ניסים סרוסי
ניסים סרוסי (בצרפתית: Nessim Saroussi; נולד בתוניס ב-15 באפריל 1948) הוא זמר יהודי־צרפתי ישראלי.
 | |
| ניסים סרוסי בהופעה בבאר שבע, נובמבר 2013 | |
| לידה |
15 באפריל 1948 (בן 76) ספקס, תוניסיה  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל |
| עיסוק | זמר, איש עסקים |
| סוגה | זמר מזרחי |
| סוג קול | טנור |
| שפה מועדפת |
עברית |
| כלי נגינה | גיטרה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמשפחת סרוסי עלתה לישראל מספאקס, תוניסיה, בה נולד, בשנת 1962 והתגוררה ברחובות ובבית שאן[1]. אביו של סרוסי התעוור שהיה נער, הוא השתתף בעול פרנסת המשפחה ושוחרר משירות צבאי לאחר שישה חודשים[2].
סרוסי החל את דרכו המוזיקלית כנגן גיטרה בלהקות קצב ("הנמרים", "הגולדפינגרז" עם גבי שושן[3]), בעיקר במועדונים ברמלה[1].
לאחר מספר שנים בהן הופיע במועדונים יחד עם להקות בהרכבים שונים, פצח בשנת 1973 בקריירת סולו משלו כזמר[1], עת הוציא את השיר שכתב והלחין בעקבות אהבה נכזבת שחווה - "איני יכול" שהפך לימים ללהיט גדול. העיבוד של ירון גרשובסקי היה בסגנון של פסטיבל סן רמו וסרוסי שראה כי טוב, הוציא אלבום בכורה "מצעד הפזמונים של ניסים סרוסי" בהפקה עצמית, ובעיבודים של גרשובסקי שהתאפיינו בצליל הצרפתי-איטלקי של שנות השישים. להיטים נוספים באלבום אותם הלחין היו "אשליות" (למילותיו של דוד חלפון) ו"אמא" (למילותיו של יוסי בכר).
בשנת 1974 השתתף סרוסי בסרטו של הבמאי ג'ורג' עובדיה, יום הדין, והלחין את פסקול הסרט[4], שיצא על גבי תקליט, ונחשב לאלבומו השני. בין שירי האלבום, שעיבד בני נגרי, בלטו: “אם סיסרא", “הלילה הזה", “אשת החלומות", ו"לברוח מהעצב".
ב-20 בינואר 1975 התראיין סרוסי לתוכנית הטלוויזיה "טנדו", בהנחיית ירון לונדון, אשר הציג שאלות לסרוסי באופן שנתפס על ידי רבים כמתנשא ומזלזל, יחד עם אורח נוסף בתוכנית, איקא ישראלי[5][6]. הריאיון הפך סמל לקיפוח בני עדות המזרח והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל ועורר סערה רבה. באוקטובר 1975 נערך טקס סולחה בין השניים, ביוזמת המפיק יעקב אגמון, בתוכנית הרדיו "בירה ומצב רוח"[7]. סרוסי אף ביצעה שיר שאותו הלחין למילים שכתב ירון לונדון[7]. התקרית הולידה שתי פארודיות: מערכון בביצועו של דובי גל בתוכנית "ניקוי ראש", וסצנה בהשתתפותו של לונדון עצמו בסרט "שלאגר" (1979).
במרץ 1975 השתתף סרוסי ב"פסטיבל שירי משוררים לילדים מס. 2" עם השיר "שיר ידעתי"[8]. סרוסי גם השתתף ביום העצמאות בפסטיבל הזמר 1975 וזכה במקום הראשון עם השיר "שיר פרטי", אותו הלחין למילותיו של אילן גולדהירש ולעיבוד של מרטין מוסקוביץ'. בהמשך השנה השתתף בפסטיבל טוקיו עם השיר "טוב לי טוב לי" והוציא בהשראת ביקורו שם את תקליטו השלישי "מטוקיו באהבה"[9], שכלל בין השאר את "יש לנו תינוק חדש" (מילים: יוסי בכר), “איש עם אוטו אוטומטי" (מילים: אילן גולדהירש), “מהים אל האגם" (מילים: זלמן שזר) וגם "הגשר הסנדלים", שכתב ירון לונדון. בהקלטות האלבום השתתפו בין היתר: דודי רוזנטל בפסנתר, ויוסי אטיאס בתופים.
