ויקיפדיה

פלמבאנג

עיר באינדונזיה

פלמבאנג (באינדונזית: Palembang) היא בירת מחוז דרום סומטרה שבאינדונזיה. העיר משתרעת על פני כ-370 קמ"ר על שתי גדות נהר מוסי (אנ') בשפלה המזרחית של דרום סומטרה, במרחק של כ-430 ק"מ מצפון-מערב לבירה ג'קרטה. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020 אוכלוסיית העיר מנתה כ-1.67 מיליון תושבים, מה שהופך אותה לעיר השנייה בגודלה באי סומטרה (אחרי מדן) ולשמינית באינדונזיה כולה.

פלמבאנג
Palembang
סמל פלמבאנג
סמל פלמבאנג
סמל פלמבאנג
דגל פלמבאנג
דגל פלמבאנג
דגל פלמבאנג
פוטומונטז' של פלמבאנג
פוטומונטז' של פלמבאנג
מדינה אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
מחוז דרום סומטרה
ראש העיר הארנוג'ויו
תאריך ייסוד 17 ביוני 683
שטח 369.2 קמ"ר
גובה 8 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 1,668,848[1] (2020)
 ‑ צפיפות 4,520 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות 2°59′00″S 104°45′52″E / 2.9833333333333°S 104.76444444444°E / -2.9833333333333; 104.76444444444 
אזור זמן UTC +7
אתר העיר
(למפת אינדונזיה רגילה)
מפה

פלמבאנג היא אחת מהערים העתיקות ביותר בדרום-מזרח אסיה. והיא שימשה בעבר עיר הבירה של ממלכת סריוויג'איה (אנ'), ממלכה בודהיסטית רבת עוצמה ששלטה בחלקים רבים של הארכיפלג המערבי של אינדונזיה ושלטה בדרכי סחר ימיות רבות, ובמיוחד במצר מלאקה.[2] העדויות המוקדמות ביותר לקיומה של העיר מתוארכות למאה ה-7 לספירה בכתביו של הנזיר הסיני איי-טסינג (אנ') שכתב כי הוא ערך ביקור בסריוויג'איה בשנת 671 לספירה ביקור שארך כ-6 חודשים.

הכתובת הראשונה בה הוזכרה סריוויג'איה, נקראת כתובת קדוקאן בוקיט (אנ') (באינדונזית: Prasasti Kedukan Bukit) שנמצאה בגבעת סינגונטאג (באינדונזית: Bukit Singuntang) שבסמוך לעיר, וגם היא מתוארכת למאה ה-7 לספירה.[3] לאחר ביטול סולטנות פלמבאנג בשנת 1825, שולבה פלמבאנג באיי הודו המזרחיים ההולנדים[4] וכעיר היא הוקמה ב-1 באפריל 1906.[5]

עבור אינדונזים רבים מפורסמת פלמבאנג בזכות גשר אמפרה (אנ') (Ampera Bridge) שמשמש כנקודת הציון העיקרית בעיר, וחטיף הפמפק (אנ') (pempek) חטיף דגים וטפיוקה, שנחשב לאחד החטיפים המפורסמים באינדונזיה ומקורו בעיר.[6]

אולם אף על פי שארחה את משחקי דרום מזרח אסיה בשנת 2011 ואת משחקי אסיה ב-2018 (יחד עם ג'קרטה) היא אינה נחשבת ליעד תיירותי מוביל וידועה למעטים בלבד מחוץ לאינדונזיה כשבשנת 2017 מתוך כ-2 מיליון תיירים בעיר פחות מ־10,000 היו תיירים זרים.

