ויקיפדיה

נוגדי דיכאון טריציקליים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

נוגדי דיכאון טריציקליים וטטרהציקליים (באנגלית: TCA - TriCyclic Antidepressant) הן תרופות נוגדות דיכאון מהדור הישן. שיווקן החל בשנים 1950–1960. תרופות אלו יעילות גם בטיפול: בהפרעת פאניקה, בהפרעת חרדה כוללנית (GAD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). כמו כן קיימת אינדיקציה לטיפול בתרופות אלו בתסמונות כאב שונות. תחילת השיווק של נוגדי דיכאון מסוג SSRI (הראשון בהם הפלואוקסטין) הפחיתה בחדות את המרשמים לתרופות מסוג TCA, אולם הן עדיין משמשות במגוון של תסמינים ומחלות. תרופות אלו כוללות, בין היתר, את התרופות הבאות: קלומיפראמין (מרוניל), דסיפרמין, דוקספין, מפרוטילין, אמיטריפטילין ועוד.

נוגדות הדיכאון הטריציקליות אינן מהוות היום קוו ראשון לטיפול בדיכאון ובחרדה. כקוו ראשון משמשות היום תרופות נוגדות דיכאון חדשות יותר כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין (SNRI) ומעכבי נוראפינפרין (NRI inhibitors). הפלואוקסטין הייתה התרופה הראשונה שיצאה לשוק מקבוצת התרופות החדשות והייתה הראשונה שהביאה לשיפור בדיכאון בהיעדר תופעות לוואי שונות שאפיינו את הדור הקודם ובראשן התרופות נוגדות הדיכאון הלוואי הטריציקליות. הפלואוקסטין היא תרופה מקבוצת ה-SSRI המתאפיינת בפרופיל תופעות לוואי יותר קל ופרופיל בטיחות בשימוש יותר גבוה.[1]

פרמקולוגיה

עריכה

רמות השיא של התרופות בדם מגיעות תוך 2–8 שעות ממועד נטילתן, וזמן מחצית החיים נע בין 10 ל-70 שעות. לתרופה פרוטריפטילין (שם מסחרי - vivactil) יש זמן מחצית חיים ארוך יחסית לשאר. עובדה זו מאפשרת לתרופות אלו להינטל אחת ליום. נחוצים כחמישה עד שבעה ימים לצורך הגעה לשיווי משקל בדם. תרופות מסוג TCA עוברות מטבוליזם בכבד על ידי ציטוכרום P450. אינטראקציות תרופתיות יכולות לנבוע כתוצאה מתחרות על האנזים CYP 2D6 בין תרופות אלו לתרופות אחרות, וכתוצאה מכך להעלות ריכוז תרופות אלו בדם בחלק מן המקרים.[דרושה הבהרה]

תרופות מסוג TCA חוסמות את הנשאים (טרנספורטרים) לנוראדרנלין (נוראפינפרין) וסרוטונין, ובכך מעלות את הריכוז של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) אלו במרווח הסינפטי. כל תרופה שונה באפיניות (זיקה) שלה לנשאים הללו: למשל, קלומיפרניל היא הסלקטיבית ביותר לסרוטונין, ודסיפרמין היא הסלקטיבית ביותר לנוראדרנלין. העלאת הרמות של סרוטונין ונוראדרנלין מביאה לירידה בסף הדיכאון ולהפחתת חרדה.

בנוסף, תרופות אלו פועלות באופן אנטגוניסטי (התנגדותי) על קולטנים (רצפטורים) מוסקרינים של אצטילכולין, היסטמין, וקולטנים אדרנרגיים (אדרנורצפטורים) מסוג a1 ו-a2. השפעות משניות אלו, הן ההשפעות אשר מכתיבות את פרופיל תופעות הלוואי של כל תרופה, על פי מידת ההשפעה האנטיכולינרגית[2] או, למשל, אנטיהיסטמינרגית[3] שלה. התרופה דוקספין היא בעלת הפעילות האנטיהיסטמינרגית הגבוהה ביותר. תופעות הלוואי המקושרות לפעולה על קולטנים אלו הן עצירות, סדציה (טשטוש) וכן יובש בפה, אשר מתרחשות בתדירות נמוכה יותר בתרופות מסוג SSRI, אולם מצד שני, תרופות מסוג SSRI מקושרות יותר לפגיעה בחשק המיני, עלייה משמעותית במשקל ובעיות בשינה, לעומת תרופות מסוג TCA.

