סלומון זולצר
סלומון (שלמה) זוּלצר (בגרמנית: Salomon Sulzer; 30 במרץ 1804 – 17 בינואר 1890), היה חזן, מלחין ומנצח בשדה החזנות האשכנזית. דרכו החדשנית במוזיקה של בית הכנסת השפיעה רבות על החזנות כפי שהיא כיום, ומורשתו המוזיקלית מוסיפה להדהד בין כותלי בתי הכנסת עד היום.
 | |
| לידה |
30 במרץ 1804 הוהנמס, אוסטריה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1890 (בגיל 85) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה |
בית העלמין היהודי הישן של וינה |
| מוקד פעילות |
אוסטריה |
| סוג קול |
בריטון |
| צאצאים |
מארי זולצר, סופי זולצר, קרל זולצר, יוזף זולצר, אמיל זולצר, יוליוס זולצר, הנרייטה זולצר, פאני זולצר |
| פרסים והוקרה |
מסדר פרנץ יוזף |
  | |
קריירה
עריכהילדות
עריכהסלומון זולצר נולד בעיירה הוֹהֶנְאֶמְס (Hohenems) שבאוסטריה (על גבול שווייץ) בשם שלמה לבית לוי. כאשר חייבה הקיסרות האוסטרו-הונגרית את נתיניה לאמץ שם משפחה, קיבלה המשפחה את השם "זולצר" מאחר שהיגרו להוהנאמס מהעיירה זולץ.
כילד נהג זולצר לשהות במחיצתו של נגן העוגב בנימין לוי-ברמן, ממנו למד את יסודות המוזיקה. בגיל העשרה החל לקבל הכשרה חזנית, אצל החזן המקומי של אנדינגן (Endingen) שבשווייץ. כשהיה בן שלוש עשרה התפנתה משרת החזן בעיר הוהנאמס והוצעה לזולצר, אך פרצה מחלוקת בקהילה על מינוי חזן בגיל צעיר כל כך. הושגה פשרה שקבעה כי זולצר אכן יקבל את המינוי אך קודם יסע להתלמדות נוספת עם החזן משה ליפמן (Moses Lippmann), עמו נסע לקרלסרוהה שבגרמניה ולערים נוספות בצרפת. בשנת 1820, בהיותו בן 16 בלבד, החל זולצר לכהן כחזן בפועל. כבר בשלב זה פעל לשינוי במתכונת הטקס המקובל בבית הכנסת והקים מקהלה שתלווה אותו, דבר שלא היה מקובל בבתי הכנסת עד אז.
וינה
עריכהבשנת 1826, הוקם בית הכנסת המפואר "שטאדטטמפל" (Stadttempel) בווינה. זולצר ביקש מקהילת הוהנאמס חופשה בת כמה ימים לנסוע לעיר הבירה, הוא הבטיח כי יחזור. את הבטחתו לא קיים, מאחר שהוזמן על ידי יצחק נח מנהיימר לכהן כחזן הראשי של בית הכנסת החדש. זולצר פנה (במכתב בשפה העברית) אל קהילת הוהנאמס בבקשה לשחררו מתפקידו כחזן שם, קהילת הוהנאמס הסכימה. בטקס חנוכת בית הכנסת, שר זולצר בין היתר את יצירתו של שוברט למזמור צ"ב בתהילים.[1] כאן החל זולצר לבצע שינויים בטקס התפילה בבית הכנסת. מלבד הקמת מקהלת גברים ונערים שתלווה את הטקס, פעל זולצר לסדר את התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים, בהתנגדו לשיטת האלתור שהייתה נהוגה בקרב החזנים. תוך זמן קצר התפרסם בעיר ואף מחוצה לה, כחזן, זמר ומוזיקאי מחונן. זולצר קנה לו שם בווינה בפרט בקרב המוזיקאים שבה. כך התיידד זולצר עם פרנץ שוברט, אשר כאמור אף הלחין יצירות לבקשתו, עם המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט שביקר בבית הכנסת ושיבח את תפילתו של זולצר. בהזדמנות אחרת ליווה ליסט בפסנתר את זולצר בשירים מאת שוברט. זולצר קשר קשרי ידידות גם עם המוזיקאים רוברט שומאן, הכנר ניקולו פאגאניני, והמלחין היהודי ג'אקומו מאיירבר.
הקהילה היהודית דרשה מזולצר להפסיק להופיע בקונצרטים, מאחר שאין זה הולם את מקצועו של החזן. זולצר אכן נמנע מכך, ובהזדמנות אחת, כשנתבקש על ידי הקיסרית האוסטרית להופיע בקונצרט למען מטרת צדקה, תרם מכיסו סכום כדי להימנע מכך.