בשנת 1976 עבר סרוסי לצרפת וחתם על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים דקה רקורדס, אך הוא לא היה מרוצה מאיכות ההפקה של התקליט הראשון שהקליט בחברה. הוא ביקש לא להפיץ אותו ונאלץ לשלם כדי להשתחחר מהחוזה. במקביל החל להופיע בפני קהל יהודי בפריז, שכבר הכיר את שיריו וזכה להצלחה[10]. בהמשך הקים חברת הפצת דיסקים ישראלים בפריז בשם Ness Music.
בשנת 1977 הוציא סרוסי את אלבומו הרביעי "ירושלים", שחלקו הוקלט בישראל, וחלקו בצרפת. בין שירי האלבום בלטו שיר הנושא, "מקום אחר", "נדודים" ו"מורנה". עיבודי האלבום התחלקו בין ניקוס לברנוס, יגאל חרד ולוסיאן לבוט.
במשך השנים, במקביל לקריירה בצרפת, המשיך סרוסי להופיע מדי פעם בישראל[3][11]. בינואר 1986 נעצר בעת ביקור בישראל בטענה שלא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו מהופעות בישראל[12].
בשנת 1997 היה שותף סרוסי להפקה "זמרים שרים זוהר", שהועלתה לציון 10 שנים למותו של זוהר ארגוב, שם הוא שר את להיטו של ארגוב "ים של דמעות".
בשנת 1998 השתתף בסדרה הדוקומנטרית של רון כחלילי, "ים של דמעות", אשר סקרה את תולדותיה של המוזיקה המזרחית בישראל[13]
בשנת 2005 השתתף באלבום "ריח מטאל", עיבודים לשירים ששילבו בין סגנון המטאל לבין הסגנון הים תיכוני, עם גרסה חדשה לשיר "איני יכול"[14].
חיים אישיים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ניסים סרוסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ניסים סרוסי, באתר שירונט
ניסים סרוסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ניסים סרוסי, באתר Tab4u
- ניסים סרוסי, דף שער בספרייה הלאומית
- ניסים סרוסי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- אמיר פלג, במחשבה שנייה, ירון לונדון עשה לי רק טוב, חדשות, 22 באוגוסט 1988 - ריאיון
- יעקב בר-און, נסים סרוסי: "נעשה לי עוול גדול, לא עזבתי את הארץ - דחפו אותי מכאן", באתר מעריב אונליין, 3 בספטמבר 2016
- רן בוקר, ניסים סרוסי: "הקהל החליט מה שהרדיו לא רצה", באתר ynet, 13 בינואר 2019
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 אני ניסים סרוסי, "העולם הזה", גיליון 1967 מ-14 במאי 1975, עמוד 80
- ^ דורית גפן, למה אומרים שאני תת-רמה?, על המשמר, 7 בפברואר 1975
- ^ 1 2 רחל מהגר, אינו יכול יותר לסבול, כל העיר, 6 בספטמבר 1985
- ^ , עובדיה מפליג אל סרט חדש, דבר, 20 ביוני 1974
- ^ לוי מקמל, טנדו ־ דברי חכמים, מעריב, 27 בינואר 1975
- ^ דורית גפן, ויכוח על שני גלים, על המשמר, 24 בינואר 1975
- ^ 1 2 השבוע התקיים במועדון התיאטרון טכס סולחה מיוחד במינו. במסגרת התוכנית "בירה ומצב רוח"., "העולם הזה", גיליון 1990 מ-22 באוקטובר 1975, עמוד 20
- ^ פסטיבל שירי משוררים לילדים, מעריב, 30 במרץ 1975
- ^ תקליט חדש הופיע - נסים סרוסי - מטוקיו באהבה, מעריב, 28 בדצמבר 1975
- ^ אני בפאריז בגלל לונדון, "העולם הזה", גיליון 2068 מ-20 באפריל 1977, עמוד 41
- ^ עדי כץ, ישראל תחכה לי, חדשות, 7 בינואר 1993
- ^ משה פרל, מאבו־כביר – לפאריס, חדשות, 5 בינואר 1986
- ^
ים של דמעות (1998) - פרק 1/4, סרטון באתר יוטיוב
- ^ גידי אביבי, רוק בים התיכון, באתר הארץ, 19 ביוני 2005
- ^ מחיר החופש - סך 50,000 ל"י היה דמי שיחרורו של הזמר ניסים סרוסי..., "העולם הזה", גיליון 2097 מ-9 בנובמבר 1977, עמוד 50
