פיגם מצוי
פֵּיגָם מָצוּי (שם מדעי: Ruta chalepensis) הוא בן-שיח ממשפחת הפיגמיים. צבעו ירוק כהה בעל גוון כחלחל. הצמח נושא ענפים רכים, ועלים קטנים לרוב. גדל בחלק ממדינות הים התיכון.
 פיגם מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | פיגם |
| מין: | פיגם מצוי |
| שם מדעי | |
 Ruta chalepensisלינאוס, 1767 | |
תיאור
עריכההצמח מפריש חומרים קוטלי חרקים מבלוטות שמן אתרי. ריחם החריף מרחיק מהצמח גם חתולי בית. יוצא מן הכלל הוא פרפר זנב סנונית, המטיל את ביציו על הצמח, כמו גם על ההדרים בני משפחה זו. לפריחת הפיגם צבע צהוב, והיא מתאפיינת בשפע פרחים קטנים, שצורתם מסמר או ציפורן. הצמח מתרבה בטבע ברבייה מינית, אך ניתן להרבותו גם באמצעות ייחורים.
בתרבות
עריכהלפיגם מיוחסות אמונות הקשורות לשדים ולגירושם, כפי שהסיקו חוקרים ובלשנים[דרוש מקור: מי?] משמותיו בשפות שונות: בערבית, שם הצמח הוא פיג'ן (فيجن), משמע "שד"[דרוש מקור]; יהודי תימן קוראים לו שד'אב, משמע "שד בו"[דרוש מקור]; ובמרוקו קוראים לו רוטה (או רודא), על שמו הלטיני, Ruta.[דרוש מקור] גם כך בלאדינו, רודא: ruda.[1] לעיתים מוזכר הפיגם כבעל סגולות להרחקת עין הרע ושלל מחלות.
גם בתלמוד נזכר הפגם: "אמר רב ספרא האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא בדובשא או כרפסא בטילייא" (פירוש: העיניב – שליח של מלאך המוות הוא. מה רפואתו? – טיגנא בדבש וכרפס בטוליא – מין יין חריף). מפרש רש"י: "טיגנא בדובשא – עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש".
הפיגם זוכה למקום של כבוד בתרבות של יהדות ספרד. כיוון שהצמח לא היה נפוץ בספרד של ימי הביניים, נראה כי מגורשי ספרד החלו להשתמש בו עם הגיעם לשטחי האימפריה העות'מאנית.[1] בתרבותם של יהודי ספרד, הפיגם משמש כסגולה נגד עין הרע, ומסמל אהבה וחיבה. הוא נזכר בבלדה פופולרית בשפת הלדינו, "Una Matica de Ruda", שיר הכולל שיחה בין אם ובתה על אהבה ונישואין. הבת מקבלת צרור של פיגם ממאהב, בעוד האם מזהירה אותה מפני סכנות האהבה החדשה.[1]
שימושים
עריכההצמח משמש במספר תרופות עממיות. במדינות ערב נהוג לטפל בכאבי אוזניים באמצעות חימום שמן זית עם ענפי הצמח, וטפטופו לתוך האוזן הכואבת. באתיופיה משמש לתיבול קפה.
במסורת היהודית-ספרדית, נהוג לתת את הפיגם בכמויות קטנות לנשים הרות, להניחו על מיטות יולדות ועריסות הרך הנולד, וכן ליד תינוק בזמן מילתו. ביטוי לכך ניתן למצוא באמרה: "ruda menuda, guarda de las criaturas", או "רודה קצוצה, שומרת הילדים".[1] הצמח נודע גם בשל סגולותיו הרפואיות. כאשר משלבים אותו עם סוכר, הוא יכול להקל על אי נוחות בעיניים.[1] במהלך יום הכיפורים, הצמח משמש לעיתים בבתי כנסת כדי לרענן את הצמים.[1]
תגובה אלרגית
עריכהחשיפת העור למוהל הצמח בשילוב קרינת השמש עלולה לגרום לגירוי קשה ולהופעת שלפוחיות, תופעה המכונה פיטו-פוטו-דרמטיטיס (אנ'). הגורמים לכך הם חומרים מקבוצת הפסוראלנים, המצויים במוהל הצמח, אשר מגבירים את רגישות העור לקרינה על-סגולה. תופעה זו שכיחה יותר אצל אנשים שעורם בהיר.
מינים קרובים
עריכההמין פיגם ריחני (Ruta graveolens) גדל בר באירופה, ונפוץ כצמח גינון בכל העולם. הוא דומה בתכונותיו לפיגם המצוי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פיגם מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר צמח השדה
- פיגם מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- פיגם מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- פיגם מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 Sarah Abrevaya Stein, The Queen of Herbs: A Plant’s-Eye View of the Sephardic Diaspora, Jewish Quarterly Review 112, 2022, עמ' 119–138