התוויות רפואיות

עריכה

האינדיקציות למתן התרופות מסוג TCA דומות לאינדיקציות למתן תרופות מסוג SSRI. התרופות מקבוצת ה-SSRI החליפו את הטיפול ב-TCA. תרופות מסוג TCA, משמשות כטיפול קוו שני לאנשים שאיתם הטיפול בתרופות מהדור היותר חדש לא צלח או שלא סבלו את תופעות הלוואי.[4]

ההתוויות הרפואיות כוללות:

דיכאון קליני

עריכה

דיכאון מג'ורי היא האינדיקציה העיקרית לשימוש בנוגדי דיכאון טריציקליים. הטיפול מתאים גם כטיפול מונע לאפיזודה דיכאונית וגם כטיפול במהלך האפיזודה הדיכאונית.

שנים רבות ה-TCAs היו הבחירה הראשונה לטיפול תרופתי בדיכאון מג'ורי. עם הופעת דור התרופות החדש הן הוחלפו יותר ויותר בתרופות נוגדות דיכאון בעלות פרופיל בטיחות גבוה יותר ותופעות לוואי קלות יותר, כגון תרופות SSRI ו-SNRI.[8] התרופות מהדור החדש הן גם פחות מסוכנות וקיימת סבירות פחותה לנזק במקרה של מינון יותר (מכוון או מקרי) שכן ההפער בין המינונים הניתנים לטיפול קליני ולמנת יתר העלולה להיות קטלנית, כלומר האינדקס טיפולי, גדול יותר.

מאפיינים מלנכוליים, אפיזודות של דיכאון מג'ורי קודמות והיסטוריה משפחתית קודמת של דיכאון מעלים את הסיכוי לתגובה טיפולית לתרופות מקבוצת הטריציקלים.[4] יש הטוענים שתרופות מקבוצות הטריציקלים יעילות יותר בטיפול בדיכאון מלנכולי מאשר סוגים אחרים של תרופות נוגדות דיכאון.[9] כל ה-TCA הזמינים יעילים במידה שווה לדיכאון. לאדם מסוים TCA אחד יכול להיות טוב מאחר.[4]

בדיכאון עם מאפיינים פסיכוטיים כמעט תמיד נדרש מתן מקביל של נוגדי פסיכוזה.[4]

במקרים בהם הדיכאון הוא חלק מהפרעה דו־קוטבית הטיפול בתרופות מקבוצת הטריציקלים יכול לגרום למעבר מדיכאון למצב של אפיזודה של מאניה, היפומאניה או מצב של ציקלותימיה. עקב הסיכון לא מומלץ לתת תרופות מהקבוצה הטריציקלית למצבים ביפולריים, מומלץ להשתמש בנוגדי דיכאון מקבוצות אחרות, בעיקר מסוג SSRI או בבופרופיון. במקרה של התפרצות התקף מאני הכולל פסיכוזה, יש לשלב תרופות אנטי פסיכוטיות.[4]

למרות שמשמש נגד דיכאון, אנפרניל קבל אישור מה-FDA בארצות הברית כטיפול מתאים רק כנגד OCD.[4]

חרדה

עריכה

נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקלים משמשים לטיפול בהפרעות חרדה שונות כמו: הפרעת חרדה מוכללת (GAD), פוביה חברתית (SP) הידועה גם כהפרעת חרדה חברתית (SAD), הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), והפרעת פאניקה (PD), הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).[10]

הפרעת פאניקה עם אגורופביה

עריכה

נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקלים נמצאו יעילים כנגד הפרעת פאניקה עם אגורופוביה. אימיפרמין (Imipramine) היא התרופה שנבדקה באופן הנרחב ביותר להתוויה זו. בתחילת הטיפול לתרופות מסוג TCA לעיתים קרובות בתחילת הטיפול החרדה מתגברת לפני שהיא יורדת, ולכן מומלץ להתחיל את הטיפול במינון נמוך יחסית ולהעלות בהדרגה לפי הצורך. פתרון נוסף הוא שילוב של בנזודיאזפינים בתחילת הטיפול להרגעה, ובהמשך להפסיק את השימוש בהם. [4]

הפרעת חרדה כוללנית

עריכה

ה-FDA אישר את השימוש בדוקספים (doxepin) לטיפול בהפרעת חרדה כוללנית. יש מחקרים התומכים גם בשימוש באימיפראמין. [4]

הגישה הקלינית היום תומכת באפשרות של שימוש בתרופות מקבוצת ה-TCA כנגד חרדה כוללנית, אך לא כקוו טיפולי ראשון. [11] [12]

