ראול הילברג
ראול הילברג (Raul Hilberg; 2 ביוני 1926 – 4 באוגוסט 2007) היה היסטוריון יהודי אמריקאי, אחד החוקרים הידועים ביותר של ההיסטוריה של רצח עם והשואה. ספרו בן שלושת הכרכים ו-1,273 העמודים The Destruction of the European Jews (יצא לאור בעברית בשם "חורבן יהודי אירופה") זכה להערכה כאחד המחקרים המשפיעים ביותר בנושא הפתרון הסופי של הנאצים. הוא נבחר לחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-26 באפריל 2005.
 | |
| לידה |
2 ביוני 1926 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוגוסט 2007 (בגיל 81) ויליסטון, ורמונט, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
היסטוריה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת ורמונט |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
רקע
עריכההילברג נולד בווינה למשפחה יהודית שמוצאה מגליציה, שעזבה את אוסטריה ב-1939 לאחר האנשלוס. אחרי ששהו זמן קצר בקובה, הם עברו לברוקלין שבניו יורק, שם למד הילברג בתיכון על שם אברהם לינקולן ושנתיים בקולג' של ברוקלין. במהלך מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1944, משהיה מעל גיל 18, הוא גויס לצבא ארצות הברית. לאחר שחרורו סיים את התוכנית לחוק ולממשל באוניברסיטת קולומביה, ואת הדוקטורט עשה בהנחיית פרנץ ניומן. רוב קריירת ההוראה שלו הייתה באוניברסיטת ורמונט, שם הוא היה חבר במחלקה למדע המדינה.
המהדורה הראשונה של ספרו The Destruction of the European Jews יצאה לאור בשנת 1961, בתקופה שבה השואה לא זכתה להתייחסות רבה בארצות הברית. בשנת 1968 זכה בפרס אניספילד-וולף על ספר זה.
ההשמדה של היהודים האירופאים
עריכהביחד עם כריסטופר בראונינג, הילברג נחשב לאחד מחשובי המייצגים של האסכולה הפונקציונליסטית של ההיסטוריוגרפיה. אסכולה זו סוברת, בניגוד למקובל במחקר בשנות ה-50 של המאה ה-20, כי השואה לא הייתה יוזמה מתוכננת מראש של אדולף היטלר אלא מקורה בדרגים הנמוכים יותר של המשטר הנאצי, והיא נוצרה תוך כדי המלחמה. הספר The Destruction of the European Jews מתחיל עם תזה כוונתית, אינטנציונליסטית – אסכולה המאמינה שהיטלר תכנן את השואה מראש – אך בהמשך ספרו מאמץ הילברג גישה פונקציונליסטית. צעד נוסף לעבר הגישה הפונקציונליסטית היה המהדורה המתוקנת מ-1985, שבה מתואר היטלר כדמות רחוקה אשר מעורבת בקושי בתהליך ההשמדה.
הבנתו של הילברג את מערכת היחסים בהנהגת הרייך השלישי והיישום של רצח העם התפתחה מפירוש המבוסס על הפקודות ל-RSHA, שמוצאן בהכרזה של אדולף היטלר דרך הרמן גרינג. התזה שפיתח עקבית עם The Origins of the Final Solution של כריסטופר בראונינג – מחקר הטוען שיוזמות נלקחו בידי הדרג הבינוני בתגובה לפקודות כלליות מהדרג הבכיר. יוזמות כאלה הורחבו על ידי מתן מנדט מקצינים בכירים בערוצי תקשורת לא רשמיים. הניסיון שנצבר במילויין הזין את הבירוקרטיה בהבנה שמטרות רדיקליות יותר הן בנות השגה, וכך פחת הצורך בהכוונה.
בריאיון עמו אמר הילברג:
בזמן שהמשטר הנאצי התפתח במהלך השנים, כל מבנה קבלת ההחלטות השתנה. בהתחלה היו חוקים. אחר כך היו צווים המיישמים חוקים. אחר כך היה חוק שאמר "לא יהיו חוקים". אחר כך היו פקודות והנחיות שנכתבו על דף, ועדיין פורסמו בבטאונים המשרדיים. אחר כך היו הודעות של הממשלה; פקודות הופיעו בעיתונות. אחר כך היו פקודות שקטות, הפקודות שלא פורסמו, שנשארו בתוך הבירוקרטיה, שהיו בעל-פה. לבסוף, לא היו פקודות בכלל. כל אחד ידע מה הוא אמור לעשות.
עמדה זו עומדת בניגוד לתזה של דניאל גולדהאגן, שהפראוּת של האנטישמיות הגרמנית הייתה מספיקה כהסבר, והילברג טען שהאנטישמיות הייתה יותר מסוכנת במזרח אירופה מאשר ברייך השלישי.
