חמדת ימים (ספר)
ספר חמדת ימים הוא ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, בספר תוכחות מוסר, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט, ופורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר תצ"א (סביבות 1731). ישנם שסברו כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור |
עברית  |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | איזמיר, האימפריה העות'מאנית |
| תאריך הוצאה | ה'תצ"א (1731~) |
  | |
שאלת זהותו וטיבו של המחבר - האם קדום או מאוחר, והאם היה שבתאי או נאמן למסורת נתונים במחלוקת, ובעקבות כך גם היחס למנהגים הכתובים בספר.
שבתאות בספר
עריכההספר הודפס 54 שנה לאחר מות שבתי צבי. בתוך הספר הודפסו שירים ובהן אקרוסטיכון "נתן עזתי", וכן מאמרים הידועים בהתייחסותם לשבתאים.[1]
כיום מוסכם על חוקרים מן האקדמיה שמדובר בלקט, רובו ככולו מתוך כתבים קבליים של תלמידי האר"י ומנהגים והלכות שאין מקורם בשבתאות, ממגוון תקופות ומקורות, ותוך השמטת השמות המקוריים.[2][3] בעבר היו שסברו, בעקבות היעב"ץ, שכותב הספר עצמו, כולל המנהגים שבו, היה נתן העזתי השבתאי או מחבר שבתאי מאוחר יותר.[4][5]
חוקר הקבלה ישעיה תשבי טען על סמך דברי ספרים אחרים, מאוחרים יחסית, שהוטמעו בתוך "חמדת הימים", שהספר התחבר על ידי צוות תלמידי חכמים מאיזמיר שהושפעו מהשבתאות.
בחוגי היהדות האורתודוקסית הייתה מחלוקת עזה בעניין שבתאות הספר, שקיבלה פרסום במסגרת התנגדותו החריפה של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בפולמוס על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ, כך כתב "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". מלבד היעב"ץ, הבעש"ט[6], תלמידו רבי יצחק מדרוהוביץ'[7] והרב יהודה פתיה, סברו כי יש בספר מן השבתאות.[8]
חלק מאדמו"רי החסידות סברו כי אפשר ללמוד בספר ואף לנהוג בחלק מן המנהגים שכתובים בו, תוך הסתייגות מחלקים שזוהו במפורש עם שבתאות.[9][10]
לעומתם בשנת ה'תרנ"א (1891) הוציא מנחם מנכין היילפרין ספר בשם כבוד חכמים שמטרתו "להשיב כבוד לחכמי האמת (מחבר הספר חמדת ימים), על ידי מלחמת מצווה במלעיביהם ולהחזיר עטרה ליושנה" (על פי שער הספר).[11]
מחבר הספר
עריכהלראשונה נדפס הספר באיזמיר בשנים ה'תצ"א–תצ"ב (1731–1732), והמביא לבית הדפוס היה ר' ישראל יעקב אלגאזי מאיזמיר,[12] הכותב שרכש את כתב היד בצפת, בלי ציון שם מחברו. בהקדמתו לספר הוא משבח אותו ואת גדולת מחברו, ומתאר כיצד הגיע הספר לידיו. תוך שלושים שנה נדפס שבע פעמים נוספות.
היעב"ץ טען כי מחבר הספר הוא נתן העזתי. דוד כהנא מראשוני תנועת ההשכלה הסכים עם קביעתו של היעב"ץ בסוף ספרו ('תוי ספרים') 'אבן התועים',[5][13] וכן צבי גרץ.
