ויקיפדיה

שושלת סאטווהאנה

שושלת סאטווהאנה, המכונה גם האנדראס בפוראנות (אנ'),[א] הייתה שושלת הודית עתיקה. רוב החוקרים המודרניים מאמינים כי שלטון סאטווהאנה החל בסוף המאה השנייה לפנה"ס ונמשך עד תחילת המאה השלישית לספירה, אם כי יש מייחסים את תחילת שלטונם למאה ה-3 לפנה"ס בהתבסס על הפוראנות, אך ייחוס זה אינו מאומת על ידי עדויות ארכאולוגיות. ממלכת סאטווהאנה כללה בעיקר את אנדרה פרדש, טלנגאנה ומהאראשטרה של ימינו. בזמנים שונים, שלטונם השתרע על חלקים מגוג'ראט, מאדהיה פרדש וקרנאטקה. לשושלת היו ערי בירה שונות בתקופות שונות, כולל קוטלינגלה (טלנגאנה), פראטישתאנה (אנ') ואמראוואטי.

אימפריית סאטווהאנה
היקף משוער של אימפריית סאטווהאנה, בתחילת המאה ה-1 לספירה
היקף משוער של אימפריית סאטווהאנה, בתחילת המאה ה-1 לספירה
ממשל
משטר מלוכה
ראש המדינה ראג'ה
שפה נפוצה פראקריט
סנסקריט (לעיתים רחוקות)
עיר בירה פראטישתאנה (אנ')
אמראוואטי
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה  
תאריך שלהי המאה ה-2 לפנה"ס
פירוק  
תאריך תחילת המאה ה-3 לספירה
ישות קודמת האימפריה המאורית
ישות יורשת שושלת וקאטאקה
דמוגרפיה
דת הינדואיזם
בודהיזם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקורה של השושלת אינו ודאי, אך על פי הפוראנות (אנ'), המלך הראשון שלהם הדיח את שושלת קנווה (אנ'). בעידן שאחרי האימפריה המאורית, שושלת סאטווהאנה השכינה שלום באזור הדקאן ועמדה בהצלחה בהתקפות של פולשים זרים. במיוחד המאבקים שלה עם בני הסאקה (אנ') (האחשדרפנים המערביים (אנ')) נמשכו זמן רב. השושלת הגיעה לשיאה תחת שלטונם של גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') ויורשו ואסישתיפוטרה פולומאווי (אנ'). הממלכה התפצלה למדינות קטנות יותר בתחילת המאה ה-3 לספירה.

מלכי שושלת סאטווהאנה היו הראשונים להטביע מטבעות במדינה הודית עם תמונות של שליטיהם. הם היוו גשר תרבותי ומילאו תפקיד חיוני במסחר ובהעברת רעיונות ותרבות אל מישור האינדוס-גנגס (אנ') וממנו אל הקצה הדרומי של הודו.

היסטוריה

עריכה

מידע על שושלת סאטווהאנה מגיע מהפוראנות, כמה טקסטים בודהיסטים וג'יינים, כתובות והמטבעות של השושלת, ודיווחים זרים (יווניים ורומיים) המתמקדים במסחר.[1] המידע שמספק מקורות אלה אינו מספיק כדי לשחזר את ההיסטוריה של השושלת בוודאות מוחלטת. כתוצאה מכך, קיימות תיאוריות מרובות לגבי הכרונולוגיה של שושלת סאטווהאנה.[2]

הקמה

עריכה

סימוקה (אנ') מוזכר כמלך הראשון ברשימת המלכים בכתובת סאטווהאנה בננגהאט (אנ'). הפוראנות השונות קובעות שהמלך הראשון של השושלת שלט במשך 23 שנים, ומציינים את שמו בכמה איותים שונים. מאמינים כי אלו הם איותים פגומים של סימוקה, הנובעים מהעתקה והעתקה מחדש של כתבי היד. לא ניתן לתארך את סימוקה בוודאות על סמך ראיות זמינות. בהתבסס על התאוריות הבאות, תחילתו של שלטון סאטווהאנה מתוארך באופן שונה מ-271 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס.[3] על פי הפוראנות, הדיח מלך אנדרה הראשון את שלטון שושלת קנווה (אנ'). הוא מכונה "באליפוקצ'ה" בכמה טקסטים.[4] ד. ק. סירקר תיארך אירוע זה לשנת 30 לפנה"ס, תאוריה שנתמכת על ידי חוקרים רבים אחרים.[2]

"המטסייה פוראנה" מזכירה ששושלת אנדרה שלטה במשך כ-450 שנה. מכיוון ששלטון שושלת סאטווהאנה הסתיים בתחילת המאה ה-3, ניתן לתארך את תחילת שלטונם למאה ה-3 לפני הספירה. האינדיקה (אנ') של מגסתנס (350 - 290 לפנה"ס) מזכיר שבט רב עוצמה בשם "אנדרה", שמלכו החזיק צבא של 100,000 חיילי רגלים, 2,000 פרשים ו-1,000 פילים. זו יכולה להיחשב עדות נוספת לשלטון סאטווהאנה החל מהמאה ה-3 לפני הספירה. הברהמנדה פוראנה (אנ') קובעת כי "ארבעת מלכי הקנווה ישלטו בארץ במשך 45 שנים; ואז (זה) ילך שוב לאנדראס". בהתבסס על הצהרה זו, המצדדים בתאוריה זו טוענים ששלטון סאטווהאנה החל מיד לאחר שלטון האימפריה המאורית, ואחריו אינטררגנום של קנווה, ולאחר מכן, תחיית שלטון סאטווהאנה. לפי גרסה אחת של התאוריה סימוקה החליף את שליטי מאוריה. וריאציה של התאוריה היא שסימוקה היה האדם שהחזיר את שלטון שושלת סאטווהאנה על ידי הדחת שושלת קנווה; העורך של הפוראנות בלבל בינו לבין מייסד השושלת.[5]

רוב החוקרים המודרניים מאמינים ששלטון סאטווהאנה החל במאה הראשונה לפני הספירה ונמשך עד המאה השנייה לספירה. תאוריה זו מבוססת על תיעוד של הפוראנות וכן על עדויות ארכאולוגיות ונומיסמטיות. התאוריה שמתארכת את שלטונם לתקופה מוקדמת יותר מוטלת כעת במידה רבה בספק מכיוון שהפוראנות השונות סותרות זו את זו, ואינן נתמכות במלואן בראיות אפיגרפיות או נומיסמטיות.[6]

הכתובת העתיקה ביותר המיוחסת לשושלת סאטווהאנה היא זו שנמצאה על לוח של התוף העליון (מדהי) של הסטופה הגדולה בקנאגנאהאלי (אנ'), המזכירה את שנת 16 לתקופת שלטונו של ואסיסתיפוטרה סרי צ'ימוקה סאטווהאנה, שניתן לתארך אותה בערך לשנת 110 לפני הספירה.[7]

𑀭𑀸𑀜𑁄 𑀲𑀺𑀭𑀺 𑀙𑀺𑀫𑀼𑀓 𑀲𑀸𑀢𑀯𑀸𑀳𑀦𑀲 𑀲𑁄𑀟𑁂 𑀯𑀙𑀭𑁂 𑁛𑁗 𑀫𑀸𑀢𑀺𑀲𑁂𑀓
"ראנו סירי צ'ימו (קה) סאטווהאנה סודה ואצ'ארה 10 6 מאטיסקה"
""בשנת שש עשרה 16 של המלך סירי צ'ימוקה סאטווהאנה"

— כתובת קנאגנאהאלי לשנה ה-16 של סימוקה.[8]

על לוח אבן אחר בקנאגנאהאלי, המלך מוצג אולי יחד עם נגאראג'ה (אנ'), והכתובת אומרת:

