פייר לואי

פייר לואי, בשמו בלידה פייר פליקס לואי (בצרפתית:Pierre Louÿs בהתאמה - Pierre Felix Louis,‏ 10 בדצמבר 1870 - 4 ביוני 1925) היה משורר וסופר צרפתי יליד בלגיה.

פייר לואי
Pierre Louÿs

צילום מהשנים 1900-1890
לידה	10 בדצמבר 1870 גנט, בלגיה
פטירה	4 ביוני 1925 (בגיל 54) פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
שם לידה	Pierre Félix Louis
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
שם עט	Pierre Louÿs
מקום לימודים	בית הספר האלזסי
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	אסכולת הפארנאס, סימבוליזם
יצירות בולטות	שירי ביליטיס
תקופת הפעילות	מ-1891
בן או בת זוג	Louise de Heredia (1899–1913)
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (14 בינואר 1922)
חתימה

קורות חייו

פייר לואי נולד ב-1870 בגנט, בלגיה, כבנו של פייר פיליפ לואי (1889-1812) ושל אשתו השנייה, קלר סלין מלדאן (1879-1832). האם , קלר, הייתה נכדתה של לואיז ז'ונו, אחות של ז'אן-אנדוש ז'ונו דוכס אברנטס, מרשל של נפוליאון. יתכן שלמעשה הסופר היה בן של אחיו למחצה , ז'ורז' לואי (1917-1847) שהיה בנו של פיליפ פייר לואי מנישואיו הראשונים. ושכיהן כנציג דיפלומטי צרפתי במצרים ואחר כך כשגריר צרפת ברוסיה. פייר לואי התכתב בצורה אינטנסיבית עם ז'ורז' לואי עד סוף חייו של האחרון ב-1917.

לואי למד ב"בית הספר האלזסי" המקיף בפריז, בו קשר ידידות אמיצה עם הסופל לעתיד, אנדרה ז'יד. בגיל 18 ערך את הטקסטים הארוטיים הראשונים שכתב בהתבגרותו וכתב יומן. החל מ-1890 התחיל לכתוב את שמו בכתיב ארכאי מיוחד Louÿs אך לפי עדויות , מבלי לשנות את היגויו - "לואי". נהג לכעוס כשהיו קוראים לו "לואיס". בשנות ה-1890 התידד לואי עם הסופר והמחזאי האירי אוסקר וויילד שהקדיש לו את המחזה "שלומית" במקורו הצרפתי. לואי הסתקרן לגבי המשוררים מ"אסכולת הפארנאס והסימבוליסטית והתוודע לנציגים בולטים של הראשונים - לקונט דה ליל, חוסה מריה דה ארדיה שאת בתו הצעירה, לואיז, לקח לאישה ב-1899. לואי עצמו צעד לכיוון הסימבוליזם, אם כי אנדרה ז'יד סבר ב-1892 שלא היה סימבוליסט בכלל.

תחילת הקריירה הספרותית

ב1891 הקים פייר לואי את המגזין הספרותי La Conque בו התפרסמו יצירות של פרנסיאניסטים וסימבוליסטים רבים, ביניהם דמויות מובילות ששימשו כמופת כמו מלרמה, ז'אן מוריאס, לקונט דה ליל או פול ורלן, אבל גם משוררים צעירים עדיין לא ידועים, כגון פול ואלרי, אנדרה ז'יד ולואי עצמו. ב-1891 פרסם לואי על חשבונו את הקובץ הראשון של שירים "Astarté" (עשתרת). אחר כך ב-1893 בהוצאה Arts indépendants פרסם את Chrysis ou la cérémonie matinale, תרגום משירי מלאגרוס. 'Lêda ou la louange des bienheureux ténèbres, ב-1894 את La maison sur le Nil ou les Apparences de la Vertu, תרגום של "סצנות מחיי הקורטיזנות" מאת לוקיאנוס מסאמוסאטה ובאותה שנה "Les Chansons de Bilitis" שנשאר יצירתו הידועה ביותר וגם דוגמה לתרמית ספרותית. לואי הציג שירים אחרונים אלה כ"תרגום מיוונית" ממשוררת דמיונית בת זמנה של סאפו. בקובץ שירים קצרים זה בולטת השפעת משוררי אסכולת פרנס המתיוונים ושל הסימבוליזם עם טעם עמוק של חושניות, של פסטורליה (בחלק הראשון) וארוטיזם מהודר. בולטות אלה לצד אלו סצנות טבע וארוטיות קלוד דבוסי שאב מהם השראה בשלושה קטעים, תוך כדי שיתוף פעולה חברי של לואי.