אטימולוגיה

עריכה

מבחינה אטימולוגית יש מחלוקת על מקור שמה של העיר, גרסה אחת קושרת את שם העיר למילה limbang בשפת ג'אווה, שפירושה "ניקוי מתכות יקרות מעפר", עם הקידומת האינדונזית pe המציינת מקום או מצב, כלומר "מקום ניקוי המתכות היקרות מהעפר", הניקוי התבצע באמצעות סלים בדומה לפעולת סינון ומסופר שבימי קדם השליט הורה לכורי זהב ויהלומים לסנן את עפרם בעיר מטעמי ביטחון ומעקב.[7]

גרסה אחרת קושרת את שם העיר עם המילה lemba שמתארת אדמה שנשטפת עם המים ועל ידי הוספת אותה קידומת פירוש שם העיר הוא "מקום שהמים שוטפים את האדמה".[8] מה שמתאים גאוגרפית לפלמבאנג שמוצפת באופן תדיר.[9]

גרסה שלישית קושרת את שם העיר באגדה על ארבעה אחים ששרדו טביעה של ספינתם בנהר מוסי, ומסופר כי בדרכם למושבה חדשה במזרח סומטרה, כאשר ספינתם טבעה, טבע איתה כל רכושם מלבד קופסת עץ ששימשה להם כרפסודה. הגלים טלטלו את הרפסודה וסחפו אותה בצורה איטית אל החוף מה שמכונה באינדונזית limbang-limbang ולכן לימים הם קראו למקום פלמבאנג.[10]

כמו כן הסימן הסיני של פלמבאנג הוא 港 (נהגה pinyin) בדומה למספר ערים נוספות באינדונזיה, זהו סימן המתאר ערים שהיו בעבר ערי נמל מרכזיות ושוקקות בדרום מזרח אסיה.[11]

היסטוריה

עריכה

תקופת סריוויג'איה

עריכה
 
פארק ארכאולוגי סריוויג'איה ממוקם דרומית מערבית למרכז העיר (ירוק). האתר יוצר ציר המחבר בין גבעת סגוטאנג לנהר מוסי.

כתובת קדוקאן בוקיט, המתוארכת לשנת 682 לספירה, היא הכתובת העתיקה ביותר שנמצאה בפלמבאנג. הכתובת מספרת על מלך הרוכש כוחות קסומים ומוביל כוח צבאי גדול על גבי הים והיבשה, מתוארת יציאתו מ"דלתת תמבן" (Tamvan delta) והגעתו למקום שנקרא "מאטאג'אפ" (Matajap) ששם הוא מייסד את סריוויג'איה.[12]

כבירתה של ממלכת סריוויג'איה, העיר השנייה העתיקה ביותר בדרום מזרח אסיה היוותה פלמבאנג מרכז סחר חשוב בדרום מזרח אסיה הימית במשך יותר ממילניום. הממלכה שגשגה באמצעות שליטה בסחר הבינלאומי שעבר דרך מצר מלאקה מהמאה השביעית ועד המאה השלוש עשרה לספירה, וביססה את ההגמוניה שלה בסומטרה ובחצי האי המלאי. יש תיעוד של כתובות שנמצאו בסנסקריט ובספרי נסיעות סיניים כי הממלכה שגשגה כמתווך בסחר הבינלאומי בין סין להודו. המונסון, או רוח עונתית דו-שנתית, גרמו לכך שסוחרים שהגיעו לסריוויג'איה מהודו או מסין נאלצו להישאר בה מספר חודשים בהמתנה לשינוי בכיוון הרוח, או שנאלצו לחזור לארצות המוצא שלהם. ועל כן צמח סריוויגא'יה להיות מרכז הסחר הבינלאומי גדול ביותר, ומלבד השוק הוא סיפק גם תשתיות לסוחרים כמו לינה ובידור. וכך הפך לתפקד גם כמרכז תרבותי.[13]

איי-טסינג צליין בודהיסטי סיני שביקר בפלמבאנג של ימינו בשנת 671, תיעד שהיו יותר מאלף נזירים ומלומדים בודהיסטים, שנכחו במקום לשם חקר הדת בחסות השלטון, הוא גם ציין כי היו מספר "מדינות" תחת הממלכה שנקראה סריוויג'איה.[14][15]

 
פסל של בודהה, שהתגלה באתר הארכאולוגי של גבעת סגונטאנג, מוצג היום במוזיאון הסולטן מחמוד באדרודין השני בפלמבאנג.

