פסח פרוסקין

רבה של קוברין ומייסדה של "ישיבת קוברין"

הרב פסח פרוסקין (תרל"ט, 1879י"א בחשוון ת"ש, אוקטובר 1939) היה רבה של קוברין (כיום בבלארוס ואז בפולין), ומייסדה של "ישיבת קוברין".

הרב פסח פרוסקין
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1879
תרל"ט
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) קושצ'ינו (רו'), האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1939 (בגיל 60 בערך)
י"א בחשוון ת"ש
ברית המועצות (1923–1955)ברית המועצות (1923–1955) קוברין, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 24 באוקטובר 1939 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ליטא,
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, מוסר, דרשנות
תפקידים נוספים פעיל באגודת ישראל ומשתתף קבוע בכינוסיה
רבותיו החפץ חיים, הסבא מסלבודקה, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמחה זיסל זיו מקלם, הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תלמידיו תלמידיו בישיבת קוברין
חיבוריו "חידושי מרן ר' פסח פרוסקין מקוברין זצ"ל", "שעורי מרן ר' פסח מקוברין"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בצעירותו

עריכה

נולד בעיירה קושכין שליד קוברין לאחר פטירת אביו ששמו היה פסח, ונקרא על שמו. אביו היה מבני משפחתו של רבי משה מקוברין. אמו הייתה נכדתו של הרב משה צבי רבינוביץ אב"ד הורודץ ולימים רבה של אנטופול[1], ובילדותה גדלה אצלו. גם לאחר שהתאלמנה נסעה עם ילדיה להתגורר אצלו.

בנו של ר' משה צבי, ישראל מיכל רבינוביץ (שהיה אח של פרידה גרינברג, סבתו של הרב פרוסקין), נהה אחר תנועת ההשכלה. הוא נסע לפריז ונעשה פרופסור לפילוסופיה. לאחר שהוריו נפטרו ראה שאחייניתו רחל, אם ר' פסח, חיה בעוני רב עם ילדיה והציע לקחת את ילדיה לפריז כדי שיחיו בתנאים מרווחים. האם הסכימה והדוד לקח איתו שלושה בנים (אחד מהם הוא מוריס סרגיי, אביו של ג'סטון פלבסקי (אנ')) ושתי בנות, למעט פסח שהיה קטן מדי. לאחר כמה שנים הגיע שוב הדוד לליטא כדי להשתתף במשלחת אל הצאר, כדי לבטל גזירה נגד היהודים. הוא הציע לקחת איתו גם את פסח, שהיה כבן שמונה. האם הסכימה, אך הילד סירב בתוקף באמרו שעליו ללמוד בחדר ובישיבה. הדוד לא קיים את הבטחתו לגדל את הילדים באווירה דתית. לאחר עשרות שנים פגש הרב פרוסקין את שני אחיו ונזקק למתורגמן כדי לשוחח עמם.

למד אצל החפץ חיים בישיבת ראדין ואצל הרב נתן צבי פינקל בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. היה אחד מארבעה-עשר התלמידים ששלח הרב פינקל כדי להקים את ישיבת סלוצק, בראשות הרב איסר זלמן מלצר. למד גם אצל הרב שמחה זיסל זיו מקלם ב"תלמוד תורה" בקלם במשך למעלה משנה.

בישיבות בלט ביראת שמים ודקדוק במצוות. בישיבת ראדין למד בתנאים קשים ובחרפת רעב ולא החליף את בגדיו. הוא נענה להפצרות חבריו לנסוע לבית אחותו הנשואה בפריז. הוא התקבל שם בחביבות וגיסו היה מוכן לתמוך בו כלכלית אם יעבור ללמוד בגימנסיה. פסח עזב את ביתם ולא הסכים להיפגש יותר עם אחותו וגיסו כל חייו.

ברבנות ובראשות ישיבה

עריכה

נשא לאישה את ציפורה, בת ר' זאב וולף ליפשיץ מלאישין. כדי לפרנס את משפחתו עסק בשמירת פרדסים ובמסחר. בהמשך שימש במשך תקופה קצרה כמגיד שיעור בישיבה הקטנה בפינסק שהקים הרב דוד פרידמן, שהיה קרוב משפחתו. הרב איסר זלמן מלצר ביקשו לשמש כמנהל רוחני ומשגיח בישיבת סלוצק. בתחילה סירב, עד שאחד מבניו חלה מאוד, והוא נדר נדר שאם יחלים יקדיש כל זמנו לתורה. כשהחלים בנו הגיע לסלוצק. באותה תקופה ביקר לעיתים קרובות את הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק ולמד את שיטת הלימוד המיוחדת שלו.

מסופר כי באותה תקופה עדיין לא היה גדול כל כך בתורה, ופעם העיר הערה למדנית שתלמידים מובחרים התייחסו אליה בגיחוך. הוא הצטער על כך ובכה בכי מר עד שנרדם. בחלום נאמר לו שהקב"ה יעזור לו לפתוח את שכלו ללימוד ושיתחיל ללמוד בעיון את מסכת בבא קמא שלומדים בישיבה. לאחר שהתעורר מהחלום והחל ללמוד בעיון את המסכת, ראה שכך אכן קרה[2]. עם הזמן התפרסם בלימודו והחל להעביר בישיבה שיעורים שמשכו אליהם תלמידים רבים.