לואי ניהל רומן עם הסופרת מארי דה רנייה

הרומנים

הרומן הראשון של לואי "Aphrodite (mœurs antiques)" פורסם ב"מרקור דה פראנס". הוא התאפיין בעידון יוצא דופן, חושניות ודקדנטיזם מאולץ, והוגדר על ידי איב ז'ראר דנטק "דרמה חשוכת מרפא של התבגרות שיצאה לחיפוש אחרי אהבה אמיתית" . הספר זכה להצלחה רבה גם בחוגי הספרות וגם בקרב הקהל הרחב, בזכות שבחיו של פרנסואה קופה עלילת הרומן הבא La Femme et le Pantin (1898) שקיבל השראה מזיכרונותיו של קזנובה התרחשה בתקופה בת זמנו של המחבר. תוך הבלטת היבטים דרמטיים של חושניות, הוא נחשב ליצירת מופת של לואי, לצד "Trois filles de leur mère". בסגנון מאופק יותר מזה של היצירות הקודמות, הוא שילב בו פסימיות עם אכזריות נפשית בתוך אווירה מורכבת של רגשות מיוסרים. על בסיס הרומן הזה כתבו פייר לואי ופייר פרונדה את המחזה La Femme et le Pantin שהוצג בבכורה בדצמבר 1910. ב-1911 מוריס ווקר וקרלו צנגריני כתבו בעקבותיו מחזמר בשם "קונצ'יטה" על מוזיקה של ריקרדו זנדונאי. באו אחריו גם סרטים La Femme et le Pantin (1929) , סרט אילם של ז'אק ברונסלי, עם השחקנית קונצ'יטה מונטנגרו, סרטי הקולנוע באותו השם - של יוזף פון שטרנברג ( 1935 באנגלית - The Devil is a Woman) עם מרלן דיטריך , סרט אחר בבימוי ז'וליין דוביבייה עם בריז'יט ברדו ב-1959, ו"Cet obscur objet du désir" מאת לואיס בוניואל עם השחקנים פרננדו ריי וקרול בוקה - ב-1977.

דיוקן של פייר לואי מאת אנרי בטאי

יחד עם פרנסואה קופה ואמנים וסופרים אחרים , ביניהם חוזה-מריה דב ארדיהף ז'ול ורן, אדגר דגה, אוגוסט רנואר וונסן ד'אנדי היה הצטרף לואי ל"ליגת המולדת הצרפתית" שהשתייכה ל מחנה נגד דריפוס. ב-1901 כתב לואי ירומן אירוני עוקצני בשם "Les Aventures du roi Pausole" שעובד מאוחר יותר, ב-1930 לאופרטה על לחן מאת ארתור הונגר. בהתחלת המילניום החדש היה לואי מוצף במצבי חדק, התקשה לכתוב ולפרסם. כמה קבצי מאמרים ונובלות פורסמו קודם בעיתונים. הנובלות היו בעלות צביון פנטסטי, כמו למשל הקובץ Sanguines שבו אחד מגיבורי העלילה הוא הסופר אונורה דה בלזק המשוחח עם אחת הדמויות שיצר: אסתר גובסק.

שאר פעילותו

אחרי 1906 כתב לואי מעט מאוד, אולם בסביבות 1917 הוא פרסם את Isthi, שהופיע בעילום שם בכמה מאות עותקים, "Poétique" במיוחד את יצירתו הלירית ביוצאת דופן " Pervigilium mortis" שהוצאתה לאור התעכבה זמן רב. "Derniers vers" (השירים האחרונים), המרירים מאוד, לא הופיעו אלא אחרי מותו. ב-1919 פרסם לואי בכתב העת "Comœdia" מאמר עם הכותרת "מולייר היה יצירת המופת של קורניי" שבו הודיע שגילה תרמית ספרותית שעמדה אחר כך ביסוד פולמוסים בנוגע למחבר האמיתי של יצירות מולייר.