בשנת תשי"ד (1954) יצא לאור ספרו של אברהם יערי "תעלומת ספר" (בהוצאת מוסד הרב קוק) ובו ההשערה שהמחבר הוא הדיין בנימין הלוי מתלמידי האר"י, הקודם לשבתאי צבי ולשבתאות.[14] גרשם שלום חלק על מסקנתו של יערי לזהות את המחבר עם רבי בנימין הלוי ונקט כדעתו של היעב"ץ כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.[15]
בכסלו תשס"ט (2008) יצא לאור 'אוצר חמדת ימים' של הרב דוד שלמה קוסובסקי-שחור, המבסס את ההשערתו של יעירי המזהה את המחבר עם רבי בנימין הלוי[16] ובמבוא מורחב לאחת ממהדורות הספר, הרב משה צוריאל כתב תגובה לכל הדעות השוללות את תוכן הספר.[17] יערי טען כי הפיוט הכלול בספר ובו אקרוסטיכון שמו של נתן העזתי אינו מגוף חיבור הספר המקורי.[14]
ההיסטוריון מאיר בניהו טען שמחבר הספר הוא ככל הנראה הרב ישראל יעקב אלגאזי עצמו. הרב אלגאזי היה רבו של החיד"א, ואביו של רבי יום טוב אלגאזי, רבה העתידי של ארץ ישראל.[18][5]
ישעיה תשבי, תלמידו של שלום, מספר מאמרים המפריכים את כל טענותיו של יערי ומצביעים על כך שהספר חוּבּר בקרב חוגו של רבי חיים אבולעפיא באיזמיר, נותן ההסכמה לספר, והכולל גם את רבי יעקב אלגאזי, המביא לדפוס של הספר לראשונה, וחבריו לבית המדרש "כתר תורה", וכן המדפיסים רבי יונה אשכנזי ורבי דוד חזן. תשבי קבע כי הספר חובר בחלק הראשון של המאה השמונה עשרה, כחלק מהפעילות השבתאית של החוג. מרבית ממצאיו של תשבי לעניין הספר הם המקובלים כיום בעולם האקדמיה.[19]
בנוסף לתשבי, פרסמו יעקב ברנאי ומאיר בניהו אף הם מאמרים, המצביעים על הזיקה השבתאית של הספר.[20] לעומתם, טען משה פוגל,[21] כי מחבר הספר השתמש אומנם בקטעי ליטורגיה ותיקוני תשובה שבתאים, אך עשה זאת בשל ערכם ואיכותם, ואין בכך כדי להצביע על שבתאותו.[22] בנספח למאמרו, ערך פוגל דיון בקשר לדמותו של בעל חמדת ימים, והציע: "במקום לנסות ולהצביע על הדמות ההיסטורית שחיברה-ערכה את חמדת ימים עדיף להסתפק בשרטוט קווים המאפיינים את המחבר".[23] מתוך כך, הוא הגיע למסקנה כי העבודה על הספר - הן כתיבה והן עריכה של קטעים קדומים שצרף המחבר לספר - ארכה עשרות שנים, משנת 1671 לשנת 1712, והייתה מפעל חייו, אם כי הוא לא הספיק להשלימה.[24]
היו ניסיונות נוספים לזיהוי המחבר, כדלקמן: דוד פרנקל, שסבר כי המחבר הוא ישראל שלמה לינגו.[25] ההצעה נדחתה על ידי שלום[26]; ישעיה תשבי, שסבר בשנות הארבעים (קודם עריכת מחקריו הנ"ל), כי המחבר הוא ר' חזקיה דה סילוא, מחבר הספר פרי חדש, אך לא המשיך במחקר בשאלה זו[27]; יעקב ברנאי, שהעלה השערה כי המחבר הוא רבי יעקב וילנא, אך נראה כי זנחהּ.[28] מאיר בניהו, שסבר כי המחבר הוא יעקב אלגזי[29]; והרב יעקב משה טולדנו, שהציע את רבי חייא ב"ר יוסף דיין כמחבר הספר.[30]