הפרעה טורדנית כפייתית

עריכה

פציינטים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) מגיבים טוב במיוחד לקלומיפראמין ולתרופות מקבוצת ה-SSRI. חלק מהשיפור ניכר תוך 2-4 שבעות, אבל ירידה נוספת בסימפטומים יכולים להופיע במהלך 4-5 החודשים הראשונים לטיפול. אף תרופה אחרת מקבוצת ה-TCA אינה יעילה כמו קלומיפראמין בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית. קלומיפראמין היא גם תרופת הבחירה לפציינטים הסובלים מדיכאון עם מאפיינים בולטים של אובססיה. [4]

חרדה חברתית

עריכה

קיימת המלצה לטיפול בתרופות מקבוצת ה-TCA בחרדה חברתית. במחקרים וסקרים שונים עולה שההמלצה למתן TCA היא אחרי ניסיון במספר קבוצות אחרות שנמצאו יעילות יותר כמו: SSRI, SNRI, MAOI. [13] יש מחקרים הטוענים שבמקרה של חרדה חברתית התרופות מקבוצת ה-TCA אינן יעילות. [14]

הפרעת דחק פוסט טראומטית

עריכה

בפרסום מ-2008 נמצא שתרופות מקבוצת ה-TCA יעילות בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית. [15] [10] בפרסום מ-2012 נמצא שיש מעט מאוד מחקרים העוסקים בטיפול בדחק פוסט טראומטי ע"י TCA, וממעט המחקרים שמצאו (שלושה) נמצאו: דזיפראמין ואימיפראמין כמשפרים סימפטומים של ההפרעה. [16] במחקר שנעשה ב-2013 נמצאו אימיפראמין ופנלזין כיעילים יותר מפלצבו בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית. [17]

הפרעות אכילה

עריכה

היעילות של נוגדי דיכאון, גם מקבוצת ה-SSRI וגם מקבוצת ה-TCA בטיפול באנורקסיה לא הוכחה כמאוד משמעותית. במעט הספרות שיש לגבי טיפול ב-TCA בהשוואה לפלצבו - לא הוכחה יעילות משמעותית. א לוקחים בחשבון את ההשפעה של תופעות הלוואי של ה-TCA על מערך הלב השימוש בהם בחולים המאובחנים כסובלים מאנורקסיה היא מוגבלת מאוד. [18]

לגבי בולימיה המצב שונה. טיפול בנוגדי דיכאון מקבוצות שונות נמצא יעיל במובן של: הקטנת המשבר של התקפי האכילה, התופעה של ההיטהרות ושיפור מצב הרוח והחרדה. מדובר בתרופות מקבוצות שונות: TCA, SSRI, SNRI, MAOI. [18]

הפרעות אישיות

עריכה

אין טיפול תרופתי כוללני המכוון להפרעות אישיות. הפרעות אישיות סובלות הרבה מדיכאון, חרדה וסף תסכול נמוך. תרופות נוגדות דיכאון, ובכלל זה תרופות מקבוצת ה-TCA יכולות לעזור במובן הזה. [19]

סכיזופרניה (schizophrenia)

עריכה

תרופות מקבוצת הטריציקלים נמצאו יעילות כנגד הדיכאון שמלווה לעיתים קרובות את הסכיזופרניה. בסקירה שנעשתה נמצא שטיפול בטריציקלים מתאים אחרי הפאזה האקוטית של הפסיכוזה, עם מינימום של סיכון לחזרה של הסימפטומים הפסיכוטיים. התרופות הטריציקליות לא נמצאו עוזרות כנגד חוסר האנרגיה ממנה סובלים חולי הסכיזופרניה או נגד הסימפטומם השליליים. שימוש במקביל של טריציקלים ותרופות אנטי פסיכוטיות יכול לגרום לעליה ברמות של שתי התרופות, ובעליה של הסיכון לתופעות לוואי. [20]

כאב כרוני

עריכה

יש שימוש נרחב בתרופות מקבוצת ה-TCA לטיפול בכאב כרוני נוירפטי וכמניעה למגרנות. אמיטריפטילין היא התרופה הנמצאת בשימוש הנרחב ביותר למטרה זו. המינון נמוך מזה הנדרש לטיול בדיכאון, וההשפעה מופיעה יותר מהר. [4]

אי שליטה על מתן שתן

עריכה

במקרים של אנאורזיס (enuresis) שזו אי שליטה על מתן שתן מטופל לרוב ע"י אימיפרמין. [21] [4]

הרטבת לילה ( night enuresis - NE)

עריכה

הטריציקלים בשימוש לטיפול בהרטבת לילה מאז שנות השישים. היום הם משמשים כקוו טיפול שלישי. לתרופות טריציקליות יש תופעות לוואי משמעותיות ובכללן: פגיעה בלב, התכווצויות, פגיעה בתפקוד הכבד ופגיעות המטלוגיות. [22]