בשנת 990 תקף צבא מממלכת מדאנג שבג'אווה את סריוויג'איה. והעיר כולה כולל ארמון המלך נבזזו. המלך באותה העת קודמאני ורמדווה

(Cudamani Warmadewa) ביקש סיוע מסין, ובשנת 1006 בסיוע סיני הפלישה הסתיימה. כנקמה, שלח מלך סריוויג'איה את כוחותיו לסייע למלך וורווארי מלוארם (Wurawari of Luaram) במרידתו נגד מדאנג. ובקרבות הבאים נהרס ארמון מדאנג ובני משפחת המלוכה של מדאנג הוצאו להורג.[16]

בשנת 1068, כבש המלך ויראראג'נדרה קהולה (Virarajendra Chola) משושלת קהולה שבהודו חלק מממלכת סריוויג'איה.[17] לאחר שאיבדה חיילים רבים במלחמה ועם קופה כמעט ריקה עקב עשרים שנות שיבוש המסחר, הצטמצם כוחה באופן משמעותי, אחיזתה בטריטוריות שלה הלכה ונחלשה ואלו החלו להקים אוטונומיות עצמאיות בכל רחבי האימפריה לשעבר.[18] עד שלבסוף משלחות צבאיות מהאי השכן ג'אווה החריבו אותה סופית במאה ה-13.[15]

התקופה שלאחר ממלכת סריוויג'איה

עריכה

לאחר קריסתה של סריוויג'איה, ומנוסתו של הנסיך האחרון פרמאסווארה (Parameswara) צפונה בסוף המאה ה-14, נפלה העיר לשליטתם של שודדי ים שהבולטים שבהם היו צ'ן זואי (Chen Zuyi) וליאנג דאומינג (Liang Daoming). בשנת 1407, נאלץ צ'ן להתמודד עם האדמירל ז'אנג הא (Zheng Ha) מצי האוצר הקיסרי של שושלת מינג שהגיע לפלמבאנג. ז'אנג דרש את כניעתו של צ'ן והפיראט סימן את הסכמתו לכניעה תוך כדי שהוא מציג הכנות לשביתת נשק, אך בפועל תכנן להילחם. אולם פרטים על מזימתו נמסרו לז'אנג על ידי מלשין סיני מקומי, ובקרב הקשה שהתרחש, כוח הפיראטים של צ'ן הובס ואיבד כ־5,000 מאנשיו. צ'ן נלקח בשבי והוצא להורג בפומבי בנאנג'ינג עוד באותה שנה. השלום הוחזר לבסוף למיצר מלאקה כאשר שי ג'ינקינג (Shi Jinqing) מונה בידי הסינים לשליט החדש בפלמבאנג ושולב במה שיהפוך למעל מאה שנה של מערכת מרוחקת של בעלות ברית שהכירו בעליונותו של הקיסר לבית מינג, בתמורה להכרה דיפלומטית, הגנה צבאית וזכויות סחר.[19][20]

תקופת הסולטנות של פלמבאנג

עריכה
 
פלמבאנג מוקפת החומה עם שלושת מבצריה בשנת 1682.