𑀭𑀸𑀚𑀸 𑀲𑀺𑀭𑀺 𑀙𑀺𑀫𑀼𑀓𑁄 𑀲𑀸𑀤𑀯𑀸𑀳𑀦𑁄 𑀦𑀸𑀕𑀭𑀸𑀬 𑀲𑀔𑀥𑀸𑀪𑁄
"ראג'ה סירי צ'ימוקו סדאוואהאנו נאגאראיה סאקהאדיאבהו"
"אדון המלך סימוקה סאטווהאנה, נגאראג'ה סאקהאדיאבהו"

— כתובת קנאגנאהאלי של סימוקה

התפשטות מוקדמת

עריכה
תרומות לסאנצ'י (50 לפנה"ס – 0 לספירה)
 
השער הדרומי של הסטופה הגדולה בסאנצ'י נתרם, לפי כתובת (ראו חץ), תחת שלטונו של "המלך סטאקרני", כנראה סטאקרני השני (אנ'). סינופולי[10]
 
הכתובת מופיעה על תבליט של סטופה במרכז הארכיטרב העליון, מאחור. היא כתובה בשלוש שורות בכתב בראהמי מוקדם מעל כיפת הסטופה בתבליט זה.[9] מתוארכת סביב 50 לפנה"ס – 0 לספירה.
הטקסט של הכתובת:

𑀭𑀸𑀜𑁄 𑀲𑀺𑀭𑀺 𑀲𑀸𑀢𑀓𑀡𑀺𑀲 / 𑀆𑀯𑁂𑀲𑀡𑀺𑀲 𑀯𑀸𑀲𑀺𑀣𑀻𑀧𑀼𑀢𑀲 / 𑀆𑀦𑀁𑀤𑀲 𑀤𑀸𑀦𑀁
אנאמדסה דאנאם / /אווסניסה ואסיתיפוטסה / ראנו סירי סטאקאניסה

"מתנתו של אננדה, בנו של וסיתי, מנהל העבודה של בעלי המלאכה של ראג'אן סירי סטאקרני (אנ')"[9]

את סימוקה ירש את אחיו קאנהא (אנ') (הידוע גם בשם קרישנה), שהרחיב את הממלכה עד לנאשיק במערב.[11][12] יורשו סטאקרני הראשון (אנ') כבש את מערב מאלווה, ממלכת אנופה (אנ') (עמק נרמדה (אנ')) ווידארבה (אנ'), תוך ניצול המהומה שנגרמה על ידי פלישות יווניות (אנ') לצפון הודו. הוא ביצע קורבנות ודיים (אנ') כולל אשוואמדהה (אנ')[ב] וראג'סויה (אנ').[ג] במקום הבודהיסטים, הוא נתן חסות לברהמינים ותרם להם כמות ניכרת של עושר.[13] כתובת האתיגומפה (אנ') של מלך קלינגה (אנ') קהראוולה (אנ') מזכירה מלך בשם "סטאקאני" או "סטאקאמיני", שחלק מהחוקרים[14] מזהים עם סטאקרני הראשון. הכתובת מתארת שיגור צבא ואת האיום של קהראוולה על עיר. מכיוון שהכתובת קריאה רק חלקית, חוקרים שונים מפרשים את האירועים המתוארים בכתובת בצורה שונה. לפי ר.ד. בנרג'י וסיילנדרה נאת סן, קהראוולה שלח צבא נגד סטאקרני.[15] לפי בהגוואל לאל, סטאקרני רצה להימנע מפלישה של קהראוולה לממלכתו. לכן, הוא שלח סוסים, פילים, מרכבות ואנשים לקהראוולה כמס.[16] לפי סודהאקר צ'טופדיאיה, צבאו של קהראוולה סטה ממסלולו המתוכנן לאחר שלא הצליח להתקדם נגד סטאקרני.[17] לדברי אלן דניאלו, קהראוולה חי בשלום עם סטאקרני, וחצה את ממלכתו ללא עימותים.[18]

יורשו של סטאקרני, סטאקרני השני (אנ'), שלט במשך 56 שנים, שבמהלכן כבש את מזרח מאלווה מאימפריית שונגה (אנ'). זה העניק לו גישה לאתר הבודהיסטי בסאנצ'י, שבו מיוחסות לו בניית השערים המעוטרים סביב הסטופות המקוריות של האימפריה המאורית ושל אימפריית שונגה.[19] סטאקרני השני ידוע מכתובת הקדשה בסאנצ'י.[10] ירש אותו למבודרה. המטבעות של בנו של למבודרה ויורשו אפילאקה נמצאו במזרח מאדהיה פרדש. עם זאת, אנדרו אולט טוען שיש רק סטאקרני אחד, שכן לסטאקרני הראשון לכאורה מוקצים עשר שנים, ולשני, חמישים שנה על ידי חוקרים אחרים, אך הכתובת המתוארכת היחידה של מלך זה היא חותם קנדנקדהה משנת שלטונו ה-30, בסביבות 60 לפנה"ס, והוא שלט בערך סביב 88–42 לפנה"ס.[20]

האמנות של סאנצ'י

עריכה

הקיסרים משושלת סאטווהאנה תרמו רבות לקישוט הסטופה הבודהיסטית של סאנצ'י. היא עברה שיפוצים רבים תחת המלך סטאקרני השני. השערים והמעקה נבנו לאחר 70 לפנה"ס, ונראה כי הוזמנו על ידי הקיסרים משושלת סאטווהאנה. כתובת על השער הדרומי מתעדת שזה היה פרי עבודתו של אננדה, האדריכל המלכותי של סטאקרני השני.[21] כתובת מתעדת את המתנה של אחד הארכיטרבים המובילים של השער הדרומי על ידי בעלי המלאכה של הקיסר סטאקרני משושלת סאטווהאנה:

מתנתו של אננדה, בנו של ואסתי, מנהל העבודה של בעלי המלאכה של ראג'אן סירי סטאקרני

סאנצ'י תחת שושלת סאטווהאנה
המאה הראשונה לפנה"ס.
 

הפלישה הראשונה של האחדרשפנים המערביים תחת נהאפנה

עריכה

מעט ידוע על ממשיכי דרכו של אפילאקה, למעט התייחסויות סתמיות לאחד בשם קונטלה סטאקרני. השליט הידוע הבא של השושלת היה האלה (אנ'), שחיבר את גאהא סאטסאי (אנ')[ד] בשפת מהרשטרי פראקריט. כמו האלה, גם ארבעת יורשיו שלטו לתקופות קצרות מאוד (סה"כ 12 שנים), מה שמעיד אולי על תקופת משבר עבור שושלת סאטווהאנה.[13]

עדויות אפיגרפיות ונומיסמטיות מצביעות על כך שהקיסרים משושלת סאטווהאנה שלטו קודם לכן בצפון רמת דקאן, במישורי החוף הצפוניים של קונקן, ובמעברי ההרים המחברים בין שני האזורים הללו. במהלך השנים 15–40 לספירה, שכניהם הצפוניים – האחדרשפנים המערביים (אנ') - הרחיבו את השפעתם לאזורים אלה.[22] ידוע שנהאפנה (אנ'), שליט האחדרשפנים המערביים, שלט בטריטוריה שהייתה שייכת לשושלת סאטווהאנה בעבר, כפי שמעידות כתובות המושל וחתנו, אושוואדאטה (אנ').[22]

תקופת התחייה הראשונה

עריכה
 
מטבע של נהאפנה (אנ') שהוטבע מחדש על ידי המלך גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') משושלת סאטווהאנה. הפרופיל והמקרא של המטבע של נהאפנה עדיין נראים בבירור.
 