כיום, חוקרי האקדמיה סבורים שמדובר בלקט ערוך בשינויי לשון מתוך ספרים עתיקים או ישנים יותר, אמנם רובם ככולם לפני השבתאות, ושהמלקט הוא הרב (ישראל) יעקב אלגאזי עצמו, המביא לדפוס והמפרש, שאין ספק שאין בו שבתאות. ההוכחות לכך הן לשוניות: מטבעות לשון ששונו מהציטוטים המקוריים, ואשר ייחודיים לרב אלגאזי, החוזרים פעמים רבות לאורך הספר, וכן הוכחה מתוך מהדורה מודפסת ראשונה של הספר, שם בתוך ההערות של הרב אלגאזי קיימת הודאה לכאורה, שהוא עצמו מחבר הספר.[4] עדיין יש מן החוקרים הסבורים שחלק מן המנהגים עצמם והכתוב בספר הוא פרי עטו של הרב אלגאזי או עוזריו, ובכל מקרה שמקורן שבתאי.[31]
תוכן והשפעה
עריכההספר הוא בעל חשיבות לתרבות היהודית של היום, שכן הלכות ומנהגים רבים נלקחו ממנו הלכה למעשה. תוכנו של הספר רצוף במאמרי מוסר והתעוררות על פי דרך הקבלה. הוא אחד המקורות לחידוש מנהגי החג ט"ו בשבט בדורות האחרונים, והמקור לתיקון ליל שביעי של פסח המקובל בקהילות הספרדים. בהוצאות החדשות מובאות בתחילת הספר רשימה של עשרות מנהגים שנשתרשו בעקבות ה"חמדת ימים" כאשר הוא המקור היחיד הידוע למנהגים אלו.
השימוש בספר נפוץ ומקובל בעיקר בין חכמי הספרדים, ומנהגים קבליים שונים שמקורם בספר השתרשו בכל קהילות ישראל. גם בחוגי החסידות לא הייתה תמימות דעים באשר לספר, היו שוללים והיו מזכים. התנגדות חריפה הובעה בידי אדמו"רי קומרנא בספריהם, וזידיטשוב. דעה חיובית אודות הספר הביע[32] רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנה, באומרו כי מאחר שהגר"א שיבח מאמר המופיע בספר, אם כן אין לדבר דברי גנאי על הספר. גם רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא כתב בצוואתו הנדפס בספרו יסוד ושורש העבודה ללמוד בספר.
הרב שלמה אלישיב הגדירו כ"אחד מקדושי עליון".[33] הספר, במהדורה משנת ה'תשס"ג (2003), נפתח בהסכמתו של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה".
מאידך, הרב מרדכי אליהו אמר "מאותו יום שקראתי במנחת יהודה על כך, אינני מחזיק בביתי את הספר 'חמדת הימים', למרות שהוא ספר יפה מאד." כן אמר הרב אליהו שרבי יוסף חיים בעל הבן איש חי חיבר את ספרו 'לשון חכמים' בעיקר כדי שלא ישתמשו בספר 'חמדת ימים'.[34] לעומת זאת, יש הטוענים שהבן איש חי הסכים לספר 'חמדת ימים' והביאו ראיה לכך ממה שמביא בספריו כמה פעמים מדברי הספר.
ומעניין לציין כי הרב הבן איש חי [35]כתב בתוך דבריו ”ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים ביום הקדוש הזה (= יום כיפור) שהוא חמדת הימים של כל השנה”.
לקריאה נוספת
עריכה- אברהם יערי, תעלומת ספר, ירושלים, 1954.
- מאיר בניהו, שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים, אסופות ט, עמ' ט-קכח, ירושלים תשנ"ה.
- יחיאל גולדהבר, לברור זהותו של מחבר חמדת ימים, בתוך: ספר זיכרון להרב פרופ' מאיר בניהו עורכים: משה בר-אשר, יהודה ליבס, משה עסיס, יוסף קפלן, ירושלים תשע"ט עמ' 873-908.
- נחום גרינוולד, יחסם של גדולי החסידות לספר חמדת ימים, קובץ היכל הבעש"ט, תשס"ד.
- יהושע מונדשיין, הספר 'חמדת ימים' וגדולי החסידות, קובץ היכל הבעש"ט, תמוז תשס"ד.
