ריינהרד שר
ריינהרד שֶר (גרמנית: Reinhard Scheer; 30 בספטמבר 1863 – 26 בנובמבר 1928) היה אדמירל בצי הקיסרות הגרמנית. הוא היה מפקד הצי הקיסרי הגרמני בקרב יוטלנד, אחד מן הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה.
 | |
| ריינהרד שֶר | |
| לידה |
30 בספטמבר 1863 אוברנקירכן, נסיכות שאומבורג-ליפה  |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1928 (בגיל 65) מארקטרדוויץ, רפובליקת ויימאר  |
| מקום קבורה |
בית הקברות ההיסטורי בוויימאר  |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה, נסיכות שאומבורג-ליפה |
| השכלה |
German Imperial Naval Academy |
| מספר צאצאים |
3 |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| תקופת הפעילות | 1879–1918 (כ־39 שנים) |
| דרגה | אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד "צי הים הפתוח" (Hochseeflotte) | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט עם עלי אלון | |
| הנצחה | |
| אוניית הקריגסמרינה אדמירל שר | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהחיים אישיים
עריכהארתור ריינהרד שֶר נולד באוברנקירכן, עיירה קטנה בסקסוניה התחתונה, כ-30 קילומטרים ממערב להנובר. הוא היה בנם של יוליוס ומארי שר. אביו היה כוהן דת בעיירה, וכן היה הרקטור של בית הספר בעיירה. בשנת 1899 נישא לאמילי מור (Mohr); אשתו נרצחה ב-9 באוקטובר 1920, בידי פורץ שחדר לביתם. לשר היו שתי בנות: מריאנה (נולדה ב-1900) ואלזה (נולדה ב-1902).
שירות בצי
עריכהשֶר התגייס לצי הגרמני ב-22 באפריל 1879 כקדט, בהיותו בן 15, ועשה את אימוניו הראשוניים על אוניית המפרש "ניובה" (Niobe). ב-16 בנובמבר 1882 קודם שֶר לדרגת לויטננט צור זי. ב-9 באפריל 1900 כבר היה שֶר קורבטנקפיטן, וחמש שנים לאחר מכן, ב-21 במרץ 1905, כבר היה קפיטן צור זי.
שֶר שירת בפריגטה המשוריינת "פרידריך קרל", ובקורבטה המשוריינת "הרת'ה" (Hertha); הוא שירת באונייה כאשר זו הפליגה לסיור במזרח הרחוק. בין השאר ביקרה האונייה באוסטרליה, סין ויפן. הוא שירת פעמיים בשייטת הסיירות הגרמנית שבסיסה היה במזרח אפריקה, ובמסגרת שירותו בה פגש סגן צעיר בשם הנינג פון הולצנדורף, שעתיד להיות מפקד הצי הגרמני. בשלבים מאוחרים יותר שירת שֶר תחת פיקודו של הולצנדורף, כאשר היה קצין בסיירת "פרינץ וילהלם" (Prinzess Wilhelm), שעליה פיקד הולצנדורף. בין תקופות השירות הפעיל בים מילא שֶר תפקיד במטה הצי, ובמסגרתו למד את נושא הטורפדו, כלי נשק חדש באותה עת. בעקבות התמחותו בנושא מונה שֶר כקצין טורפדו על הסיירת הקלה "סופי". בהמשך היה שֶר מדריך בפיקוד הטורפדו בקיל.
במהלך שירותו משך שֶר את תשומת לבו של אלפרד פון טירפיץ, אבי הצי הגרמני ושר הצי, וזה הציב אותו לשירות במשרד הצי, באגף הטורפדו. שֶר התמנה כמפקד שייטת משחתות ב-1900, ובמקביל פרסם ספר על לוחמת טורפדו של משחתות. ב-1903 התמנה לראש המחלקה המרכזית במשרד הצי, מחלקה שעסקה בשינוי חוק הצי הגרמני, שנועד לאפשר את הגדלת הצי. הוא הפך לדמות מוערכת הן בחוגי הצי והן במשרד הממשלתי האחראי עליו, כסמכות מקצועית בנושאים ימים, ומונה לראש מינהל הטורפדו. ב-1907 קיבל את הפיקוד על אוניית המערכה "אלזס", וב-1909 התמנה כראש המטה של הולצנדורף, שהיה באותה עת מפקד צי הים הפתוח. בשנת 1910 קודם לדרגת קונטר-אדמירל (אדמירל משנה).
ב-1911 חזר שֶר לתפקיד מטה, ומונה כראש המחלקה הכללית של משרד הצי, שוב תחת ניהולו של טירפיץ. בינואר 1913 קודם שֶר לדרגת ויצה-אדמירל (תת אדמירל), וקיבל את הפיקוד על שייטת אוניות המערכה השנייה, שמנתה שש אוניות מערכה פרה-דרדנוט; בדצמבר 1914 הועבר שֶר לפיקוד על שייטת אוניות המערכה השלישית, שכללה אוניות מערכה חדישות.
