רות מאייר
רות מאייר (9 בנובמבר 1920, וינה – שלהי נובמבר 1942, אושוויץ) הייתה יהודייה ילידת אוסטריה שנספתה באושוויץ. ניהלה יומן שמתאר את קורותיה מעליית הנאצים לשלטון, דרך הגירתה לנורווגיה וחייה שם תחת השלטון ששיתף פעולה עם הנאצים ומסתיים כמה ימים לפני מותה במחנה ההשמדה אושוויץ. היומן בתוספת דפי מכתבים יצא לאור לראשונה בנורווגיה ב-2007.
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1920 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| נרצחה |
1 בדצמבר 1942 (בגיל 22) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקום מגורים |
אוסלו |
| אירועים משמעותיים |
השואה מאסר במחנה הריכוז אושוויץ |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| יצירות בולטות |
יומנה של רות מאייר |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרות מאייר נולדה בווינה ב-1920 למשפחה בורגנית מתבוללת. כשהייתה בת 13, נפטר אביה ממחלה. ב-1938, לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני, נאלצה המשפחה לעזוב את ביתה ולהצטופף בחדר יחיד בדירה של משפחה אחרת. רות ואחותה הצעירה יהודית (דיתה) עזבו את בית הספר הכללי ועברו לבית ספר יהודי. בשלב זה נחשפה רות לראשונה להתנכלויות כלפי יהודים. בחמישה לאוקטובר 38', היא הייתה עדה להכאה של יהודי על ידי שני אנשי אס אס ותיארה זאת ביומנה:
”השכם בבוקר, אין איש ברחוב. מגיע יהודי צעיר, לבוש בהידור. מגיחים שני אנשי אס אס... נותנים ליהודי סטירת לחי, הוא מתנודד... אוחז בראשו... ממשיך ללכת. אני, רות מאייר, בת 18, שואלת בתור אדם... מדוע מרשים זאת, מדוע מותר לגרמני להחטיף סטירת לחי ליהודי, רק מפני שהאחד גרמני והשני יהודי! איני מדברת על פוגרומים... על ביזה בדירות... שם הנבזות התהומית אינה בולטת כמו כאן, בסטירת הלחי הזאת.”
זמן קצר לאחר ליל הבדולח נלקחה אחותה הקטנה, דיתה, לאנגליה במסגרת אחד ממשלוחי הילדים וכך למעשה ניצלה. במהלך 1939 הצליחו גם אמה וסבתה של רות לברוח לאנגליה, אך רות עצמה, העדיפה מסיבה לא ברורה, לעבור לנורווגיה. עם הגיעה לנורווגיה התארחה אצל משפחה של אחד מהמכרים של אביה, אך בהמשך עבדה בכמה כפרים, ערכה טיולים ממושכים ולבסוף שכרה חדר במעון לנשים צעירות ולמדה ציור בבית ספר למלאכה ולאמנות. בסך הכל היא חיה בנורווגיה קרוב לארבע שנים, בהן המשיכה לתאר את חוויותיה במקביל לאירועים הפוליטיים של המלחמה. המשוררת הנורווגית גונבור הופמו (אנ'), הייתה לבת הזוג שלה. אהבתן הולידה כאב גדול, שהוביל לאשפוזה של מאייר לאחר התמוטטות נפשית. וגם לכמה שירי אהבה השזורים ביומניה. ב-26 בנובמבר 1942, נלקחה רות מאייר מן המעון שבו התגוררה, הובלה לנמל אוסלו ושם הועלתה יחד עם כ-500 יהודים נוספים לספינה 'דונאו' לשטטין ומשם ברכבת לאושוויץ. את המכתב האחרון כתבה לאהובתה על סיפון האונייה: "אני חושבת שטוב שקרה כך. מדוע לא נסבול, אם יש סבל רב כל כך?" באושוויץ נרצחה בתאי הגזים יחד עם היהודים הנוספים שהגיעו איתה מיד עם הגיעם.
פרסום היומן
עריכהיומנה של רות מאייר הגיע לידיה של חברתה, המשוררת הנורווגית גונבור הופמו ונשמר בידיה ובידי אחותה של רות במשך עשרות שנים. לאחר מותה של הופמו ב-1995 הוחל בעריכת היומן ובעיבודו לספר. הספר נערך מתוך 1,100 דפי יומן וכ-300 דפי מכתבים שנכתבו בין השנים 1933–1942 (גילאי 13–22). הספר, בעריכתו של יאן אריק וולד, פורסם לראשונה בנורווגיה ב-2007 ועם פרסומו, זכתה רות לכינוי אנה פרנק של נורווגיה. מאוחר יותר תורגם הספר לעברית וראה אור בהוצאת שוקן, בשנת 2011.
לקריאה נוספת
עריכה- יומנה של רות מאייר, יאן אריק וולד (עורך), מגרמנית: ארנו בר, הוצאת שוקן, תשע"א, 400 עמודים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גבי לוין, יומנה של רות מאייר: חומר ספרותי נדיר, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2011.
רות מאייר (1920-1942), דף שער בספרייה הלאומית