נוגד הדיכאון הטריציקלי בשימוש הכי נפוץ כטיפול בהרטבת לילה הוא אימפראמין. בהשוואה לפלצבו הטריצקלים מורידים את ההרטבה בערך לליה יבש בשבוע, וכחמישית מהילדים מגיעים לעד 14 לילות יבשים. עם הפסקת הטיפול התרופתי רובם חוזרים להרטיב. [23]

כאמור ההשפעת הטיפול התרופתי אינה ממשיכה אחרי הפסקת הטיפול ובשילוב עם תופעות הלוואי שהוזכרו יש הממליצים היום לנסות טיפולים אחרים, ובכללם טיפולים התנהגותיים, ועד גיל 7 שלא לנסות טיפול תרופתי. [24]

דלקת שלפוחית השתן (Interstitial cystitis - IC)

עריכה

בטיפול בדלקת שלפוחית השתן תרופות קבוצת התרופות הטריציקליות עוזרות בחסימת הכאב והקטנת הדחיפות במתן השתן. [25]

כיב פפטי

עריכה

גם בניסויים קליניים מבוקרי פלצבו וגם מחקרים השוואתיים בהם הטיפול ב- TCAs הושווה לטפול בסמיטין הוכח שהטיפול ב-TCAs הוא יעיל ובטוח לטיפול בכיבים פפטיים. מנגנון הפעולה באמצעותו משפיעים ה-TCAs על הריפוי לא הובהר במלואו. מחקרים in vivo באדם ראו שה-TCAs מפחיתים את הפרשת חומצת הקיבה. [26] בנוסף על ההשפעה הפיזיולוגית על הכיב יש לתרופות ממשפחת ה-TCA גם השפעה פסיכולוגית וגם השפעה נוגדת כאב שאף הן כנראה תורמות לטיפול בכיב פפטי. [27]

יש העדפה לדוקספין שיש לו פעילות היסטמינרגית. [10]

תסמונת המעי הרגיז (IBS)

עריכה

במטא אנליזה שפורסמה ב-2009 נמצא שאנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז מרגישים הקלה בכאבי הבטן עם טיפול ב-TCA. [28]

חיזוק לכך ניתן במאמר שפורסם ב-2023 שדיווח על הקלה בסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז תחת טיפול במינון נמוך של TCA. המחקר כלל דיווח על הקלה בכאבי הבטן, בהרגלי היציאות, וירידה בהתנפחות הבטן. [29]

קטלפסיה

עריכה

תרופות מקבוצת ה-TCA נמצאו יעילות בטיפול בקטלפסיה. מדובר במינון מתחת למינון הניתן כנגד דיכאון. קלומיפרמין היא התרופה שבשימוש שכיח למטרה זו באירופה וביפן, פרופטריטילין היא התרופה השכיחה בשימוש בארה"ב. [30] [10]

הפרעת סיוטי לילה

עריכה

נוגדי דיכאון מקבוצת ה-TCA (כמו אימיפרמין ואמיטריפטילין) ונוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI (כמו פרוקסטין ופלואוקסטין) נמצאו בשימוש לטיפול בהפרעת סיוטי לילה (Sleep Terror Disorder) בהצלחה משתנה. [31] [10]

נדודי שינה

עריכה

במהלך העשורים האחרונים תרופות מקבוצת ה-TCA ניתנו כטיפול לנדודי שינה. ב-2017 העיתון רפואת השינה (Sleep Medicine) פרסם מאמר שבו רכז מסקנות של ניסוי ובכללן: [32]

  • תרופות מקבוצת ה-TCA הן אלטרנטיבה תרופתית אפקטיבית לנדודי שינה.
  • השימוש ב-TCA מקושר בשיפור בזמן שינה כללי (TST).
  • השימוש ב-TCA לא גרם לנשירה מהניסוי יותר מבקבוצת הפלצבו.
  • נדרשים עוד מחקרים לגבי שימוש ממושך, מינון התרופות ותופעות הלוואי כתוצאה מהשימוש ב-TCA.