- הרב דוד שלמה בן הרב יצחק אברהם קוסובסקי-שחור, אוצר חמדת ימים, באתר היברובוקס
- יוסף חיים מזרחי, חמדת יוסף: "אודות ספר חמדת ימים ותפילותיו", ירושלים ה'תשס"ד. הוצאה שנייה בתוך חזון יוסף ירושלים ה'תשע"ז.
- אריאל אפרים אהרונוב, אר"ש חמדה בירור האמת אודות ספר חמדת ימים, בני ברק ה'תש"ע, באתר אוצר החכמה
- משה צוריאל, מבוא לספר חמדת ימים, בני ברק, תשס"ד, באתר היברובוקס
- יהודה לביא בן דוד, ספר חמדת ימים צהר ד' ה'תשנ"ט, עמודים רעח - רצב.
קישורים חיצוניים
עריכה
מהדורות שונות של הספר
עריכה- חמדת ימים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית והמהדורה הסרוקה של העותק מספריית גרשום שלום - שירו של אברהם נתן בנימין בן אלישע בדף ס"ד עמוד ב' (עמוד שמאלי בצילום 67) ו'בנימין נתן בן אלישע' בדף ע"ה עמוד א' (עמוד ימני בצילום 77)
- חמדת ימים חלק א', חלק ב', חלק ג' מאתר תורת אמת (ספרים בטקסט מלא ומוקלד)
על הספר
עריכה- ישעיה תשבי, לחקר המקורות של ספר חמדת ימים, תרביץ, כרך כ"ד, חוברת ד', תמוז תשט"ו, עמ' 441–455 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ישעיה תשבי, לחקר המקורות של ספר חמדת ימים - חלק ב', תרביץ, כרך כ"ה, חוברת א', תשרי תשט"ז, עמ' 66–92 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ישעיה תשבי, מקורות מראשית המאה הי"ח בספר חמדת ימים, תרביץ, כרך כ"ה, חוברת ב', טבת תשט"ז, עמ' 202–230 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יואל רפל, תעלומת חג, מקור ראשון, מוסף "שבת", 2 בפברואר 2012
- מקורות חג ט"ו בשבט בספר חמדת ימים מתוך מאמרו של אברהם יערי, פיוטים לסעודת ט"ו בשבט
- בועז הוס, ראש השנה לאילן, הלא הוא שבתי צבי, באתר הארץ, 26 בינואר 2005
- משה פוגל, "שבתאותו של ספר 'חמדת ימים': התבוננות מחודשת", בתוך הספר החלום ושברו, התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל טז-יז), בעריכת רחל אליאור, כרך ב, ירושלים תשס"א, עמ' 365–422.
- יחיאל גולדהבר, תעלומה ואין קורא לה באתר דאצ'ה.
הערות שוליים
עריכה- ^ שער הספר במהדורתו השלישית בשנת תצ"א, עדיין נושא את הפסוקים הרומזים לשבתאי צבי ומשיחתו (אתר היברובוקס).
- ^ משה פוגל, "שבתאותו של ספר 'חמדת ימים': התבוננות מחודשת", החלום ושברו, התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (עורכת רחל אליאור), שני כרכים, ירושלים: החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"א, עמ' 365–422.
- ^ לתולדות השבתאות ומקומה בחיי היהודים באימפריה העות'מאנית יעקב ברנאי, עמ' 64 ועוד
- ^ 1 2 על הספר חמדת ימים יואל רפל במאמר על מקורות ט"ו בשבט, מציג את המחלוקת הקדומה, החל מדברי היעב"ץ, שהכותב היה נתן העזתי, ומחלוקתם של הפרופסורים משה פוגל (האוניברסיטה העברית, בירושלים) הממשיך את דעתו של אברהם יערי - שהמקורות אינם שבתאיים, לעומת פרופסור בועז הוס (אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע), הממשיך את דעתם של פרופ' גרשם שלום ותלמידו ישעיה תשבי, אשר כתב ארבעה מאמרים אודות היותו של הספר עצמו ממקורות שבתאיים.