שליטי הצפון המובסים (כתב בראהמי: 𑀲𑀓 𑀬𑀯𑀦 𑀧𑀮𑁆𑀳𑀯) המוזכר בכתובת מערת נאשיק מספר 3 (אנ') של המלכה גאוטמי בלאסרי (סוף שורה 5 של הכתובת).[23]

כוחה של שושלת סאטווהאנה הושב לתחייה על ידי גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ'), שנחשב לגדול שליטי שושלת סאטווהאנה.[11] צ'ארלס הייאם מתארך את תקופת שלטונו לתקופה בערך 103–127 לספירה. לעומתו, ס. נגאראו מתארך את תקופת שלטונו לשנים 106–130 לספירה,[24] הקונצנזוס החדש משותף לשיילנדרה בהאנדארה, אקירה שימאדה ואוסקר פון הינובר, שלדעתם שנות שלטונו של גאוטמיפוטרה סטאקרני היו בערך 60–85 לספירה, כפי שניכר מההיסטוריה שבשנת 78 לספירה ניצח "גאוטמיפוטרה סטאקרני" את ויקראמדיטיה מאוג'יין, ניצחון שנחגג בשם "יוג אאדי" שפירושו תחילת עידן חדש (שנה חדשה עבור המדינות אנדרה, קרנאטקה, מהאראשטרה (גודי פאדווה), טלנגאנה). מאז אנשים במדינות אלה השתמשו בלוח השנה של סאטווהאנה.[25] אנדרו אולט משער שתקופת שלטונו הייתה 60–84 לספירה.[26] נראה שהמלך שהובס על ידו היה נהאפנה (אנ'), שליט האחדרשפנים המערביים, כפי שמעידים מטבעותיו של נהאפנה שנטבעו מחדש בשמות ותארים של גאוטמיפוטרה.[27] הכתובת נאשיק פראשאסטי (אנ')[ה] של גאוטמי בלאסרי, אימו של גאוטמיפוטרה, המתוארכת לשנה ה-20 למותו, מתעדת את הישגיו. הפרשנות הליברלית ביותר של הכתובת מעידה על כך שממלכתו השתרעה מראג'סטאן של ימינו בצפון ועד נהר קרישנה בדרום, ומסאורשטרה במערב ועד קאלינגה במזרח. הוא נטל על עצמו את התארים ראג'ה-ראג'ה (מלך המלכים) ומהאראג'ה (המלך הגדול), ותואר כאדון וינדהייה (אנ').[13]

במהלך השנים האחרונות לשלטונו, הממשל שלו נוהל כנראה על ידי אימו, דבר שיכול היה להיות תוצאה של מחלה או עיסוק צבאי.[13] על פי כתובת נאשיק שנעשתה על ידי אימו, גאוטמי בלאסרי, הוא היה האחד ...

... שהרס את הגאווה והשחצנות של הקשטרייה; שהשמיד את הסאקה (אנ') (האחדרשפנים המערביים), היאוואנים (הממלכה היוונית של הודו) והפאהלאווה (אנ') (הממלכה הפרתית של הודו (אנ')),... שהכחיד את משפחת קהאקהארטה (משפחת קשהאהארטה של נהאפנה); שהחזיר את תהילתו של גזע הסאטווהאנה.

— כתובת המלכה האם גאוטמי בלאסרי במערת נאשיק 3 (אנ') בנאשיק.

את גאוטמיפוטרה ירש בנו, ואסישתיפוטרה פולומאווי (אנ') (או פולומאיי). לפי סיילנדרה נאת סן, פולומאווי שלט משנת 96 עד 119 לספירה.[13] על פי צ'ארלס הייאם, הוא עלה על כס המלכות בסביבות שנת 110 לספירה,[11] על פי שיילנדרה בהאנדארה, אקירה שימאדה ואוסקר פון הינובר שלט פולומאווי בערך בשנים 85–125 לספירה, ואנדרו אולט משער שתקופתו הייתה בשנים 84–119 לספירה. פולומאווי מופיע במספר רב של כתובות סאטווהאנה ומטבעותיו נמצאו מפוזרים על פני שטח רחב. זה מצביע על כך שהוא שמר על הטריטוריה של גאוטמיפוטרה, ושלט בממלכה משגשגת. מאמינים שהוא הוסיף את אזור בלארי לממלכתו של סטאקרני. המטבעות שלו ובהם ספינות עם תורן כפול נמצאו בחוף קורומנדל, מה שמצביע על מעורבות בסחר ימי ובכוח ימי. הסטופה העתיקה באמראוואטי (אנ') שופצה אולי בתקופת שלטונו.[13] אם כי המחקרים האחרונים נוטים להפיץ את התאריכים של שיפוץ זה בצורה נרחבת יותר.

הפלישה השנייה של האחשדרפנים המערביים תחת רודראדמן הראשון

עריכה
 
מטבע של וסיסתיפוטרה סטאקרני

יורשו של פולומאווי היה אחיו, וסיסתיפוטרה סטאקרני (אנ'). לפי ס.נ. סן הוא שלט במהלך השנים 120–149 לספירה;[13] לפי צ'ארלס הייאם, שנות מלכותו השתרעו על פני השנים 138–145 לספירה.[11] הוא כרת ברית נישואים עם האחשדרפנים המערביים, והתחתן עם בתו של רודראדמן הראשון (אנ').[13]

כתובת ג'ונאגדה (אנ') של רודראדמן הראשון מציינת שהוא ניצח את סטאקרני, אדון דקשינאפאתה (דקאן), פעמיים. כמו כן נכתב כי הוא חס על חייו של השליט המובס בגלל יחסים קרובים:

רודראדמן (...) שהשיג דיווח טוב משום שהוא, אף על פי שניהל קרב הוגן פעמיים, הביס לחלוטין את סטאקרני, אדון דקשינאפאתה, בגלל קרבת הקשר ביניהם, לא הרס אותו.

— כתובת על סלע בג'ונאגדה

לדברי ד. ר. בהאנדרקר (אנ') ודינשצ'אנדרה סירקר (אנ'), השליט שהובס על ידי רודראדמן היה גאוטמיפוטרה סטאקרני. עם זאת, אדוארד רפסון (אנ') האמין שהשליט המובס הוא בנו, ואסישתיפוטרה פולומאווי. שיילנדרה נאת סן וצ'ארלס הייאם מאמינים שהשליט המובס היה יורשו של וסיסהתיפוטרה, שיוואסקנדה, או שיווה סרי פולומאיי (או פולומאווי).[13][11] כתוצאה מהניצחונות שלו, רודראדמן החזיר לשלטון האחשדרפנים המערביים את כל השטחים לשעבר שהוחזקו על ידי נהאפנה, מלבד השטחים הדרומיים הקיצונים של פונה ונאשיק. מחוזות שושלת סאטווהאנה היו מוגבלים לבסיסם המקורי בדקאן ובמזרח מרכז הודו סביב אמראוואטי.