הפרעות קשב (ADHD)

עריכה

יש ממצאים המצביעים על כך שתרוות מקבוצת ה-TCA יש להן השפעה מועילה בטיפול בילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעת קשב (ADHD). מדובר במיוחד בדזיפראמין (desipramine). השיפור מתבטא בסימפטומים ארוכי טווח. תופעות הלוואי של התרופות מקבוצת ה-TCA, במיוחד הלבביות, מגבילות את השימוש בהן. [33]

הממצאים היום מצביעים על כך שתרופות נוגדות דיכאון טריצקליות יעילות יותר מפלצבו בטיפול בסימפטומים של הפרעות קשב בטווח קצר (שבועיים עד שישה שבועות). מדובר בעיקר בדזיפראמים ובנורטריפטילין. אבל הערך של עובדות אלו נמוך מהסיבה שהוזכרה לעיל - יש עליה בקצב הלב ועליה בלחץ הדם הדיאסטולי על רקע הטיפול בתרופות הטריציקליות. [34]

במאמר שפורסם בעיתון לרפואת ילדים ובריאות הילד התייחסו לקושי לטפל בילדים ובמתבגרים בטריציקלים על רקע החשש למוות פתאומי על רקע תופעות הלוואי. הם מציינים שהתרפות הטריציקליות אינן הטיפול בקוו הראשון אבל אי אפשר להתעלם מהיעילות שלהם במקרים עמידים של הפרעות קשב וההשפעה הטובה שיש להם על מצב הרוח, החרדה והשינה. במקרים של שימוש בתרופות הטריציקליות יש לדאוג למעקב מתאים הכולל מעקב ע"י מומחה, ומעקב של אק"ג. [35]

מחלת פרקינסון

עריכה

נוגדי דיכאון מקבוצת SSRI ומקבוצת TCA משמשים לטיפול בדיכאון המלווה את מחלה הפרקינסון. [36]

נוגדי דיכאון טריציקלים מקושרים בעיכוב הנקודה בה יש צורך להתחיל במתן טיפול דופמינרגי לחולי פרקינסון. [6]

פיברומיאלגיה

עריכה

למרות שאין התוויה רשמית תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות אפילפסיה נמצאות בשימוש לעיתים קרובות במקרים של אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה. קבוצת התרופות הטריציקליות הן בין התרופות היותר שכיחות בשימוש זה, במיוחד האמיטריפטילין. [37]

טריכוטילומניה

עריכה

התרופות המשמשות היום קוו ראשון בטיפול בטריכוטילומניה הן נוגדות הדיכאון מהקבוצות של SSRI ו-TCA, וזה למרות שאין התוויה ברורה של ה-FDA והנושא עדיין דורש במחקרים נוספים. [38]

כנראה שיש תגובה טובה יותר לתרופות טריציקליות שהן בעיקר חוסמות את מסלול הסרוטונין. [39]

צחוק ובכי פתולוגיים (Pathological laughing and crying)

עריכה

התסמונת מגיבה באופן חלקי טוב לשורה של טיפולים פרמקולוגיים ובכללם תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות ותרופות מקבוצת ה-SSRI. [40]

שיהוקים כרוניים (Chronic hiccups)

עריכה

ב-2017 העיתון של רפואת החירום (The Journal of Emergency Medicine) פרסם מאמר שכלל סקירה של תרופות שנועדו לשמש כנגד שיהוקים כרוניים. הסקירה זיהתה 26 מאמרים שכללו התייחסות ל-10 אפשרויות טיפוליות תרופתיות שונות. בין האפשרויות שנמצאו יעילות היה אמיטריפטילין. [41]

לא ניתנה המלצה ספציפית מהו הטיפול המומלץ מהאפשרויות שניתנו. יש לבחור את התרופה הספציפית למטופל לפי סיבת השיהוקים, המחלות הנילוות, והתכונות הספציפיות לכל תרופה. [41]

תופעות לוואי

עריכה

לתרופות ממשפחת ה-TCA יש מגוון תופעות לוואי, כאשר נטילת יתר של התרופות עלולה להיות קטלנית. תופעות הלוואי העיקריות כוללות תופעות לוואי אנטיכולינרגיות, תת-לחץ דם, פרכוסים וסדציה. ככלל TCA יכולות לגרום לטווח רחב של תופעות לוואי, ומנת יתר יכולה לגרום למוות. [4]

תופעות לוואי פסיכיאטריות

עריכה
  • אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית ומטופלים בהתקף דיכאון בתרופה מקבוצת הטריציקלים, הטיפול יכול להביא למהפך מדיכאון למצב של מאניה. [4]
  • טיפול בטריציקלים יכול להשרות התקף פסיכוטי, בעיקר אצל אנשים שסבלו בעברם על התקף פסיכוטי קודם. [4]
  • לתרופה מקבוצת הטריציקלים יש אפקטים אנטיכולינרגיים (שיידונו בהמשך) וברמות גבוהות בדם האפקטים האנטיכולינרגיים יכולים לגרום לבלבול או לדליריום. הפגיעות גבוהה יותר במטופלים הסובלים מדמנציה. [4]