- ^ 1 2 3 תעלומה ואין קורא לה יחיאל גולדהבר, סקירה - ופתרון החידה, תשע"א 1991, ועל פי דברי הרב פרופ' שניאור זלמן ליהמן (ליימן) (אתר דאצ'ה)
- ^ מסופר שאמר במוצאי שבת אחד שיצא ספר מכת ש"ץ והוא יגרור בחלקלקות לשונו רבים מישראל, והתכוון לחמדת ימים (המעשה מובא בשבחי הבעש"ט)[דרוש מקור]
- ^ רבי משה מידנר, כתבי קודש רמ"מ אות נ"ח
- ^ בספר רוחות מספרות מובא שר"י פתאיה תיקן נשמת מחבר ספר זה לאחר יגיעות.
- ^ יחסם של גדולי החסידות לספר 'חמדת ימים', הרב נחום גרינוולד, תשס"ד (2004) בכרטסת הספרייה הלאומית.
- ^ על הספר חמדת ימים וגדולי החסידות, באתר שטורעם
- ^ מנחם מענכין היילפרין, כבוד חכמים, ירושלים תרנו, באתר היברובוקס
- ^ ישראל יעקב אלגאזי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ^ ראו דוד כהנא, תולדות המקבלים, השבתאים והחסידים, שני כרכים, מהדורה שלישית, הוצאת דביר, תל אביב, תרפ"ו. על חמדת ימים ראו "נוספות לכרך ראשון", עמ' 149 - 152. אברהם יערי מציין כי ממצאיו של כהנא התבססו על ראיותיו של החוקר שניאור זק"ש.
- ^ 1 2 תעלומת ספר - ספר חמדת ימים, מי חיברו ומה הייתה מידת השפעתו, אברהם יערי, מוסד הרב קוק, תשי"ד.
- ^ גרשם שלום, "והתעלומה בעינה עומדת", פורסמה שוב בספרו מחקרי שבתאות, עמ' 250 - 277.
- ^ קוסובסקי-שחור, דוד שלמה, מבני ברק, אוצר חמדת ימים, בני ברק תשסט, באתר היברובוקס
- ^ בירור הטענות נגד מחבר הספר 'חמדת ימים' הרב משה צוריאל, אתר ערוץ שבע
- ^ ועדיין התעלומה בעינה עומדת, מאמרו של גרשם שלום נגד דעתו של יערי בספרו 'תעלומת ספר', ממוסד הרב קוק
- ^ לדבריו של תשבי ראו מאמריו: "לחקר המקורות של 'חמדת הימים'", תרביץ כ"ד, תשט"ו, עמ' 441 - 455. פורסם שוב בספרו נתיבי אמונה ומינות, הוצאת אגודת הסופרים בישראל, רמת גן, 1964, עמ' 108 - 142; "מקורות מראשית המאה הי"ח בספר 'חמדת ימים'", תרביץ כ"ה, תשט"ז, עמ' 202 - 230. פורסם שוב בספרו נתיבי אמונה ומינות הנ"ל, עמ' 143 - 168; ראו גם מאמריו "הנהגות נתן העזתי, אגרות רבי משה זכות ותקנות רבי חיים אבולעפיא בספר 'חמדת ימים'", קריית ספר נ"ד, תשל"ט, עמ' 585 - 610. פורסם שוב בספרו חקרי קבלה ושלוחותיה, כרך שני, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ג, עמ' 339 - 364, ראו בפרט עמ' 352; "שלשלת יוחסין של 'מורי' ו'א"א מורי' בדויים המוצבים בספר 'חמדת ימים'", תרביץ, ספר היובל נ', תשמ"א, עמ' 463 - 514. פורסם שוב בספרו חקרי קבלה ושלוחותיה הנ"ל, עמ' 365 - 416; ; לקביעותיו של תשבי ראו גם בנספח הביבליוגרפי מאת פרופ' ליבס, בעמ' 287 - 288.
