תלת דפורענותא

שלוש שבתות האבל החלות בימי בין המצרים

תלת דפורענותא (או "תלתא דפורענותא"; בארמית: שלוש של פורענות) הן שלוש שבתות האבל החלות בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. בשבתות אלה קוראים הפטרות הלקוחות מנבואות התוכחה והפורענות של ישעיהו וירמיהו, המנבאות את החורבן הקרב אם עם ישראל לא יחדל מחטאיו.

התיעוד הראשון למנהג מופיע בפסיקתא דרב כהנא והוא נפסק להלכה במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך. עם זאת, יהודי איטליה נוהגים לקרוא רק את הפטרת השבת שלפני תשעה באב, שבת חזון, ובשאר השבתות קוראים הפטרה המתקשרת לפרשת השבוע.

לעומת שלוש שבתות תלת דפורענות, בשבע השבתות שאחרי תשעה באב ועד ראש השנה מפטירים בענייני נחמה. שבע שבתות אלה נקראות "שבע דנחמתא".

כינויי השבתות

עריכה

בלשון העממית שבתות אלו נקראת 'שלושת השבועות'. בכמה ספרים הן מכונות 'תלתא דטיבותא', "שלושת שבועות הטובה", ובספרי המנהגים 'שבתות דש"ח', כראשי התיבות של ההפטרות הנקראות בהן במרבית קהילות ישראל: "דברי ירמיהו (ספר ירמיהו, פרק א'), "שמעו" (ספר ירמיהו, פרק ב') ו"חזון ישעיהו" (ספר ישעיהו, פרק א'). כל אחת משבתות דש"ח מקבלת בהתאמה את שם ההפטרה הנקראת בה: 'שבת דברי', 'שבת שמעו' ו'שבת חזון'.[1]

קריאה בתורה ובנביאים

עריכה

בניגוד למנהג הרגיל, שלפיו בהפטרה קוראים קטע בנביאים מעניין פרשת השבוע, בשבתות אלה, החלות בימי בין המצרים, קוראים נבואות תוכחה של ירמיהו וישעיהו שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

להלן קטעי הקריאה עבור כל שבת כפי שמקובל ברוב העדות:

שבת דברי ירמיהו

עריכה

קוראים את פרשת פינחס או את פרשת מטות, מפטירים בנבואת ההקדשה שבפרק א' של ספר ירמיהו, "דברי ירמיהו" (ירמיהו, א', א' עד ב', ג'). חלק מן ההפטרה עוסק ישירות בתוכחה לישראל ובחורבן הקרב.

שבת שמעו דבר

עריכה

קוראים את פרשת מסעי (או את מטות ומסעי יחד), מפטירים האשכנזים והספרדים בפרק ב' של ירמיהו (הפטרת "שמעו") (ירמיהו, ב', ד'כ"ח[2]), ואילו התימנים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו (ישעיהו, א', א'כ'). כאשר חלה שבת זו בראש חודש אב, בתלמוד נזכר שיש להפטיר "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"ד), משום שזו נבואת חורבן המזכירה ראש חודש. בפועל, מנהג זה אינו נהוג באף נוסח, אך הפסוק כלול בהפטרה הנקראת ביהדות תימן מדי שנה בשבת זו. הראשונים דנו בשאלה האם להפטיר את הפטרת הפורענות של השבת או את הפטרת שבת ראש חודש, שאף היא נבואת זעם (ישעיה ס"ו) ויש בדבר מנהגים שונים.[3]

שבת חזון ישעיהו

עריכה
  ערך מורחב – שבת חזון

בשבת שלפני תשעה באב קוראים את פרשת דברים. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיהו, א', א'כ"ז). התימנים, שקראו את הפרק בשבוע שלפניו, קוראים בהמשך הפרק "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה" (ישעיהו, א', כ"אל"א).

ילדים ששבת בר המצווה שלהם חלה בשבתות אלו יכולים לעלות לתורה כרגיל ולחגוג את בר המצווה.[4]

מנהגים נוספים

עריכה

יש הנוהגים מנהגי אבלות מיוחדים בשבת חזון. את הפטרת "חזון" יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה. בכמה מקהילות הספרדים (בעיקר צפון אפריקה ומערב אירופה) יש הנוהגים לקרוא במנגינה עצובה את כל הפטרות תלת דפורענותא.