תופעות תופעות לוואי אנטיכולינרגיות

עריכה

תופעות לוואי אנטיכולינרגיות כוללות: יובש בפה, עצירות, ראייה מטושטשת, דליריום ואצירת שתן. אין לתת תרופה מסוג TCA במצבים בהם יש גלאוקומה צרת זווית, ויש להעדיף שימוש ב-SSRI במקום. [42]

השפעות אנטיכולינרגיות מגבילות לעתים קרובות את הטיפול לטווחים נמוכים יחסית של מינון. חלק מהטופלים מפתחים סובלנות לתופעות האנטיכולינרגיות במהלך הטיפול. [42]

על היובש בפה יכולים להקל לכסניות ללא סוכר, סוכריות או פלואוריד. [42]

בטאנכול Bethanechol (Urecholine)) עד 50 מ"ג שלוש או ארבע פעמים ביום יכול להקל על הססנות במתן שתן ולהועיל בהפרעות זיקפה (כאשר התרופה נלקחת 30 דקות לפני קיום יחסי מין). [42]

במקרים חמורים השפעות אנטיכולינרגיות יכולים להגיע לתופעות אנטיכולינרגיות במערכת העצבים המרכזית. סימפטומים אפשריים: בלבול והזיות, עד התפתחות דליריום אנטיכולינרגי. הסיכוי לכך גדל במתן CTA בשילוב עם תרוות אנטיכולינרגיות אחרות.

  • תופעות לוואי לבביות: כוללות טכיקרדיה, השטחה של גלי T באק"ג, הארכת מקטע QT וירידה במקטע ST. מאחר שהתרופות מאריכות את זמן ההולכה, השימוש שלהן אסור אצל חולים עם בעיות הולכה. במצבים של מחלות לב, יש להתחיל ראשית בתרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI או נוגדי דיכאון חדשים אחרים, טרם השימוש בתרופות מסוג TCA. כל התרופות מסוג TCA עלולות להביא למצב של טכיקרדיה אשר נמשך חודשים והוא אחת מהסיבות השכיחות ביותר להפסקת התרופה, בעיקר אצל מטופלים צעירים. אין לתת טיפול משולב בנזעי חשמל ובתרופות מסוג TCA לאור הסיכון לתופעות לוואי לבביות חריפות.
  • תופעות לוואי אוטונומיות: תת לחץ דם אורתוסטטי הוא תופעת הלוואי הקרדיווסקולרית הנפוצה ביותר בשימוש בתרופות אלו, וזיה הסיבה הנפוצה ביותר להפסקת נטילת התרופה. זה יכול להביא לנפילות ולפציעות אצל מטופלים הנוטלים אותן. התרופה אשר הכי פחות מביאה לתופעת לוואי זו היא נורטריפטילין. תופעות לוואי נוספות כוללות הזעה, פעמת והעלאת הדופק. במקרה ומתוכנן ניתוח כלשהו יש להפסיק את השימוש ב-TCA מספר ימים לפני הניתוח לאור נטייה לאפיזודות של יתר לחץ דם במהלך הניתוח.
  • ישנוניות: זוהי תופעת לוואי שכיחה, אשר לעיתים יכולה להועיל במקרים בהם קיימות בעיות שינה. ההשפעה הסדטיבית שיש לתרופות אלו נובעת מפעילותן האנטיכולינרגית והאנטיהיסטמינרגית. התרופות שהכי פחות מביאות לסדציה הן פרוטריפטילין ודסיפרמין.
  • תופעות לוואי נוירולוגיות: התרופות עלולות להביא לרעד קל במקומות שונים בגוף. תופעות לוואי נדירות יותר כוללות נימול או אטקסיה. התרופה אמוקספין מיוחדת בכך שהיא עלולה להביא לסימנים פרקינסוניאניים כגון אקתיזיה או לעיתים דיסקינזיה. תרופה זו גם עלולה לגרום לתסמונת נוירולפטית ממאירה במצבים נדירים. חלק מן התרופות מורידות את סף הפרכוס, עם זאת כקבוצה, תרופות שהן TCA הן בעלות סיכון נמוך יחסית לגרום לפרכוסים, למעט אצל חולים המועדים יותר לפרכוסים כגון חולי אפילפסיה.
  • תופעות אלרגיות והמטולוגיות: בחלק מן המקרים עלולת להיות פריחות. תופעות כגון אגרנולוציטוזיס, לויקוציטוזיס, לויקופניה ואאוזינופיליה הן נדירות. עם זאת, אדם המתלונן על כאב בגרון או חום במהלך החודשים הראשונים של הטיפול בתרופות אלו, חייב לדווח על כך מיידית לצורך בדיקת ספירת דם.
  • כבד: עליה קלה באנזימי כבד יכולה להתרחש בשימוש בתרופה. בכ- 0.1% עד 1% מהמקרים עלולה להיווצר הפטיטיס מסכנת חיים (פולמיננטית) ויש להפסיק מיידית את הטיפול בתרופה.
  • תופעות לוואי נוספות כוללות עליה קלה במשקל, גינקומסטיה ואמנוריאה וכן בחילות והקאות. התרופה אמוקספין, שיש לה השפעה אנטי דופמינרגית, כוללת תופעות לוואי נוספות המיוחסות להשפעה זו כגון היפרפרולקטינמיה, אימפטונטיות, גלקטוריאה ואנאורגזמיה.