- ^ לפרטים על מאמריהם של ברנאי ובניהו ראו בנספח הביבליוגרפי מאת פרופ' ליבס, לספר חקרי קבלה ושלוחותיה, בעמ' 287 - 288.
- ^ משה פוגל, "שבתאותו של ספר 'חמדת ימים': התבוננות מחודשת", החלום ושברו, התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (עורכת רחל אליאור), שני כרכים, ירושלים: החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"א, עמ' 365 - 422 (להלן: "פוגל, חמדת ימים").
- ^ פוגל, חמדת ימים, עמ' 366.
- ^ פוגל, חמדת ימים, הדיון בשאלת המחבר הוא בעמ' 415 - 421, וההצעה, בעמ' 416.
- ^ פוגל, חמדת ימים, עמ' 417 - 419.
- ^ דבריו של פרנקל בכתב העת דוד פרענקיל, רשימה מספרים עתיקים, העומדים למכירה אצל DAVID FRÄNKEL, עלים, לביבליוגרפיה וקורות ישראל, שנה ראשונה, העורך: דוד פרענקיל, וינה: תרצ"ד-ה - 1934-5, עמ' 47 -63, בעמ' 54 - 55 (סעיפים 290 - 295) והערת שולים 1, באתר היברובוקס, המצטט מספר ליקוטי צבי, פשעמישל: תרס"ח, המבוסס על הערת המגיה להסכמת רבי אליהו פוסק, בספר זבד טוב, תרנ"ט, לרבי זאב פאפערש; המידע הנ"ל הוא לפי פוגל, חמדת ימים, עמ' 416, המתבסס על יערי, תעלומת ספר, עמ' 14, הערת שוליים 9.
- ^ בהמשך כתב העת הערות שונות ותיקונים, עלים, לביבליוגרפיה וקורות ישראל, שנה ראשונה, העורך: דוד פרענקיל, וינה: תרצ"ד-ה - 1934-5, עמ' 80 - 81, ההערה של שלום בעמ' 81, באתר היברובוקס; המידע הנ"ל הוא לפי פוגל, שם, המתבסס על יערי, שם.
- ^ לפי פוגל, חמדת ימים, עמ' 416.
- ^ לפי פוגל, חמדת ימים, עמ' 416, המפנה לחיבור של יעקב ברנאי, הישוב היהודי בארץ ישראל בין השנים ת"ק - תקל"ז (1740 - 1777) וקשריו עם התפוצות, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים: תשל"ה, עמ' 328. נראה כי מאז חזר בו ברנאי מטענה זו, שכן בספרו יהודי ארץ ישראל במאה הי"ח, בחסות 'פקידי קושטא', ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, המבוסס על עבודת הדוקטורט הנ"ל, לא מצאתי את אותה ההתייחסות לרבי יעקב וילנא, ובדיון שערך ברנאי על הספר, בעמ' 77 - 84, הוא תומך בקביעות המאוחרות של תשבי, לפיהן הספר חובר בחוג השבתאי, חברי בית המדרש 'כתר תורה' באיזמיר.
- ^ לפי פוגל, חמדת ימים, עמ' 416, הערת שוליים 197, המפנה לאבי כצמן, חתימה נכונה, הארץ, 3 באוקטובר 1995, הכותב כי שמע דברים אלה מפי בניהו.
- ^ בספרו אוצר גנזים, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ך, בעמ' 218 - 225.
- ^ שם
- ^ מסורת בע"פ. מופיע בספר "הגאון החסיד מווילנא", עמ' קמב-קמג
- ^ ספר לשם שבו ואחלמה, דרושי עולם התוהו, ב"ח, דרוש ד', ענף כ"ד ס"ח בד"ה "והנה"
- ^ הרב מרדכי אליהו, קול צופיך 265, בהר בחוקותי, תשס"ד
- ^ בספרו בן איש חי שנה ראשונה פרשת וילך סעיף יג’.