לאורך חייו כתב פייר לואי שורה של כתבים הומוריסטיים , לרבות גרסאות ארוטיות של כמה מיצירותיו. כתב גם טקסטים אירוניים, שובבים, עד כדי פורנוגרפיים תוך שימוש בדפוסים רציניים כמו הקטרנים "Pybrac" או "Manuel de civilité pour les petites filles à l'usage des maisons d'éducation (ספר הנימוסין עבור ילדות לשימוש במוסדות חינוך). כמו כן ב"Trois filles de leur mère (שלוש בנות של אימן) סיפר על יחסיו הקשים עם שלוש בנותיו של ארדיה, שפורסם במהדורה פיראטית אחרי מותו, ואחר כך רשמית בקטלוג של ז'אן-ז'אק פובר (Pauvert). לואי היה ידען בתחום הספרות העתיקה, וכן אספן ספרים. ספרייתו כללה מעל 20,000 ספרים, מהן עותקים יחידיים. מתוך תשוקתו הביבליוגרפית, הוא פרסם מאמרים בנושא וערך אלפי פתקאות שאותן העביר לידידו, פרדריק לשוור,מחבר של "ביבליוגרפיית קבצי השירים הקולקטיביים שפורסמו בין 1700 ל-1597" המשמש כרפרנס עד ימיינו.אחרי מותו של לואי פרסם פרדריק לשוור את המכתבים שקיבל ממנו תחת הכותרת Pierre Louÿs et l'histoire littéraire (פייר לואי וההיסטוריה הספרותית", 1925)

פייר לואי היה גם צלם וצייר. ב-1938 המו"ל ז'ורז' בריפו פרסם את קובץ השירים של לואי "La Femme" מלווים ב-16 פוטוטיפים לפי צילומיו וציוריו.

שנותיו האחרונות

קברו של פייר לואי בבית הקברות מונפרנאס - גוש 26

סוף חייו היו קשים. ירד בנכסים, היה משותק וראייתו הייתה לקויה מאוד. הוא חי את שנותיו האחרונות בבדידות. נפטר בגיל 54 עקב התקף אי ספיקה נשימתית בגלל אמפיזמה של הראות. הובא לקבורה בבית הקברות מונפרנאס בגוש 26.

חייו הפרטיים

ב- 22 ביוני 1899 התחתן לואי עם לואיז דה ארדיה (1930-1878) , בתו הצעירה של חוזה-מריה דה ארדיה, אחרי שהיה המאהב של אחותה יותר גדולה, מארי דה רנייה, אשתו של אנרי דה רנייה. בני הזוג התגרשו ב- 13 ביולי 1913.(היא נישאה ב-1915 לאוגוסט ז'ילבר דה וואזן) החל מ-1917 חי עם אלין סטנאקרס (1979-1895) ונשא אותה לאישה ב-1923. היא ילדה שלושה ילדים -בן אחד :ז'יל (1993-1920) ושתי בנות: סוזן (ילידת 1923) וקלודין (2020-1925), אבל אבהותו של לואי איננה ודאית. בין הדירות שהחליף במהלך חייו ידוע שבין 1902-1897 התגורר לואי בשדרת מאלרב 147 ברובע השבעה-עשר של פריז.

הוקרה

• 31 בדצמבר 1909 - אות ליגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר
• 14 בינואר 1922 - אות ליגיון הכבוד של צרפת, בדרגת קצין

מורשתו

ב-2000 יצירותיו נכנסו לרשות כלל הציבור.

פייר לואי ויצירותיו במדיה אמנותית אחרת

איקונוגפריה - איורים ליצירותיו

• 1893 - ז'אק-אמיל בלאנש - ציור דיוקנו - באוסף פרטי - הוצג ב-2012 -2013 ב"קרן פייר ברז'ה-איב סן לוראן" בפריז

עם מאיירי יצירות פייר לואי נמנו:אדואר שימו (Chimot) , אנטואן קאלבה (Calbet), קרלוס שוואבה (Schwabe), לואי איקאר (Icart), מרסל ורטש, רוז'אן, פול-אמיל בקא (Bécat) , מרייט לידיס, מילו מנרה, קלר ונדלינג, ז'ורז' פישאר, וילי פוגאן, סילביו קדלו, לור אלבן-גיו, אריך פון גטה, ז'קובסן (ז'אק למונייה).

תיאטרון

• 2013 - Songs of Bilitis - מחזה אמריקאי של Rogue Artists Ensemble (במקור בהזמנת Getty Villa) מאת קטי פולבאום עם מוזיקה מאת אגו פלאם. הוצג בלוס אנג'לס.