התחייה השנייה

עריכה
 
מטבע של יאג'נה סרי סטאקרני (אנ'), המוזיאון הבריטי

יאג'נה סרי סטאקרני (אנ'), האדם האחרון המשתייך לקו השושלת הראשי של סאטווהאנה, החיה לזמן קצר את שלטון שושלת סאטווהאנה. לפי ש.נ. סן, הוא שלט בשנים 170–199 לספירה.[13] צ'ארלס הייאם מתארך את סוף שלטונו לשנת 181 לספירה. המטבעות שלו מציגים תמונות של ספינות, המעידות על הצלחה עם הצי ובסחר הימי.[11] תפוצה רחבה של מטבעותיו וכתובות בנאשיק, קנהרי וגונטור מצביעות על כך ששלטונו השתרע על החלקים המזרחיים והמערביים של דקאן כאחד. הוא השיב לאימפריה חלק גדול מהשטחים שאבדו לאחשדרפנים המערביים, והנפיק מטבעות כסף, מחקה אותם. במהלך השנים האחרונות לשלטונו, כבשו קיסרי שושלת אבהירה (אנ') את החלקים הצפוניים של הממלכה, סביב אזור נאשיק.[13]

הידרדרות

עריכה

לאחר יאג'נה סטאקרני, השושלת התחסלה עד מהרה בעקבות התחזקות הוואסלים שלה, אולי בשל הירידה בכוח המרכזי. מצד שני, האחשדרפנים המערביים עתידים להמשיך לשגשג במשך מאות השנים הבאות, עד להכחדתם על ידי אימפריית הגופטה. יאג'נה סרי הוחלף על ידי מדאריפוטרה סוואמי איסווארסנה. המלך הבא ויג'איה שלט במשך 6 שנים. בנו וסיסתיפוטרה סרי צ'אדה סטאקרני שלט במשך 10 שנים.[13] פולומאווי הרביעי, המלך האחרון של הקו הראשי, שלט עד סביב שנת 225 לספירה. במהלך שלטונו, נבנו כמה אנדרטאות בודהיסטיות באתרים כולל נגארג'ונאקונדה (אנ') ואמראוואטי.[11] גם מאדהיה פרדש הייתה חלק מממלכתו.[13]

לאחר מותו של פולומאווי הרביעי, התפצלה אימפריית סאטווהאנה לחמש ממלכות קטנות יותר:[13]

  1. החלק הצפוני, נשלט על ידי ענף נלווה של סאטווהאנה (שהסתיים בתחילת המאה ה-4[11])
  2. החלק המערבי, סביב נאשיק, נשלט על ידי שושלת אבהירה (אנ')
  3. החלק המזרחי (אזור קרישנה-גונטור), נשלט על ידי שושלת אנדרה איקשוואקו (אנ')
  4. החלקים הדרום-מערביים (צפון קרנאטקה), נשלטו על ידי שושלת צ'וטו (אנ') של בנאבסי (אנ')
  5. החלק הדרום-מזרחי, נשלט על ידי שושלת פלאווה

היקף טריטוריאלי

עריכה

טריטוריית סאטווהאנה כללה את צפון הדקאן, המשתרע על המדינות אנדרה פרדש, מהאראשטרה וטלנגאנה של ימינו. לעיתים, שלטונם התרחב גם לגוג'ראט, קרנאטקה ומאדהיה פרדש של ימינו. הכתובת נאשיק פראשאסטי (אנ') של גאוטמי בלאסרי, אמו של גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ'), טוענת שבנה שלט בטריטוריה נרחבת שהשתרעה מגוג'ראט בצפון ועד לצפון קרנאטקה בדרום. לא ברור אם לגאוטמיפוטרה הייתה שליטה אפקטיבית על שטחים אלו. בכל מקרה, עדויות היסטוריות מצביעות על כך ששליטתו בשטחים אלו לא נמשכה זמן רב.[28] יתרה מכך, תחום זה לא היה רציף: אזורים רבים באזור זה נותרו בשליטת ציידים-לקטים וקהילות שבטיות אחרות.[28]

לפי ההיסטוריון ההודי מ. גובינדה פאי (אנ'), תלמי (100–170 לספירה) קובע שכאשר סירו פולמאיוס (ואסישתיפוטרה פולומאווי (אנ')) שלט מבירתו פאיתן בצפון (שלטונו בסביבות 85–125 לספירה), נסיך סאטווהאנה אחר בשם באלוקורוס או באלוקורה (ויליוואייאקורה) שלט מהיפוקורה (הובינה היפאראגי (אנ')) במחוז ויאג'אפורה של קרנאטקה של ימינו בדרום, שהיה לא אחר מאשר בנו שלו. פאי מזהה את הנסיך הזה ויליוואייאקורה כצורה נוספת של ויליוואייה קומארה (כלומר הבן של ויליוואייה), והוא ממשיך ומוכיח כי ויליוואייה הוא אכן עוד תעתיק שמו של פולומאווי אשר עבר טרנספורמציה לפי כללי שפת פראקריט, השפה המדוברת באותה תקופה, ובשל שפה מקובלת. לפיכך, פירושו של ויליוואייאקורה הוא בנו של פולומאווי ששלט מהובינה היפאראגי בקרנאטקה של ימינו. פאי מזהה את כל 10 הערים שהוזכרו על ידי תלמי כנמצאות בין הנהר בנדה (או בינדה) או הנהר בהימה (אנ') בצפון ובנאואסי (בנאוואסי (אנ')) בדרום, כלומר: נגארוריס (נאגור), טבאסו (טוואסי), אינדה (אינדי (אנ'), טיריפנגאלידה (גדהינגלאג' (אנ'), היפוקורה (הובינה היפאראגי (אנ')) סובוטו (סאוואדי (אנ'), סירימאלגה (מלקהדה (אנ'), קליגריס (קאלקרי (אנ'), מודוגולה (מוגדאל (אנ') ופטריגאלה (פטאדקל), כממוקמים בצפון קרנאטקה.[29]

בירת סאטווהאנה השתנתה עם הזמן. הכתובת של נאשיק מתארת את גאוטמיפוטרה כאדון בנאקאטקה, מה שמרמז שזה היה שמה של בירתו. תלמי (המאה השנייה לספירה) הזכיר את פראטישתאנה (פאיתן (אנ') המודרנית) כבירת פולומאווי.[28] בזמנים אחרים, בירות סאטוואהאנה כללו את דראניקוטה (אנ') וג'ונאר (אנ'). דהאוואליקר חשב שבירת סאטווהאנה המקורית ממוקמת בג'ונאר, אך היה צורך להעבירה לפראטישתאנה בגלל פלישות של בני הסאקה (אנ') ואימפריית קושאן מצפון-מערב.[30]

כמה כתובות מתקופת סאטווהאנה מתעדות מענקים למנזרים דתיים. היישובים המוזכרים לרוב כמגורים של תורמים בכתובות אלה כוללים את נמלי הים של סופארה (אנ'), קאליאן (אנ'), בהרוך (אנ'), קודה (לא מזוהה) וצ'אול (אנ'). היישובים היבשתיים המוזכרים בתדירות הגבוהים ביותר כוללים את דראניקוטה, ג'ונאר, נאשיק, פאיתן וקאראד (אנ').[28]

אתרי סאטווהאנה חשובים נוספים במערב דקאן כוללים את גובארדהאנה, נוואסה, טר וואדגאון-מאדהאוופור. אלה במזרח דקאן כוללים את אמראוואטי, דהוליקטה, קוטאלינגלה ופדאבאנקור.[31]

מנהל

עריכה
 
אשוקה עם המלכות שלו, בסאנאטי (אנ') (הסטופה של קנאגנאהאלי (אנ')), המאה ה-1–3 לספירה. הכתובת "ראיה אסוקו" ("המלך אשוקה", 𑀭𑀸𑀬 𑀅𑀲𑁄𑀓𑁄) בכתב בראהמי מגולפת על התבליט.[32]

מלכי שושלת סאטווהאנה אימצו את הנחיות הממשל הכתובות בכתבי השסטרה (אנ'). ממשלתם כללה הרבה פחות נושאי משרה בכירים מזו של האימפריה המאורית, והציגה כמה רמות של וסאלים:[13]

  • "ראג'אן", השליטים התורשתיים
  • "ראג'אס", נסיכים קטנים שטבעו מטבעות בשמותיהם
  • "מהראתים", אצילים תורשתיים שיכלו לקבל כפרים בשמותיהם וקיימו יחסי נישואים עם המשפחה השלטת
  • "מהבהוג'אס"
  • "מהאסנפאטי" (מנהל אזרחי תחת פולומאווי השני; מושל ג'אנפאדה תחת פולומאווי הרביעי)
  • "מהאטלווארה" ("שומר גדול")

