פולבר יולו
פולבר יולו (בצרפתית: Fulbert Youlou; 19 ביולי 1917 - 5 במאי 1972) היה נשיאה הראשון של הרפובליקה של קונגו. כיהן מעצמאותה באוגוסט 1960 ועד אוגוסט 1963.
.JPG) | |||||||||
| לידה |
19 ביולי 1917 Pool Department, הרפובליקה של קונגו  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1972 (בגיל 54) מדריד, ספרד | ||||||||
| מדינה |
צרפת, הרפובליקה של קונגו | ||||||||
| מקום קבורה |
ברזוויל | ||||||||
| מפלגה |
Congolese Progressive Party | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
תולדות חייו
עריכהבן שבט הלארי. נולד במדיבו שליד ברזוויל. ב-1929 החל ללמוד בסמינר לכמרים בברזוויל, לאחר מכן למד ביאונדה, שם פגש את עמיתו מהרפובליקה של מרכז אפריקה, ברתלמי בוגנדה. ב-1946 הוסמך ככומר והחל לצרף לשמו את הכינוי "אבה" (Abbé) כלומר "אב מנזר" ולהתהלך בגלימה בהירה. בשנת 1956 נשללה ממנו הכהונה, לאחר שהפר את נדריו על ידי רומן עם אישה, אך הוא המשיך לקרוא לעצמו כומר ולהתהלך בגלימה.
כבר ב-1956 התמודד בבחירות לפרלמנט אפריקה המשוונית הצרפתית כמנהיג שבט הלארי, אך לא נבחר. בהמשך אותה שנה ייסד את האיחוד הדמוקרטי להגנה על האינטרסים האפריקאים (Union Démocratique de la Defense des Intérêts Africains - UDDIA) ואת ביטאון הארגון - Cette Semaine ("השבוע") וייצב את עצמו לצד שארל דה גול וכנגד המפלגה הסוציאליסטית (הסניף המרכז-אפריקאי של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית). החלוקה בין המפלגות לא הייתה פוליטית בעיקרה אלא סימנה את החלוקה לשתי קבוצות שבטיות - לארי ומבושי. בנובמבר 1956 נבחר יולו לראש עיריית ברזוויל. תוצאות הבחירות שנערכו ב-1957 סימנו שוויון בין UDDIA למפלגה הסוציאליסטית. הן זכו ב-21 מושבים כל אחת, מבין 45 המושבים בפרלמנט של קונגו. מנהיג הסוציאליסטים ז'אק אופאנגו (Jacques Opangault) נבחר לראש ממשלה ויולו כיהן כשר החקלאות בממשלתו. בנובמבר, לאחר שחבר סוציאליסטי החליף צד, היה יולו לראש הממשלה. ב-1959 פרצו מהומות בין תומכי שתי המפלגות (למעשה, בין שתי הקבוצות השבטיות היריבות בטריטוריה). יולו אסר את אופאנגו וראשי מפלגתו והביא לרגיעה. בבחירות שנערכו ביולי אותה שנה זכתה מפלגתו של יולו ל-51 מושבים מתוך 61. אופאנגו זכה בקולות, אך עדיין היה במאסר. לאחר שחרורו היה לשר בממשלה שקיבלה עת עצמאות המדינה ב-15 באוגוסט 1960.
יולו שאף ליצור איחוד מחודש של הטריטוריות שהרכיבו את אפריקה המשוונית הצרפתית (הרפובליקה המרכז-אפריקאית, צ'אד, גבון, הרפובליקה של קונגו וקמרון), אך נכשל עקב התנגדותו של לאון מ'בה מגבון. ביוני 1961 ביקר בוושינגטון די. סי. והתקבל על ידי נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'רלד קנדי.
יולו התערב במשבר קונגו בקונגו -לאופולדוויל השכנה, תחילה כתומך של הנשיא ז'וזף קסא-וובו ולאחר מכן כתומכו של מואיז צ'ומבה . הוא אירח שתי וועידות בברזוויל במטרה להגיע לפתרון המשבר והיה פעיל בזימון כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות להתערב במדינה השכנה.
ב-1962 ביטל יולו את הדמוקרטיה בארצו והכריז על משטר חד-מפלגתי. במדינה שסועה מבחינה אתנית פירוש הדבר היה שלילת זכויות מקבוצה אתנית יריבה. ב-1963 הודיעה צרפת שהיא מקצצת את הסיוע הכספי למדינה ב-1.1 מיליון פרנק. יולו נאלץ להעלות מיסים, מחירי המזון עלו והאבטלה גאתה. בתגובה פרצו הפגנות שאורגנו על ידי איגודי העובדים. ביולי אותה שנה, בעת שערך יולו ביקור ממלכתי בווינה, פרצה הפיכה צבאית, עם שובו למדינה הודח יולו ונאסר. ראש ממשלת קונגו-לאופולדוויל, מואיז טשומבה, ארגן את המלטותו של יולו מהמדינה ומעבר לנהר הקונגו למקלט מדיני בלאופולדוויל ב-1 באפריל 1965. ב-1966 עבר יולו לספרד, שם נפטר ב-1972.
יחסיו עם מדינת ישראל
עריכהיולו ("האב יולו" בעיתונות התקופה) ביקר בישראל בין ה-21 ל-29 באוגוסט 1960, שבועיים בלבד לאחר שארצו קיבלה את עצמאותה.[1][2] בין היתר ביקר במכון ויצמן למדע[3] והיה אורח צה"ל.[4]
באוגוסט 1962, במסגרת מסעו באפריקה, ביקר נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי בברזוויל.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ נשיא קונגו, האב יולו, בצאתו מהארץ: "נשלח משתלמים רבים", למרחב, 29 באוגוסט 1960
- ^ יצא נשיא קונגו, האב יולו, הצופה, 29 באוגוסט 1960
- ^ נשיא קונגו ניהל ישיבה בוועידת רחובות, דבר, 24 באוגוסט 1960
- ^ נשיא קונגו - אורח צה"ל, דבר, 25 באוגוסט 1960
- ^ נשיא המדינה הגיע לבאנגי - לפני צאתו מברזוויל חתם ברית-ידידות עם קונגו, דבר, 5 באוגוסט 1962