במאות ה-15 וה16 האסלאם שכבר התפשט אט אט באינדונזיה החל לחלחל מג'אווה לסומטרה ומצפון סומטרה לדרומה. באותה העת באי ג'אווה השכן הייתה סולטנות מוסלמית שנקראה דמאק (Demak Sultanate), סולטנות זו נחלה תבוסה לממלכה בשם פג'אנג (Kingdom of Pajang). ואציל מסולטנות דמאק בשם גדינג סורו (Geding Suru) נמלט יחד עם כמה מחסידיו לסומטרה, הוא ייסד שושלת חדשה וקבע בפלמבאנג את משכנו. עקב כך הפך האסלאם לדומיננטי בפאלמבאנג החל מתקופה זו.[21] בשנת 1738 תחת שלטונו של הסולטאן מחמוד בדארודין החל להיבנות המסגד הגדול של פלמבאנג[22] והושלם בשנת 1748.[23] והתיישבות החלה לפרוח לאורך גדות נהר מוסי.

 
זקנים מקומיים מפלמבאנג בתקופה הקולוניאלית.

בינתיים נוצר מתח בין כמה מהיריבים המקומיים כמו בנטן, ג'אמבי, וא'צה שניסו לאיים על סולטנות פלמבאנג. אך המתח המשמעותי נוצר בעקבות הקמתה של עמדת סחר על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית בשנת 1619, כשבשנת 1642 השיגה החברה מונופול על סחר בפלפל בנמל. המתח שהתקיים בין ההולנדים למקומיים, הגיע לשיאו ב־1657 כאשר ספינה הולנדית הותקפה בפלמבאנג, מה שנתן את האות לחברה לפתיחת משלחת עונשין, שהגיעה בשנת 1659 ושרפה את העיר עד היסוד.[21]

 
שלט אצולה מפלמבאנג בתקופה הקולוניאלית, שאומץ בשנת 1925.

במהלך המלחמות הנפוליאוניות ב-1812, הסולטאן באותה תקופה, מחמוד באדרודין השני דחה את טענות הבריטים למעמדם באזור, מה שגרר תקיפה של פלמבאנג על ידם, השתלטות על מערכת המשפט והכתרת אחיו הצעיר של הסולטאן- נג'מאדין תחתיו, בתקווה לשיתוף פעולה פורה יותר. ההולנדים ניסו להשיב את השפעתם בבית המשפט בשנת 1816, אך הסולטאן נג'מאדין לא שיתף איתם פעולה. בשנת 1818 הוציאו ההולנדים משלחת שכבשה בחזרה את הסולטנות והגלתה את נג'מאדין לבטביה. חיל מצב הולנדי הוצב בפלמבאנג ב-1821, אך הסולטאן מחמוד באדרודין השני ניסה לפגוע בו באמצעות הרעלה המונית שטורפדה על ידי ההולנדים. מחמוד בדארודין השני הוגלה לטרנאט, וארמונו נשרף עד היסוד. ומאוחר יותר ב-1825 בוטלה הסולטנות על ידי הולנד והוקם שלטון קולוניאלי ישיר.[21]

התקופה הקולוניאלית

עריכה
 
ציור של פלמבאנג בתקופת השלטון ההולנדי.

מאז ביטול הסולטנות של פלמבאנג על ידי ההולנדים, הפכה פלמבאנג לבירת מחוז פלמבאנג, שהקיפה שטח שיהפוך למחוז דרום-סומטרה לאחר עצמאות אינדונזיה.[4]

החל מסוף המאה ה-19, עם חדירת גידולי יצוא חדשים על ידי החברות ההולנדיות, ובמיוחד קפה רובוסטה, צמחה פלמבאנג שוב כמרכז כלכלי. בראשית המאה העשרים התפתחות תעשיות הנפט והגומי במחוז פלמבאנג גרמה לעיר צמיחה כלכלית חסרת תקדים, שהביאה לשטף המהגרים, לעלייה בעיור ולפיתוח התשתית הסוציו-אקונומית. צמיחה שהובילה את מחוז פלמבאנג יחד עם חגורת המטעים המזרחית של סומטרה ודרום מזרח קלימנטן להיות אחת מ- "שלוש הענקיות" במשק הייצוא של חברת הודו המזרחית ההולנדית של שנות השלושים, בנוסף, הפך פלמבאנג למרכז העירוני המאוכלס ביותר מחוץ לג'אווה באותה תקופה.[24]

תקופת הכיבוש היפני

עריכה
 
צנחן של הצבא הקיסרי היפני נוחת במהלך קרב פלמבאנג, 13 בפברואר 1942.