פיקוד על צי הים הפתוח
עריכהשֶר מונה כמפקד צי הים הפתוח, שהיווה את עיקר הצי הגרמני ונועד להתמודד מול צי הים הגדול הבריטי, בינואר 1916. מפקדו הקודם של צי הים הפתוח, הוגו פון פוהל, חלה ולא יכול היה להמשיך בתפקידו. שֶר היה אגרסיבי בהרבה, ועם כניסתו לתפקידו חיפש דרכים שבהן יוכל להתמודד מול הבריטים. ב-30 במאי הוביל שֶר את הצי הגרמני למבצע מול הבריטים, שהפך לקרב יוטלנד, אחד מן הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה. שֶר הצליח לחלץ את הצי הגרמני ולהוביל אותו חזרה לבסיסו למרות העדיפות המספרית והחומרית הגדולה שהייתה לבריטים. הבריטים איבדו אוניות בהדחק גדול כמעט פי שניים מן האבדות הגרמניות ואבידותיהם בנפש היו גדולות פי שלושה מאלו הגרמניות. למרות זאת, לא הצליחו הגרמנים לפרוץ את המצור הימי שהטילו הבריטים על גרמניה. לאחר הקרב הגיע שֶר למסקנה, כי לא יוכל להביס את הצי הבריטי בדרך המקובלת, והוא חיזק את תמיכתו בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת נגד בריטניה.
לאחר קרב יוטלנד עיטר וילהלם השני, קיסר גרמניה את שֶר בעיטור פור לה מריט, העיטור הגבוה ביותר בקיסרות הגרמנית, והציע לו תואר אבירות, אך שֶר סירב לקבל את התואר. סגנו בקרב יוטלנד, פרנץ פון היפר, לא סירב להצעה דומה והפך לפרנץ ריטר פון היפר.
ראש המטה הכללי של הצי
עריכהשֶר החליף את הולצנדורף כראש המטה הכללי של הצי ב-11 באוגוסט 1918, לאחר שהולצנדורף לקה בליבו; היפר החליף את שֶר בפיקוד על צי הים הפתוח. למרות המצב המחמיר והולך של גרמניה, וכניסתה של ארצות הברית למלחמה, התעקש שֶר על המשך לוחמת הצוללות נגד מדינות ההסכמה, בעיקר נגד בריטניה. הוא יזם תוכנית חירום לייצור 450 צוללות חדשות. ואולם, הלחץ האמריקני עשה את שלו, והקיסר הורה, ב-20 באוקטובר, להפסיק את לוחמת הצוללות. הנסיך מקס פון באדן, שהתמנה לקנצלר, שאף להגיע למשא ומתן מול ארצות הברית; שֶר הגיב באומרו: "הצי אינו זקוק לשביתת נשק". ואולם, ב-21 באוקטובר הורה שֶר לצוללות לחזור לנמליהן ולתקוף רק אוניות מלחמה של האויב.
שֶר ומטה הצי היו נחושים בדעתם לנסות ולעשות ניסיון אחרון לתקוף את ה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") הבריטי. כמו בתוכנית המקורית של יוטלנד, הרעיון היה למשוך את הצי הבריטי מנמליו; ואולם הפעם ימתין לו במארב כל צי הצוללות הגרמני. במקביל, ייצא צי הים הפתוח כולו לקרב מול הצי הבריטי, ללא התחשבות באבדות. המטרה הייתה להסב לבריטים אבדות קשות ככל האפשר לפני חתימת הסכם שביתת נשק; הקיסר והקאנצלר לא ידעו על התוכנית, אם כי הקאנצלר אמר מאוחר יותר שהיה מאשר תוכנית כזו. התוכנית נועדה להתבצע ב-30 באוקטובר, והייתה אמורה להיפתח בהפגזה של סיירות המערכה הגרמניות באזור תמזה והפגזה של צי הים הפתוח בפלנדריה. לאחר ההפגזות יצטרפו סיירות המערכה לצי הים הפתוח, וימתינו לצי הבריטי שהיה צפוי להגיע מבסיסיו בסקוטלנד. הגרמנים קיוו שאם יצליחו להסב לבריטים נזק כבד, יסייע הדבר לגרמנים בשיחות שביתת הנשק.
ואולם, בשורות הצי הגרמני פשטה תסיסה נרחבת, שהפכה למרד גלוי עם קבלת ההודעה על המבצע המתוכנן. מלחים נטשו את האוניות במאותיהם, וצוותים רבים סירבו להפליג. המרד התפשט בכל הצי והיה חלק מניסיון המהפכה הקומוניסטית בגרמניה בתחילת 1919. היפר ושֶר נאלצו לוותר על תוכניתם; המלחמה הסתיימה, והגרמנים אולצו למסור את כל אוניותיהם לבריטניה, להסגר. מדינות ההסכמה תכננו לחלק ביניהן את האוניות כשלל מלחמה, אך הצוותים הגרמניים הטביעו את כולן.
לאחר המלחמה
עריכהב-1928 הוזמן שֶר לבריטניה, לביקור אצל יריבו הוותיק, ג'ון ג'ליקו, שהיה מפקד ה"גרנד פליט" במלחמה. ואולם, זמן קצר לפני הביקור נפטר שֶר במארקטרדוויץ (Marktredwitz). הוא נקבר בעיר ויימאר; על מצבתו רשומים תאריך לידתו ותאריך פטירתו, ומילה אחת: "סקאגראק" (Skagerrak) - הכינוי הגרמני לקרב יוטלנד.
בשנת 1933 השיק הקריגסמרינה, הצי של גרמניה הנאצית, אוניית מערכה זוטא שנקראה על שמו, אדמירל שר. בתו מריאנה הייתה זו שהשיקה את האונייה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר נרחב על שר (לא כל כך מסודר, אך עם תמונות רבות ומידע נרחב)
- תיאור קצר וטוב
- תיאור המלחמה מנקודת מבטו של שר
- ריינהרד שר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ריינהרד שר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)