עיבודים קולנועים לפי יצירותיו וחייו

• 1920 - The Woman and the Puppet (האישה והבובה) בבימוי רג'ינלד בארקר, עם ג'רלדין פראר
• 1929 - La Femme et le Pantin בבימוי ז'אק דה ברונסלי, עם השחקנית קונצ'יטה מונטנגרו.
• 1933 - Les Aventures du roi Pausole -(הרפתקאות המלך פוזול) בבימוי אלכסיס גרנובסקי, עם אנדרה ברלה ואדוויז' פייר (Edwige Feuillère)

לסרט גם גרסאות אנגלית (The Merry Monarch - המלך העליז) וגרמנית Die Abenteuer des Königs Pausole) - בשתיהן עם השחקנים אמיל יאנינגס וסידני פוקס

• 1935 - The Devil is a Woman (השטן הוא אישה) לפי La Femme et le Pantin, בבימוי יוזף פון שטרנברג, עם מרלן דיטריך
• 1946 - لعبة الست (משחק הגברת) סרט מצרי בבימוי ולי א-דין סמך, עם השחקנית תחיה כאריוכא
• 1947 -Du sang, de la volupté et de la mort דם, חושניות ומוות

חלק א Psyché בבימוי גרגורי מרקופולוס

• 1959 - La Femme et le Pantin האישה בבימוי ז'וליין דוביבייה, עם בריז'יט ברדו
• 1966 - Take Me Naked בהשראת שירים ארוטיים של פייר לואי, בבימוי מייקל פינדליי ורוברטה פינדליי, עם רוברטה פינדליי
• 1966 -Bilitis ביליטיס - לפי Les Chansons de Bilitis בבימוי דייויד המילטון, עם פאטי ד'ארבנוויל
• 1977 - Cet obscur objet du désir (תשוקה אפלה)

לפי הרומן La Femme et le Pantin, בבימוי לואיס בוניואל, עם קרול בוקה ואנחלה מולינה

• 1985 - Les Filles de leur mère (שלוש הבנות של אימן) בבימוי חוזה בנאזרף
• 1990 - La Femme et le Pantin - סרט טלוויזיה בבימוי מריו קמוס, עם מריבל ורדו ופייר ארדיטי
• 2006 - La Femme et le Pantin - סרט טלוויזיה, בבימוי אלן שוורצנשטיין, עם רוז'ה אנן ומליסה ג'אוזי
• 2019 - Curiosa ("קוריוזה") על אהבתם של פייר לואי ומארי דה ארדיה

בבימוי לו ז'נה, תסריט מאת רפאל(ה) דפלשן

מוזיקה

• 1911 - האופרה "קונצ'יטה" מאת ריקרדו זנדונאי - לפי הרומן "האישה והבובה"
• 1930 - האופרטה "Les Aventures du roi Pausole" בשלוש מערכות מאת ארתור הונגר, על לברית מאת אבלרט וילמץ. הוצג בבכורה ב 12 בדצמבר בתיאטר דה בוף פריזיין.
• 1988 - "אפרודיטה" Monodramma di costumi antichi (מונודרמה של מנהגים עתיקים) - מוזיקה ולברית מאת ג'ורג'ו בטיסטלי לפי הרומן "Aphrodite moeurs anciens", בכורה ב-7 ביולי, בווילה מאסימו ברומא.
• 2016 - הזמר-היוצר הצרפתי ז'ראר מאנסה הקדיש לפייר לואי את האלבום שלו " Opération Aphrodite" (מבצע אפרודיטה) עם 18 שירים

יצירותיו

דיוקן של פייר לואי מאת פליקס ואלוטון, בספר Le livre des masques (ספר המסיכות) כרך ב של רמי דה גורמון, 1898

שירים

• Astarté , 1891
• Chrysis ou la cérémonie matinale , 1893
• Lêda ou la louange des bienheureuses ténèbres , 1894
• Ariane ou le chemin de la paix éternelle , 1894
• La Maison sur le Nil ou Les apparences de la vertu , 1894
• Les Chansons de Bilitis , 1894

• Danaë ou le malheur , 1895
• Byblis changée en fontaine , מאוייר על ידי ז'אק ואגרה (Wagrez ) , Paris, Borel, 1898
• Mimes des courtisanes de Lucien , 1899
• Isthi , 1916
• Pervigilium Mortis (לא פורסם), 1917
• Poëtique , 1917
• Pybrac , 1927. Réédition Éditions Allia 2005.
• Douze douzains de dialogues ou Petites scènes amoureuses 1927. Réédition Éditions Allia 1995

רומנים

• Aphrodite mœurs antiques, Collections Édouard Guillaume

(אפרודיטה, מנהגים עתיקים) Nymphée (הנימפה) איורים מאת א.קלבה Librairie Borel, Paris, 1896