התפתחות תעשיית הנפט הובילה להקמתם בפלמבאנג של כמה מבתי הזיקוק הטובים ביותר בדרום מזרח אסיה. ולכן סימנה אותה יפן כיעד בעדיפות עליונה כיוון שבאותה תקופה יפן הייתה נתונה תחת אמברגו בתחום האנרגיה שהוטל עליה על ידי ארצות הברית, הולנד ובריטניה אולם עם אספקת דלק בשפע, הפוטנציאל של פלמבאנג כבסיס צבאי קסם לא רק ליפנים אלא גם לבעלות הברית.[25][26]

לאחר מספר קרבות שהתרחשו בשנת 1942 הצליחו היפנים להשתלט על פלמבאנג, אולם בתי הזיקוק ניזוקו קשות.

אך עם הזמן והרבה מאמץ הצליחו היפנים להשיב אותם לפעולה. ולמרות פשיטות אוויריות של בעלות הברית הצליחו היפנים לשמר את הייצור בבתי הזיקוק.

היפנים הצליחו להשיב את הייצור בשני בתי הזיקוק העיקריים, ומוצרי נפט אלה היו משמעותיים במאמץ המלחמתי שלהם. למרות פשיטות האוויר של בעלות הברית, הייצור נשמר ברובו.

באוגוסט 1944 מפציצי B-29 של צבא ארצות הברית, שיצאו מהודו, פשטו על בתי הזיקוק במה שהייתה משימת ההפצצה בעלת טווח הטיסה הגדול ביותר במלחמה.[27]

תקופת המהפכה הלאומית

עריכה

ב־8 באוקטובר 1945 הניפו תושבי דרום סומטרה את הדגל האינדונזי, ובאותו יום הוכרז כי פלמבאנג נמצאת תחת שליטת הרפובליקה.[28]

בינואר 1947 נכבשה פלמבאנג על ידי הולנדים לאחר קרב עירוני המכונה קרב חמשת הימים וחמשת הלילות (Pertempuran Lima Hari Lima Malam). הקרב התנהל בשלוש חזיתות - חזית איליר המזרחית, חזית איליר המערבית וחזית אולו. הקרב הסתיים בהפסקת אש אך כוחות הרפובליקה נאלצו לסגת כ-20 ק"מ מפאלמבאנג.[29][30]

בספטמבר 1948, במהלך הכיבוש, הקימו ההולנדים את מדינת דרום סומטרה (מדינת משנה, ללא ריבונות מלאה).[31] ב-27 בדצמבר 1949 התאחדו מספר מדינות משנה, בהן דרום סומטרה, לפדרציית "המדינות המאוחדות של אינדונזיה" (אנ') ("ארצות הברית של אינדונזיה"). המבנה הפדרלי לא האריך ימים, וב־17 באוגוסט 1950 שונתה הפדרציה למדינת שלטון מואחד.[32]

תקופת הסדר הישן ותקופת הסדר החדש

עריכה

לקראת סוף שנת 1956 החלו קולות של מרד של מי שכונו ממשלת המהפכה של הרפובליקה של אינדונזיה (באינדונזית: (Pemerintah Revolusioner Republik Indonesia (PRRI) וב-15 בינואר 1957 הם השתלטו על דרום סומטרה תחת הנהגתו של קולונל בארליאן.