הנסיכים המלכותיים (קומארות) מונו כמשנה למלך של המחוזות.[13]

נראה שה"אהרה" הייתה תת-החלוקה הגאוגרפית הגדולה ביותר של מדינת סאטווהאנה. מספר כתובות מתייחסות לאהרות שנקראו על שם המושלים שמונו לשלוט בהם (למשל גוברדהאנהארה, מאמאלהארה, סטאואניהארה וקפוראהארה).[28] זה מצביע על כך שמלכי שושלת סאטווהאנה ניסו לבנות מבנה מנהלי וגביית הכנסות רשמי.[33]

הכתובות של גאוטמיפוטרה סטאקרני מעידות על קיומו של מבנה בירוקרטי, אם כי לא בטוח עד כמה מבנה זה היה יציב ואפקטיבי. לדוגמה, שתי כתובות ממערת נאשיק 11 מתעדות תרומות של קרקע חקלאית לקהילות סגפנות. הם קובעים שהסגפנים ייהנו מפטור ממס ואי-התערבות של פקידי המלוכה. הכתובת הראשונה מציינת שהמענק אושר על ידי השר סיוואגופטה בהוראת המלך, ונשמר על ידי "האדונים הגדולים". הכתובת השנייה מתעדת הענקה של גאוטמיפוטרה ואימו, ומזכירה את סיאמאקה כשר הגוברדהאנהארה. הוא קובע כי האמנה אושרה על ידי אישה בשם לוטה, שלפי פרשנותו של הארכאולוג ג'יימס בורגס (אנ'), הייתה העוזרת הראשית של אימו של גאוטמיפוטרה.[34]

הכתובות מתקופת סאטווהאנה מזכירות שלושה סוגים של יישובים: נגרה (עיר), ניגמה (עיר שוק) וגאמה (כפר).[28]

לדברי ססטרי, "מלכי שושלת סאטווהאנה תוארו כ'אדוני שלושת האוקיינוסים' וקידמו קולוניזציה וסחר עם מדינות זרות. תחת שלטונם, השיגה האמנות הבודהיסטית את צורות היופי והאלגנטיות המעולות שנשמרו עד היום במערות-המקדשים של מערב הודו והשרידים מהסטופות של אמראוואטי, גולי ונגארג'ונאקונדה.[35] מסורת זו התמידה עם ממשיכי דרכם של מלכי שושלת סאטווהאנה במזרח ובמערב דקאן.[35]

כלכלה

עריכה
 
ספינה הודית על מטבע עופרת של ואסישתיפוטרה פולומאווי, עדות ליכולות הצי, הימאות והמסחר של שושלת סאטווהאנה במהלך המאה ה-1–2 לספירה.

שושלת סאטווהאנה השתתפה בהתרחבות כלכלית (ונהנתה ממנה) באמצעות התעצמות החקלאות, הגברת הייצור של סחורות אחרות, וסחר בתוך ומחוצה לתת-היבשת ההודית.[36]

בתקופת סאטווהאנה, קמו כמה יישובים גדולים באזורים הפוריים, במיוחד לאורך הנהרות הגדולים. גם כמות הקרקע בשימוש חקלאי התרחבה משמעותית, כתוצאה מבירוא יערות ובניית מאגרי מים להשקיה.[33]

ייתכן שהניצול של אתרים בעלי משאבים מינרליים גדל במהלך תקופת סאטווהאנה, מה שהוביל להופעת התיישבויות חדשות באזורים אלה. אתרים כאלה הקלו על מסחר ומלאכה (כגון כלי קרמיקה). הייצור המוגבר בתקופת סאטווהאנה ניכר מגילויים ארכאולוגיים באתרים כמו קוטלינגלה, וכן מהתייחסויות אפיגרפיות לבעלי מלאכה וגילדות.[33]

מלכי שושלת סאטווהאנה שלטו בחוף הים ההודי, וכתוצאה מכך, הם שלטו בסחר ההודי הגובר עם האימפריה הרומית. הפריפלוס השיוט בים האריתריאי מזכיר שני מרכזי סחר חשובים של סאטווהאנה: פראטישתאנה וטגארה. מרכזים עירוניים חשובים נוספים כללו את קונדאפור, בנאוואסי, ומדהאוופור. נאנגהט (אנ') היה מעבר הרים חשוב שקישר בין בירת סאטוואהאנה פראטישתאנה לים.[11]

דת

עריכה
 
פסל השנהב של הלקשמי של פומפי (אנ') שהתגלה בחורבת פומפיי. משערים כי הוא הגיע מבהוקרדן (אנ') בממלכת סאטווהאנה במחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה. הוא מעיד על יחסי המסחר בין הודו לאימפריה הרומית (אנ') בתקופה זו.

מלכי שושלת סאטווהאנה העניקו את חסותם על הברהמניזם (אנ') והקורבנות הוודיים, וטענו למעמד של ברהמינים,[37] אף על פי שהם גם תרמו תרומות נדיבות למנזרים בודהיסטים.[38] העמאים בתקופת סאטווהאנה אולי בדרך כלל לא השתייכו באופן בלעדי לקבוצה דתית מסוימת.[22]

כתובת נאנגהט (אנ') של נייאניקה, מתועדת על קירות מערה, מזכירה שבעלה סטאקרני הראשון ביצע מספר קורבנות ודיים (אנ') כולל אשוואמדהה (אנ')[ב], ראג'סויה (אנ') [ג] ואגנייאדהייה (טקס השרפה).[39] הכתובת מתעדת גם תשלומים נכבדים ששולמו לכמרים ברהמינים ולמשתתפים עבור הקורבנות הללו. לדוגמה, 10,001 פרות הוענקו עבור קורבן בהגלה-דסאראטרה; ו-24,400 מטבעות הוענקו להקרבה נוספת, ששמו אינה ברור.[40]

כמה אתרי נזירים בודהיסטים צצו באזור דקאן בתקופת סאטווהאנה. עם זאת, היחסים המדויקים בין המנזרים הללו לבין ממשלת סאטווהאנה אינם מוחוורים.[31] הכתובת במערות נאשיק (אנ') שנחרתה בתקופת שלטונו של קאנהא מציינת כי המערה נחפרה על ידי מהא-מטרה (הקצין האחראי) של השרמאנים (אנ') (סגפנות לא ודית). בהתבסס על כך הסיק סודהאקר צ'טופדיאיה שקאנהא העדיף את הבודהיזם, והייתה לו מחלקה מנהלית שהוקדשה לרווחתם של נזירים בודהיסטים.[12]

עם זאת, קרלה מ. סינפולי מציינת שאף על פי שיש כמה תיעודים של תרומות למנזרים הבודהיסטים על ידי בני המלוכה של סאטווהאנה, הרוב המכריע של התרומות בוצעו על ידי תורמים שלא מבית המלוכה. הנפוצים ביותר בקרב תורמים אלו היו סוחרים, ורבים מהמנזרים היו ממוקמים לאורך נתיבי המסחר החשובים.[31] הסוחרים כנראה תרמו למנזרים, משום שאתרים אלו הקלו על המסחר בכך ששימשו כמקומות למנוחה, ואולי על ידי השתתפות ישירה במסחר.[37] נראה כי המנזרים היוו מקום חשוב להצגת תרומות צדקה, כולל התרומות שניתנו ללא בודהיסטים (בעיקר ברהמינים).[38]

שפה

עריכה

רוב כתובות שושלת סאטווהאנה והמקרא על המטבעות שלה הן בשפה הודו-ארית תיכונה (אנ').[41] שפה זו כונתה "פראקריט" על ידי כמה חוקרים מודרניים, אך מינוח זה יכול להיחשב נכון רק אם המונח "פראקריט" מוגדר באופן רחב כך שיכלול כל שפה הודו-ארית תיכונה שהיא "לא בדיוק סנסקריט". שפת הכתובות למעשה קרובה יותר לסנסקריט מאשר לפראקריט הספרותית המשמשת באנתולוגיה גאהא סאטסאי (אנ') המיוחסת למלך האלה (אנ') משושלת סאטווהאנה.[42]