אינטראקציות בין תרופתיות

עריכה
  • אין לקחת תרופות מסוג TCA במהלך השבועיים הראשונים שלאחר מתן תרופות מסוג MAOI.
  • תרופות מסוג TCA יכולות להביא לחסימה של רצפטורים עליהם פועלות תרופות נגד יתר לחץ דם ובפרט פרופרנולול וקלונידין.
  • מתן משולב של תרופות אנטי פסיכוטיות א-טיפיות ותרופות מסוג TCA מגדיל את ריכוזן בפלסמה (של שני סוגי התרופות).
  • גלולות למניעת הריון עלולות להביא לירידה ברמות תרופות TCA בדם, כמו גם ניקוטין וחומרים נוספים.
  • מתן משולב של תרופות ספציפיות מסוג SSRI עם תרופות מסוג TCA יכול להביא לעליה בריכוז תרופות מסוג TCA בדם, לעיתים פי שלושה עד ארבעה.

מינון והנחיות כלליות

עריכה

מטופלים המתעתדים ליטול תרופות מסוג TCA צריכים לעבור בדיקות פיזיקליות ובדיקות מעבדה באופן רוטיני. ניתן להתחיל בכל התרופות מסוג TCA (מלבד פרוטריפטילין) במינון שהוא 25 מ"ג ליום ולהעלותו בהדרגה. באופן כללי יש לנסות ולהימנע לתת תרופות מסוג TCA לילדים, אלא כמוצא אחרון. הפסקת התרופה נעשית בהדרגתיות, כדי למנוע תופעת ריבאונד הכוללת הזעה, כאבי בטן, כאבי ראש, כאבי צוואר והקאות.

מנת יתר של נוגדי דיכאון טריציקליים עלול להביא להרעלה וידרוש טיפול.