באפריל 1962 החלה ממשלת אינדונזיה את בניית גשר אמפרה שהושלם ונפתח באופן רשמי לציבור ב־30 בספטמבר 1965 על ידי השר אחמד יאני, שעות ספורות לפני שנהרג על ידי כוחות השייכים לתנועת ה-30 בספטמבר. תחילה נקרא הגשר "גשר בונג קרנו" על שמו של הנשיא, אך בעקבות מותו, שמו שונה לגשר אמפרה.[33] בפאלמבאנג ישנו גשר נוסף החוצה את נהר מוסי, שהוקם ב-4 באוגוסט 1992 ונקרא גשר מוסי השני.[34]

תקופת הרפורמה

עריכה
 
טקס הפתיחה של משחקי דרום מזרח אסיה 2011 באצטדיון ג'קאבארינג, פלמבאנג, 11 בנובמבר 2011.

בשנת 1998 הוקם מתחם הספורט ג'קאבארינג וב-2004 הושלם האצטדיון המרכזי שלו "אצטדיון גלורה סריוויג'איה" (באינדונזית: Gelora Sriwijaya Stadium) ש-7 שנים לאחר מכן, הפך לאצטדיון המארח של המשחקים הדרום-מזרח אסיאתיים כמו גם את המשחקים הכלל האסייאתים של שנת 2018 (שני האירועים בשיתוף עם ג'קרטה).[35]

ערים תאומות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פלמבאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Indonesia: South Sumatra Province (Regencies and Cities) - Population Statistics, Charts and Map, www.citypopulation.de
  2. ^ Munoz. Early Kingdoms. p. 117.
  3. ^ Peter Bellwood, James J. Fox, Darrell Tryon (1995). "The Austronesians: Historical and Comparative Perspectives".{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  4. ^ 1 2 Panji, Kemas A. R.; Suriana, Sri (2014). "SEJARAH KERESIDENAN PALEMBANG". Tamaddun (באינדונזית). 14 (2): 129–146. ISSN 1412-9027.
  5. ^ Fernanda, Tyas (3 ביולי 2015). "Tyas Fernanda Blog: Sistem Pemerintahan Kolonial Belanda di Keresidenan Palembang (1825-1942) Bagian II". Tyas Fernanda Blog. נבדק ב-2018-06-27. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Palembang, Indonesia Panduan Wisata | Aktivitas di Palembang | Jetstar". www.jetstar.com (באינדונזית). אורכב מ-המקור ב-2018-05-07. נבדק ב-2018-05-06.
  7. ^ Ikram, Achadiati, ed. (2004). Jati Diri yang terlupakan: Naskah-naskah Palembang (PDF). Jakarta: Yayasan Naskah Nusantara (Yanasa). p. 2.
  8. ^ van Sevenhoven, J.L (1971). Lukisan tentang Ibukota Palembang (PDF). Jakarta: Bharata. p. 12.
  9. ^ "Sejarah Kota Palembang".
  10. ^ Hanafiah, Djohan (1995). Melayu-Jawa Citra Budaya dan Sejarah Palembang (PDF). Jakarta: PT Raja Grafindo Persada. p. 15.
  11. ^ Eresen, Erik. "Menelusuri Sejarah Dari Nama Tionghoa Kota-Kota Di Indonesia" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-06-29.
  12. ^ George Coedès, Les inscriptions malaises de Çrivijaya, BEFEO 1930
  13. ^ Coedès, George (1918). "Le Royaume de Çrīvijaya". Bulletin de l'École Française d'Extrême-Orient (18 ed.). 6: 1–36.
  14. ^ Nas, Peter J. M. (1995). "Palembang: The Venice of the East," in Issues in Urban Development: Case Studies from Indonesia. Leiden: CNWS. pp. 133–134.
  15. ^ 1 2 Andaya, Barbara Watson (1993). To Live as Brothers: Southeast Sumatra in the Seventeenth and Eighteenth Centuries. Honolulu: University of Hawaii Press.
  16. ^ Munoz. Early Kingdoms. p. 151.
  17. ^ The Cambridge Economic History of India: c.1200-c.1750 herausgegeben by Tapan Raychaudhuri, Irfan Habib, Dharma Kumar p.40
