2014 הושגה הסכמה על הקמת ממשלה חדשה והתפטרות מיקאתי נכנסה לתוקף.

ב־26 ביולי 2021 הוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה, בפעם השלישית בהיסטוריה של לבנון. ב-10 בספטמבר 2021 הצליח מיקאתי בהרכבת הממשלה ונכנס לתפקידו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נג'יב מיקאתי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נג'יב מיקאתי

הערות שוליים

^ רועי נחמיאס, רה"מ הבא של לבנון: "טכנוקרט אפור וחסר כוח", באתר ynet, 26 בינואר 2011
צבי בראל, ראש ממשלת לבנון החדש, נג'יב מיקאתי, יודע למה מונה: לסלק את אשמת הרצח, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
^ רועי נחמיאס, לבנון: חבר פרלמנט פרו-סורי ירכיב את הממשלה, באתר ynet, 15 באפריל 2005
^ רועי נחמיאס, מועמד חזבאללה הצליח להשיג רוב בפרלמנט, באתר ynet, 25 בינואר 2011
^ רועי נחמיאס, לבנון: הוקמה ממשלה חדשה, 2 שרים מחיזבאללה, באתר ynet, 13 ביוני 2011

הקודם: עומר כראמי	ראש ממשלת לבנון ה-45 15 באפריל 2005 – 30 ביוני 2005	הבא: פואד סניורה

הקודם: סעד אל-חרירי	ראש ממשלת לבנון ה-48 25 בינואר 2011 – 15 בפברואר 2014	הבא: תמאם סלאם

הקודם: חסאן דיאב	ראש ממשלת לבנון ה-55 10 בספטמבר 2021 –	הבא: מכהן

[1] רועי נחמיאס, רה"מ הבא של לבנון: "טכנוקרט אפור וחסר כוח", באתר ynet, 26 בינואר 2011
צבי בראל, ראש ממשלת לבנון החדש, נג'יב מיקאתי, יודע למה מונה: לסלק את אשמת הרצח, באתר הארץ, 26 בינואר 2011

[2] רועי נחמיאס, לבנון: חבר פרלמנט פרו-סורי ירכיב את הממשלה, באתר ynet, 15 באפריל 2005

[3] רועי נחמיאס, מועמד חזבאללה הצליח להשיג רוב בפרלמנט, באתר ynet, 25 בינואר 2011

[4] רועי נחמיאס, לבנון: הוקמה ממשלה חדשה, 2 שרים מחיזבאללה, באתר ynet, 13 ביוני 2011

[1]

[2]

[3]

[4]