ראדו לקה
ראדו לקה (ברומנית: Radu Lecca; 15 בפברואר 1890–1980), היה איש עסקים, תעשיין, עיתונאי ופקיד ממשלתי רומני, קומיסר כללי לענייני יהודים מטעם השלטון בתקופת שואת יהודי רומניה. לקה נשפט לאחר מלחמת העולם השנייה בבית הדין העממי בבוקרשט כפושע מלחמה על פעולותיו במרכז היהודים, שם היה נציגו של יון אנטונסקו ונידון למוות, אך ביום בו היה אמור להיות מוצא להורג הומתק דינו למאסר עולם[1].
 | |
| לידה |
15 בפברואר 1890 Ungureni, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 89 בערך) |
| מדינה |
רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
  | |
חייו
עריכהראדו לקה נולד באזור בקאו, ברומניה, במשפחת אצולה רומנית ממוצא איטלקי[2]. אביו היה בעל קרקעות, פוליטיקאי שהיה חבר פרלמנט ופרפקט, אך פושט רגל במותו. ראדו לקה נשלח בגיל 10 ללימודי פנימייה בווינה, באקדמיה התרזיאנית. אביו מת ב-1907 והוא סיים את האקדמיה התרזיאנית ב-1908 ונכנס ללימודים ב"אקדמיה קונסולרית" במגמה אוריאנטלית, לימודים שסיים ב-1911. בתקופה זו הגיע לעיתים רחוקות לרומניה ואת חופשותיו בילה עם חברים באוסטריה וברוסיה. בשנים 1911 - 1914 למד בפריז, שם נרשם ללימודי משפטים ולימודים סוציאליים, אך התמקד בעיקר בכלכלה פוליטית ונושאים מוניטריים. ב-1915 שב לרומניה והתגייס לצבא.
לקה נשלח לבית הספר לקציני חיל רגלים, הוסמך כקצין והשתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה ונפצע פעמיים. ב-1918, לאחר הסכם בוקרשט (1918) שוחרר מהצבא מטעמי בריאות. לאחר המלחמה היה מנהל מחסן של טובין, שחולקו כסיוע לפליטים ארמנים בגאורגיה, בארמניה ובאזרבייג'ן על ידי הארגון האמריקאי Near East Relief. הוא המשיך בפעילות זו עד 1920, כשהארגון הפסיק את פעילותו באזור הקווקז. באותה תקופה נשא לאישה מזכירה איטלקייה, שעבדה בארגון ונסע יחד איתה לאיטליה, שם ייסד חברה שתעסוק ביבוא וחברה שתעסוק בדיג. לרגל עסקיו הוא נמצא בתנועה מתמדת בין איטליה ובין גרמניה. ב-1922 נולד בנו ובני הזוג התגרשו לבקשת רעייתו. הוא העביר את עסק הדיג לרומניה, אך נכשל בו. הוא עבר לפריז, שם הפעיל מסעדה בשירות עצמי.
בתקופת היותו בפריז יצר קשר עם סוכן, שסיפק לו מידע סודי על משאים ומתנים ותנאים בהם צרפת מעניקה הלוואות חוץ. באותה תקופה התנהל משא ומתן על הלוואה של צרפת לרומניה. מצויד במסמכים סודיים נסע לרומניה וביקש להתקבל אצל קרול השני, מלך רומניה, כדי לספר לו על קנוניה של המפלגות להדיחו על רקע המשא ומתן על ההלוואה. ברומניה פרצה שערורייה והתקשורת יצאה נגדו בחריפות. ראדו חזר לצרפת, שם נעצר, נשפט ונכלא ל-21 חודשים באשמת העברת סודות למדינות זרות.
לאחר שחרורו מהכלא עבר לקה לגרמניה, שם ניסה לקבל עבודה ככתב חוץ, בהתבסס על כך שידע 9 שפות שונות. הוא התחיל לכתוב בעיתונות הגרמנית מאמרים בנושאים כלכליים ומשך אליו תשומת לבו של ארנו שיקדאנץ, עוזרו של אלפרד רוזנברג. לאחר כתיבת מאמר ניסיון בפלקישר באובכטר, ביטאון המפלגה הנאצית, התקבל ככתב חוץ של העיתון בבוקרשט. לפי עצתו של רוזנברג, הוא הוכוון לחדש את הקשר עם המלך הרומני.