באימפריית סאטווהאנה השתמשו גם בסנסקריט בכתובות פוליטיות, אך לעיתים רחוקות.[43] כתובת מקוטעת שנמצאה בסמוך לכתובת נאשיק פראשאסטי (אנ') של גאוטמיפוטרה סטאקרני משתמשת בפסוקי סנסקריט במשקל "ואסאנטה-טלאקה" כדי לתאר מלך שנפטר (כנראה גאוטמיפוטרה). כתובת סנסקריט שנמצאה בסאנאטי (אנ') מתייחסת כנראה לגאוטמיפוטרה סרי סטאקרני, שאחד ממטבעותיו כולל גם כתובת בסנסקריט.[41]

לפי גונאדיה, מלבד סנסקריט ופראקריט ישנה שפה נוספת בשם 'דסי' שמשמעותה עשויה להיות שפת האם או שפת האדם הפשוט. בהתייחסו לשפת הדסי, העיר דינשצ'אנדרה סירקר (אנ') "כנראה זה היה טלוגו מוקדם שהיה בזמנים קדומים יותר קרוב לטמילית מכפי שעכשיו היא שפת האם של פשוטי העם". למלכי סאטווהאנה מאוחרים יותר כמו גאוטמיפוטרה סטאקרני, ואסישתיפוטרה פולומאווי ויאג'נה סרי סטאקרני היו שמותיהם בשתי שפות כלומר; פראקריט ודסי, שפת אם.

מלכי שושלת סאטווהאנה הנפיקו גם מטבעות דו-לשוניים עם שפה הודו-ארית תיכונה בצד אחד, ושפת דסי (אולי טמילית עתיקה) בצד השני.[44]

כתובות

עריכה
 
כתובת של גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') מערת נאשיק מספר 3, כתובת 4, סביב 150 לספירה.

כמה כתובות בכתב בראהמי זמינות מתקופת סאטווהאנה, אך רובן מתעדות תרומות למוסדות בודהיסטים על ידי יחידים, ואינן מספקות מידע רב על השושלת. הכתובות שביוזמת בני המלוכה של סאטווהאנה עצמם נוגעות בעיקר לתרומות דתיות, אם כי חלקן מספקות מידע מסוים על השליטים ומבנה הקיסרות.[45]

הכתובת הקדומה ביותר שעדיין קיימת מתקופת סאטווהאנה היא ממערת נאשיק 19, שבה נכתב כי המערה הוזמנה על ידי מהאמאטרה ("קצין בדרגה גבוהה") סמאן מנאשיק בתקופת שלטונו של המלך קאנהא.[46]

כתובת נאנגהט (אנ') שיזמה נייאניקה, אלמנתו של סטאקרני הראשון. היא מתעדת את השושלת של נייאניקה ומזכירה את הקורבנות הוודיים שבוצעו על ידי משפחת המלוכה.[46] כתובת נוספת בנאנגהט כוללת שמות של בני המלוכה של סאטווהאנה, המופיעים כתוויות על דיוקנאות התבליט שלהם. הדיוקנאות נשחקו לחלוטין, אך מאמינים שהכתובת היא בת התקופה של כתובת נייאניקה על בסיס פלאוגרפי.[10]

הכתובת העתיקה הבאה בתקופת סאטווהאנה מופיעה על אלמנט שער מפוסל של סטופה 1 בסאנצ'י. היא מציינת כי האלמנט נתרם על ידי אננדה, שהיה בנו של מנהל העבודה של האמנים של סירי סטאקרני. כתובת זו היא כנראה מתקופת שלטונו של סטאקרני השני (אנ').[10]

מטבעות

עריכה
מטבע דו-לשוני של סאטווהאנה בפראקריט ובשפה דראווידית (אולי טמילית עתיקה (אנ')) (בערך 150 לספירה)
 
 
מטבע דו לשוני של סרי ואסישתיפוטרה פולומאווי בפראקריט ובדראווידית (אולי בטמילית עתיקה), ותעתיק של מקרא פראקריט בצדו.

צד הנושא: דיוקן המלך. מקרא בפראקריט בכתב בראהמי (החל מהשעה 12):
𑀭𑀜𑁄 𑀯𑀸𑀲𑀺𑀣𑀺𑀧𑀼𑀢𑀲 𑀲𑀺𑀭𑀺 𑀧𑀼𑀎𑀼𑀫𑀸𑀯𑀺𑀲
"ראניו ואסיתיפוטאסה סירי פולומאוויסה"
"של המלך הלורד פולומאווי, בנו של ואסישתי"

צד הערך: סמלים של אוג'יין וגבעה מקושתת. מקרא בדראווידית (יותר קרובה יותר לטמילית ובמידה פחותה לטלוגו),[47] והכתב הדראווידי,[47] דומה במהותו לכתב הבראהמי (החל מהשעה 12):
𑀅𑀭𑀳𑀡𑀓𑀼 𑀯𑀸𑀳𑀺𑀣𑀺 𑀫𑀸𑀓𑀡𑀓𑀼 𑀢𑀺𑀭𑀼 𑀧𑀼𑀮𑀼𑀫𑀸𑀯𑀺𑀓𑀼
"אראהנאקו ואהיטי מאקאנאקו טירו פולומאוויקו"

מלכי שושלת סאטווהאנה היו השליטים ההודיים המוקדמים ביותר שהנפיקו מטבעות משלהם עם דיוקנאות של שליטיהם, החל מהמלך גאוטמיפוטרה סטאקרני, נוהג שנגזר מזה של האחדרשפנים המערביים (אנ') שהביס.[48] האחדרשפנים המערביים עצמם חיקו את מאפייני המטבעות של המלכים מהממלכה היוונית של הודו (אנ').[49]

אלפי מטבעות מעופרת, נחושת ופוטין של סאטווהאנה התגלו באזור הדקאן; כמה מטבעות זהב וכסף זמינים גם כן. מטבעות אלה אינם כוללים עיצוב או גודל אחיד, ומצביעים על כך שהתקיימו מקומות טביעה מרובים בשטח אימפריית סאטווהאנה, מה שהוביל להבדלים אזוריים במטבעות.[45]

הכתובות במטבעות של סאטווהאנה, בכל האזורים ובכל התקופות, השתמשו בניב פראקריט ללא יוצא מן הכלל. בנוסף, כמה כתובות על צד הערך של המטבעות הן בשפה דראווידית (דומה יותר לטמילית[50] מאשר לטלוגו,[45]) בכתב הדראווידי (דומה לכתב בראהמי מלבד כמה וריאציות).

בכמה מטבעות יש תארים או מטרונים שהיו משותפים למספר שליטים (למשל סאטווהאנה, סטאקרני ופולומאווי), כך שלא ניתן לקבוע בוודאות את מספר השליטים על סמך המטבעות. שמותיהם של 16 עד 20 שליטים מופיעים על המטבעות השונים. נראה כי חלק מהשליטים הללו הם אליטות מקומיות ולא המלכים של סאטווהאנה.[45]

מטבעות סאטווהאנה נותנים אינדיקציות ייחודיות לגבי הכרונולוגיה, השפה ואפילו תווי הפנים שלהם (שיער מתולתל, אוזניים ארוכות ושפתיים חזקות). הם הנפיקו בעיקר מטבעות עופרת ונחושת; מטבעות הכסף שלהם בסגנון דיוקן נטבעו בדרך כלל על מטבעות של מלכי האחדרשפנים המערביים. מטבעות סאטווהאנה מציגים גם סמלים מסורתיים שונים, כמו פילים, אריות, סוסים וצ'איטות (סטופות), וכן את "סמל אוג'יין", צלב שבקצהו ארבעה עיגולים.