כמו כן, בכמה קהילות אשכנז נוהגים ללבוש בגדי חול בשבת חזון.[5] יש הנמנעים משירת זמירות שבת בשבתות אלה.

אצל יהודי איטליה מנהג תלתא דפורענותא נהוג רק באופן חלקי. בשבתות הראשונה והשנייה הם נוהגים לקרוא הפטרות רגילות מעניין פרשיות השבוע, ורק בשבת חזון הם קוראים את ההפטרת "חזון" הנהוגה אצל האשכנזים והספרדים.

יהודי ג'רבא ויהודי לוב נוהגים בשבת חזון להפטיר "משא גיא חזיון" (ספר ישעיהו, פרק כ"ב, פסוקים א'י"ד).

פיוטים

עריכה

בנוסח אשכנז המערבי, נוהגים לומר פיוטים המדברים על ענייני שיעבוד מלכיות, בשבתות אלה. בשבת הראשונה, אומרים זולת "אל אל חי ארנן" לשמעון בן יצחק. בשבת השנייה אומרים זולת "אריות הדיחו פזורה" ליוסף טוב עלם. בשבת חזון, אומרים אהבה "אותך כל היום קוינו" מאת רבי אפרים בן יצחק מרגנשבורג, וזולת "א-להים באזנינו שמענו" מאת הראב"ן. בנוסף, ברוב קהילות אשכנז המערבי, נוהגים לומר אב הרחמים רק בשבת זו ובשבת שלפני שבועות,[6] ובקצת קהילות אשכנז נוהגים לערוך יזכור קצר בשבת זו.[7]

ביהדות ספרד בתקופת הראשונים נהגו לומר בשבתות של תלתא דפורענותא פיוטים בפסוקי דזמרא ובברכות קריאת שמע, ביניהן קינות שכתבו רי"ץ גיאת (היכל ה' – רשות לקדיש לשבת איכה) וריה"ל (יונה נדאבה – רשות לאתה הראת). בתקופת ראשוני האחרונים, התנגדו הפוסקים, ובראשם הרדב"ז, למנהג זה, משום שפיוטים אלה הם למעשה קינות מצד תוכנם, ולכן אמירתם היא אבלות האסורה בשבת. ברם קינות אלו המשיכו להיות מודפסות בסדרי הקינות הספרדיים ובקהילות מסוימות נהוג לאומרן לפני תפילת ערבית של תשעה באב, בעיקר בקרב יוצאי מרוקו ובעוד כמה מקהילות צפון אפריקה והבלקן) או כחלק מהקינות של תפילת שחרית (בעיקר במערב אירופה).

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הנקראת גם 'שבת איכה' (בשל קריאת מגילת איכה) ו'שבת שחורה' (בשל היגון שבה).
  2. ^ האשכנזים מוסיפים את ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק ד', הספרדים מוסיפים את ספר ירמיהו, פרק ד', פסוקים א'ב'
  3. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ה, סעיף א', ומשנה ברורה, סימן תכ"ה, סעיף קטן ח'. בפועל, בפראג נהגו להפטיר 'שמעו' (אליה רבה תקמט:ג), וכן נוהגים היום ברוב הקהילות, ואילו בפוזנא הפטירו הפטרת שבת ר"ח (לבוש או"ח תקמט:א). בנוסח איטליה, שלא נוהג בשבת זו כדין שבת פורענות, מפטירים בהפטרת ראש חודש.
  4. ^ שבת בר-מצווה בשבת חזון, הרב יעקב אריאל, אתר ישיבה; פרשת בר המצווה, הרב משה רודרמן, אתר מסורת; מנהגי שלושת השבועות, אתר ישיבות בני עקיבא(הקישור אינו פעיל, 9.07.2018)
  5. ^ רמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף א'
  6. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 233.
  7. ^ מחזור שבחי ישורון, נוא יארק תשע"ו, עמ' 549 ואילך.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.