בדצמבר 1936 הפסיק לקה את עבודתו עבור העיתון הגרמני ועבר לעסקים, אך המשיך לשמר את קשריו עם הגרמנים. בינואר 1941 הכיר את יון אנטונסקו וזה הטיל עליו להכין את קבלת השגריר הגרמני החדש, מנפרד פון קילינגר. מיכאי אנטונסקו מינה אותו לתת-מנהל בסיגורנצה, אך עבודתו הופסקה כעבור פחות מחודש.
מרכז היהודים
עריכהעל פי החלטה 49 מיום 30 באוקטובר 1941 מינה מיכאי אנטונסקו את ראדו לקה למנהל במועצת השרים, שיעסוק בהסדרת משטר היהודים ברומניה[3]. ראדו לקה הועמד בראש מרכז היהודים (רומניה) כאשר נשיאו, ננדור גינגולד הוכפף לראדו לקה ולהוראותיו. לקה התנהל בשיתוף פעולה עם עוזר השגריר הגרמני, גוסטב ריכטר וביחד הם תכננו את "הפתרון הסופי לבעיית יהודי רומניה", פתרון שלאחריו לא יישארו יהודים ברומניה. היו חילוקי דעות בין ריכטר ולקה: בעוד שריכטר רצה להעביר את כל יהודי רומניה להשמדה במחנות בפולין, לקה רצה לאפשר ל-3,000 יהודים להגר תמורת תשלום של שלושה מיליארד לאי.
במסגרת תפקידו ראדו לקה היה מעורב בהכנת גירושם של יהודי הרגאט הרומני לפולין, למחנות השמדה. ב-24 בספטמבר 1942 העביר הוראה, בשם מיכאי אנטונסקו ויון אנטונסקו, למשרד התחבורה, להכין תוכנית הסעים מתאימה לגירוש יהודי רומניה[4]. ראדו לקה נהג לסחוט כסף רב ממרכז היהודים, חלק לשימושו האישי והשאר לטובת מוסד החסות הפילנתרופי של רעיית השליט, מריה אנטונסקו. כן הועברו כספים מהמרכז לענייני יהודים גם לידי שר הפנים מיכאי אנטונסקו (שהשקיע במבנים ציבוריים באזור ארג'ש, להגדלת פופולריותו), ואפילו לשימושו של השגריר הגרמני, מנפרד פון קילינגר ועוד.
המשפט והספר
עריכהלאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 נעצר ראדו לקה כאחד מאנשי "קבוצת אנטונסקו"[5]. הקבוצה נמסרה, ב-31 באוגוסט, לידי הצבא האדום והועברה לחקירה במוסקבה. באפריל 1946 "קבוצת אנטונסקו" הוחזרה לרומניה והועמדה למשפט בבית הדין העממי בבוקרשט.
ראדו לקה נידון ב-19 במאי 1946 למוות על עיקר העבירות ולעוד שנתיים מאסר על עבירות של סחר במטבע זר ובמתכות יקרות. הוא הגיש בקשת חנינה למלך אשר המיר לו את עונש המוות למאסר עולם עם עבודת פרך. בעת מאסרו כתב לקה ספר זכרונות אפולוגטי על כהונתו כממונה על מרכז היהודים. אחרי 17 שנות מאסר הוא קיבל חנינה נוספת ושוחרר מהכלא ב-15 באפריל 1963. אחרי מותו ואחרי המהפכה הרומנית (1989), נמצא כתב היד של ספרו בארכיבים של המדינה ופורסם ב-1994 תחת השם Eu i-am salvat pe evreii din România (אני הצלתי את יהודי רומניה).
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ [1] דיווח על פסק דין מוות במשפטו של ראדו לקה והמרתו למאסר עולם] (באנגלית)
- ^ תולדות משפחת לקה (ברומנית)
- ^ המעמד החוקי של יהודי רומניה (1899 - 1944) באתר של הקהילה היהודית הרומנית (ברומנית)
- ^ The destruction of the Jews of Romania (באנגלית)
- ^ קבוצת אנטונסקו כללה את ראשי השלטון ברומניה בתקופת יון אנטונסקו ובהם: Ion Antonescu, Mihai Antonescu, Constantin Pantazi, Mircea Elefterescu, Constantin Z. Vasiliu, Radu Lecca ו-Eugen Cristescu