דוגמאות נוספות

עריכה

הישגים תרבותיים

עריכה
 
ארכיטקטורת סאטווהאנה במערת נאשיק מספר 3 (אנ') בנאשיק. מערה זו נוצרה כנראה בתקופת שלטונו של גאוטמיפוטרה סטאקרני, ובנייתה הסתיימה והוקדשה לנזירים בודהיסטים בתקופת שלטונו של בנו ואסישתיפוטרה פולומאווי (אנ'), בסביבות שנת 150 לספירה.

מלכי שושלת סאטווהאנה העניקו את חסותם לשפת הפראקריט במקום לסנסקריט.[13] המלך האלה (אנ') משושלת סאטווהאנה מפורסם בכך שחיבר את אוסף השירים בשפת מהרשטרי פראקריט הידוע בשם גאהא סאטסאי (אנ'), אם כי מעדויות לשוניות נראה כי היצירה שקיימת כעת נערכה מחדש במאה או במאתיים השנים שלאחר מכן. באמצעות ספר זה ניכר כי החקלאות היא אמצעי הפרנסה העיקרי. גם סוגים רבים של אמונות טפלות רווחו. בנוסף, גונאדיה, השר של המלך האלה, היה המחבר של האפוס בריהאטקאתה (אנ').[51]

פסלים

עריכה

מאדהוקר קשאב דהאוואליקר (אנ') כתב כי "פסלי הסאטווהאנה מעולם לא הוכרו למרבה הצער כאסכולה עצמאית, למרות העובדה שיש להם מאפיינים ייחודיים משלהם. הדוגמה המוקדמת ביותר היא במערת "בהאג'ה ויהארה" המציינת את תחילתה של אמנות הפיסול תחת שלטון סאטווהאנה בסביבות 200 לפני הספירה היא מעוטרת בשפע גילופים, ואפילו לעמודים יש כותרת לוטוס עטורת חיות מיתולוגיות דמויות ספינקס".[53] דהאוואליקר כותב גם שבצ'אנקמה "הפאנל המתרחש על העמוד המערבי של השער הצפוני מתאר אירוע חשוב מאוד בחייו של בודהה. הוא מתאר נזירים, שניים כל אחד משני הצדדים של מה שנראה כמו סולם שהוא למעשה הטיילת שבה אמור בודהה ללכת. אומרים שבודהה, לאחר שהגיע להארה, בילה ארבעה שבועות ליד עץ הבודהי. מתוכם, את השבוע השלישי הוא בילה בהליכה לאורך הטיילת (צ'אנקמה) הלוך ושוב".

יחד עם כמה מהפסלים הגדולים של סאטווהאנה היו קיימים עוד כמה פסלים - כלומר דווראפאלה, ג'גאלקסמי, שלאבהנג'יקס, תהלוכה מלכותית, עמוד דקורטיבי וכו'.[54]

ברונזה

עריכה
 
עגילים מלכותיים, אנדרה פרדש, המאה הראשונה לפני הספירה.

נמצאו מספר פסלוני מתכת שניתן לייחסם לשושלת סאטווהאנה. כמו כן נמצא מטמון של חפצי ברונזה ייחודיים מברמהאפורי (אנ'). חפצים רבים שהתקבלו משם היו הודיים אך שיקפו גם השפעה רומית ואיטלקית. מהבית שממנו נמצאו החפצים הושגו גם פסל קטן של פוסידון, כדי יין ולוח המתאר את פרסאוס ואנדרומדה.[55] ניתן לייחס גם את הפיל הנאה במוזיאון אשמוליאן, את פסל היאקסי במוזיאון הבריטי,[56] ואת קרן השפע שנמצאה בפושרי, שנשמר במוזיאון Chhatrapati Shivaji Maharaj Vastu Sangrahalaya (אנ') במומבאי[57] לתקופת סאטווהאנה.

אדריכלות

עריכה

הפסלים של הסטופה של אמראוואטי (אנ') וסגנון אמראוואטי הרחב יותר מייצגים את ההתפתחות הארכיטקטונית של תקופות סאטווהאנה. הם בנו סטופות בודהיסטיות באמראוואטי (בגובה 29 מטרים). הם גם בנו מספר רב של סטופות בגולי, בג'אגאייאפטה (אנ'), בגהאנטאסלה, באמראוואטי בהאטיפרולו ובשרי פארוואטם. מערות 9 ו-10, של אג'אנטה המכילות ציורים, זכו לחסות של סאטווהאנה, ונראה שהציור ברחבי המערות התחיל איתן. הסטופות של אשוקה הוגדלו, הלבנים ועבודות העץ המוקדמות הוחלפו בעבודות אבן. המפורסמות מבין המונומנטים הללו הן הסטופות, כאשר המפורסמות ביניהן הן סטופה של אמראוואטי והסטופה של נגארג'ונאקונדה (אנ').

ציורים

עריכה

ציורי סאטווהאנה הם הדוגמות המוקדמות ביותר ששרדו - למעט אמנות סלע פרהיסטורית - בהודו, והם נמצאים רק במערות אג'אנטה. היו שני שלבים של פעילות אמנותית באג'אנטה: הראשון התרחש במאות ה-2 עד ה-1 לפני הספירה, כאשר מערות הינאיאנה נחפרו במהלך שלטון סאטווהאנה; מאוחר יותר במחצית השנייה של המאה ה-5 תחת שושלת וקאטאקה. גחמות של הטבע ומעשי ונדליזם גבו מחיר כבד ממערות אג'אנטה. רק מקטעים מעטים הקשורים לתקופת סאטווהאנה שרדו במערות מס' 9 ו-10, שתיהן צ'איטיה-גריהות עם סטופות.

הציור החשוב ביותר ששרד מתקופת סאטווהאנה באג'אנטה הוא צ'הדנטה ג'טאקה במערה מספר 10, אבל גם הוא רק חלקי. זהו ציור של פיל בשם בודהיסטווה עם שישה חטים, הקשורים לסיפור מיתולוגי. הדמויות האנושיות, הן גברים והן נשים, הן בדרך כלל בסגנון סאטווהאנה, כמעט זהות למקבילותיהן בשערי סאנצ'י בכל הנוגע לפיזיונומיה, התלבושות והתכשיטים שלהן. ההבדל היחיד הוא שדמויות סאנצ'י השילו חלק ממשקלן.[58]

האמנות של אמראוואטי

עריכה

  שליטי סאטווהאנה יוצאי דופן גם בזכות תרומתם לאדריכלות ולאמנות בודהיסטית. הם בנו סטופות נאות בעמק הנהר קרישנה, כולל הסטופה באמראוואטי באנדרה פרדש. הסטופות עוטרו בלוחות שיש ופוסלו עם נושאים הכוללים סצנות מחיי הבודהה, המתוארות בסגנון אופייני רזה ואלגנטי. סגנון הפיסול האזורי של אמראוואטי השפיע גם על הפיסול של דרום-מזרח אסיה.

  •  
    לוחות השיש של אמראוואטי, מקטעים מסטופה בודהיסטית
  •  
    מקטע מהסטופה של אמראוואטי
  •  
    ההתקפה של מארה על הבודהה, המאה ה-2, בסגנון אמראוואטי
  •  
    מגילה נתמכת על ידי יאקשה הודית, הסטופה של אמראוואטי, המאה ה-2–3 לספירה.