בשנת 1908 התגלעה מחלוקת בינו לבין הרב מלמר, והם הלכו ל"דין תורה" אצל רבה של אוזדא, הרב דוד פיינשטיין (אביו של הרב משה פיינשטיין), שהתיר לרב פרוסקין לייסד ישיבה חדשה עם שישה מתלמידי הישיבה. הוא עבר לשקלוב עם שישה תלמידים, בהם הרב משה פיינשטיין שראה בו את רבו המובהק, וייסד בה ישיבה[3]. בהמלצת הרב חיים מבריסק נבחר לכהן כרבה של אמצ'יסלב שבמחוז מוהילב ברוסיה הלבנה וגם שם הקים ישיבה שלא פסקה מתלמודה גם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. כמו כן הקים שם תלמוד תורה שבו למדו כ-90 ילדים.

בעקבות עליית הקומוניסטים לשלטון ברח לקוברין ובשנת תרפ"ג הקים את "בית אולפנא רבתא דקוברין" שכלל ישיבה גבוהה ששכנה בבית המדרש "חיי אדם", וישיבה קטנה ששכנה בשטיבל של החסידים במקום. מתרפ"ד כיהן גם כרב המקום. בתר"ץ נסע לארצות הברית כדי לאסוף תרומות למוסדותיו. כמשגיח בישיבתו מונה הרב יוסף לייב ננדיק, מגדולי תלמידי הסבא מקלם. לאחר שבתרצ"ו עבר הרב ננדיק לישיבת קלצק, החליפו בתפקיד בנו של הרב פסח, הרב אברהם. כר"מים נוספים מונו בנו הרב נתן-נטע וחתנו הרב שלמה מאטות. שיעוריו של הרב פרוסקין הצטיינו בבהירות ובעמקות והתבססו על שיטת הרב חיים מבריסק.

כשעלתה הצעה להקים ישיבה מרכזית בארץ ישראל המליץ הרב חיים מבריסק להעמיד בראשות הישיבה את הרב פרוסקין, שהיה אז אברך צעיר. היוזמה לא התממשה. שנים לאחר מכן כשנועץ משה בלוי ברב חיים עוזר גרודזינסקי לגבי מועמד לרבנות העדה החרדית בירושלים, הציע הרב גרודזינסקי גם את הרב פרוסקין.

פעילותו הציבורית

עריכה

בניגוד ליחסו האישי הרך בדרך כלל, היה תקיף בעניינים ציבוריים. בתרפ"ה השתתף במשלחת רבנים שבאו אל ה"חפץ חיים" שהתכוון לעלות לארץ ישראל, במטרה לשכנעו שלא לעזוב. במשלחת השתתפו עמו הרב ברוך דב ליבוביץ, הרב אלחנן בונם וסרמן, הרב אליעזר יהודה פינקל והרב ירוחם ליבוביץ. בסופו של דבר בגלל מחלת רעייתו התבטלה עליית החפץ חיים.

בקוברין עודד את הורי ילדי ה"חדר" לשלוח את בניהם לישיבה קטנה לאחר תום לימודיהם ב"חדר". לאחר שמונה לרב העיירה פעל להקמת מוסדות חינוך נוספים כמו "בית יעקב" לבנות. כשהוקם בית ספר חילוני של רשת "תרבות" נלחם בו. הצטרף לפעילות אגודת ישראל והשתתף בכינוסיה הגדולים.

פטירתו

עריכה

חלה לאחר פטירת רעייתו בי"א בחשוון תרצ"ט. נפטר בדיוק במלאת שנה לפטירתה בת"ש, כחודשיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ילדיו

עריכה

חיבוריו

עריכה

כתביו ניצלו מאבדון בשואה בידי בנו הרב אברהם. חלקם יצאו לאור בשני חיבורים:

לקריאה נוספת

עריכה
  • אהרן סורסקי, רבי פסח פרוסקין: ראש "בית אולפנא רבתא" דקוברין, בתוך: מרביצי תורה ומוסר, ב, בני ברק, תשל"ו, פרק שבעה עשר

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ האמור במאמר 'מתולדותיו', שנדפס בתחילת ספרו שיעורי מרן ר' פסח מקוברין, תל אביב תשכ"ט ולפיו הייתה האם נכדתו של רב אחר באנטופול, הרב פנחס מיכאל גרויסלייט שגוי. ראו על כך: אהרן סורסקי, להלן "לקריאה נוספת", בהערה בשם הרב אבא זאיינס.
  2. ^ מובא במאמרו של אהרן סורסקי שבקישורים החיצוניים, וכן הביא מעשה זה גם הרב שלמה וולבה בספרו עלי שור בח"ב עמ' קכ"ז.
  3. ^ הראל גורדין, הרב משה פיינשטיין: הנהגה הלכתיצ בעולם משתנה, תשע"ז, עמ' 26