פרסומיו
עריכהלאחר בקשות מקהילות שונות ברחבי אירופה להוציא לאור את ה"נוסח" המוזיקלי שהנהיג בווינה, הוציא לאור בשנת 1838 את הכרך הראשון של הספר "שיר ציון" - "שירים לעבודת האלוהים היהודית". בספר, הדפיס זולצר את הנוסח המוזיקלי שלו לתפילות השבת, שהורכב מלחניו, אך גם מיצירות של מלחינים אחרים. אחד הקטעים החשובים בספר היא יצירתו של שוברט האמורה לעיל.
פרסומו של זולצר בעולם היהודי הביא חזנים רבים לווינה ללמוד חזנות מפיו – בהם החזן פנחס מינקובסקי, בן דודו של יוסף רוזנבלט), שנשלח על ידי קהילת חרסון להשתלם אצל זולצר. החזנים ממזרח אירופה שהגיעו ללמוד אצל זולצר, השאירו את חותמם בו, ובכרך השני של "שיר ציון", כלל זולצר גם נעימות הקרובות לנוסחים המקובלים במזרח אירופה. יצירותיו וסגנונו של זולצר התפשטו ברחבי מערב אירופה ונוצר ז'אנר של חזנים שנקראו "זולצר קנטור".
השפעת יצירתו כיום
עריכהלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר קהילות מערב אירופה נחרבו כמעט כליל, התמעט השימוש התדיר ביצירותיו של זולצר בתפילות. למרות זאת, השפעתו ניכרת עד היום, כאשר רבות מהנעימות שהשתרשו בבתי הכנסת האשכנזיים כיום, מקורן בנוסח זולצר, למשל בהוצאת ספר התורה בשחרית לשבת ועוד. כמו כן מקהלות מקצועיות כפי שייסד זולצר, הפכו לחלק בלתי נפרד מבתי הכנסת בהן מכהן חזן מקצועי בארץ ובעולם. על אף שרק יצירות בודדות של זולצר עדיין מושרות בקונצרטים ובתפילות, השפעתו על מלחינים מאוחרים יותר דוגמת לבנדובסקי הייתה רבה, ומורשתו מהדהדת דרך יצירותיהם עד היום.
הנצחה
עריכהבשנת 1990 הנפיקה ממשלת אוסטריה בול דואר לציון 100 שנים לפטירתו של זולצר.
לאחר גירוש והשמדת יהודי הוהנאמס במלחמת העולם השנייה, הפך מבנה בית הכנסת לתחנת מכבי אש. הוא שימש למטרה זו עד שנת 2003, אז החלו שיפוצים במבנה, וכן שיחזור של המבנה המקורי. בשנת 2004 נפתח במבנה בית ספר למוזיקה. אולם בית הכנסת הפך לאודיטוריום שנקרא על שם זולצר, Salomon Sulzer Saal.
לקריאה נוספת
עריכה- פרופ' חנוך אבנארי - ביוגרפיה Kantor Salomon Sulzer und seine Zeit. Thorbecke, Sigmaringen 1985 (בגרמנית)
- אליהו שלייפר, החזן שלמה זולצר והשפעתו מימיו ועד היום, דוכן: מאסף למוזיקה יהודית י"ד (תשנ"ו), עמ' 144‑151 (הרצאה בכינוס השנתי השלושים וששה למוזיקה יהודית, חנוכה תשנ"ה)
- אליהו שלייפר, המאבק נגד המוזיקה של זולצר ולבנדובסקי במאה העשרים, דוכן: מאסף למוזיקה יהודית ט"ו (תש"ס), עמ' 152‑167
- עקיבא צימרמן - מאתיים שנה להולדת אבי "החזנות המודרנית", הצופה, 2004
- יוסי שיפמן - אנסמבל קנטורל וחובת ההוכחה, פורטל הבמה, 2/10/2008
- Tina Frühauf, Salomon Sulzer: Reformer, Cantor, Icon, Jewish Miniatures vol. 133A, Berlin 2012
קישורים חיצוניים
עריכה
סלומון זולצר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סלומון זולצר, באתר Discogs (באנגלית)- סלומון זולצר, דף שער בספרייה הלאומית
- אתר Auf den Spuren von Salomon Sulzer בעקבות סלומון זולצר. ביוגרפיה, תמונות, קישורים, קבצים לשמיעה ותווים (באנגלית ובגרמנית)
- הורדת הספר "שיר ציון" של זולצר, בקובץ PDF מהאתר Shulmusic.org
- ביוגרפיה של זולצר באתר המוזיאון היהודי בהוהנמס
- אתר הבית של האודיטוריום על שם סלומון זולצר בהוהנמס
- סלומון זולצר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