מקורות

עריכה
  • Dhavalikar, Madhukar Keshav (1996). "Sātavāhana Chronology: A Re-examination". Annals of the Bhandarkar Oriental Research Institute. 77 (1/4): 133–140. JSTOR 41702166.
  • Fynes, R.C.C. (1995). "The Religious Patronage of the Satavahana Dynasty". South Asian Studies. 11 (1): 43–50. doi:10.1080/02666030.1995.9628494.
  • Higham, Charles (2009). Encyclopedia of Ancient Asian Civilizations. Infobase. ISBN 9781438109961.
  • Ollett, Andrew (2017). Language of the Snakes. University of California Press. p. 194. JSTOR 10.1525/j.ctt1w8h1vk.
  • Singh, Upinder (2008). A History of Ancient and Early Medieval India: From the Stone Age to the 12th Century. Pearson Education India. ISBN 978-81-317-1120-0.
  • Sinopoli, Carla M. (2001). "On the Edge of Empire: Form and Substance in the Satavahana Dynasty". In Alcock, Susan E.; D'Altroy, Terence N.; Morrison, Kathleen D.; Sinopoli, Carla M. (eds.). Empires: Perspectives from Archaeology and History. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 9780521770200.
  • Thapar, Romila (2013), The Past Before Us, Harvard University Press, ISBN 978-0-674-72651-2

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שושלת סאטווהאנה בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ ז'אנר עצום של ספרות הינדית על מגוון רחב של נושאים, במיוחד על אגדות וספרות מסורתית אחרת.
  2. ^ 1 2 טקס הקרבת סוס של הדת הוודית. טקס זה שימש מלכים הודים עתיקים כדי להוכיח את ריבונותם האימפריאלית
  3. ^ 1 2 טקס מורכב של הכתרת מלך
  4. ^ אוסף עתיק של שירים הודיים בשפת המהרשטרי פראקריט. השירים עוסקים באהבה.
  5. ^ ז'אנר הודי של כתובות שחיברו משוררים בשבחם של שליטיהם. רובם מהמאה ה-6 לספירה ואילך.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Sinopoli 2001, pp. 162–163.
  2. ^ 1 2 Dhavalikar 1996, p. 133.
  3. ^ Singh 2008, pp. 381–384.
  4. ^ Thapar 2013, p. 296.
  5. ^ Sudhakar Chattopadhyaya, Some Early Dynasties of South India, Motilal Banarsidass Publ., 1974, ISBN 9788120829411
  6. ^ Sinopoli 2001, p. 166.
  7. ^ Ollett 2017, p. 194.
  8. ^ Zin, Monika (2018). "Kanaganahalli in Satavahana art and Buddhism". Journal of the International Association of Buddhist Studies. 41: 540, note 7.
  9. ^ 1 2 John Marshall, "A guide to Sanchi", p.48
  10. ^ 1 2 3 4 Sinopoli 2001, p. 169.
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Higham 2009, p. 299.
  12. ^ 1 2 Chattopadhyaya 1974, pp. 17–56.
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Sen 1999, pp. 172–176.
  14. ^ Singh 2008, p. 382.
  15. ^ Sen 1999, pp. 176–177.
  16. ^ Bhagwanlal Indraji (1885). "The Hâtigumphâ and three other inscriptions in the Udayagiri caves near Cuttack". Proceedings of the Leyden International Oriental Congress for 1883. pp. 144–180.
  17. ^ Chattopadhyaya 1974, pp. 44–50.
  18. ^ Alain Daniélou (11 בפברואר 2003). A Brief History of India. Inner Traditions / Bear & Co. pp. 139–141. ISBN 978-1-59477-794-3. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ Jain, Kailash Chand (1972). Malwa Through The Ages (באנגלית). Motilal Banarsidass Publ. p. 154. ISBN 9788120808249.
  20. ^ Ollett 2017, pp. 190, 195.
  21. ^ Dhavalikar 2004, p. 19.
  22. ^ 1 2 3 Fynes 1995, p. 43.
  23. ^ Hultzsch, E. (1906). Epigraphia Indica Vol.8. p. 60.
  24. ^ Rajesh Kumar Singh, An Introduction to the Ajantā Caves, Hari Sena Press Pvt. Ltd., 2012, ISBN 9788192510705
  25. ^ Shimada, Akira, (2012). Early Buddhist Architecture in Context: The Great Stupa at Amaravati (ca 300 BCE - 300 CE), Brill, p. 51.
  26. ^ Ollett 2017, p. 189.
  27. ^ Fynes 1995, p. 44.
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 Sinopoli 2001, p. 170.
  29. ^ Pai, M. Govinda (1942). "THE VIḶIVĀYAKURAS AND SIVALAKURA OF THE KOLHAPUR COINS". Annals of the Bhandarkar Oriental Research Institute. 23 (1/4): 319–329. ISSN 0378-1143. JSTOR 44002572.
  30. ^ Dhavalikar 2004, p. 22.
  31. ^ 1 2 3 Sinopoli 2001, p. 171.
  32. ^ Thapar, Romila (2012). Aśoka and the Decline of the Mauryas (באנגלית). Oxford University Press. p. 27. ISBN 9780199088683.
  33. ^ 1 2 3 Sinopoli 2001, p. 173.
  34. ^ Sinopoli 2001, p. 177.
  35. ^ 1 2 Sastri, Nilakanta K. A. (1955). A History of South India (באנגלית). Oxford University Press. p. 3.
  36. ^ Sinopoli 2001, p. 178.
  37. ^ 1 2 Sinopoli 2001, p. 172.
  38. ^ 1 2 Sinopoli 2001, p. 176.
  39. ^ Sinopoli 2001, p. 175.
  40. ^ Sinopoli 2001, pp. 175–176.
  41. ^ 1 2 Ollett 2017, p. 41.
  42. ^ Ollett 2017, p. 38.
  43. ^ Ollett 2017, p. 39.
  44. ^ Ollett 2017, p. 43.
  45. ^ 1 2 3 4 Sinopoli 2001, p. 163.
  46. ^ 1 2 Sinopoli 2001, p. 168.
  47. ^ 1 2 Sircar, D. C. (2008). Studies in Indian Coins (באנגלית). Motilal Banarsidass Publishers. p. 113. ISBN 9788120829732.
  48. ^ Art, Los Angeles County Museum of; Pal, Pratapaditya (1986). Indian Sculpture: Circa 500 B.C.-A.D. 700 (באנגלית). University of California Press. pp. 72–73. ISBN 9780520059917.
  49. ^ Singh 2008, p. 53.
  50. ^ R. Panneerselvam (1969). "Further light on the bilingual coin of the Sātavāhanas". Indo-Iranian Journal. 4 (11): 281–288. doi:10.1163/000000069790078428. JSTOR 24650366.
  51. ^ Datta, Amaresh (1 בינואר 1988). Encyclopaedia of Indian Literature (באנגלית). Sahitya Akademi. p. 1375. ISBN 9788126011940. {{cite book}}: (עזרה)
  52. ^ Dhavalikar 2004, p. 57: "The Satavahana sculptures unfortunately has never been recognized as an independent school in spite of the fact it has its own distinctive characteristic features. The earliest in point of time is that in the Bhaja Vihara cave which marks the beginning of sculptural art in the Satavahana dominion around 200BC. It is profusely decorated with carvings, and even pillars have a lotus capital crowned with sphinx-like mythic animals."
  53. ^ [52]
  54. ^ These sculptures are mentioned in Dhavalikar 2004. Only names have been mentioned.
  55. ^ Dhavalikar 2004, p. 91.
  56. ^ Chattopadhyaya, Brajadulal (1 בינואר 2009). A Social History of Early India (באנגלית). Pearson Education India. p. 259. ISBN 9788131719589. {{cite book}}: (עזרה)
  57. ^ Dhavalikar 2004, p. 95.
  58. ^ Dhavalikar 2004, pp. 77, 81, 84.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=שושלת_סאטווהאנה&oldid=39744110"