  18. ^ Munoz. Early Kingdoms. p. 166.
  19. ^ Ta Sen, Tan (2009). Cheng Ho and Islam in Southeast Asia. Institute of Southeast Asian Studies.
  20. ^ "China's Great Armada – National Geographic Magazine". National Geographic. 15 במאי 2012. נבדק ב-22 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 3 Schellinger, Paul E.; Salkin, Robert M., eds. (1996). Asia and Oceania: International Dictionary of Historic Places. New York: Routledge. p. 663. ISBN 1-884964-04-4.
  22. ^ Ardhani Reswari, 2013
  23. ^ Zein, 1999
  24. ^ Yeo, Woonkyung (2012). Palembang in the 1950s: The Making and Unmaking of a Region. University of Washington.
  25. ^ "The Battle for Palembang". www.dutcheastindies.webs.com. נבדק ב-2 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "The Japanese Invasion of Sumatra Island". www.dutcheastindies.webs.com. אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2012. נבדק ב-2 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Rickard, J (10 בדצמבר 2007). "Boeing B-29 Superfortress Combat Record". History of War. נבדק ב-22 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Notosusanto, Nugroho (2008). Sejarah nasional Indonesia: Zaman Jepang dan zaman Republik Indonesia, ±1942–1998. Balai Pustaka.
  29. ^ Notosusanto, Nugroho; Poesponegoro, Marwatidjoened (1987). Sejarah Indonesia V. Balai Pustaka.
  30. ^ Dimjati, M (1951). Sedjarah Perdjuangan Indonesia. Djakarta: Widjaja.
  31. ^ Ricklefs, M.C. (2008). A History of Modern Indonesia Since C.1200. Palgrave Macmillan. p. 263.
  32. ^ Reid (1974), pages 170–172; Ricklefs (1991), pages 232–233; "The National Revolution, 1945–50". U.S. Library of Congress.
  33. ^ Imelda Akmal (Ed) (2010). Wiratman: Momentum & Innovation 1960–2010. Jakarta: Mitrawira Aneka Guna. ISBN 978-602-97997-0-5.
  34. ^ Winda, Heny (23 באוקטובר 2012). "Kerusuhan Di Kota Palembang Pada Bulan Mei Tahun 1998 dan Dampaknya Terhadap Masyarakat Kota Palembang di Bidang Politik, Ekonomi dan Sosial (1998–2003)". UNSRI. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Sasongko, Tjahjo (28 ביולי 2014). "Setelah 1962, Jakarta Kembali Tuan Rumah Asian Games" – via kompas.com. {{cite news}}: (עזרה)
הערים הגדולות של אינדונזיה
מפקד האוכלוסין 2020[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
 
ג'קרטה
 
סורבאיה
1 ג'קרטה ג'קרטה 10,562,088 11 דרום טאנגראנג בנטן 1,354,350  
בקאסי
 
באנדונג
2 סורבאיה מזרח ג'אווה 2,874,314 12 בטאם איי ריאו 1,196,396
3 בקאסי מערב ג'אווה 2,543,676 13 בנדר למפונג למפונג 1,166,066
4 באנדונג מערב ג'אווה 2,444,160 14 בוגור מערב ג'אווה 1,043,070
5 מדן צפון סומטרה 2,435,252 15 פקאנבארו ריאו 983,356
6 דפוק מערב ג'אווה 2,056,335 16 פדאנג מערב סומטרה 909,040
7 טאנגראנג בנטן 1,895,486 17 מאלאנג מזרח ג'אווה 843,810
8 פלמבאנג דרום סומטרה 1,668,848 18 סמרינדה מזרח קאלימנטן 827,994
9 סמראנג מרכז ג'אווה 1,653,524 19 דנפסאר באלי 725,314
10 מקאסאר דרום סולאווסי 1,423,877 20 טסיקמליה מערב ג'אווה 716,155
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פלמבאנג&oldid=40033921"