קרלו בונפרטה
קרלו מריה בונפרטה (באיטלקית: Carlo Maria Buonaparte; 27/29 במרץ 1746, אז'אקסיו - 24 בפברואר 1785, מונפלייה) היה בן אצולה קורסיקני מבית בונפרטה.[1] היה פרקליט ופוליטיקאי, ושימש כנציג קורסיקה בחצרו של לואי השישה עשר, מלך צרפת. היה אביו של נפוליאון בונפרטה.
 | |
| לידה |
29 במרץ 1746 אז'אקסיו, הרפובליקה של ג'נובה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 1785 (בגיל 38) מונפלייה, ממלכת צרפת |
| מקום קבורה |
Chapelle Impériale |
| בן או בת זוג |
לטיציה רמולינו (1764, 2 ביוני 1764–?) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהקרלו נולד ב-27 או ב-29 במרץ 1746, בעיר אז'אקסיו שבאי קורסיקה, שנשלט אז בידי הרפובליקה של ג'נובה. הוא היה הצעיר מבין שלושת ילדיו של ג'וזפה בונפרטה, אשר ייצג את אז'אקסיו במועצה הקורסיקנית בקורטי ב-1749. משפחת בונפרטה הייתה משפחה בורגנית אמידה, שמוצאה היה בליגוריה לקראת סוף המאה ה-15. לבני בונפרטה נודעה השפעה רבה בקורסיקה, והם אף טענו שהם חלק ממשפחת אצולה חשובה מטוסקנה, אם כי הדוכס הגדול של טוסקנה סירב להכיר בכך. קרלו מצדו, נהג לכנות את עצמו "אציל פירנצה ואז'אקסיו".[2]
כמו מרבית בני משפחתו, קרלו לא בחר בקריירה צבאית ויצא ללמוד משפטים באוניברסיטת פיזה.[2] אולם בעקבות מות אביו, עזב את הלימודים וחזר לקורסיקה. בגיל שמונה עשרה, הוא התחתן עם לטיציה ראמולינו בת ה-13, שהייתה גם היא ממשפחה קורסיקנית מכובדת ועשירה מאוד. הנישואים היו פוליטיים בעיקרם והשתלמו מאוד מבחינתו של קרלו. לטיציה הביאה עמה כנדוניה שדה בן שלושים ואחד דונם, וכן טחנת קמח, שהניבו הכנסה שנתית של בערך 10,000 לירות שטרלינג.
קריירה פוליטית
עריכהבשנת 1755 הכריז העם הקורסיקני על התנתקות מג'נובה ועל הקמת "הרפובליקה הקורסיקנית". בשנת 1764 הוא התמנה כמזכירו וכעוזרו האישי של מנהיג הרפובליקה, פסקואלה פאולי. בשנת 1766 הוא נשלח לרומא כדי לשאת ולתת עם האפיפיור קלמנט השמיני על הכרה ברפובליקה הקורסיקנית. מסיבות לא ברורות, בשנת 1768 הוא חזר לקורסיקה. זמן קצר לאחר שובו, ג'נובה הציעה לממלכת צרפת את קורסיקה (שבאופן רשמי היא עוד שלטה בו) כתשלום עבור חוב. הצרפתים, שקורסיקה הייתה אסטרטגית מאוד לצורך הגנת החופים שלהם, הסכימו להצעה בשמחה. הקורסיקנים ברובם התנגדו למהלך זה, ולואי החמישה עשר, מלך צרפת נאלץ לשלוח את גייסותיו כדי לקחת את האי בכוח. בונפרטה נודע בנאום נלהב שנשא כנגד הפולשים הצרפתים, אולם במאי 1769 הובסו הקורסיקנים בקרב פונטה נובו, ופאולי ותומכיו נאלצו לברוח להר רוטונדו.[3]
בונפרטה לא נותר נאמן לפאולי. הוא חזר לאז'אקסיו, ועד מהרה השתלב במשטר החדש וקיבל תואר למשפטים מאוניברסיטת פיזה. באפריל 1770, הכריז המשטר הצרפתי על ייסודה של אצולה קורסיקנית (שלא הייתה קיימת עד אז). בונפרטה הצליח להוכיח את מוצאו האצילי, והפך לפיכך לבן אצולה. הוא הוסיף לשמו את התואר "דה" כמנהג הצרפתים.[2] את בניו הוא שלח להתחנך בצרפת. ביולי 1777 הוא מונה כנציג הרשמי של קורסיקה אצל לואי השישה עשר, מלך צרפת. תפקיד בו חשק זמן רב. למרות שלל התארים שלו, בונפרטה לא אמר די וחפץ בנכסים שיצדיקו את מעמדו. עם זאת, הוא איבד את כספו במהירות ונודע בחיבתו להימורים. הוא כותב ביומנו:
בשנת 1782 הוא לקה במחלה שהייתה ככל הנראה סרטן הקיבה. הוא סבל מכאבים עזים, ונסע למונפלייה בתקווה למצוא שם טיפול רפואי מתאים. עם זאת, אף רופא לא הצליח להקל על כאביו. הוא מת במונפלייה ב-24 בפברואר 1785.
צאצאיו
עריכהלקרלו ולטיציה ראמולינו היו שלושה עשר ילדים משותפים. מתוכם רק שמונה הגיעו לבגרות:
- נפולאונה (נולד ומת ב-17 באוגוסט 1765)
- מריה אנה (3 בינואר 1767 - 1 בינואר 1768)
- ז'וזף (7 בינואר 1768 - 28 ביולי 1844) לימים מלך נאפולי וספרד
- נפוליאון (15 באוגוסט 1769 – 5 במאי 1821) לימים קיסר צרפת
- מריה אנה (נולדה ומתה ב-1770)
- מריה אנה (14 ביולי 1771 - 23 בנובמבר 1771)
- בן שמת ברחם (1773)
- לוסיאן (21 במאי 1775 - 29 ביוני 1840) לימים פוליטיקאי וסופר
- אליזה (3 בינואר 1777 - 7 באוגוסט 1820) לימים דוכסית גדולה של טוסקנה
- לואי (2 בספטמבר 1778 - 25 ביולי 1846) לימים מלך הולנד
- פולין (20 באוקטובר 1780 - 9 ביוני 1825) לימים נסיכת סולמונה
- קרולינה (25 במרץ 1782 - 18 במאי 1839)
- ז'רום (15 בנובמבר 1784 - 24 ביוני 1860) לימים מלך וסטפאליה
לקריאה נוספת
עריכה- א. קאלבה, "נפוליאון", הוצאת מ. מזרחי, 1963.
- Herold, J. Christopher, "The Age of Napoleon", American Heritage Inc, 1963.
- McLynn, Frank, "Napoleon", Pimlico, 1998..
- Seward, Desmond, "Napoleon's Family", Viking Penguin, 1986.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרלו בונפרטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קרלו בונפרטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)