• La Femme et le Pantin(האישה והבובה) ,מאוייר על ידי חואן קרדונהParis, Mercure de France, 1898
• Les Aventures du Roi Pausole, 1901 (הרפתקאותיו של המלך פוזול)
• Trois filles de leur mère, 1926.(שלוש הבנות של אימן) מהדורות מחודשות, איורים מאת ז'ורז' פישאר L'Hérésiarque, 1979 et Jean Antoine Éd 1983. מהדורה חוזרת Éditions Allia 2019.
• Histoire du roi Gonzalve et des douze princesses, 1927

(סיפורם של המלך גונזלב ושל תריסר הנסיכות)

• L'Île aux dames (אי הגברות) - טיוטה לרומן ארוטי, 1988 ISBN 2-7144-4317-6

קבצי סיפורים ונובלות

• Sanguines , 1903

(הכולל את הסיפורים הבאים: L'Homme de pourpre, Dialogue au soleil couchant, Une volupté nouvelle, Escale en rade de Nemours, La fausse Esther, La Confession de Melle X, L'Aventure extraordinaire de Mme Esquollier, Une Ascension au Venusberg, La Persienne, Un piano)

• Archipel , 1906 (ארכיפלג) (הכולל את המאמרים והסיפורים הבאים : La nuit de printemps, L'île mystérieuse, Les chercheurs de trésors, Une fête à Alexandrie, Sports antiques, Lesbos d'aujourd'hui, La femme dans la poésie arabe, La désespérée, Liberté pour l'amour et pour le mariage, Une réforme dangereuse, La ville plus belle que le monument, La statue de la vérité, La censure, Le boulevard, Le capitaine aux guides, Un cas juridique sans précédent)

מסות

• Manuel pratique des jeunes lesbiennes (ספר לימוד לשימוש לסביות צעירות)
• 1926 - Manuel de civilité pour les petites filles à l'usage des maisons d'éducation (ספר לימוד לנימוסי הילדות לשימוש מוסדות חינוך)
• 1991 Manuel de Gomorrhe (ספר לימוד לעמורה - לא גמור)

תיאטרון

• 1910 - La Femme et le Pantin (האישה והבובה) - מחזה בארבע מערכות מאת פייר לואי ופייר פרונדה - בכורה בתיאטרון אנטואן, פריז
• Le sentiment de la famille (הרגש המשפחתי) ,Editions Astarté

שונות שפורסמו אחרי מות המחבר

• 1927 - Psyché (פסיכה) עם תוספת "סיומה של פסיכה" מאת קלוד פארר
• 1928 - Poésies nouvelles (שירים חדשים), éditions Montaigne
• 1933 - Au Temps des Juges (בתקופת השופטים)
• La Sirène (הסירונית) - ללא תאריך - הוצאה לאור על ידי "ידידי פייר לואי"
• Mon Journal היומן - פורסם אחרי המוות והו/לם ב-2003

בין 20 במאי 1888 ל-14 במרץ 1890 - * éd. Alban Cerisier, Les Cahiers de la NRF,

• התכתבות - עם קלוד דבוסי, פול ואלרי ואנדרה ז'יד, עם "אחיו למחצה"

ז'רוז' לואי ( Mille Lettres inédites de Pierre Louÿs à Georges Louis 1890-1917 בעריכת ז'אן-פול גוז'ון, Fayard)

• • 2006 - Correspondance inédite עריכה: ז'אן-פול גוז'ון, Champion
• קומפילציה מהקבצים Sanguines ו-Archipel - תחת הכותרת

L'homme de pourpre (איש הארגמן)éd. Le Castor Astral

• L'Œuvre érotique - קובץ יצירות ארוטיות, אליו התווספו שירים שלא פורסמו - מהדורה חדשה -2012

עריכת ז'אן-פול גוז'ון collection Bouquins, Éditions Robert Laffont

• ISBN|2-221-12747-1
• 1998 - Paroles : accompagnées de quinze photographies anonymes, Paris, Allia, 1998 ISBN 2-911188-87-X

לקריאה נוספת

• Harry P. Clive - Pierre Louÿs (1870—1925). A biography Clarendon Pr., Oxford 1978. ISBN 0-19-815751-7
• Jean-Paul Goujon - Pierre Louÿs: une vie secrète 1870-1925 Fayard, 2002 ISBN 2-213-61195-5

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייר לואי בוויקישיתוף

• יצירות פייר לואי בוויקימקור
• כתבי פייר לואי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פייר לואי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פייר לואי, באתר AllMovie (באנגלית)
• פייר לואי, באתר ספוטיפיי
• פייר לואי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פייר לואי, באתר Discogs (באנגלית)
• פייר לואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)