נוף מחלון בלה-גרא
נוף מחלון בלה־גרא הוא שמו של התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד, אותו צילם הממציא הצרפתי ניספור נייפס, ככל הנראה בשנת 1826 או 1827. בתצלום נראה נוף שנשקף מחלון הסטודיו של נייפס בלה־גרא. בספרי היסטוריה של הצילום בצרפתית מכונה התמונה בשם אחר: "Paysage à Saint-Loup-de-Varennes" ("נוף בסן־לו־דה־וארן").
,_Ni%C3%A9pce_1827_%E2%80%94_HRC_2020_(cropped).jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צלם |
ניספור נייפס  |
| תאריך יצירה |
1827 |
| טכניקה וחומרים |
הליוגרפיה, פיוטר, אספלט |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
20.3 ס״מ |
| גובה |
16.7 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
964:0000:0001 (Harry Ransom Center) |
| מיקום | אוסטין |
| קואורדינטות | 46°43′37″N 4°51′26″E / 46.7269°N 4.85722°E |
 | |
  | |
התצלום, בגודל 16.5X20.5 ס"מ, נעשה בשיטה שהמציא נייפס, שאותה כינה "הליוגרפיה" (Heliography, רישום־שמש). נייפס עסק בניסויים בחומרים רגישים לאור מאז 1816, והמציא תמיסות שונות שמגיבות לקרני השמש. לשם הכנת תצלום זה הכין לוח פְּיוּטֶר (סוג של מתכת) ממורק שנמשח בתמיסת ביטומן (bitumen of Judea - סוג של זפת). את הלוח הניח בגב קמרה אובסקורה, וחשף אותו לאור במשך למעלה משמונה שעות; הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח באמצעות שמן לבנדר ונפט, שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו. התוצאה שהתקבלה הייתה תמונה פוזיטיבית קבועה ויחידאית (בלתי ניתנת לשכפול). רבים אחרים לפני נייפס ניסו לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה־אובסקורה, אך הדימויים שייצרו היו תשלילים על־פי־רוב (האזורים הבהירים במקור הפכו לשחורים בדימוי), וגרוע מכך - הם נעלמו מיד כשהוצאו מהקופסה החשוכה ונחשפו לאור. נייפס היה הראשון שהצליח לקבע את הדימוי.
התצלום קשה לקריאה ואינו ברור. רואים בו מצד שמאל את עליית הגג של בית־יונים, ומצד ימין אגף של ביתו של נייפס. במרכז נראה גגו המשופע של אסם, ומאחוריו עץ.
נייפס הגיע לאנגליה עם תצלומו בשנת 1827, במטרה לעניין את החברה המלכותית בהמצאתו, ובתקווה למצוא לה מממנים. ניסיונותיו לא עלו יפה והוא חזר מאוכזב לצרפת, כשהוא מותיר את הדימוי הייחודי אצל מארחו, הבוטניקאי פרנסיס באואר (Bauer). על גב התצלום רשם באואר: "הליוגרפיה. תוצאות מוצלחות ראשונות שהושגו על ידי הפעולה הספונטנית של האור על ידי האדון נייפס משלון־סור־סון. 1827". התמונה עברה ידיים רבות, הוצגה בתערוכה פומבית ב־1898 בטרם נשתכחה על ידי בעליה האחרונים ונעלמה. התצלום, שנזנח במזוודה, התגלה מחדש באנגליה, ב־15 בפברואר 1952 על ידי חוקרי תולדות הצילום, הלמוט ואליסון גרנשהיים (Gernsheim), שרכשו את התמונה עבור אוסף הצילום שלהם. הלמוט גרנשהיים תיארך את הצילום ל־4 ביוני-18 ביולי 1827.
גרנשהיים ניסה לצלם רפרודוקציה של התצלום הישן, שכן את התמונה לא ניתן היה להעתיק או לשכפל (היא נעשתה ללא כל תשליל), אך גילה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. לוח המתכת הממורק, עליו צולמה התמונה, שיקף כבראי את המצלמה שהוצבה מולו. העיתון "טיים" (Time), צוות מהגלריה הלאומית בלונדון ויועצים ממעבדת המחקר של קודאק (Kodak) ניסו אף הם ליצור רפרודוקציה דומה של התצלום המקורי אך ללא הצלחה. התוצאה המרבית אליה הגיעו הייתה עדיין מעוותת ושונה במידה ניכרת מהמקור. לפיכך החליט גרנשהיים לרטש בעצמו את תצלום הרפרודוקציה בעזרת צבעי מים, ואת התוצאה שקיבל תיאר בעצמו כ"דומה רק בקירוב למקור"[1]. עם זאת, פרסם גרנשהיים את הרפרודוקציה המצוירת במאמרים ובספרים על תולדות הצילום שפרסם, וציור/צילום זה שב והופיע כמעט בכל ספרי ההיסטוריה של הצילום מאז (כולל הרפרודוקציה המובאת בדף זה).
ב־1963, לאחר שהארי רנסום (Ransom) רכש את אוסף גרנשהיים עבור אוניברסיטת טקסס, הועבר התצלום לאוניברסיטה, ושם הוא מוצג כיום במסגרתו המקורית ותחת תאורה מיוחדת. המרכז למחקר במדעי־הרוח על־שם רנסום, אשר מחזיק בבעלות על התצלום כיום, כפוף להסכם עם גרנשהיים, שלפיו אין לספק כל רפרודוקציה אחרת של ההליוגרפיה של נייפס מלבד ציור־המים הנזכר לעיל. חוקר תולדות הצילום באומונט ניוהל (Newhall) פרסם ללא רשות את הרפרודוקציה הלא־מתוקנת במהדורה משנת 1982 של ספרו היסטוריית הצילום.
לקריאה נוספת
עריכה- Gernsheim, Helmut, "The 150th Anniversary of Photography", History of Photography 1, no. 1 (January 1977): 3-8
- Batchen, Geoffrey, Burning with Desire: The Conception of Photography, The MIT Press, 1997, pp. 120-127
- Schaaf, Larry J, "Invention and Discovery: First Images", in: Beauty of Another Order, Ann Thomas (ed.), Yale University Press, 1997
קישורים חיצוניים
עריכה
- על התצלום הראשון באתר אוניברסיטת טקסס
הערות שוליים
עריכה- ^ Batchen, Burning with Desire, p. 127