הילברג גינה את האסכולה של גולדהאגן, שאותה כינה "עלובה", והיה ביקורתי יותר על כך שחסר מקור או ספרות סמכותית התומכים במחקר זה, שנערך באוניברסיטת הרווארד. הוא העיר ש"זו הסיבה היחידה שבעטיה יכול היה גולדהאגן להוציא דוקטורט במדע המדינה בהרווארד. אף אחד בפקולטה לא היה יכול לבדוק את עבודתו." הערה זו זכתה לחיזוק מצד יהודה באואר. במהופך, הוא תמך בתזה של נורמן פינקלשטיין על תעשיית השואה (תזה זו מאשימה את היהודים במסחור השואה וניצולה לעשיית רווחים ותמיכה בישראל).[1]
הדבר העקבי והרציף ביותר בעבודתו של הילברג הוא הערכתו שגורמים בחברה היהודית, חוץ מהיודנראט, היו שותפים לג'נוסייד, והדבר נובע בחלקו מהגישה הסבלנית של יהודי אירופה שלא ברחו או ניסו לשרוד. במילותיו: ”בחנתי את המסורת היהודית של לבטוח באל, נסיכים, חוקים וחוזים [...] לבסוף היה עלי להרהר בשיקול היהודי שהרודף לא ישמיד את מה שהוא יכול לנצל כלכלית. זו הייתה בדיוק האסטרטגיה היהודית שהכתיבה התאמה ומנעה התנגדות.”[2]
המחלוקת עם יד ושם
עריכהמאז יציאת ספרו ב-1961 ועד אוקטובר 2012, נמנע המוסד מלפרסם את ספר היסוד המחקרי של הילברג, "השמדת יהודי אירופה", בהוצאת הספרים של "יד ושם", בשל המחלוקת סביב מחקרו. נגד הילברג הועלו שתי טענות עיקריות: האחת טענה שהילברג, יהודי יליד אוסטריה, שהגיע עם משפחתו לארצות הברית ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה, לא ידע עברית, יידיש או לשונות אחרות של מזרח אירופה, כמו פולנית או רוסית, ואת ספרו כתב בהסתמך על מקורות גרמניים בלבד. הטענה השנייה גרסה כי למרות עובדה זו, הילברג לא היסס לבקר בחריפות בספרו את תפקודן של הקהילות היהודיות בכלל, והיודנראטים בפרט, כמי ששימשו לדעתו סייען מרכזי למכונת ההשמדה הנאצית וגרס ששיתוף הפעולה שלהם היה המשך למדיניות המסורתית שנקטו יהודי הגולה נגד גזירות שהתרגשו עליהם.
היחסים העכורים בין יד ושם להילברג הגיעו לסיומם בנובמבר 2004, בעת שהילברג הוזמן להיות אחד הדוברים המרכזיים בכנס לציון 50 שנה להקמת יד ושם. הילברג השמיע את הרצאת הנעילה של הכינוס שעסקה בהתפתחות מחקר השואה, מהימים הראשונים של בחינת המסמכים הנאציים אשר הוצגו במשפטי נירנברג עד ימינו אנו. באוקטובר 2012 פורסם תרגום מלא ראשון לעברית של ספרו של הילברג בהוצאת יד ושם.
לקריאה נוספת
עריכהספריו ומפרסומיו
עריכה- חורבן יהדות אירופה, (עריכה: בלה גוטרמן ודוד בנקיר, תרגום: איה ברויר). הוצאת יד ושם, ירושלים.
- The destruction of the European Jews (Yale Univ. Press, 2003, c1961).
- The Holocaust today (Syracuse Univ. Press, 1988).
- Sources of Holocaust research: An analysis (I.R. Dee, Chicago, 2001).
- Hilberg, Raul (ed.). Documents of destruction: Germany and Jewry, 1933-1945 (Quadrangle Books, Chicago, 1971).
- Hilberg, Raul (ed.), et al. The Warsaw diary of Adam Czerniakow: Prelude to Doom (Stein and Day, NY, 1979).
- The politics of memory: The journey of a Holocaust historian (Ivan R. Dee, Chicago, 1996).
- Perpetrators Victims Bystanders: The Jewish catastrophe, 1933-1945 (Aaron Asher Books, NY, 1992).
- Raul Hilberg, "The Fate of the Jews in the Cities." Reprinted in Rubenstein, Betty Rogers (ed.), et al. What kind of God?: Essays in honor of Richard L. Rubenstein (University Press of America, 1995).
- Raul Hilberg, "The destruction of the European Jews: precedents." Printed in Bartov, Omer. 'Holocaust: Origins, implementation, aftermath (Routledge, London, 2000).
ספר יובל
עריכה- Pacy, James S. and Wertheimer, Alan P. (ed.) Perspectives on the Holocaust: Essays in honor of Raul Hilberg (Westview Press, Boulder, 1995).
קישורים חיצוניים
עריכה
- ביקורת על הביוגרפיה של הילברג The Politics of Memory: The Journey of a Holocaust Historian, מאת Berel Lang
- ראיונות עם ראול הילברג על נורמן פינקלשטיין
- ריאיון עם ראול הילברג על "תעשיית השואה" של נורמן פינקלשטיין
- כתב העת של יד ושם על הכינוס וההרצאה של הילברג
- יאיר שלג, כך טוהר היסטוריון השואה המוחרם, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2004
- ידיעה על פטירתו של הילברג
- אילת נגב, פרשת הילברג, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- בעז נוימן, פרשת הילברג: הברגים של מנגנון ההרס, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- דינה פורת, פרשת הילברג: מורדים בעל כורחם, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- יהודה באואר, פרשת הילברג: התחלתי להבין אותו , באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- דבורה הילברג, פרשת הילברג: מבעד למנסרת הבדולח: שיעורים שלימד אותי אבי. על החיים לצדו של חוקר השואה , באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- שגיא גרין, פרשת הילברג: אדם בעקבות גורלו, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
- אילת נגב, פרשת הילברג, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2012
- עמוס גולדברג, פרשת הילברג: הצד הריק של המדף , באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
ראול הילברג (1926-2007), דף שער בספרייה הלאומית
ראול הילברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מפרי עטו:
- ראול הילברג, הגדרה מתוקף צו, תאוריה וביקורת, גיליון מס' 21, סתיו 2002
הערות שוליים
עריכה- ^ Jon Wiener, Giving Chutzpah New Meaning , The Nation, June 23, 2005. (באנגלית)
- ^ R. Hilberg, "The politics of memory", pp. 126-127