מינון יתר

עריכה

מינון יתר של תרופות מסוג TCA עלול להיות קטלני ולהביא למוות. אין לתת מרשם של התרופות מעבר לשבוע, כדי להקטין את הסיכון לניסיון התאבדות. אמוקספין מקושרת יותר משאר התרופות הטריציקליות למוות במינון יתר. סימפטומים של מינון יתר כוללים אגיטציה, דליריום, פרכוסים, הרחבת אישונים, הפרעות קצב לבביות ומצבים מסוכנים נוספים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נוגדי דיכאון טריציקליים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 624
  2. ^ חומר מעכב פעולה של אצטילכולין.
  3. ^ חומר מעכב פעולה של היסטמין.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 641
  5. ^ "Nonstimulant Therapy (Strattera) and Other ADHD Drugs - MedicineNet". MedicineNet. אורכב מ-המקור ב-2016-03-05. נבדק ב-2014-11-19.
  6. ^ 1 2 Paumier KL, Siderowf AD, Auinger P, Oakes D, Madhavan L, Espay AJ, et al. (ביוני 2012). "Tricyclic antidepressants delay the need for dopaminergic therapy in early Parkinson's disease". Movement Disorders. 27 (7): 880–887. doi:10.1002/mds.24978. PMID 22555881. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Caldwell PH, Sureshkumar P, Wong WC (בינואר 2016). Glazener CM (ed.). "Tricyclic and related drugs for nocturnal enuresis in children". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2016 (1): CD002117. doi:10.1002/14651858.CD002117.pub2. PMC 8741207. PMID 26789925. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 624-625
  9. ^ Mitchell PB, Mitchell MS (בספטמבר 1994). "The management of depression. Part 2. The place of the new antidepressants". Australian Family Physician. 23 (9): 1771–3, 1776–81. PMID 7980178. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 5 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 641-642
  11. ^ R. J. Kahn, D. M. McNair, L. M. Frankenthaler, Tricyclic treatment of generalized anxiety disorder, Journal of Affective Disorders 13, 1987, עמ' 145–151 doi: 10.1016/0165-0327(87)90019-x
  12. ^ J. Zohar, H. G. M. Westenberg, Anxiety disorders: A review of tricyclic antidepressants and selective serotonin reuptake inhibitors, Acta Psychiatrica Scandinavica, Supplement 101, 2000, עמ' 39–49 doi: 10.1111/j.1600-0447.2000.tb10947.x
  13. ^ Social Phobia - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
  14. ^ J. Zohar, H. G. Westenberg, Anxiety disorders: a review of tricyclic antidepressants and selective serotonin reuptake inhibitors, Acta Psychiatrica Scandinavica. Supplementum 403, 2000, עמ' 39–49 doi: 10.1111/j.1600-0447.2000.tb10947.x
  15. ^ Blake Dj, Treatment of acute posttraumatic stress disorder with tricyclic antidepressants, Southern medical journal 79, 1986 Feb doi: 10.1097/00007611-198602000-00016
  16. ^ Evidence-based pharmacotherapy of post-traumatic stress disorder (PTSD)
  17. ^ Pharmacotherapy in post-traumatic stress disorder: Evidence from randomized controlled trials
  18. ^ 1 2 The Pharmacological Options in the Treatment of Eating Disorders
  19. ^ Psychopharmacologic treatment of borderline personality disorder
  20. ^ Antidepressant usage in schizophrenia
  21. ^ National Clinical Guideline Centre (UK), Tricyclic medication and the management of bedwetting, Royal College of Physicians (UK), 2010. (באנגלית)
  22. ^ Tricyclic and related drugs for nocturnal enuresis in children
  23. ^ Tricyclics and related drugs for treating bedwetting in children, www.cochrane.org (באנגלית)
  24. ^ Rajiv Sinha, Sumantra Raut, Management of nocturnal enuresis - myths and facts, World Journal of Nephrology 5, 2016-07-06, עמ' 328–338 doi: 10.5527/wjn.v5.i4.328
  25. ^ Antidepressants | Interstitial Cystitis Association, www.ichelp.org, ‏2021-10-07 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ Richard K. Ries, David A. Gilbert, Wayne Katon, Tricyclic Antidepressant Therapy for Peptic Ulcer Disease, Archives of Internal Medicine 144, 1984-03-01, עמ' 566–569 doi: 10.1001/archinte.1984.00350150170037
  27. ^ R. K. Ries, D. A. Gilbert, W. Katon, Tricyclic antidepressant therapy for peptic ulcer disease, Archives of Internal Medicine 144, 1984-03, עמ' 566–569
  28. ^ Efficacy of tricyclic antidepressants in irritable bowel syndrome: A meta-analysis
  29. ^ Low-dose Tricyclic Antidepressants for Irritable Bowel Syndrome: Definitive Evidence of Benefit from ATLANTIS, American College of Gastroenterology (באנגלית אמריקאית)
  30. ^ Narcolepsy: current treatment options and future approaches
  31. ^ Sleep Terrors: An Updated Review
  32. ^ Yang Liu, Xiaomin Xu, Meixue Dong, Shiyu Jia, Youdong Wei, Treatment of insomnia with tricyclic antidepressants: a meta-analysis of polysomnographic randomized controlled trials, Sleep Medicine 34, 2017-06-01, עמ' 126–133 doi: 10.1016/j.sleep.2017.03.007
  33. ^ Tricyclic antidepressants for attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) in children and adolescents
  34. ^ Meghan F. Raleigh, Kathryn K. Garner, Tricyclic Antidepressants for the Treatment of ADHD in Children and Adolescents, American Family Physician 92, 2015-09-01, עמ' 352–353
  35. ^ Georgie Bell, Daryl Efron, Tricyclic antidepressants – third‐line treatment for attention deficit hyperactivity disorder in school‐aged children, Journal of Paediatrics and Child Health 51, 2015-12, עמ' 1232–1234 doi: 10.1111/jpc.13031
  36. ^ Tetsuhiro Maruyama, New treatment of depression in Parkinson's disease, International Journal of Psychiatry in Clinical Practice 7 Suppl 1, 2003, עמ' 25–27 doi: 10.1080/13651500310000870
  37. ^ Antidepressants in the treatment of fibromyalgia
  38. ^ Rachel Chang Psy.D, What is the Best Type of Trichotillomania Treatment? - Manhattan CBT, ‏2021-09-20 (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Pharmacotherapy for trichotillomania
  40. ^ Pathological Crying - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
  41. ^ 1 2 Nick B. Polito, Shawn E. Fellows, Pharmacologic Interventions for Intractable and Persistent Hiccups: A Systematic Review, The Journal of Emergency Medicine 53, 2017-10-01, עמ' 540–549 doi: 10.1016/j.jemermed.2017.05.033
  42. ^ 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 642

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=נוגדי_דיכאון_טריציקליים&oldid=40051294"